בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי חוק זכויות החולה בישראל אינו תקף

המקרה של דורון נשר ממחיש את היעדר החינוך לביואתיקה מתוכניות הלימודים של מקצועות הבריאות בישראל

18תגובות

משרד הבריאות קבע לאחרונה כי צוות מד"א נהג כשורה כשהחליט לא לפנות את דורון נשר לבית החולים לאחר שלקה בשבץ מוחי. נמסר כי המשרד שקל את עדויות אנשי הצוות והמסמכים הרפואיים וקבע כי נשר היה כשיר להחליט כאוות נפשו, והצדק עם הצוות שבחר לכבד את סירובו להתפנות לבית החולים.

עליי להודות שהחלטת משרד הבריאות מתמיהה מעט וזאת מכמה סיבות. ראשית, המשפחה לא השתתפה בדיון, כיוון שדרשה שיהיה פתוח לתקשורת ומשרד הבריאות סירב. עובדה זו מעוררת תמיהות רבות: כיצד מקבלי ההחלטה במשרד הבריאות יכולים לקבוע כי מר נשר היה צלול וכשיר להחליט החלטות מבלי לקחת בחשבון את העדים היחידים באירוע שהכירו אותו לפני השבץ, כלומר במצבו הנורמלי? האם משרד הבריאות הסתמך גם על עדויותיהם של אנשי בית החולים או הסתפק באלו של אנשי מד"א? איני מתכוון לרמוז כי חוות דעתם של אנשי מד"א אינה מהימנה אך מן הסתם ברור לכולם מה תהיה, בהתחשב בהחלטה שקיבלו. זאת ועוד, מדוע משרד הבריאות סירב לקיים דיון פתוח למרות בקשת המשפחה? האם זו דוגמה נוספת לשימוש הידוע לשמצה של אנשי רפואה בחיסיון החולה כדי להגביר את כוחם ולמנוע כל אפשרות ביקורת מצד גורמי חוץ כגון המשפחה?

שנית, האם מבין מקבלי ההחלטה היה רופא? אם כן, האם היה מודע לתופעה ידועה היטב המכונה אנוסוגנוסיה (Anosognosia), שבה שבץ באונה הימנית של המוח עלול לגרום לאי ידיעה של החולה לגבי מצבו? ייתכן כי מר נשר כלל לא ידע כי הוא סובל משבץ מוחי באותו רגע.
משרד הבריאות הציע לקיים פורום שידון בשינוי חוק זכויות החולה הקיים בישראל, שכן ייתכן שהוא אינו מתאים לקבלת החלטות במצבים שכאלו. רבים טוענים כי החוק טעון שיפור שכן הוא אינו מציין בבירור כי "קלינאי" כולל גם פרמדיקים ושהוא תקף גם במצבים טרום-אשפוזיים, אך מלבד אלו נראה כי החוק מספק לפחות כמו במדינות אחרות. סעיף 15, תת-סעיף 3, מציין מפורשות כי קלינאי יכול לתת טיפול ללא הסכמת החולה אם מדובר במצב חירום, כלומר מצב של סכנה מיידית לחולה. בכל מקרה, אפילו להדיוט בכל הקשור למשפטים, ברור שחוקים אינם יכולים לקבוע כיצד יש לנהוג בכל מצב אפשרי, ולעתים קרובות יש לפעול בהתאם לרוח החוק לאחר הפעלת שיקול דעת מלומדת. במקרים כאלו, ובמקרים שבהם החוק עצמו נתון לביקורת, מתבטאת הביואתיקה.

האוטונומיה של החולה, כלומר זכותו לשלטון עצמי, היא יסוד מרכזי בביואתיקה ויש לכבדה באופן הטוב ביותר בבואנו לטפל בו. אך יש דרכים שונות לכבד אוטונומיה זו ולא כולן מסתיימות בפירוש פשטני של התנהגות החולה. זו הסיבה שאנו מבצעים החייאות בחולים שמנסים להתאבד או כופים טיפול רפואי על חולי אנורקסיה ואלכוהוליסטים. לעתים אנו בוחרים לא לכבד את האוטונומיה של החולה, למשל במקרה של חייל המבקש גימלים בגין בעיה רפואית שאינה מוצדקת.

במקומות רבים בעולם מלמדים ביואתיקה ומתדיינים בה כדי לספק כלים לקלינאים בדילמות קשות אלו, כשדרוש פתרון מעבר לחוק היבש. אך לא כך בישראל. אף לא שיעור אחד בביואתיקה מופיע בסילבוס בקורסי חובשים במד"א ובצה"ל. בעוד יותר ויותר תקציבים וכוח אדם מופנים לביואתיקה ברחבי העולם, בישראל החינוך הביואתי, אם קיים, הוא מינימלי. ירחון ההסתדרות הרפואית בישראל IMAJ המופיע באנגלית מפרסם לעתים מאמרים בנושאים שונים בביואתיקה, אך לא קיים בארץ כתב עת מקצועי המוקדש כולו לביואתיקה, כבמקומות רבים בעולם.

במקרה ספציפי זה אני מאמין כי לאנשי מד"א לא היתה כל סיבה אתית או חוקתית לסרב לבקשת ילדיו ואשתו של מר נשר לפנותו לבית החולים, אך בעת ובעונה אחת יש להימנע מלהאשימם. כוונתם היתה טובה והתנהלותם אידיאלית בהתחשב בהכנה הפורמלית המינימלית שקיבלו למקרים שכאלו. בסופו של דבר, לא הם ולא אלו המצדדים בהחלטתם יצטרכו לחיות עם תוצאות דחיית הטיפול במר נשר, שכן המפסידים העיקריים כאן הם אותם אנשים שלא השתתפו בדיון הסודי שקיים משרד הבריאות, כלומר קרובי משפחתו.

הבה נתפלל להחלמתו השלמה של מר נשר ונחכה בקוצר רוח לשאול אותו עצמו כיצד היה רוצה להיות מטופל בדיעבד. ובינתיים, הבה נשים לב כי ישראל, למרות היותה מעצמה בעולם הרפואה, מפגרת מאחור במרבית הנושאים בעולם הביואתיקה, ונפעל לשיפור המצב. כמו בכל נושא, מוטב להתחיל בחינוך ואפילו במקצועות פרא-רפואיים, כמו פרמדיקים, חובשים ואפילו מתנדבי נוער במערכת הבריאות.

הכותב הוא רופא סטאז'ר בבית החולים המרכזי בפאביה איטליה ומרצה בנושאי ביואתיקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו