בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מזיק יותר: ממתיקים מלאכותיים או סוכר?

מחקרי עבר יצרו לממתיקים כגון סכרין ואספרטיים תדמית של כימיקלים מזיקים, ללא כל הוכחה ממשית. למעשה, הסוכרים שתעשיות המזון והמשקאות מוסיפות למוצריהן הם אלו שמסכנים את הבריאות

103תגובות
אי-פי

מה מזיק יותר לאדם: ממתיקים מלאכותיים או סוכר? בשנים האחרונות צפיתי במאבק המתמשך המתחולל בין ידידיי בשאלה זו, שבה רבים מתלבטים. במקום להסתמך על אנקדוטות או אגדות, אנחנו יכולים להוסיף מחקרים לוויכוח הזה. הראיות המחקריות מראות כי קיים קשר בין צריכת סוכר לבין בעיות בריאותיות, אך אין כל הוכחה כזאת לגבי ממתיקים מלאכותיים. ממתיקים אלו, הנקראים גם תחליפי סוכר, מותקפים עשרות שנים ונאמר עליהם שהם כימיקלים מזיקים. הממתיק המלאכותי הוותיק ביותר הוא סכרין. החל משנות ה–80 הקונגרס האמריקאי הורה שכל מוצר המכיל סכרין יישא את האזהרה הבאה: "השימוש במוצר זה עלול להזיק לבריאותך. מוצר זה מכיל סכרין, שנקבע כי גרם לסרטן בחיות מעבדה". אך מה היה הבסיס להחלטה הזאת? סקירה שהתפרסמה ב–2004 בכתב העתAnnals of Oncology  ציינה כי במהלך השנים פורסמו יותר מ–50 מחקרים על השפעת הסכרין על חולדות, ורק מחקר אחד קבע כי כמויות אדירות של סכרין גורמות לסרטן בשלפוחית השתן, והוא מראש בוצע בחולדות מהסוג שנדבק לעתים קרובות בטפיל בשלפוחית השתן שמעלה את הסיכוי ללקות בסרטן באזור זה. בנוסף, התברר שחולדות מסוימות פשוט נוטות יותר לחלות בסרטן שלפוחית השתן, וילקו בו גם אם יאכילו אותן בכמויות גדולות של ויטמין סי למשל. זאת ועוד, לחולדות אלו הוזרקה פעמים רבות כמות עצומה של סכרין, הרבה מעבר לכמות הנצרכת באופן טבעי.

מסקנות "מחקרי שני דורות", שגם בהם ניתנה כמות גדולה של סכרין, הפעם גם לצאצאי החולדות, קבעו שסרטן שלפוחית השתן היה נפוץ יותר בחולדות מהדור השני. לכן מדינות רבות החלו להזהיר מצריכת סכרין. אבל למעשה נזקיו מעולם לא אוששו על בני אדם. מחקרים בבני אדם שנעשו בבריטניה, דנמרק, קנדה וארה"ב לא מצאו קשר בין צריכת סכרין לסרטן שלפוחית השתן מרגע שהתחילו לבדוק את הקשר בין סרטן זה לבין עישון והוכיחו כי הוא אכן קיים. על בסיס מחקרים אלה ונוספים הוסר בארה"ב בשנת 2000 הסכרין מרשימת החומרים מחוללי הסרטן ובוטל החוק המחייב להוסיף אזהרה על מוצריו. ויתרה מכך, כעת אף מתגלים ממצאים שמחזקים את יעילותו של הסכרין במאבק בסרטן. בפברואר השנה התפרסם בכתב העת Bioorganic & Medicinal Chemistry מחקר שמצא כי סכרין יכול לעכב צמיחה של תאים סרטניים. זאת באמצעות שיבוש פעולתו של אנזים בשם קרבוניק אנהידראז שמסדיר את רמת החומציות של תאים סרטניים בגידולים אגרסיביים ומסייע להם לשרוד ולהתפשט. לפי החוקרים, ממצא זה עשוי בסופו של דבר להוביל לפיתוח תרופות שיכילו סכרין ויינתנו בשילוב כימותרפיה והקרנות וייעלו אותן.  

אבל למרות זאת, הדעות כבר קובעו ואנשים חששו וחוששים לצרוך סכרין. מצבם של הממתיקים המלאכותיים האחרים אינו טוב יותר. אספרטיים למשל. מחקרים ראשוניים הצביעו על כך שאספרטיים לא מחולל סרטן אצל בעלי חיים ולכן נחשב בטוח יותר מסכרין. אלא שב־1996 התפרסם בכתב העת Journal of Neuropathology and Experimental Neurology מחקר שכותרתו "גידולי מוח אצל חולדות: האם יש קשר לאספרטיים?". רוב האנשים התעלמו מסימן השאלה. במקום זאת הם שמו לב לכך שהמחקר קובע שסרטן המוח נעשה שכיח יותר בין 1975 ל־1992 ושבמקביל אנשים רבים יותר החלו לצרוך אספרטיים. אבל גם לוגיקה זו היתה כושלת. רוב מקרי הסרטן בשנים הללו התגלו אצל בני 70 ומעלה שלא היו הצרכנים העיקריים של אספרטיים. והיות שהשימוש באספרטיים אושר רשמית על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) רק ב־1981, קשה היה לייחס לו את העלייה בשיעור מקרי הסרטן בשנות ה-70. בנוסף, מחקרים מקיפים בהרבה לא הצליחו למצוא כל קשר בין אספרטיים לסרטן, ובהם מחקר גדול ממדים שכלל יותר מ־450 אלף בני אדם ופורסם בכתב העת Cancer Epidemiology, Biomarkers and Prevention. יש מי שעדיין מצביעים על מחקרים מאוחרים יותר של אספרטיים שנעשו בחולדות ונראים בעיניהם מדאיגים, אבל הם שנויים מאוד במחלוקת; כפי שלמדנו מהמחקרים על הסכרין, ישנם הבדלים גדולים בין חולדות לבני אדם.

למעשה, כל הממתיקים המלאכותיים שאושרו לשימוש, אם הם נצרכים באופן נורמלי, בטוחים למרבית בני האדם. רק מעטים צריכים להגביל את צריכת האספרטיים למשל. כאלו הם לדוגמה החולים בפנילקטונוריה, מחלה תורשתית נדירה. זאת מכיוון שפנילאלנין, אחד ממרכיבי האספרטיים, עלול להצטבר בגופם בכמויות מזיקות עד לכדי פגיעה קוגניטיבית. נכון גם שחלק מהממתיקים המלאכותיים האלכוהוליים, כגון סורביטול או מניטול, עלולים לגרום לפעילות מעיים מוגברת אצל אנשים מסוימים וכך לשלשולים או נפיחות, אך זאת רק אם הם נצרכים בכמויות גדולות.  

ומה בנוגע לסוכר? הכוונה היא כמובן לא לסוכר טבעי המצוי בפירות למשל, שלרוב אינו מהווה בעיה בריאותית, אלא לסוכרים מוספים, כגון סוכרוז, פרוקטוז וסירופ גלוקוז, שהם מיצוי מעובד של חומר טבעי. סוכרים אלו מוספים למזונות כגון לחם, שניצלונים ודגני בוקר ולמשקאות ממותקים. גם הממתיקים המלאכותיים יכולים כמובן להתווסף למזון על ידי תעשיות המזון, אבל אין להם את אותו אפקט מזיק. בניגוד לממתיקים המלאכותיים שרובם אינם נספגים במערכת העיכול, או נספגים חלקית, לסוכרים המוספים נטייה להתעכל מהר וכך להעלות במהירות את רמת הסוכר בדם. בצריכה מוגברת, ברמה יומיומית, הם עלולים לפגוע כך במנגנון האינסולין – ההורמון שאחראי בין היתר להכניס את הסוכר לתאים ולשמור על רמה מאוזנת שלו בדם – וכך להוביל לסוכרת. בנוסף, רוב הסוכרים המוספים מנותבים למסלול ביוכימי שבו הם הופכים לטריגליצרידים (שומנים) שמצטברים ברקמות הגוף – בעיקר בשרירים, בכבד ובזרם הדם – ומפרישים חומרים מעוררי דלקת, וכך מובילים למחלות כבד, מחלות לב, השמנה ועוד.

אין זה מפתיע אפוא שצריכת סוכרים מוספים קשורה קשר הדוק למשקל הגוף. סקירה סיסטמית ומטא-אנליזה שפורסמו בכתב העת BMJ ב-2012 מצאו שצריכת סוכרים שכזו מגדילה את השומן ואת משקל הגוף. מטא-אנליזה נוספת שפורסמה ב-2013 בכתב העת The American Journal of Clinical Nutrition מצאה שמשקאות ממותקים שמכילים ריכוז סוכר גבוה גורמים לבדם לעלייה במשקל אצל מבוגרים. לעומת זאת, מטא-אנליזה אחרת שפורסמה באותו כתב עת בשנה שעברה, בחנה ממתיקים מלאכותיים או דלי קלוריות וקבעה שהשימוש בהם תרם דווקא לירידה בשומנים ובמשקל.

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו שגם אחרי נטרול גורמים אחרים, צריכת סוכרים מוספים קשורה כאמור גם להתפתחות סוכרת, עם עלייה של 1.1% בשכיחותה לכל פחית משקה ממותק בממוצע הנצרכת מדי יום. זאת ועוד, מחקר שעקב אחר אנשים במשך כ־14 שנים, ופורסם בשנה שעברה בכתב העת JAMA Internal Medicine, מצא שסיכוים של הצרכנים הגדולים ביותר של סוכרים מוספים למות ממחלות קרדיו־וסקולריות גבוה פי שניים ויותר מאלה שבתחתית טבלת הצריכה. במאמר מערכת שנלווה למחקר זה צוין שהסיכון המוגבר למות מתחיל כשאדם צורך כ-591 מ"ל משקה ממותק (כשתי פחיות משקה) ביום כחלק מתזונה יומית של 2,000 קלוריות, ומזנק פי ארבעה כאשר הסוכרים המוספים מהווים יותר משליש מתזונתו היומית. כיום, לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC),
25% מהאוכלוסייה צורכים כ־200 קלוריות ביום ממשקאות ממותקים ו־5% צורכים מהם יותר מ־500 קלוריות ביום.

כשאני מציג טיעונים אלה בפני חבריי, הם רוצים לדעת אם נאה דורש נאה מקיים. התשובה היא כן. אשתי ואני מגבילים את צריכת המשקאות הממותקים של ילדינו לחמישה בשבוע. וגם אז, אנו מקפידים שהם יהיו נטולי סוכר (וגם נטולי קפאין – כדי שיצליחו להירדם אחר כך). כפי הנראה קיימת סכנה ממשית בצריכת סוכרים מוספים שאינה קיימת בצריכת ממתיקים מלאכותיים.

ארון קארול הוא פרופ' לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו