בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם נגיף ההרפס קשור להתפתחות אלצהיימר?

מחקר חדש מציע שנגיפי הרפס מסוימים יכולים לגרום תגובה חיסונית המגבירה את הצטברות חלבון העמילואיד שיוצר את המשקעים האופייניים לאלצהיימר

11תגובות
בדיקת סי-טי של חולה אלצהיימר
Evan Vucci/אי־פי

הרעיון הזה נחשב זמן רב שנוי במחלוקת, ולרוב נדחה בביטול על ידי חוקרים בתחום. אלא שבמחקר חדש של צוות שבו חברים מומחים בולטים בחקר מחלת האלצהיימר, שבעבר פקפקו בתיאוריה הזו, נמצאו ראיות משכנעות לכך שייתכן שנגיפים מעורבים באלצהיימר. בפרט מדובר בשני זנים של נגיפי הרפס, שמדביקים את רוב בני האדם בגיל הרך ולאחר מכן נותרים בגופם רדומים במשך שנים.

תוצאות המחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב העת Neuron, הראו שהנגיפים מגיבים לגנים הקשורים לאלצהיימר, וייתכן שלנגיפים יש תפקיד כלשהו באופן שבו המחלה מתפתחת ומתקדמת.

החוקרים מדגישים שלא נמצא שנגיפי ההרפס גורמים למחלה, אבל המחקר הנוכחי ומחקר נוסף שצפוי להתפרסם בקרוב מצביעים על כך שייתכן שהם הטריגר שמעורר תגובה של מערכת החיסון. התגובה הזו עלולה להגביר את שקיעת העמילואיד, חלבון שהצטברותו במוח מאפיינת את מחלת האלצהיימר.

"קרוב לוודאי שהנגיפים האלה הם שחקנים משמעותיים המפעילים את מערכת החיסון באלצהיימר", אומר ג'ואל דאדלי, החוקר הבכיר במחקר הנוכחי ומרצה לגנטיקה ומדעי הגנום בבית הספר לרפואה על שם אייקן בבית החולים הר סיני בניו יורק. "אני חושב שכמו שכמות הגז משפיעה על גובה הלהבות, כך הם משפיעים על כמה סוגי מחלות שייתכן שמקורן במערכת החיסון".

אם ההשערה הזאת תתברר כנכונה, היא יכולה לשנות את כיוון המחקר בתחום ואולי למציאת טיפולים למחלה ודרכים חדשות לאבחן אותה. "הממצאים בהחלט מציגים אפשרות שזיהום או חלקיקים מזהמים ממלאים תפקיד בהתפתחות ובהתקדמות המחלה", אומר ד"ר ג'ון מוריס, מנהל המרכז לחקר מחלת האלצהיימר על שם נייט בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס.

מוריס, שלא השתתף במחקר הנוכחי, אומר עליו שהוא מספק את הראיות החזקות ביותר שנמצאו עד כה לאפשרות שלנגיפים יש תפקיד בהתפתחות אלצהיימר. המחקר בדק דגימות שנלקחו מקרוב ל-950 מוחות של בני אדם, מארבעה מאגרי מוח שונים, ומצא קשר לתסמינים הגנטיים, המולקולריים והרפואיים שמאפיינים אלצהיימר. "זו מחלה מורכבת מאוד, והתשובה שתתקבל לא תהיה אחת ויחידה", הוא אומר. "אם הנגיפים ממלאים תפקיד במחלה, אין ספק שעלינו לבדוק את זה".

תיאוריית הנגיפים שנויה במחלוקת ואינה מקובלת על רוב חוקרי האלצהיימר. יש המעלים נגדה את השאלה מה קדם למה - התרנגולת או הביצה, כלומר האם הימצאות כמויות גדולות יותר של הנגיפים במוחם של חולי אלצהיימר היא תוצאה של המחלה, או אולי הנגיפים הם רק "עוברי אורח" שנמצאים שם בלי קשר למחלה, כפי שכינה אותם ד"ר לנארט מיוק, ראש מכון גלדסטון לחקר מחלות מוח בסן פרנסיסקו. מיוק אומר שהמחקר החדש "מרשים ומתוכנן היטב". אבל "בעבר הועלו השערות שונות ואפילו טענות מפורשות שזיהומים הם בין הגורמים להתפתחות של אלצהיימר. אף אחת מאלה לא קיבלה ביסוס בבדיקות קפדניות שהתמקדו בסיבה ותוצאה", הוסיף.

עם זאת, הממצאים החדשים יקבלו חיזוק ממחקר נוסף שעומד להתפרסם בקרוב ב-Neuron. בראש צוות החוקרים עומדים רודולף טנזי ורוברט מויר, חוקרי מוח מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס ומאוניברסיטת הרווארד, מחלוצי החוקרים הבודקים את האפשרות לקיומו של קשר בין נגיפים לבין אלצהיימר.

הם ערכו ניסויים בעכברים ובתרביות תאי מוח אנושי ומצאו שהזן של נגיף ההרפס שנבדק עורר תגובה הגנתית בעמילואיד, חלבון שנמצא במוחו של כל אדם. טנזי מכנה את התופעה הזו הזרעה של עמילואיד, והפעולה הזו גרמה לו ללכוד את הנגיף ברשתות הסיבים שמהן המשקעים עשויים. לדבריו, נגיפים וחיידקים אחרים הם הקדימון להצטברות משקעי עמילואיד שהמוח אינו יכול לסלק, התיאוריה שלפיה כך נגרמת מחלת האלצהיימר.

משקעים אופייניים למחלת האלצהיימר
selvanegra / Getty Images IL

לקראת פרסום מחקר, המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בארצות הברית ביקשו מדאדלי, שלדבריו אינו מומחה לאלצהיימר אלא "איש של ביג דאטה", לסייע במציאת רעיונות חדשים בתחום חקר האלצהיימר באמצעות ניתוח נתונים שמקורם מאגרי מידע וחוקרים רבים.

דאדלי התמקד בשאלה אם אפשר לשנות את ההתוויות של התרופות הקיימות ולהשתמש בהן לטיפול באלצהיימר, מחלה שעד כה לא הגיבה לאף אחת מהתרופות שנוסו במאות ניסויים קליניים. ראשית, הוא ועמיתיו יצרו מודלים ממוחשבים למיפוי הרשתות המולקולריות והגנטיות שנפגעות עם התקדמות המחלה.

החוקרים הופתעו ממה שמצאו. התברר להם שהגנים שהיו פעילים באלצהיימר היו פעילים גם בלחימה בנגיפים. "התכוונתי לחפש תרופות, וכל מה שמצאתי היו הנגיפים המטופשים האלה", מתלוצץ דאדלי. לאחר מכן בדקו החוקרים כ-2,000 דגימות מ-944 מוחות של אנשים שמתו. חלקם היו חולי אלצהיימר, אחרים לקו במחלות מוח אחרות וחלקם לא סבלו כלל מבעיות קוגניטיביות. הרעיון היה לבדוק אם רצפים גנטיים שמקורם בנגיפים היו נפוצים יותר במוחם של חולי אלצהיימר.

בעבר כבר נעשו כמה מחקרים שהתמקדו בהרפס, אומר דאדלי: "לא התמקדנו בנגיף מסוים אלא החלטנו לבדוק את כל טווח הגנים הנגיפיים המוכרים לאדם". מבין 515 נגיפים, נמצאו במוחותיהם של חולי אלצהיימר באופן עקבי כמויות גדולות יותר של שני זנים של נגיף ההרפס: 6A ו-7. אלה משתייכים למשפחת ה-roseolovirus, נגיפים שפוגעים בכל תינוק כמעט ולפעמים באים לביטוי בצורת פריחה ורדרדה וחום גבוה. לאחר מכן הנגיפים נעשים רדומים, אבל הם עלולים להתעורר לפעולה מסיבות שונות, בהן מחלה ומתח נפשי.

נגיפי ההרפס האלה יכולים לחדור אל תאי המוח ו"לקיים אינטראקציה ישירה עם סוגים רבים של גנים הקשורים באלצהיימר", לדברי דאדלי. למעשה, אצל נשאים של ApoE4, הגן שנמצא שהוא בעל הקשר החזק ביותר לסיכון מוגבר ללקות באלצהיימר, נמצאו יותר נגיפי 6A, כך לדברי בן רדהד, המחבר הראשון של המחקר שנעשה בשיתוף בית הספר לרפואה על שם אייקן והמרכז על שם באנר לחקר מחלות ניווניות של המוח באוניברסיטת אריזונה. בנוסף, הגנים שכנראה היו קשורים לקיומו של סיכון מוגבר לנזק לרקמות כתוצאה מנוכחותם של נגיפי הרפס, התבטאו בעיקר בשני אזורים של המוח שניזוקים במיוחד אצל חולי אלצהיימר, אומר דאדלי.

למרות זאת, ייתכן שהרפס אינו היחידי שמעורר תגובה חיסונית במוח, אומר טנזי. יכול להיות שגם חיידקים וטפילים אחרים גורמים לכך. "הממצאים האלה עשויים להוביל בעתיד למציאת אסטרטגיות חדשות בטיפול", אמר ד"ר אריק ריימן, מנהל המכון על שם באנר לחקר האלצהיימר בפיניקס, הנמנה עם כמה מומחים לאלצהיימר שהשתתפו במחקר הנוכחי ובעבר הביעו ספקנות רבה בנוגע לתיאוריה שנגיפים קשורים למחלת האלצהיימר.

למשל, מומחים אומרים שבעתיד אפשר יהיה לפתח חיסונים או תרופות שימנעו מראש זיהומים הקשורים באלצהיימר, ולערוך בדיקות סקר לגילוי גנים שמגבירים את הסיכון ללקות בזיהומים כאלה. המטרה, אומר ריימן, היא "למצוא דרכים טובות יותר להבין את המחלה ולטפל בה, כולל דרכים שקוראות תיגר על התפיסות המקובלות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו