בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה שחקני כדורגל שמים ידיים על הראש? לפסיכולוגיה יש תשובה

התנועה האוניברסלית מבטאת נחמה עצמית, מבוכה ובושה והיא משותפת לא רק לשחקנים במגרש אלא לחבריהם שעל הספסל ולצופים ביציע

3תגובות
כריסטיאנו רונלדו אחרי שהחטיא בעיטה לשער
IVAN ALVARADO/רויטרס

במשחק כדורגל מובקעים בדרך כלל שערים מעטים. לכן קל להסביר את התלהבותם של השחקנים אחרי כל גול. חלק מהם פושטים חולצה, אחרים כורעים על ברכיהם ומחליקים על הדשא מרוב שמחה. בסופו של דבר הם ימצאו את עצמם שוכבים על הדשא כשעליהם נערמים חבריהם הצוהלים.

אבל כשכדורגלן בועט לשער ומחמיץ, לא משנה מדוע, הוא מתנהג בדיוק כמו כל שחקן אחר באותו מצב: אחרי החטאה כל השחקנים מרימים את ידיהם ותופסים את הראש במחוות הגוף האוניברסלית שמשמעותה: "אלוהים אדירים, איך הצלחתי לפספס את זה?!".

אם עקבתם בשבועות האחרונים אחרי המונדיאל, בוודאי ראיתם איך שחקנים מכל נבחרת שהשתתפה בטורניר חוזרים על התנועה הזאת. ליאונל מסי הרים ידיים בתסכול, בדיוק כמו כריסטיאנו רונלדו. גם השחקנים של צרפת, בלגיה, אנגליה וקרואטיה, שהגיעו עד לחצי הגמר, עשו אותן תנועות כדי לבטא את אכזבתם אחרי החמצה.

פרנק למפארד הבריטי במונדיאל 2006
REUTERS

מחוות הגוף הזו אינה מוגבלת לשחקנים שלא הצליחו להבקיע. באחד ממשחקי גביע העולם ב-2010 הניגרי יעקובו אייגביני החטיא ממרחק של שלושה מטרים, מול שער ריק. הוא עצמו נראה המום וכמעט לא זז לאחר מכן, אבל כמעט כל חבריו לנבחרת ואנשי הצוות המקצועי תפסו את ראשיהם בו בזמן, בתיאום מושלם.

בשנת 1981 יצא לאור ספרו של הזואולוג דזמונד מוריס "שבט הכדורגל", שהתבסס על מחקר שכתב. מוריס כלל את התנועה הזאת בקטלוג של 12 תגובות של שחקני כדורגל לאחר תבוסה. הוא התייחס אליה כאל תנועה של נחמה עצמית, שאותה תיאר כ"צורה של מגע עצמי, אמצעי נפוץ שבו משתמש אדם שמרגיש שנחוץ לו חיבוק מנחם אך אין לידו מישהו שיציע לו חיבוק כזה". בספר הוא תיאר את המחווה הזו גם אצל קופים.

"מטרתה של הרמת הידיים היא לסמן לאחרים, 'אני מבין ואני מצטער, אל תוציאו אותי מהחבורה'", אומרת ד"ר ג'סיקה טרייסי מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בריטיש קולומביה. בשנת 2008 פירסמו טרייסי ועמיתה דייוויד מאצומוטו ממצאי מחקר שבו בדקו תנועות שעשו ספורטאים אולימפיים עיוורים מלידה אחרי ניצחון ואחרי תבוסה. הם הסיקו שמחוות שמביעות גאווה או בושה הן מוּלדות ואוניברסליות: "החזקת הראש בידיים היא סימן של בושה", אומרת טרייסי. "זאת תנועה שמבטאת את התכווצות הגוף. השחקן מחבק את ראשו כדי להקטין את עצמו".

לוקה מודריץ הקרואטי במונדיאל 2018
Martin Meissner/אי־פי

שחקנים מבינים היטב כשהם כושלים במשהו. קובי ג'ונס, בעבר שחקן בנבחרת ארצות הברית בכדורגל והיום פרשן טלוויזיה, אומר שהחטאה מעוררת בשחקן מבוכה. הוא לא מאמין שזה קרה לו: "אנחנו מתאמנים יום אחר יום בביצוע של פעולה אחת: להכניס את הכדור לרשת. זאת פעולה פשוטה ולכן אין סיבה להחטיא".

שחקנים תופסים את הראש בשתי הידיים גם אחרי ששוער מצליח למנוע מהם להבקיע שער. אחת הדוגמאות המפורסמות היתה בגמר גביע העולם ב-2006. הזמן החוקי של המשחק הסתיים בתיקו והשופט הכריז על הארכה. הכוכב הצרפתי זינאדין זידאן נגח והיה בטוח שהצליח להבקיע וצרפת ניצחה, אבל השוער האיטלקי ג'יאנלואיג'י בופון הדף את הכדור בקצות אצבעותיו. זידאן הרים את ידיו ואחז בראשו הקירח.

כלומר, גם אם הכדור מחטיא את השער בגלל טעות של הבועט וגם אם השוער מצליח למנוע ממנו להבקיע בהצלה מופלאה, תגובתו של השחקן זהה. "היתה לך הזדמנות אחת, אבל אתה פיספסת או שהשוער הציל את קבוצתו", אומר דייוויד גולדבלט, היסטוריון כדורגל בריטי. "זה המצב עכשיו, והסיבה לכך שלא הבקעת אינה חשובה כלל".

לדאצ'ר קלטנר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, יש הצעה אחרת. "כשאנשים נבהלים פתאום, ידיהם נעות לכיוון הראש בתנועה הגנתית", הוא מסביר. ב-1996 פירסם קלטנר מחקר על תגובותיהם של אנשים לרעש חזק. הוא מצא שהתגובות לחשיפה לרעש עז דומות מאוד לתגובותיהם של כדורגלנים שבעטו לשער מקרוב והחטיאו: "אתה שומע רעש חזק מאוד וזה גורם לך לחשוש שמשהו עומד לפגוע בך. לכן אתה מגן על ראשך, שהוא איבר חיוני", אומר קלטנר. "תגובת המוח להחטאה דומה לתגובתו לרעש, ובשני המקרים התגובה הגופנית היא ניסיון להגן על הראש".

קהל במונדיאל 2018
Matt Dunham/אי־פי

למחווה הבסיסית הזאת יכולות להיות תוספות ווריאציות. למשל, יש שחקנים שמכסים את פניהם בידיים או בחולצה, וגם זאת תגובה קלאסית שמבטאת בושה. אחרים מפנים את פניהם כלפי מעלה, אל השמים, כאילו הם מאשימים בהחמצה כוח עליון ולא את עצמם, אומר גולדבלט.

גם האוהדים מרימים את ידיהם ומניחים אותן על הראש לאחר שקבוצתם החמיצה, כמו השחקנים שעל המגרש. אבל בהיותם צופים, הם נוהגים כך מסיבה אחרת. פיליפ פרלי, מרצה לפסיכולוגיה של הספורט באוניברסיטת הספורט הגרמני בקלן, חקר את התנהגותם של שחקני כדורגל בזמן בעיטות עונשין. "מה שרואים אצל הצופים", מסביר פרלי, "הוא סוג של התנהגות מידבקת. אם אתם אוהדים של קבוצה מסוימת ואחד השחקנים שלה עושה את המחווה הזאת, גם אתם תעשו אותה".

לא משנה מהי הסיבה למחווה הגופנית הזאת, המאפיין הבולט ביותר שלה הוא היותה צפויה לחלוטין. "זה כמו פאנצ'ליין, שורת מחץ של קומיקאים", מציין גולדבלט. "אנשים מתחילים לצחוק עוד לפני שהם שומעים אותה מפני שהם מצפים לה. קומיקאים רבים מבססים את המופעים שלהם על העניין הזה". אם נחזור לכדורגל, גם השחקנים וגם האוהדים אינם צריכים להתאמץ, מפני שכולם עושים את המחווה הזאת באופן טבעי לחלוטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו