גידולים שמפרישים הורמונים

ב-30 השנים האחרונות עלתה שכיחותם של גידולים נוירואנדוקריניים ב-500%

אורית טויטו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורית טויטו

כאב בטן, שלשול, התקפים של הסמקה ותחושת חום בפנים ובחזה מאפיינים את תסמונת הקרצינואיד — אחת המחלות הנגרמות כתוצאה מהתפתחות של גידולים נוירואנדוקריניים. השכיחות של גידולים אלה עלתה בשנים האחרונות בקצב מהיר — עלייה של 500% מאז אמצע שנות ה-80 ועד היום.


שכיחות הגידולים מוערכת כיום ב-40 מקרים חדשים למיליון באוכלוסייה הבוגרת. ככל הנראה אפשר לייחס את העלייה בשכיחותם לעלייה במודעות לקיומם, לשיפור באמצעי האבחנה ולעלייה בכמות בדיקות ההדמיה ובדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול. עם זאת, ייתכן שקיימים גורמים נוספים, כמו חשיפה למזהמים, המעלים את שכיחות המחלה.


החוקר הראשון שתיאר גידולים נוירואנדוקריניים היה הפתולוג הגרמני זיגפריד אוברנדורפר. ב-1907 הוא פרסם תיאור של גידולים בעלי התנהגות ביולוגית יוצאי דופן, שאותם כינה קרצינואידים. עם השנים  גידולי הקרצינואיד קיבלו את השם "גידולים נוירואנדוקריניים". התכונה העיקרית המייחדת אותם היא יכולתם לייצר ולהפריש הורמונים. לדוגמה, חולי תסמונת הקרצינואיד סובלים מרמות גבוהות של סרוטונין. רמת הסרוטונין המוגברת היא זו הגורמת לשלשולים, לגלי ההסמקה ולעתים גם לקשיי נשימה ולפגיעה ייחודית במסתמי הלב.

טכנאי מעבדה מסתכל בגידול במעיצילום: בלומברג


במקרים אחרים הגידול הנוירואנדוקריני מפריש אינסולין וגורם לאירועים חוזרים של נפילת סוכר, שבאים לביטוי בחולשה, רעד, דפיקות לב מהירות ודחף עז לאכול. תסמינים אלה מאפיינים את תסמונת האינסולינומה. חולים עם גידולים המפרישים גסטרין מפתחים כאבי בטן, שלשול וכיבים קשים בתריסריון. המחלה מכונה תסמונת על שם זולינגר־אליסון.
על פי רוב, מקורם של גידולים אנדוקריניים בריאות או באיברים שונים במערכת העיכול, כמו המעי או הלבלב. הגידולים עלולים להתפתח למחלה ממארת וכמחצית מהחולים סובלים מגרורות — לרוב בכבד או בעצמות — כבר בשלב האבחון. עם זאת, בשונה מגידולים סרטניים אחרים, גידולים נוירואנדוקריניים מתפתחים בקצב אטי ולכן תוחלת החיים של חולים שבגופם התפתחו גידולים אלה ארוכה יחסית.


במרבית המקרים אי אפשר לזהות גורמים גנטיים או סביבתיים המעודדים הופעת גידולים נוירואנדוקריניים. באחוז קטן מן החולים גידולים נוירואנדוקריניים עשויים להיות חלק מתסמונות גנטיות משפחתיות.


האבחון של גידולים נוירו־אנדוקריניים מבוסס על סמנים ביולוגיים ועל בדיקות הדמיה. לדוגמה, רמת הכרומוגרנין A בדם, חומר המצוי בתאים המפרישים הורמונים, יכולה לשמש מדד לעומס המחלה. דהיינו, רמה גבוהה של כרומוגרנין A מרמזת על גידול גדול וגרורתי. ירידה של רמת הכרומוגרנין A בעקבות טיפול יכולה להעיד על הצלחתו.


לאיתור גידולים נוירו־אנדוקריניים נדרשות שיטות הדמיה ייחודיות, שכן פעמים רבות מדובר בגידולים קטנים ומיקומם במעי הדק או בלבלב מקשה לאתרם בבדיקות המקובלות. שיטות ההדמיה הייחודיות מבוססות על הימצאותם של קולטנים להורמון סומטוסטטין בתאי הגידול האנדוקריני — לפחות בחלק גדול מן המקרים. לנבדקים מוזרק חומר דמוי סומטוסטטין מסומן רדיואקטיבית. החומר נקשר לתאי הגידול ומאפשר את זיהוים.


הטיפול היחיד המאפשר החלמה מלאה מהמחלה, אפילו לאחר שהתפתחו גרורות, הוא ניתוח. אם אין אפשרות להוציא את הגידול בניתוח, אפשר לטפל בחולה בתרופות שונות — טיפולים ביולוגיים, כימותרפיה, טיפולים ממוקדים בכבד וטיפול בסומטוסטטין רדיואקטיבי.


אפשרות נוספת היא טיפול באמצעות אנלוגים לסומטוסטטין. מדובר בחומרים דמויי ההורמון  סומטוסטטין, הנקשרים לקולטן שעל תאי הגידול ומפחיתים את הפרשת ההורמונים ממנו. הטיפול מביא לשיפור במצבם של חולי תסמונת הקרצינואיד ותסמונות הורמונליות אחרות. מחקרים מהשנים האחרונות הראו שטיפול זה מפחית את תסמיני המחלה וגם מעכב את התפתחותם של תאי הגידול.


מכיוון שהתפתחות של גרורות בכבד שכיחה מאוד בגידולים נוירואנדוקריניים, פותחו שיטות אחדות לטיפול בהן. אם יש אפשרות כורתים גרורות אלו, אבל במקרים רבים אין אפשרות לכרות אותן. במקרים אלה נעשה שימוש בתרופות ובהקרנה מקומית בכבד כדי למנוע את התפתחות הגרורות.

ד"ר אורית טויטו היא רופאה בכירה במכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז רפואי מאיר

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ