למה מתמחים עייפים עלולים לפגוע במטופל יותר ממומחים כאלו?

מחקר מצא כי ביצועיהם של מנתחים שהתחילו לעבוד בלילה היו דומים לאלו שהתחילו בבוקר. האם מצב דומה יכול להתקיים גם אצל מתמחים, שעובדים עד 26 שעות ברציפות?

נמרוד רחמימוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים20
נמרוד רחמימוב

הרופאים המתמחים הראשונים — אלו שהשתתפו בתוכנית ההתמחות הראשונה בעולם שנפתחה בבית החולים ג'ונס הופקינס בארה"ב ב־1889 — נדרשו לחיות בבית החולים ולעבוד בכל עת שיידרשו. תנאי העבודה הלא־אנושיים הללו לא הטרידו משך דורות את ראשי מערכות הבריאות, שכן גם הם חונכו כרופאים באותה השיטה וראו בה ערך רב להטמעת ערכי המסירות וההתמדה הנדרשים לקריירה במקצוע שאין לו גבולות. בתחילת שנות ה־70 התפרסמו המחקרים הראשונים שקישרו בין עייפות הרופא לגורל המטופל. על פי מחקרים אלו, רופא עייף מבצע 20%-35% יותר טעויות בפענוח תוצאות בדיקות, בקביעת מינוני תרופות ובמטלות שמצריכות הפעלת שיקול דעת. למרות המודעות הגוברת לנושא, רק לאחר מותה ב־1984 של ליבי ציון, סטודנטית בת 18 מניו יורק שקיבלה שילוב תרופות קטלני משני מתמחים עייפים, שעבדו בתורנות של 36 שעות, נחקקו בארה"ב חוקים המגבילים את מספר שעות העבודה של מתמחים ל־80 בשבוע ול־24 שעות ביממה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ