"אני מציגה את עצמי כדוקטור, אבל עדיין חושבים שאני אחות או סייעת"

מחקר אמריקאי מצא כי לאחר חצי שנת התמחות חלה עלייה חדה בתסמיני דיכאון גם אצל רופאים וגם אצל רופאות, אך אצל האחרונות היא גדולה יותר משמעותית. זאת בעיקר בשל הקונפליקט עבודה-משפחה

דרוב קולר
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דרוב קולר
ניו יורק טיימס

אין זה סוד שההכשרה במקצוע הרפואה היא מפרכת: שעות עבודה ארוכות, שעות שינה מועטות והיררכיות נוקשות. לא מפתיע אם כן שמתמחים רבים חווים תסמיני דיכאון, ומקצת מהסטודנטים לרפואה מדווחים על מחשבות אובדניות. ואולם, האם מצבם של הנשים גרוע יותר מזה של הגברים? ממחקר שהתפרסם בחודש שעבר בכתב העת JAMA Internal Medicine עולה כי כך הדבר. ד"ר קונסטנס גייל מהמחלקה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות מהאוניברסיטה הרפואית של צפון קרוליינה (MUSC) ועמיתיה ניתחו את בריאותם הנפשית של יותר מ–3,100 מתמחים ב–44 מרכזים רפואיים ברחבי ארה"ב באמצעות דיווחיהם בשאלון. לפני שהחלו את תקופת ההתמחות - רמת תסמיני הדיכאון של הגברים והנשים היתה דומה. אחרי שישה חודשי התמחות חלה עלייה חדה בהם אצל שני המינים, אבל אצל הנשים היא היתה גדולה יותר באופן מובהק סטטיסטית. הסיבה העיקרית לכך: קונפליקט עבודה-משפחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ