בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

45 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים: פדויי שבי עדיין סובלים מבעיות פיזיות ונפשיות

מחקר מצא שלחצי השבי גרמו לשבויים להזדקנות מוקדמת, לתחלואה מוגברת ולתמותה מוקדמת. הממצאים הקשים מצביעים על המחיר הכבד של השבי גם שנים רבות לאחר השחרור

24תגובות
חיילים ישראלים שחזרו מהשבי המצרי אחרי מלחמת יום הכיפורים
דניאל רוזנבלום / סטארפוט

במלחמת יום הכיפורים, לפני 45 שנים, נפלו בשבי המצרים והסורים 301 שבויים ישראלים. הם נחשפו לסכנת חיים, לעינויים, להתעללות, להשפלה ולתנאי חיים שפגעו בבריאותם. חשיפה לאירועים טראומטיים כשבי מזוהה, מזה זמן, כגורם סיכון לתחלואה גופנית, נפשית ותפקודית.

בתחילת שנות ה-90 התחיל במחלקת בריאות הנפש בצה"ל ונמשך באוניברסיטת תל אביב מחקר ישראלי ייחודי, הארוך והמקיף מסוגו בעולם, שעקב במשך שלושה עשורים אחרי פדויי השבי ממלחמת יום הכיפורים. המחקר בחן את השפעות החוויות הטראומטיות שחוו הלוחמים לאורך חייהם, כלומר את המחיר הגופני והנפשי של השבי. הוא נעשה בארבעה גלים, ובאחרון שבהם, בשנת 2015, השתתפו 257 לוחמים לשעבר: 157 פדויי שבי וקבוצת ביקורת של 100 לוחמים שהיו במלחמה ולא נפלו בשבי.

זהו מחקר ייחודי, משום שהוא המעקב הארוך ביותר שנעשה אי פעם אחר אוכלוסייה המונה את כל פדויי השבי מכוחות היבשה וקבוצת ביקורת של לוחמים דומים שלחמו באותם התפקידים ובאותן החזיתות אך לא נפלו בשבי. המחקר מקיף גם בכך שבדק היבטים גופניים ונפשיים כאחד. תוצאותיו פורסמו בגיליון אוגוסט 2018 של כתב העת "הרפואה".

ממצאי המחקר הראו שחותמן של החוויות הקשות בשבי לא פג בקרב רבים מפדויי השבי. לאורך השנים סבלו 43% מתסמינים דיכאוניים חרדתיים ופוסט-טראומטיים מעיקים, בהם סיוטי לילה ופלשבקים על עינויים והוצאות להורג מבוימות, חרדה קשה ומעיקה, תחושות של חוסר אונים, ניתוק רגשי ודיכאון. אצל שליש מהם אובחנה תסמונת פוסט-טראומטית קשה, שמגבילה את חייהם שנים רבות לאחר השחרור מהשבי. עוצמת התסמינים פגעה קשות באיכות חייהם ובתפקודם בעבודה ובבית.

כתבה של אורי גולדשטיין על ראיונות הרדיו שערכו המצרים עם שבויים ישראלים - דלג

מהבחינה הרפואית, המחקר מצא שארבעה עשורים לאחר מלחמת יום הכיפורים הנזק הבריאותי שנגרם בשבי הוא מפושט, רב פנים ועמוק. פדויי השבי הם קבוצת סיכון גבוה לתחלואה גופנית הכוללת מחלות לב, סרטן, סוכר, יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית. בבדיקות רפואיות נמצא שהסיכון שלהם ללקות בתסמונת המטבולית גדול פי 2.85 מזה של הלוחמים האחרים (38% מתוך פדויי השבי לעומת 13% מקבוצת הביקורת) והם בסיכון גבוה פי שניים למדדי דלקת (CRP) לא תקינים (28% מתוך פדויי השבי לעומת 13% מתוך קבוצת הביקורת). עוד נמצא שלחצים בשבי, בעיקר אובדן משקל, סבל נפשי, סבל פיזי ומידת ההשפלה, היו קשורים לנזקים גופניים ונפשיים כבדים יותר.

בבדיקות במעבדת כאב הוכח שגופם של פדויי השבי "זוכר" את העינויים: הם נוטים לסבול ממספר רב של מוקדי כאב ועוצמת הכאב הכרוני שלהם גבוהה משמעותית מזו של לוחמים דומים שלא נפלו בשבי. מוקדי הכאב הם אזורים שבהם הם חוו עינויים, אך נוספו אליהם אזורים אחרים בגוף.

טראומת השבי מאיצה תהליכי הזדקנות ונראה שעל רבים מהשבויים קפצה הזקנה בטרם עת. זה ניכר בבדיקות קוגניטיביות שבהן הסתמנה ירידה קוגניטיבית רבה יותר בקרב פדויי שבי. השבויים עצמם מילאו שאלונים שבהם נבדק בני כמה הם מרגישים לעומת גילם האמיתי, אם הם חושבים שהמראה שלהם תואם את גילם, אם התנהגותם מתאימה לו, מהם תחומי העניין שלהם והערכת החיוניות שלהם. תשובותיהם הראו שפדויי השבי מרגישים זקנים ופגיעים יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא מפתיע, אם כן, שהם דיווחו על בריאות סובייקטיבית טובה פחות ועל תחושה של עתיד קצר יותר מאשר לוחמים שלא נפלו בשבי.

שבויי צה"ל חוזרים ממצרים, 1973
ðéø ÷éãø

לשבי היתה השפעה מהותית גם על תוחלת החיים: שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בקבוצת פדויי השבי לעומת קבוצת הביקורת. במחקר ביניים, שנעשה 35 שנים לאחר המלחמה, הסיכון לתמותה בקבוצת השבויים היה גדול פי ארבעה מזה של אנשי קבוצת הביקורת, והם מתו בסוף שנות השלושים או בתחילת שנות הארבעים לחייהם. בגל האחרון של המחקר, 42 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הנחקרים כבר החלו להזדקן והתמותה עלתה גם בקבוצת הביקורת, באופן שהסיכון היחסי לתמותה בקבוצת השבויים היה גדול פי 1.6 מאשר בקבוצת הביקורת.

לא רק השבי על לחציו הפיזיים אלא גם תוצאותיו הנפשיות, בהן הפרעה הדחק הפוסט-טראומטי, יוצרים לחץ מוגבר על הגוף ועל הנפש. ככל שהתגובות הפוסט-טראומטיות קשות יותר, כך המחיר הגופני שהן גובות גבוה יותר. כדי לשכך את הלחץ הנפשי, שורדי הטראומה נוטים לעתים לאמץ התנהגות מסכנות בריאות כגון שתיית אלכוהול, צריכת סמים, אכילה רגשית והימנעות מפעילות פיזית שאף הן מגדילות את הסיכון לתחלואה.

ממצאי המחקר הנוכחי מחזקים תצפיות ומחקרים בפדויי שבי בצבאות אחרים. הלוחמים שנפלו בשבי נשלחו אל שדה הקרב על ידי המדינה ולכן ראוי שיזכו להכרה חברתית ולטיפול מיטבי ושיטתי ממשרד הביטחון ומערכת הבריאות. כדי להקטין את התחלואה ואולי אף להאריך את תוחלת החיים ולשפר את איכות החיים של שורדי טראומת השבי מוצע שהגופים המטפלים והמשקמים יעקבו מקרוב אחרי בריאותם של פדויי השבי. בדיקות תקופתיות שגרתיות ותוכניות הדרכה וחינוך לבריאות ולבריאות נפשית יכולות למזער נזקים בריאותיים, להאריך תוחלת חיים ולהקטין את הנטל על מערכת הבריאות.

פרופ' זהבה סולומון היא ראש מרכז המצוינות לחקר טראומה המונית באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו