שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חוקרים ישראלים גילו גורם לא מוכר למחלת הפסוריאזיס

במחקר במעבדה לחקר העור והזקנה במרכז הרפואי רמב"ם ובפקולטה לרפואה של הטכניון נמצא שתאים מסוג ILC3 מעורבים בהתפרצות מחלת העור הקשה. הגילוי, שמשנה את ההבנה של מנגנוני ההתפתחות של מחלות אוטואימוניות, עשוי להביא לפיתוח תרופות חדשות ויעילות לטיפול במחלות אלה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פסוריאזיס
פסוריאיזיס בגב. שיבוש בפעילות של תאים מולדים של מערכת החיסון מביא להתפרצות המחלהצילום: Ranee Sornprasitt / iStockphoto
עמוס גילהר

המערכת החיסונית היא מכלול נרחב של מנגנוני פעולה, שתפקידם להגן על הגוף מפני גורמים חיצוניים כמו מיקרואורגניזמים מחוללי מחלות ומזהמים. המבנה של מנגנונים אלה מורכב ובכל אחד מהם קיימים נתיבי פעולה רבים, שבהם יש פעילות של מגוון קבוצות תאים. הפרעה בתפקוד של אחת מקבוצות תאי החיסון (לימפוציטים) עלולה להביא להתפתחות מחלה אוטואימונית.

פסוריאיזיס, ספחת בעברית, היא מחלת עור אוטואימונית, כלומר מחלה הנגרמת בשל שיבוש במערכת החיסון, התוקפת תאים בגוף. לפי נתונים של האגודה הישראלית לפסוריאזיס, יותר מ-265 אלף ישראלים סובלים מהמחלה. פסוריאזיס, שבאה לביטוי בהופעה של רבדים בעלי גוון אדום בעור ובקשקשת רבה באזורים שונים בגוף ולעתים גרד, עלולה להופיע בכל גיל. השינויים בעור האופייניים למחלה עשויים להחריף בעיקר לקראת החורף. אצל חלק מהחולים חלה הפוגה בתסמינים בעונת הקיץ או בעקבות תגובה לטיפול. 

בעשור האחרון חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הגורמים להתפרצות הפסוריאזיס, שבעקבותיה פותחו תרופות חדשות שתפקידן בלימה של תאי מערכת החיסון הגורמים למחלה. תרופות אלה פועלות בעיקר נגד תאים מסוג TH17, המוכרים זה זמן רב כתאים המייצרים מחלות אוטואימוניות. תאי TH17 מחוללים את המחלה לאחר שהם עוברים תהליך שבו הם מזהים תאים נורמליים בגוף כגורם זר, בהתאם למנגנון החיסוני הנרכש. ההתערבות של תאי החיסון האלה מפעילה מערכת מורכבת של חלבונים השייכים למערכת החיסונית, והם אלה שיוצרים את הפגיעה הגורמת לפסוריאזיס.

הזיהוי של תאי TH17 ושל החלבונים המופרשים בעקבות פעילותם (IL17 ו-IL22, שני סוגים של חלבוני אינטרלאוקין, וכן של חלבונים הגורמים לשגשוג של תאי החיסון הללו (לדוגמה, IL23), וההבנה שהפרשה מוגברת של חלבונים אלו גורמת למחלות אוטואימוניות כמו טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית, מחלות של מערכת העיכול, זאבת אדמונית ופסוריאזיס, הביאו לפריצת דרך בטיפול במחלות אלו ובמחלות ואחרות על רקע חיסוני. פותחו טיפולים ביולוגיים, שמתבססים על בלימת תאי החיסון והתהליך שמתרחש בעקבות הפעלתם והתערבות של גורמים נוספים.

ההשערה המקובלת עד לאחרונה היתה שתאי TH17 אחראים באופן בלעדי להתהוות של מחלות אוטואימוניות ובהן פסוריאזיס. אבל במחקר שערך צוות בראשותי במעבדת המחקר של המרכז הרפואי רמב"ם והפקולטה לרפואה של הטכניון נמצאה קבוצת תאים נוספת, שעד כה לא היה ידוע על מעורבותה במחלה. מדובר בתאים מולדים של מערכת החיסון, אשר שיבוש בתפקודם מוביל להתפרצות המחלה. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי המוביל בתחום האימונולוגיה - Journal of Allergy and Clinical Immunology.

פסוריאזיס
פסוריאזיס במרפק. הפרשה מוגברת של חלבונים כמו IL22 את האיזון וגורמת להתפרצות פסוריאזיסצילום: PositiveFocus / iStockphoto / Ge

מדובר בתאי ILC3, המכונים גם Innate Lymphoid Cells. הם שונים ביולוגית מתאי החיסון הקלאסיים (כמו תאי TH17), אך תפקודם דומה והם מהווים קו הגנה ראשוני של הגוף. התאים המולדים נמצאים כל הזמן כקו הגנה ראשוני. לכן הם מפרישים את האינטרלאוקינים באופן רצוף, גם ללא היכרות עם פולשים כמו זיהומים. התאים הקלאסיים מחייבים ריגוש ראשוני, על מנת שבמפגשים הבאים הם ינועו לכיוון הגורם הזיהומי ויפרישו את האינטרלאוקינים וינטרלו את הגורם המזהם. תאים אלה נמצאים ברקמות בכמה איברים אסטרטגיים, כמו רירית דרכי העיכול. בכמויות קטנות הם נמצאים גם בדם, בבלוטות הלימפה, במעיים, בשקדים בגרון, בעור ועוד.

כאשר התפקוד של תאי חיסון מסוג ILC3 משתבש, הם מפרישים רמות גבוהות של חלבוני IL17 ו-IL22. להבדיל ממנגנון הפעולה של תאי מערכת החיסון כמו TH17, השיבוש בפעילות של תאי ILC3 יכול לגרום להפרשה מוגברת של חלבונים ללא גירוי חיצוני. הפרשת החלבונים המוגברת מפרה את האיזון וגורמת להתפרצות פסוריאזיס. מחקרים בעבר הראו שאצל חולים הסובלים ממחלות מעיים יש ריבוי משמעותי של תאי ILC3 ברירית דרכי העיכול. תאים כאלה נמצאו גם בדמם ובעור של חולי פסוריאזיס.

חוקרי מעבדת המחקר של בית החולים רמב"ם והפקולטה לרפואה בטכניון הוסיפו תאים אלה לעור בריא והראו שכתוצאה מכך הופיעו נגעי פסוריאזיס בעור. ממצא זה אישש את הסברה שגם לתאי  ILC3 יש תפקיד פעיל בהתפתחות המחלות הללו, ולא רק לתאים מסוג TH17. ייתכן אף שתאי ILC3 ממלאים תפקיד ראשוני בתהליך המוביל להתפרצות של פסוריאזיס.

התפקיד המרכזי של תאי חיסון מסוג TH17 בהתפתחות פסוריאזיס אינו מוטל בספק, אבל המחקר מלמד שתאים אלו אינם היחידים שיכולים לגרום להפיכת עור בריא לעור נגוע בפסוריאזיס. יתרה מזו, תאי ILC3 יכולים לגרום למחלה אפילו בהעדר מוחלט של תאי TH17. תצפית זו, בשילוב עם ממצאי מחקר אחרים שהראו שתאי ILC3 מסוגלים להפעיל את תאי החיסון, תומכים בהנחה שתאי ILC3 ולא TH17 עשויים להיות אלו שיגרמו להתלקחות ראשונית של המחלה, להפעיל את תאי TH17 ולגרום לתאים אלו להעצים את השינויים שגורמים להופעה קלינית של פסוריאזיס.

תוצאות המחקר עשויות להביא לסלילת דרך חדשה לטיפול בחולי פסוריאזיס, ובעיקר באלה מהם שעמידים לטיפולים הביולוגיים הקיימים, או באלה שנמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות של תופעות לוואי חמורות. הדרך החדשה תוביל לסילוק התאים מנגעי פסוריאזיס. עצם האיתור של תאים מסוג נוסף הגורמים לפסוריאזיס מלמד שלבטח יש תאים אחרים הגורמים למחלות אוטואימוניות נוספות. לכן ממצא זה יכול לשנות את התפישה שעליה מבוססים הטיפולים הקיימים במחלות אלה.

פרופ' עמוס גילהר הוא ראש המעבדה לחקר העור והזקנה במרכז הרפואי רמב"ם ובפקולטה לרפואה של הטכניון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ