בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישן עם השרימפס

עופר זרמתי, דייג

8תגובות

עופר זרמתי לא בא מן הים. אמא שלו היתה תימנייה מכרם התימנים ואבא שלו הוא חצי ספרדי חצי מרוקאי. הוא גדל בשכונת מחלול, “מעל בריכת גורדון, איפה שהיום כל המלונות”, למד בבית ספר א”ד גורדון, ואחר כך בתיכון ימי באשדוד, במגמת ספרקי, “מהמלה ספרק. ניצוץ. כי היה אז מורס, וכשהיית עושה את המורס, היה יוצא ניצוץ. זה מי שאחראי על כל הקשר של האונייה”.

בשנת 79’, בסוף השירות הצבאי שלו, הוצב זרמתי בפיקוד הנח”ל ביפו. טיול שגרתי בנמל, שבו פגש בטוני, דייג ערבי נוצרי הפעיל עד היום, העלה את זרמתי על ספינת דיג, לנצח כנראה. ההחלטה להיכנס למקצוע ולרכוש ספינת דיג היתה די ספונטנית. “היום בחורים צעירים כן חושבים, 'מה אני אלמד היום? כי בעוד ארבע שנים יצטרכו את זה או לא יצטרכו את זה'. לי לא היה את זה. לא מטיפשות, אבל לא היה. היה את האהבה לים. אה, וואלה, זה טוב, אני רוצה לעשות את זה, מרוויחים המון כסף”.

ניר כפרי

מה זה “המון כסף”?

זרמתי מסביר: “מכירה שקית ניילון כמו של הזבל?”. אני מהנהנת. “אז ככה, שקיות מלאות בשטרות”.

קיוויתי להצטרף לליל עבודה, אבל עונת הדיג המשתלמת לדייגים בסדר הגודל של זרמתי, אלה שמביאים 60 קילו בלילה, היא “רק בחודשים שיש בהם רי”ש”. כלומר ספטמבר עד אפריל, ועכשיו אוגוסט. כבר לא מעט שנים שזרמתי הבעלים של אחת מ-20 סירות טרול שפעילות בארץ. הטרול, או בעברית “מכמורתן”, היא סירת דיג מסחרי הגוררת רשת גדולה על קרקעית הים. זרמתי מתמקד בדיג שרימפס, מה שמחייב אותו לעבוד בלילה. הוא יוצא מביתו בראשון לציון ומגיע ליפו לפנות ערב. בנמל הוא פוגש את הפועל שלו, גבר אמריקאי בן 73. הם קונים קצת אוכל ולקראת השקיעה הם יוצאים מיפו, שני גברים בסירה זקנה.

זרמתי מתיישר על הקו שלו “בעומק, במקום שאין בו סלעים”, פורס את הרשת ומתחיל להפליג לכיוון פלמחים. בשלב הזה הפועל הולך לישון. אחרי שעתיים וחצי בערך הסירה מגיעה לשפדן. שם היא מסתובבת וחוזרת לכיוון יפו. ב-12 בלילה זרמתי מעיר את הפועל. הצוות הקטן מרוקן את תכולת הרשת על הסיפון. בנקודה זו השלל צריך לכלול לפחות 30 קילו של שרימפס ו”דגים סחירים” אחרים כדי להצדיק את עלויות היציאה לים. אחרי הבדיקה, מתחיל סבב של טלפונים בין הדייגים, שמטרתו להבין איפה כדאי לדוג באותו לילה. לא כולם אומרים את האמת, מדגיש זרמתי.

התפר שבין העבר לעתיד


מחצות ועד ארבע וחצי בבוקר מתרחש הסיבוב השני של הדיג, שבו זרמתי חוטף שינה טרופה על הסיפון. כשעולה השמש חוזרים לנמל. זרמתי והפועל גומרים את המיון, ואז זרמתי אוסף את הארגזים ונותן אותם לסוחר, “שותף, אבל כזה שישן בלילה”, הוא אומר במעט מרירות. בסביבות תשע בבוקר הוא “בכיוון הביתה”. עושה מקלחת ואז ישן עד שתיים־שלוש בצהריים. נשארות לו כשעתיים עד יום העבודה הבא, שגם בו הפרנסה, כמובן, לא מובטחת.

זרמתי מספר שבפגישה של בעלי הטרולים עם נציג האוצר ועם ראש אגף הדיג, שאלו הדייגים איך מתכוונת הממשלה למנוע את קריסת הענף. התשובה, על פי זרמתי, היתה: “מי שחזק ישרוד”. במצב כזה, אומר זרמתי, העתיד שייך לחוות גידול הדגים שמוכרות דג בדיוק כשהוא מגיע למשקל של 350 גרם, “מנה” בשפת המסעדנות.

איזה ידע ילך לאיבוד אם לא יישארו יותר דייגים?

זרמתי מושך בכתפיו.

למי זה משנה אם לא נדע יותר ששחפים בקרבת החוף הם סימן לסערה? לא נדע ששחף אמור לנוח בעומק הים. וגם לא נדע שאנחנו לא יודעים. אבל באמת, מה לעשות בסוסים במאה ה-20?

אחר כך זרמתי לוקח אותי לסיבוב בנמל יפו היפה והעקר. תיירים שותים מיץ גזר במקום שבו לדייגים אסור כבר לפרוק את הסחורה. גדלתי ביפו, 200 מטרים מהנמל, ואני יודעת שהים התיכון הוא קו המשווה של הישראליות. הוא הנוזל שכשמערבבים אותנו בתוכו אנחנו הופכים, לרגע אחד, להיות שווים. ונדמה לי שככל שחלקו של הים מצטמצם, ככל שאנחנו נאלצים להצטופף על אי התנועה שהוא מדינת ישראל, כך ההבדלים בינינו נעשים יותר ויותר גדולים ובולטים.

לפני פרידה אנחנו שותים מיץ אשכוליות קר בכוסות חד־פעמיות בפתח המחסן של זרמתי. בחוץ, על כיסאות פלסטיק, יושבים שלושה דייגים ערבים, שותים קפה שחור וצופים בקרב איגרוף בטלוויזיה הירדנית. בראשי מתנגן לו שיר בעיקשות, “דוגית נוסעת מפרשיה שניים”. כמו בילדותי, סופו של השיר ממלא את לבי חרדה, אם לא יעורו כל מלחיה, איכה תגיע הדוגית לחוף?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו