בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעלימים עין מכל חטא

שש הערות על העברית של ימינו

150תגובות

1. “נועם הבת הרביצה לשחר הבן, כי הוא לקח לעומר הבת את הצעצוע של שיר הבן”. דיבור הגננות התארך בדור האחרון, כי שמות שזיהוים המגדרי היה בעבר ברור גוררים כיום תוספת. בהזמנות לבת מצווה כבר קשה לכתוב פסוקים, כי ילדה ששמה יובל – איך נכתוב לכבודה את בראשית ד כא: “יובל הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב”? וילדה ששמה טל - האם היא יורדת לסוף דעתו של משורר תהלים, שכתב בזכר: “כטל חרמון שיורד על הררי ציון” (קלג, ג)?

הלוחמות למעמד האשה, כדאי שתשמנה לב לכך שהמגמה חד־סטרית – יש שמות זכר (אפילו גיבור תנ”ך, כדניאל) הנקראים על נקבות, אך עדיין אין קריאת שמות נקבה על בנים: עדיין אין אסתר ושרה לבנים, תודה לאל.

גם קריאת השמות על שם הסבים והסבתות הצטמקה, ולא רק במשפחות שלסבתא קראו פסיה או זלדה ­– אפילו במקרים שהיו לנפטרים שמות עבריים! בדור התקומה, על שם סבא ראובן, קראו לנכד ראובן; היו שקראו לנכדה ראובנה, ופגשתי אפילו ראובת (כלומר: ראו! בת נולדה!). כיום, המאגר שבוחרים ממנו נשתנה.

אליהו הרשקוביץ

2. מעמד העברית בשמות הפרטיים ידע בשנים האחרונות נסיגה חסרת תקדים: גם כשקראו לנו וולפסון, סוקולוב, ז’בוטינסקי, ארלוזורוב, פינסקר, אוסישקין, היו שמותינו הפרטיים דוד, נחום, זאב, חיים, יהודה ומנחם. אנטולי שרנסקי, מיד בבואו ארצה, החל להיקרא נתן. אך עתה, בין מיליון עולי ברית המועצות ואתיופיה, רבים שומרים גם על שם פרטי זר. לא היתה עלייה שהתנכרה עד כדי כך לשמות הפרטיים העבריים כמו העלייה הזו.

בחידון שערכתי לא מכבר בחיל האוויר, השתתפו חיילים מצטיינים ששמם דימה (דימיטרי) ואולג, ובגלי צה”ל משרתות כיום חיילות ממוצא אתיופי, ששמן הפרטי קאסה ואלמז. ואולי כך הדבר רק בדור המעבר: השחמטאי רב האמן, בוריס גלפנד, שעלה מברית המועצות וכמעט כבש את תואר אלוף העולם, חיבק בשובו ארצה את שני ילדיו, ששמותיהם כבר עבריים: ­אביטל ואבנר.

גם בתחום שמות המשפחה, העברית בנסיגה. בעלייה הראשונה ­– ובה פיינברג, אהרונסון, חנקין ­– היה אליעזר בן יהודה חריג, בנוטשו את שם משפחתו מנעוריו, פרלמן. בעלייה השנייה ניכרה נהייה אחר השמות העבריים: יצחק שמשילביץ היה לבן צבי, רחל לישנסקי הפכה לינאית, דוד גרין החל להיקרא בן־גוריון; ואחר כך אלה היו פני המטכ”ל: יעקב דוסטרובסקי היה לדורי, יגאל סוקניק בחר לשם משפחתו את כינויו המחתרתי ידין. מאז, היו לנו ראשי הממשלה בגין ואולמרט, ובמטכ”ל כיום ­ גנץ, אייזנקוט, רוסו, רוטברג ואייזנברג.

3. בתפקידי כיועץ הלשון של גלי צה”ל, הערתי לעורכת חדשות על שהמירה את העיצומים (על איראן) ב”סנקציות”. היא השיבה לי: “רציתי לגוון”. עניתי: ב‑CNN אין מגוונים בעזרת “itsumim”, ולפיכך אין לנו לגוון בעזרת “sanctions”. שדרי הספורט, שנהגו לדבר על “גביע העולם”, גם הם נסחפו, יותר מכל אומה כמדומני: בדרום אפריקה, דוברי האנגלית האורחים והמארחים הגדירו את המפעל “וורלד קאפ” ודוברי הצרפתית מאפריקה ומאירופה אמרו “קופ דו־מונד”. מי אומר “מונדיאל”? המעצמות ספרד, ברזיל, ארגנטינה ו... אנחנו... כשקבוצה ישראלית זוכה בגביע ישראל, הרמקולים אינם משמיעים “הגביע הוא שלנו”, אלא “ווי אר דה צ’מפיונס”.

4. ואם אין די באובדן השמות, המונחים והמלים, הנה עלה הכורת גם על אותיות! לפני שנים, כשקצין החינוך הראשי לצה”ל היה בן למשפחה שעלתה מתימן, שוחחתי אתו על דלדול הגיית חי"ת ועי"ן, גם בשידורי גלי צה”ל. השיב: מה לעשות שגם ילדים למשפחות מתימן “משתכנזים”? אמרתי: אתה יכול להנחות שבכל מחזור ייקלטו בגלי צה”ל חייל אחד וחיילת אחת, המדברים בחי"ת ועי"ן גרוניות. הרהר והגיב: “זה לא יעמוד בבג”ץ”. עניתי: “תוכל לומר בבג”ץ שאינך פוסל אשכנזים, אתה רק רוצה לשמר את שני הצלילים,­ חי"ת ועי"ן, ­ לבל יאבדו!”. לא הצלחתי לשכנעו.

כיום, גם הגיית ה"א נאלמת! במשפט דמיאניוק אמר אחד השופטים לסנגור שפטל: “את המסמך הזה עדיין עליך להבעיר”. יכול היה שפטל לשלוף גפרור ולשרוף את המסמך... שהרי השופט לא הצליח לבטא את מה שהתכוון לומר: “את המסמך הזה עליך להבהיר”. אחד מראשי הממשלה שלנו אמר בשידור: “בעניין זה יש לנו כמה ערעורים ­ בעי”ן וב-אֵיי” (רצה לומר: בה”א)! והרי זאת “גלישת מדרגה” מטשטוש ההגייה שהיה מוכר עד כה, ואשר השתקף בצירוף “שנת אושר ועושר”...

5. התשליך שעשינו לכמה מעמודי היסוד בעברית משתקף גם בתשליך עצמו. בילדותי, צמוד לשעת מנחה של יום א’ של ראש השנה, זרמו נחילי מתפללים לשפת הים בתל אביב למנהג תשליך, ומחזורי התפילה בידיהם. כיום, רבים מן המתפללים מדירים רגליהם מחוף הים, כי הוא הומה מתרחצים. ואין תשליך חטאים לים של מי שאין עליהם מורא חטא...

מקור התשליך, לדעתי, ביום הראשון של תשרי בבית המקדש השני בימי עזרא ונחמיה, כמתואר בפירוט בעזרא פרק ח’: “ויאספו כל העם... אל הרחוב אשר לפני שער המים... בוכים כל העם כשומעם את דברי התורה”. מן התיאור הזה של שער המים שאבו, להערכתי, בארצות הברית את שם הבניין הנודע “ווטרגייט”. כדרך שיש שם כדורסלן ששמו מיכאל ירדן –­ מייקל ג’ורדן, ולא מייקל מיסיסיפי; וכפי שבשם אוניברסיטת ייל כתוב בעברית “אורים ותומים”. אנחנו השלכנו את התשליך הראשוני של עזרא ונחמיה מכלל חומר החובה בלימודי התנ”ך, וחוללנו (או עוללנו) “תשליך” לא קטן.

6. אין לי דבר נגד שתילת ביטויים בערבית בלשוננו. יש בי צער על הקליטה מן האנגלית. כי השואל מלים ערביות חי כאן ומדבר עם השכנים, בעוד המעתיק אנגלית לדיבורו לעתים משתחווה לאנגלית, כסבור שהוכיח עצמו כמשכיל יותר. אך גם לאחר כל אלה, עם כל הכאב על אשר שומעות אוזנינו, לטווח הארוך אינני דואג: תמיד היה רב הכרסום בשולי המחנה, בגולה ובארץ, ותמיד היה המיעוט זה שהוליך את העם אחריו­ - בעברית שבגולה, בעלייה ארצה, בהתיישבות, ובכל מעשה רב. אני מאמין, אף מעריך, שכך יהיה גם בעברית על אדמת המולדת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו