בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כאן מסופר על מרינה הקדושה והבתולה

פרק מתוך "ספר עיר הגברות" מהמאה ה-15, המגולל את סיפורה של נערה שהפכה לנזיר, הואשמה על לא עוול בכפה, אך זכתה והיתה לקדושה. תירגם מצרפתית יונתן סטבסקי

תגובות

מה רבות הבתולות שמתו כקדושות מעונות ואלו שחיו חיי נזירות והתקדשו באופנים רבים. במיוחד אספר לך על שתיים, שסיפורי חייהן יפים עד מאוד, ועודם מעידים על כך שהאשה עומדת איתנה בכל צרה.

לפלוני אחד היתה בת קטנה יחידה, מרינה שמה. הוא נתן אותה למשמרת לקרוב משפחה ונכנס למנזר, שם חי בקדושה רבה; אף על פי כן, בדרך הטבע נהה אחר בתו וכאב את כאבה. האיש שקע בהרהורים, ואב המנזר שאל אותו מדוע הוא מתייסר. וכך ענה לו, שמחשבותיו טרודות בילד קטן שהשאיר בעולם שבחוץ ואינו יכול לשכוח אותו. אמר לו האב שילך לחפשו ויביא אותו עמו למנזר.

העלמה התאחדה עם אביה, ובאה למנזר לבושה כנזיר קטן. היא ידעה היטב להסתתר והיתה ממושמעת כהלכה. אחרי שמלאו לה שמונה־עשרה שנים, והיא ממשיכה לעלות בסולם המעלות, מת עליה אביה, שחינך אותה בקדושה, והיא נותרה לבדה בתאו. כה קדושה היתה, עד שאב המנזר וכל השאר היללו את אורחותיה והחשיבו אותה לגבר.
מנזר זה שכן מרחק שלושה מילין מאחת הערים שהיה בה שוק. לעתים נזקקו הנזירים ללכת אליו כדי לקנות מצרכים. בחורף, אם ירד הלילה בעודם עסוקים בסידוריהם, היו נשארים בעיר ללון בה. מדי פעם היתה מרינה, שנקראה האח מרינוס, שוהה בתורה בפונדק שהנזירים נהגו להשתכן בו בעיר.

באותם ימים הרתה בתו של בעל הפונדק. הוריה אילצו אותה לגלות מי אחראי לדבר, והיא השיבה שזה האח מרינוס. באו ההורים להתלונן אצל אב המנזר והוא זימן אליו את מרינוס. צערו של האב היה רב מאוד, אולם הבתולה הקדושה העדיפה לקבל עליה את האשמה מאשר לחשוף את נשיותה כדי להוכיח את חפותה. היא ירדה על ברכיה בבכי ואמרה: “אבא, חטאתי. התפלל בעדי ואכפר על מעשַי”. האב זעם, הורה להכות בכוח את מרינוס, גירש אותו מן המנזר ואסר עליו להיכנס. הוא עזב את מרינוס על הארץ ליד הדלת, ושם נותרה הבתולה בכפרתה ונהגה לבקש מהאחים רק פת לחם אחת. לאחר שכרעה בת הפונדקאי ללדת, הביאה אמהּ את הבן למרינוס והשאירה אותו מחוץ למנזר. הבתולה קיבלה אותו אליה והיתה מאכילה אותו בפת הלחם שנתן לה מי שבא בשער, כאילו היה ילדהּ שלה.

כעבור זמן התמלאו האחים חמלה והתחננו לאב המנזר שיעשה חסד עם האח מרינוס ויקבל אותו חזרה. בקושי רב שיכנעו אותו, במלאות חמש שנים לכפרתו של מרינוס. משעה שהוכנס למנזר, ציווה עליו האב לבצע את כל המטלות המטונפות והנחותות ביותר: היה עליו להביא להם מים בעשותם את צרכיהם ולשרת את כולם. הבתולה הקדושה צייתה בענווה ובחפץ לב.

עוד כתבות בנושא

זמן קצר לאחר מכן עלתה השמימה בשנתה. האחים הודיעו זאת לאב המנזר, והוא ענה להם: “הנה אתם רואים שחטאו היה כה גדול עד שלא הגיעה לו מחילה. עם זאת, רחצו את גופתו וקברו אותו הרחק מכאן”. כאשר הפשיטו את מרינוס וראו כי זו אשה, החלו להכות בגופם ולזעוק בכאב ובהשתוממות על מה שעוללו ללא סיבה לברייה הקדושה. משהגיעה הבשורה לאב המנזר, בא במרוצה וצנח לרגלי הגופה בבכי תמרורים, והיה מכה על חטאו, משווע לרחמים ומבקש מחילה. הוא הורה שיקברו אותה בקפּלה שבתוך המנזר. שם התכנסו כל הנזירים, ואחד מהם, בעל עין אחת בלבד, רכן מעל הגופה ונישק אותה באדיקות; לפתע הושב לו מאור עיניו. בו ביום יצאה בתו של הפונדקאי מדעתה והכריזה על חטאה בקול גדול. היא הובאה אל הגופה ושם נרפאה. נסים רבים עשתה מרינה ועודנה עושה במקום ההוא.

כריסטין דה פיזן ‏(1365–1430 בקירוב‏) הקדישה חיבורים רבים להגנה על כבודן ומעמדן של הנשים ולמאבק בדימוי השלילי שלהן. “ספר עיר הגברות” ‏(1405‏) מתאר את בנייתה של עיר אלגורית המאוכלסת בנשים בנות המעלה. כריסטין כינסה ושיכתבה את סיפוריהן כדי להדגיש את מידותיהן הטובות. החלק השלישי של יצירה זו נסב על חיי קדושות ומסופר למחברת על ידי הדמות “צדקה” ‏(Justice‏). פרקים י”ב וי”ג עוסקים בקדושות שחיו כנזירים. סיפורים אלו נפוצו בגרסאות שונות החל במאה השנייה לספירה. לפי המסורת, מרינה התגוררה במנזר קנובין אשר בעמק קדישה בלבנון ומשם התגלגלו שרידיה לוונציה, עיר הולדתה של כריסטין. עם זאת, נדמה שכריסטין מתעניינת בעיקר באיכויות הספרותיות והמופתיות של סיפורה. במיוחד בולט המעבר התכוף בין כינוי הגוף הנקבי והשם “מרינה” או “הבתולה”, המייצגים את סגולותיה האמיתיות, לבין כינוי הגוף הזכרי והשם “מרינוס”, המייצגים את האופן שבו היא נתפשת בעיני אחרים. האשמתה על לא עוול בכפה ורדיפתה בידי הממסד שקולות, אפוא, ליחס המסולף של החברה כלפי כלל הנשים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו