בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי להיות אב של כולם

בעיני בנדטו ‏(בני‏) די־ביטונטו, האהבה לאלוהים דומה מאוד לאהבת בשר ודם, ורק "צריך לראות איפה הלב דופק יותר חזק". מרוב אהבה לישוע הוא החליט להיות כומר, ומרוב אהבה לזר ולזולת הוא למד ספרות עברית והתיישב בישראל

תגובות

הדרישה להשאיר את התיקים בחוץ. אולי היה עלבון בכך שמישהו עשוי לראות טומאה באוכל שלו, ואולי מראה התיקים המגובבים ברחוב היה לו קשה. "זה לא ממש פגע בי", הוא מדגיש, "אבל זה היה מפתיע ולא נעים. אלה דברים שקורים במפגש עם מנטליות אחרת".

על האי־נעימות פיצו הדברים החדשים שלמד: "למשל, למדתי מה זאת מזוזה, התחלתי להבין קצת יותר מאיפה באים דברים שגם אנחנו מאמינים ועושים, ואפילו הבנתי יותר טוב דברים שאמר ישוע לתלמידים שלו, כי מי שלא מכיר את הרקע היהודי, יש דברים שלא מובנים לו. למשל, מתואר ויכוח בינו לבין הפרושים על נטילת ידיים - אם אתה לא מכיר את המנהג הדתי, אתה יכול לחשוב שישוע התנגד לניקיון וזה לא נכון. הוא רק טען שיותר חשוב מה אתה מוציא מהפה שלך מאשר מה אתה מכניס אליו.

"גרתי שלוש שנים ברומא והתיידדתי מאוד עם הקהילה היהודית שם. אנשים הזמינו ושיתפו אותי בשבתות, פעם בר מצווה ופעם ביום כיפור - היתה לי זכות גדולה".

אז בזמן שהתלבטת אם להפוך לנזיר היה לך פלירט עם היהדות?

"בטח. יש הרבה דברים ביהדות שמאוד מוצאים חן בעיני. יש מנהגים יומיומיים שלנו אין. אצלנו, מי שדתי הולך למיסה ביום ראשון וזה מספיק. ביהדות יש קידוש בשבת ואבא מברך את הילדים. והטלית - תמיד רציתי ללבוש טלית. היה רגע שחשבתי אולי להתגייר, אבל הבנתי שזה יהיה קצת מוזר להפוך ליהודי בזמן שאני מאמין בישוע, לא?"

אז מתי החלטת?

"קשה להגיד. ברקע תמיד היה הקול הזה, שמציע את החיים האלה, אבל לקח לי שנים להיות מוכן. יותר נכון, להיות פחות לא־מוכן. כשהייתי בן 24 נכנסתי לסמינר ‏(לכמרים‏) לשנת ניסיון. זה מאוד התאים לי, אבל הרגשתי שאני עדיין ילד. כי מבית הספר עברתי לאוניברסיטה ומשם מיד לסמינר - זה היה קצת כמו לעבור ממשפחה למשפחה. עוד לא חייתי כאדם מבוגר, היו דברים שלא ידעתי לעשות, שהפחידו אותי.

אמיל סלמן

"דיברתי עם הבישוף ואמרתי לו שאני עוד לא מכיר את העולם ואני לא רוצה להיות כוהן דת שבגיל ארבעים ישאל את עצמו אם הוא קיבל את ההחלטה הזאת רק כי הוא לא ידע לעשות שום דבר אחר. אני קצת חששתי מהשיחה הזאת, אבל הבישוף עודד אותי. הוא אמר, 'האדון מבקש מאתנו לוותר על הכל כדי ללכת אחריו ואנחנו חייבים לדעת מה זה הכל. אחרת אין משמעות לוויתור'".

די־ביטונטו נסע לרומא וקיבל עבודה במשרדים של ועדת הבישופים של הכנסייה הקתולית - ארגון גג שאחראי על כמה מאות בישופים וקרדינלים. באותו זמן גם הוציאו לאור תרגום של המקרא, ובזכות ידיעת העברית שלו, הוא התבקש לעבור עליו, לוודא שלא נפלו בו שגיאות.

כמו הרבה צעירים אחרים הוא גר בדירה שכורה, והיו לו עבודה טובה, חברים, בילויים, נשים. "היה רגע שאפילו חשבתי על חתונה", הוא אומר. "היתה לי חברה וזה היה קשר די יציב. יום אחד אמרתי לה, 'שנינו בני 28, טוב לנו ביחד - אולי נחשוב על משהו יותר רציני?' מה שקרה זה שנפרדנו בתוך חודש. רציתי מאוד להיות איש משפחה, אבל עכשיו אני מתחיל להבין שאולי זה היה הרצון להיות כמו כולם, להפסיק להיות שונה".

ובמה היית שונה?

"כנראה בזה שכל הזמן היתה לי משיכה לפרסונה של ישוע. לא אורח החיים הכנסייתי משך אותי, אלא האדם הזה, שיש לו דברי עולם ושקיימת האפשרות להתחייב אליו בקשר שמאוד דומה לנישואים, אבל הוא למען אחרים. זה תמיד למען אחרים - לא למענך ולא למען אלוהים. כי קשה מאוד לאהוב את האלוהים שאתה לא רואה, אם אתה לא אוהב את הזולת שאתה כן רואה. הסתובבתי עם המחשבות האלה והלב שלי התנפח מרוב אהבה. חתונה וילדים זה נפלא, אבל אדם צריך לראות איפה הלב דופק יותר חזק. האהבה היא אותה אהבה, אני לא חושב שיש היררכיה. מה שנדרש בשני המקרים זה אותו הדבר: נאמנות, התמסרות ואמון".

נדוניה לאלוהים

בשנת 2009 די־ביטונטו בא לישראל לשבועיים כדי לעבוד על הדוקטורט שלו בספרות עברית. כאן הוא פגש את ראש קהילת הקתולים דוברי העברית, האב דויד נויהאוז, והוא הציע לו להתנדב לעבוד בקייטנה בחודש יולי. די־ביטונטו הסכים מיד. "באותו קיץ הרגשתי שהמקום הזה לא זר לי", הוא אומר.

הוא חזר לרומא ובתוך שלושה חודשים נפרד מהחברה, התפטר מהעבודה, עזב את הדירה וביקש מהאוניברסיטה שנה כדי לעבוד על הדוקטורט בישראל. בינואר 2010 היה שוב בירושלים, "ובבת אחת כל הדרכים הצטלבו והרגשתי שהכל הוביל אותי לכאן", הוא אומר. "כאן הכל התחבר. כי קודם ידעתי שאם אני נכנס לסמינר, אני צריך לוותר על כל מה שלמדתי - על העברית ועל הקשר עם היהדות. כאן מצאתי קהילה שמתפללת בעברית, כמו שאני, סגור בחדר שלי, הייתי לפעמים מתפלל או קורא תהילים בעברית.
"גם יש עבודה עצומה לתרגם את התפילות, כי אחת המטרות של הקהילה היא לבטא את הנצרות בעברית יהודית. אנחנו מאמצים ביטויים מהתפילה היהודית - הכוונה היא לשלב ולהשתלב".

ולא קשה לך הדרישה הדתית להתנזר?

"אני לא רואה בזה דרישה דתית ואני לא מגדיר את עצמי בעיקר כאיש דתי. הדת היא בשבילי מסגרת שלא עומדת בפני עצמה, אלא היא חשובה כשיש בה תוכן. הדת היא תוצר של בני אדם - אני לא חושב שיש דת שבאה מאלוהים. זה איך אדם תופש את אלוהים".

ולא נראה לך מוזר שדתות דורשות להתנזר מדברים כה בסיסיים כמו אוכל ומין?

"הצום הוא באמת עניין דתי. אני חושב שאם עושים את זה אנשים כל כך שונים, מהרבה דתות, אולי זה דבר מועיל. אבל אני לא רואה בזה ציווי אלוהי. אני לא מאמין שאלוהים צריך את הצומות שלנו כמו שהוא לא צריך את התפילות שלנו. אנחנו עושים את זה, וכך אנחנו מנסים ללמוד עוד משהו שיקרב אותנו לאלוהים. הצום יכול ללמד על ההבדל בינינו לבין בעלי חיים אחרים - אנחנו יכולים להתגבר על הרעב, אותו אינסטינקט שאומר שאנחנו צריכים לאכול. זה נותן לנו שליטה על עצמנו. אם אני יכול להתאפק ולא לאכול כשאני רעב, אולי אני גם יכול להתאפק ולא להכניס אגרוף למישהו שמאוד מעצבן.
"ההתנזרות ממין היא דבר שונה בעיני, שקשור יותר להתמסרות ולנדיבות. זה כמו נדוניה שאני מביא לקשר שלי עם אלוהים - אני מוותר על הרצון להקים משפחה משלי ולהוליד ילדים משלי כדי שאוכל להיות אב לכולם, בלי העדפות. אולי זה לא ההסבר הכי טוב, כי בעבר, בתחילת ימי הביניים, אפשר היה להיות כהן דת קתולי ואיש משפחה".

היית רוצה שיחזירו את הנוהג ההוא?

"אם יחזירו את החוק הקודם אני אשמח, אבל אני לא אוותר על ההתנזרות. אני לא רוצה לשחק את המיסטיקן, אבל יש בקשר הזה משהו מאוד דומה לחתונה. אתה הולך לישון עם המשיח וקם אתו בבוקר. הלב שלך אתו. החברה האחרונה שהיתה לי קינאה. כל פעם שהייתי מתפלל, היא היתה באה ומתערבת ומנסה למשוך אותי".

ככל שהוא נשמע החלטי, די־ביטונטו עוד המשיך להתלבט קצת יותר משנה. לפני שנה בדיוק, עם שובו ממפגש בספרד של צעירים קתולים מהכנסייה עם האפיפיור, הוא מספר, "אמרתי לעצמי, 'חלאס, הדוקטורט כמעט נגמר ואי אפשר למשוך ככה עוד שנה ועוד ויזה'".

הוא סיים את כתיבת הדוקטורט וביולי הזמין את הוריו כדי להודיע להם על החלטתו. הוא מתאר את המעמד קצת כמו שמתארים יציאה מהארון: "אמא שלי שאלה, 'על מה אתה מוכן לוותר?' עניתי, 'על זוגיות ומשפחה למשל'. ואז היא אמרה: 'לא נראה לי שאתה אי פעם חשבת על זה, על הזוגיות, ממש ברצינות'. אמרתי לה שחשבתי והחלטתי. זה קשה להם, אבל בסופו של דבר הם יקבלו את זה כשהם יבינו שאני עושה משהו שמשמח אותי ושאני פועל מתוך אחריות לעולם שקיבל אותי ושאני קיבלתי אותו. אני יודע שלאמא שלי עדיין קשה, כי כשדיברתי אתה בסקייפ לפני כמה ימים שמתי לב שהיא אפילו לא מסוגלת לקרוא לזה בשם, היא אמרה, 'הדבר הזה שלך'. עוד יותר קשה לאמא המאמצת היהודייה שלי - אשה מבית דתי שיש לה ילדים ונכדים. היא שאלה שוב ושוב, אבל למה אתה עושה את זה? אמרתי לה, 'קשה לי להסביר. זה מטורף. גם בעיני הנוצרים'".

די־ביטונטו עוד בראשית הדרך. לפניו שש שנים של לימודים לפני שיוכשר להיות כוהן דת. האם הוא לא חושש שיתחרט? "ברור שאני חושש. בבחירות הקריטיות בחיים אף פעם לא נדע אם זה לנצח. האדם הוא סוד כמוס. לאף אחד אין ביטחון מלא במה שהוא עושה ובכל זאת אנחנו מתחייבים. נכון שאפשר להתגרש, אבל אני חושב שכל מי שמתחתן באותו הרגע הוא מתחייב לכל החיים. אני אדם מסובך ואני יודע שעוד יהיו לי היסוסים והתלבטויות".

אתה לא חושש שיום אחד תחשוב שהפסדת חיים שלמים?

"ברור שאני חושש אבל אני סומך על אלוהים יותר מאשר על עצמי. הנאמנות של אלוהים היא בשבילי הסלע שעליו אני יכול לבנות בית. כי אני לא נאמן, אני בוגד כל הזמן. היום אני אוהב את זה, מחר משהו אחר. אבל אלוהים תמיד בא לחפש אותי. חוץ מזה, אין לי שום הבטחות".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו