בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי לגדול צריך להצטמצם

הסיגוף המזרחי, בניגוד לאחיו המערבי, מבקש לחולל באדם תמורה פנימית מקיפה, שתאפשר לו לראות את האמת נכוחה - לאו דווקא את אלוהים

12תגובות

האם אתה חושב, אבי", אמר לו, "שאחרי שאעבור את מסת שבעת גלגולי הנשמה, אוכל להגיע אל משכנו של ברהמה?". "תלוי", אמר הפקיר, "איך אתה חי?". "אני משתדל", אמר, "להיות אזרח טוב, בעל טוב, אב טוב, ידיד טוב; מעת לעת אני מלווה לעשירים בלי ריבית; אני נותן כסף לעניים; אני משכין שלום בין שכני". "אתה תוקע לפעמים מסמרים בתחת?" שאל הברהמין. "אף פעם, אבי נכבדי". "תתבייש לך", השיב הפקיר. "לא תוכל להגיע אלא לרקיע ה-19, וחבל".

את הדיאלוג הזה שם וולטר בעטו של תייר טורקי, שכאשר טייל בוורנסי, עיר הקודש שעל גדות הגנגס, היה עד לחילופי הדברים בין ההינדי המאמין והפקיר ‏(תירגם ניר רצ'קובסקי, בספר "מיקרומגס", הוצאת נהר‏). כאחד מהוגי הנאורות הבולטים שם וולטר לצחוק את דרישותיה הדוגמטיות של הדת, העומדות בניגוד למוסר הטבעי והפשוט שמפגין אותו מאמין. בתוך כך הוא גם לועג לנטייה של המאמינים להכאיב לעצמם מתוך אמונה שסבלם רצוי לפני האל, ושתמורתו הוא יעניק להם כרטיס כניסה לגן עדן.

וולטר, שהעריץ את הפילוסופיה והדת המזרחית ‏(בהזדמנות אחרת כתב שהמערב "חב למזרח הכל", לא פחות‏), לא הבין לאשורה את הסגפנות ההינדואיסטית. בדיאלוג שלעיל הוא מתרגם אותה לסגפנות הקתוליות שהכיר מבית, והופך אותה למעין מס מעבר שעל המאמין לשלם בדרכו אל האלוהות.

אולם הסגפנות בהודו אינה העלאת קורבן שאמורה להרשים אלוהות מרוחקת, אלא התכה פנימית שאמורה להחליף אנושיות מוגבלת בהאלהה עצמית. העיסוק בסיגוף עצמי הוא כל כך אוניברסלי, עד שנדמה שבני אדם פשוט נהנים לסבול. אך אין לבלבל בין שתי התפישות השונות כל כך, מערב ומזרח, של הנטייה להסתגף. כאשר הנביא יונה מבשר לתושבי נינוה ש"עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", הם מיד צמים ממים ומזון, מתכסים בשקים ויושבים על האדמה. האל הטוב משקיף מלמעלה ורואה את מעשיהם, ומיד "וינחם האלוהים על הרעה אשר דבר לעשות להם, ולא עשה".

גטי אימג`ס

בניגוד גמור לכך, בהודו נועדו הסיגופים להביא את האדם לכדי השתלמות עצמית. מטרתם לחולל בו תמורה פנימית מקיפה, שתשחרר אותו פחות מחטאיו הקודמים ויותר מדעותיו הקדומות, תפקח את עיניו ותאפשר לו לראות את האמת נכוחה. כך נמצא באופנישאדות, שחוברו סביב זמן חיבורו של ספר יונה, במחצית האלף הראשון לפנה"ס, הבהרות ש"רק התנזרות היא הדרך לחיי נצח", והוראות כיצד להסתגף על מנת להגיע להבנה קיומית נכונה.

אפשר להשכיל בדרכי צום ותענית אף ביתר פירוט ב"חוקי מאנו", המעט מאוחרים יותר. המחוקק ההודי הנודע ממליץ לאכול בהתאם לתבנית הירח, יותר כאשר הוא מלא ופחות ופחות ככל שהוא נעלם. הוא קובע בפשטות כי "ניתן להשיג בריאות טובה, לימוד ומעמדות אלוהיים שונים על ידי סיגופים; אכן, סיגופים הם הדרך להגיע אליהם". האסקטיקה כאן היא אמצעי להעצמה העצמית.

מהטמה גנדי, אם נגיע עד לזמננו אנו, היה ידוע בסיגופיו ובצומותיו. אם לא נועדו להפעיל לחץ על ממשלת הוד מעלתו המלך ג'ורג', הם נועדו לאפשר לו לצבור "טָפָּס", כלומר חום פנימי. הוא לא רק יטהר אותו מחטא, אלא אפשר יהיה לתרגמו לעוצמה על־טבעית לצורך מבצעיו הציבוריים השונים. אחת השיטות שלו לצבור טפס היתה לשכב במיטה אחת עם נערה עירומה ולא להתפתות לה. לאחת הנערות הללו אמר במפורש ששיתוף הפעולה ביניהם "יעורר טפס עצומים". גנדי היה בטוח שהאיפוק המיני שהוא מפגין במיטתו מבטיח להודו עצמאות פוליטית על אדמתה.

חשוב, אם כן, להבדיל בין הצום ‏(הקולינרי, ההגייני, המיני‏) כאמצעי להענשה עצמית, שתכפר על חטא שחטאנו כלפי האל ותעלה את ערכנו בעיניו, לבין צום כאמצעי להעצמה אישית ולטרנספורמציה פנימית, עם או בלי אלוהים שמביט בנו מלמעלה. צום מהסוג השני נפוץ במזרח. צום מהסוג הראשון מבטא מסורת ארוכת שנים בעולם המערבי, שהיהדות הורישה לאחיותיה הקטנות־הגדולות, הנצרות והאיסלאם.

ועם כל זאת, יש משהו משותף לצום כתופעה אנושית כללית, והוא האינטואיציה הקדמונית שעל מנת לקבל משהו - צריך לוותר. הצום מבטא צמצום עצמי שמגביל אותנו מראש, ודווקא משום כך מאפשר לנו להצליח ולרכוש ממד קיומי חדש. המשחק כאן הוא על המתח שבין חופש להגבלה: כל תוספת בחופש ‏(החופש מחטא, החופש מחולשה, החופש להגשים את מאוויינו‏) מחייבת אותנו ראשית כל להצטמצם. שהרי כל תוספת של רכוש היא ממילא תוספת של אחריות, וכל תוספת של אהבה היא ממילא תוספת של מחויבות.
הפילוסוף ארנסט קסירר ניסח את הכלל הזה בצורה הפוכה כשאמר ‏(בספרו על חשיבה מיתית‏) ש"הסגפנות, שמהווה חלק מהותי מהדת הפרימיטיבית, מבוססת על האינטואיציה שכל הרחבה והעצמה של הכוחות של העצמי כוללת הגבלה נלווית". רוצה לומר, ככל שהעצמי זוכה לכוחות גדולים יותר, כך הוא גם יותר מוגבל. העצמת ה"אני" שלנו מגיעה בד בבד עם ההכרה הטרגית בגבולות העוצמה שלו. רק תינוק חושב שהוא כל יכול, ואילו ככל שגדלים בגיל ובכוח מבינים עד כמה אנחנו בעצם חסרי אונים.

הסיגוף, שמגיע בדת לפני כפרה, לפני חג, לפני הארה, לפני קבלת עוצמה, הוא, אם כן, ההכרה המובלעת שלעולם לא נוכל להשתחרר לחלוטין ממגבלותינו ומגבולותינו. זו ההכרה שהסופיות שלנו אינה דבר זמני, אלא קשורה ישירות בהיותנו פרטים. צמצום הוא מעצם טבעו של העצמי. על כן, בבוא האדם בעת העתיקה לפתוח בדרך חדשה היה עליו קודם כל להסתגף, להתענות, ורק מתוך הכבילה העצמית הוא היה מרשה לעצמו מאוחר יותר להשתחרר או לנצח.

בל נחשוב שהמצב כיום שונה מבחינה מהותית. הסגפנות בעידננו פשוט עברה מן השדה הדתי אל השדה האסתטי, האתי והבריאותי, ומתמקדת בעיקר בתחום הגסטרונומי. דיאטה היא הדרך שלנו להסתגף על מנת לקבל מהאלים את מתת היופי או הבריאות. צמחונות וטבעונות מאפשרים לנו להיות טהורים מחטא. אנורקסיה היא סיגוף עצמי חריף במיוחד, שנועד להעלים את האני כליל. נכון שאין צורך באמונה בכוח עליון כדי שסיגופים אלה יוכיחו את עצמם, אולם התואר "רציונלי" נראה מוגזם במקצת ביחס אליהם. האם האוצר האינסופי של שיטות דיאטה אכן הוקם על יסודות מציאותיים? האם ללא אכילת בשר אנחנו אכן נקיים - אנחנו החיים בערים מתועשות ונוסעים באוטוסטראדות רחבות - מהרג בעלי חיים?

אולם כאן אנחנו חוזרים אל אותה תבונה היולית הנוקשת בפנים־נפשנו, ומוכיחה אותנו שוב ושוב: על מנת לגדול, יש לדעת לקטן את עצמנו. על מנת להתרחב, יש לדעת להצטמצם. לא מן הנמנע שברית המילה, שלאחרונה נמתחת עליה ביקורת בשם הרגישות המוסרית העכשווית, מבוססת על אותו היגיון: כדי להגדיל ולהעצים את אבר המין שלנו - ומה רצוי יותר מדבר כזה, סימבולית ולא־סימבולית - יש לקצץ את קצהו תחילה. כאן שוב מתכתבים מזרח ומערב: זה גם בדיוק מה שגנדי היה עושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו