בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממש כואב לאכול בצום

צום הרמדאן קשה תמיד בחברה מעורבת, ובמיוחד השנה, בחום יולי־אוגוסט. בכל זאת מנסים כמה מאמינים להסביר איך לראות בו "כיף" ו"חוויה של התעלות רוחנית"

7תגובות

"צום הרמדאן הוא בעל חשיבות דתית בעינינו, המוסלמים, אבל יש לו גם משמעות משפחתית", מסביר אמיר אבלאסי, בן 23, תושב יפו. "זה כמו שאצל היהודים כל המשפחה מתכנסת בליל שבת סביב השולחן ועושים ארוחה מיוחדת", הוא ממחיש, "אז זה היום־יום של הרמדאן. בחודש הרמדאן המשפחה כולה מתכנסת בכל יום עם שקיעת החמה כדי לאכול את האפטאר, הארוחה השוברת את הצום".

את אבלאסי פגשתי שוב ושוב במהלך חודש הרמדאן האחרון, שחל השנה בסביבות אוגוסט. דיברנו על הצום, על החום ועל הסיכוי למלחמה. "להערכתי פחות מוסלמים ביפו צמו השנה", אומר אבלאסי. "היה גל חום קשה הקיץ ושמתי לב שהרבה ויתרו על הצום. החום הכבד היה קשה גם לי וקשה מאוד להיות מוקף כל היום במוצרי מזון ושתייה בסופרמרקט שאני שותף בו. אבל בבית שלנו הורגלנו מגיל מאוד צעיר לצום. אני צם מאז שהייתי בן שבע בערך. כילד אתה לא מחויב לצום ממש כל החודש. אתה מתחיל לתרגל ולהתרגל לזה. בגיל 10–11 ההתייחסות מתחילה כבר להיות רצינית יותר, וכבר ממש כואב לך מבחינה נפשית לאכול בתקופת הרמדאן".

איך זה לצום במשך חודש בחברה מעורבת?

"יש יהודים שהתעניינו ואמרו 'כל הכבוד לך שאתה צם'. אבל הרבה אחרים שאלו אותי כל הזמן: 'בשביל מה אתה צריך לצום?' או ששאלו אותי 'מה, עשית משהו רע, חטאת? לכן אתה צם?' מצאתי את עצמי מסביר שוב ושוב שזאת מצווה חשובה באיסלאם ושאנחנו מצווים לקיימה כל שנה. הצום אמנם קשה, אבל אם הייתי צריך להגדיר במלה אחת את החוויה הייתי בוחר במלה 'כיף'. זאת חוויה של התעלות רוחנית. קשה להסביר את זה למי שלא צם וחווה את זה. למרות הסיגוף והתענית, הרגע הזה, כשכל המשפחה נאספת בערב לשבור יחד את הצום בארוחה ובשיחה, הוא רגע של חוויה מאוד משפחתית, מרגשת ורוחנית".

אי–פי

"חודש הרמדאן אצל המוסלמים הוא חודש מקודש", מסביר ד"ר עטאללה קופטי, מרצה לאיסלאם בחוג למזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. "על פי הקוראן, לקראת סוף החודש הזה, החודש התשיעי בשנה המוסלמית, התגלה המלאך ג'בריל ‏(גבריאל‏) לנביא מוחמד בפעם הראשונה והוריד לו את פסוקי הקודש של הקוראן. לילה זה נקרא 'לילת אל־קדר' ועל פי הקוראן הוא 'טוב יותר מאלף חודשים'. המוסלמים מרבים להתפלל בלילה הזה מתוך אמונה שבו נפתחים שערי השמים.

"בחודש זה חל צום הרמדאן. בכל יום בחודש נדרשים המוסלמים - גברים ונשים כאחד - להימנע מאכילה ושתייה מעלות השחר ועד שקיעת החמה. במהלך היום נאסר עליהם גם לעשן, לקיים יחסי מין, לשקר ולרכל. שבירת הצום מתקיימת מדי יום ביומו עם שקיעת החמה, וכל המשפחה מתכנסת כדי לאכול יחד ארוחה חגיגית שנקראת אפטאר. בסיום חודש הרמדאן חל החג עיד אל־פיטר ‏(חג הפסקת הצום‏), הנחוג במשך שלושה ימים. אז נוהגים המוסלמים לערוך ארוחות חגיגיות ולבקר קרובי משפחה".

צום הרמדאן הוא אחת מחמש מצוות היסוד באיסלאם. "הצום מבטא חרטה על חטאים וניסיון לכפר עליהם", מסביר ד"ר קופטי. כלל האיסורים מבטאים התגברות על צורכי הגוף. מי שנמנע מלצום ביודעין נחשב לכופר. יחד עם זאת, הקוראן מקל על המוסלמים ופוטר מהצום קשישים, חולים, נשים הרות, נשים בתקופת מחזור, ילדים שלא הגיעו לבגרות ואנשים שנמצאים בנסיעה. אלה נדרשים להשלים את ימי הצום שהחסירו במועד מאוחר יותר, או לתרום לצדקה אם אינם יכולים לצום בכלל. מאוד קשה למוסלמי שלא צם להודות בזה בפומבי. בדרך כלל זה כרוך בבושה. מוסלמים שאינם יכולים לקיים את מצוות הצום מצווים לאכול בצנעה ובהיחבא, כדי לא לפגוע ברגשות של הצמים".

צום הרמדאן מסמל התקרבות לנביא, לאל ולאיסלאם. "זה חודש של חוויה דתית חזקה", מבהיר ד"ר קופטי. "חודש של התבוננות פנימית, התכנסות פנימית, היטהרות, צניעות, תפילות, בקשת מחילה על עוונות ועשיית מעשי חסד. החודש הזה הוא מבחן להתנהגות מופתית של כל מוסלמי. הצמים מספרים שהצום מביא להתרוממות נפש. לצד זה, זה גם חודש של חאפלה גדולה, של מסיבות, ביקורים משפחתיים וארוחות עשירות. זה אירוע חגיגי ומשפחתי. הייתי בנצרת ברמדאן, והעירייה יזמה שלושה ימי מוסיקה וחאפלה לשבירת הצום. זה היה אירוע חגיגי לכל תושבי נצרת, מוסלמים ונוצרים. הייתי במצרים אצל קרובת משפחה שלי, נוצרייה־ערבייה, וראיתי אותה מכינה ארוחה לשבירת הצום לשכנים שלה. זה חודש של התקרבות המזכיר שכולנו אחים. צום הרמדאן מקרב בין המוסלמים. בתקופה זו המוסלמים הצמים מזדהים עם סבלם של העניים ותורמים לצדקה ומחויבים לערוך גם ביקורים משפחתיים עם שבירת הצום".

מה מידת ההשתתפות של המוסלמים כיום בצום הרמדאן?

"זה תלוי איך האיסלאם מושרש בקרב המוסלמים ובאיזו חברה הם חיים. אם תלכי לארץ מוסלמית תראי שכמעט כולם מקיימים את המצוות. כשיש אוכלוסייה מעורבת, שומרים פחות על המצווה. זה תלוי איפה המוסלמי גר, איך האיסלאם משפיע עליו, איך הוא מבין את האיסלאם, האם הוא למד את עקרונות האיסלאם או לא. זה תלוי בפעילות האיסלאמית שמתקיימת בתוך החברה. בישראל, ביישובים כמו אום אל־פחם, טייבה, קלנסואה, כפר קאסם וכפר כנא יש תנועות איסלאמיות פעילות בחברה, והשפעתן על מספר המשתתפים בצום ניכרת".

הצום תורם לחיזוק הזהות המוסלמית?

"בהחלט, זאת דרך של מיעוט בתוך החברה היהודית לשמור על הקיום שלו ועל הזהות שלו. בהחלט יש בצום הרמדאן אלמנט חשוב של העמקת הזהות".

איך מגיבים היהודים למוסלמים הצמים?

"היהודים המשכילים מבינים את המשמעות של חודש הרמדאן. הרי מושג הצום מוכר ליהודים מיום כיפור. השאר, גם אם הם לא מתמצאים, יודעים לפחות דבר אחד - שבחודש הזה התפוקה של העובדים הערביים שלהם יורדת. הצמים לא נמנעים מלעבוד כרגיל ולקיים סדר יום רגיל, אבל בחודש הרמדאן העובדים המוסלמים לא יכולים לעבוד בשעות הערב בגלל שבירת הצום, והיהודים מרגישים את זה - לפחות מבחינה עסקית".

לחזור למשפחה שלך

מבעד לחיג'אב מביטות פנים סגלגלות, עיניים משוחות באייליינר שחור ושפתיים צבועות בוורוד בוהק. נעמה עיאש, בת 22, סטודנטית, שמחה לספר על צום הרמדאן. "משמעות הצום היא בוחַן אישי־פנימי לאדם המאמין. כשאת ללא אוכל ושתייה כל היום, את לומדת להתנהל עם עצמך. את נדרשת להתבונן פנימה ולבחון איך את מתנהלת עם הסביבה שלך במצב צום. זה בא לתת לאדם המאמין להזדהות עם החלשים ולהרגיש את מצבו של האדם העני. מי שלא צם לא יושב ליד השולחן עם כל המשפחה", היא מחייכת, "זה היה תמריץ להתחיל לצום. בחודש הזה אלוהים אומר לנו לצום. זאת מצוות האל. יש חשיבות גדולה להרגיש את מצב החסר, הסיגוף, הרעב, הצמא". עיאש עצמה החלה לצום כשהיתה בת שבע.

מה המשמעות הרוחנית של הצום?

"הצמא. את כל הזמן חושבת כמה את רוצה לשתות. יש לך מחשבה אחת בראש: מתי אפשר לשתות. וחוץ מזה תכתבי שרזיתי בשישה קילו. היתרון של הרמדאן שהוא מאוד מרזה".

איך היה לך הצום השנה?

"איזה חום היה! היה קשה. אבל כשזה יום אחרי יום את מסתגלת".

איך חווית מדי יום את המעבר מצום וסיגוף לארוחה עשירה? מהתכנסות פנימית לסוג של חאפלה משפחתית?

"זה מגניב. כל המשפחה באה ואוכלים ביחד. זה חודש שכל המשפחה מאוחדת מחדש. יש מסר - לחזור לעצמך, לאני הראשוני שלך, הטהור, ולחזור למשפחה שלך. בחודש הזה כולם באים לאמא לאכול ולשבת יחד".

התרשמת שהרבה צמו השנה?

"החום הזה שבר הרבה. לדעתי פחות אנשים צמו השנה. ראיתי גם הרבה בחורות צעירות, שהיו יכולות לעמוד בסבל של הצום, מוותרות".

עבדת כרגיל?

"הכל היה רגיל. לפעמים עבדתי משבע בבוקר עד חמש בערב בלי מים, בלי אוכל. הלכתי גם למכללה ללמוד. חשבתי שבמכללה יתחשבו, אבל הרגשתי שזה לא ממש הזיז להם. בחברה היהודית לא ממש מתחשבים במוסלמים הצמים. לא ראו בעין יפה שיצאתי מוקדם מהמכללה כדי לשבור צום. בכלל, כל הזמן אוכלים ושותים לידך. הייתי מצפה שיתנהגו קצת בכבוד. אני מכבדת צום של אחרים. ביום כיפור לדוגמה אני לא אוכלת ולא שותה בפומבי מול אנשים צמים, כי אני יודעת מה זה צום וכמה מפתה בחום הכבד לראות מישהו שותה מולך. בכלל, היה קשה לראות מול העיניים כל הזמן אוכל ושתייה אבל הנה זה עבר. אני דתייה, אבל זה לא אומר שאני יותר דתייה מאחרים. לפעמים יש נשים בלי כיסוי ראש ואת מגלה שהן מרבות להתפלל. הכל תחפושת, ומה שחשוב זה הבן אדם עצמו. לכולנו יש אלוהים, כולנו בני אדם ולכולנו יש לב".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו