הצעדים הראשונים בחקר המוח האנושי

מחירור הגולגולת הקדום ועד עובד הרכבת שמוט ברזל נתקע בראשו והסב את תשומת הלב לפעולת האזורים השונים במוח. איפה הכל התחיל

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הארץ

ניתוח מוח פרה-היסטורי

הנוירו-כירורגיה המודרנית החלה להתפתח רק במאה ה-19, אולם ארכיאולוגים מצאו עדויות לכך שעוד בתקופה הפרה-היסטורית נהגו בני האדם לערוך ניתוחי מוח מסוג מסוים שנקראים "חירור גולגולת". טכניקה זו כללה ניקוב חור בגולגולת, וציורי קיר מהתקופה הנאוליטית מרמזים לכך שהיא שימשה לריפוי התקפים אפילפטיים ומחלות נפש, או לאפשר ל"רוחות רעות" לצאת מהגוף.

חלק מהמטופלים בטכניקה זו אף שרדו לאחר הניתוח. בידי ארכיאולוגים ישנה גולגולת של נערה צעירה מסביבות 3,500 לפני הספירה שגולגולתה נוקבה בעזרת כלי צור. בשולי החור בגולגולת אותרה הצטברות של רקמת עצם חדשה יותר – המעידה על כך שהמנותחת שרדה לאחר ההליך.

גולגולת של נערה שגולגלתה חוררה מ-3,500 לפנה"סצילום: ראמה

התאונה שהחלה את הכל

פיניאס גייג' (1860-1823) היה עובד מסילת רכבת בן 25 כשב-1848 נתקע מוט ברזל בראשו. הוא נכנס להלם וזרועותיו ורגליו פרפרו, אבל להפתעת הסובבים, התאונה לא היתה קטלנית. כמה דקות מאוחר יותר הוא כבר הצליח ללכת ולדבר – עוד לפני שקיבל טיפול רפואי, ואולם חבריו הופתעו לגלות כי אופיו השתנה לבלי היכר. "גייג' כבר אינו גייג'", סיפרו.

מוט הברזל, שהרס חלק ניכר מהאונה המצחית של גייג', גרם לשינוי ניכר באישיותו. המקרה התפרסם והשפיע רבות על הדיון במחצית השנייה של המאה ה-19 בנוגע לקשר בין המוח לנפש – ובייחוד על המחקר של השפעת אזורים שונים במוח על ההתנהגות.

פיניאס פייג', פועל הרכבת שהמוט נתקע בראשו

אבי מדעי המוח

החוקר הספרדי סנטיאגו ראמון אי קחאל (1934-1852) נחשף בגיל 35 לעבודתו של המדען האיטלקי קמילו גולג'י, שפיתח טכניקה לצביעת רקמות מוח בעזרת חומצת כסף כרומטית. באותה תקופה חקר קחאל את מבנה מערכת העצבים המרכזית, ובעזרת הטכניקה של גולג'י הצליח לגלות תחת המיקרוסקופ את תאי העצב "צבועים בחום-שחור, בולטים על הרקע הצהוב השקוף. הכל חד כמו ברישום בדיו סינית", כפי שכתב בהתלהבות באוטוביוגרפיה שלו.

מחקריו החלוציים הוכיחו את "תיאוריית הנוירונים", שלפיה מערכת העצבים מורכבת מתאים נפרדים ולא מרשת של אלמנטים מתמשכים - הבסיס לחקר מדעי המוח המודרניים. התגלית זיכתה את קחאל וגולג'י (שלמעשה היה מחסידי התיאוריה ההפוכה) בפרס נובל לרפואה ב-1906.

סנטיאגו רמון אי קחאל

חלוץ ניתוחי המוח

הנוירוכירורגיה המודרנית החלה להתפתח בסוף המאה ה-19, ואולם השנים הראשונות נתקלו בקשיים ורק כ-10% מהמנותחים שרדו. התפנית אירעה בזכות המנתח האמריקאי הארווי קושינג (1939-1869), הנחשב בעיני רבים לאבי הנוירוכירורגיה המודרנית, שפיתח בתחילת המאה ה-20 כמה וכמה טכניקות ששיפרו לאין שיעור את סיכויי ההישרדות של המנותחים.

תרומתו העיקרית היתה בפיתוח מגוון כלים זעירים לחסימת כלי הדם במוח, שבזכותם המטופלים לא דיממו למוות בעת הניתוח. לפי הערכות, קושינג הצליח לאורך הקריירה שלו להסיר יותר מ-2,000 גידולים ממוחות. הוא ניהל תיעוד מפורט של הניתוחים והיה אחד מגדולי המורים לנוירו-כירורגיה בתקופתו.

הארווי קושינג

אזורים שונים – תפקודים שונים

גילוי האזור במוח האחראי ליכולתנו לדבר מיוחסת לפייר-פול ברוקה, מדען ורופא צרפתי בן המאה ה-19 (1880-1824). ברוקה גילה כי אנשים שנגרם להם נזק באונה המצחית (שקרוי עתה על שמו) סובלים מקשיים בדיבור, אבל מסוגלים להבין שפה כתובה או מדוברת.

תגליתו הושגה במחקר על מטופלים בעלי קשיים בדיבור שנגרמו בעקבות פגיעה מוחית, בעיקר בניתוחים שלאחר המוות. היא נתנה דחיפה עצומה לתחום הלוקליזציה של תפקודי המוח – התיאוריה שאזורים מסוימים במוח אחראים לתפקודים שונים. מוחותיהם של רבים מהמטופלים של ברוקה שמורים עדיין במוזיאון בפאריס.

פייר-פול ברוקה

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ