זה כבר מזמן לא רק ספורט - מה שנשתנה - הארץ

זה כבר מזמן לא רק ספורט

האכזבה הישראלית באולימפיאדת לונדון הוכיחה שהעיקר הוא כבר לא השתתפות: ספורטאי חייב פודיום, ובעיקר חוזה של מיליונים

לי קורזיץ, אלופת עולם לפני ואחרי המשחקים האולימפיים בלונדון, באה לשיוט המדליות בעיירה הציורית ויימות’ כשהיא במקום השני עם סיכוי גבוה מאוד למדליה. אבל בלי רוח מתאימה, עם מחלה שהציקה לה, חוסר מזל, אולי גם בעיה מנטלית, היא סיימה בסופו של דבר במקום השישי. מדינה שלמה הפכה ברגע אחד מאופורית לשקועה בדכדוך; אריק זאבי, ג’ודוקא גדול שזכה במדליה אולימפית ב-2004 ושלל תארים אירופיים, בא ללונדון כתקווה למדליה וכבר בקרב הראשון הודח בבושת פנים. ישראל חוותה מעבר ממאניה לדפרסיה בתוך דקות.

מה שנשתנה: מוסף פסח 2013

אלו שתי דוגמאות מהחודשים האחרונים, אבל הן אינן יחידות ואינן מספרות רק את הבעייתיות של הגישה הישראלית להצלחה או כישלון, אלא גם את השינוי שעבר הספורט הישראלי. אם פעם ההשתתפות היתה העיקר, ברוח המוטו של מייסד המשחקים האולימפיים הברון פייר דה קובארטן, היום מצפים בספורט הישראלי להישגים, למדליות, לפודיום, לניצחונות.

אם בעבר עליית שלב, חצי גמר – שלא לדבר על מקומות חמישי או שישי באליפויות עולם או אולימפיאדות – נחשבו למלאי כבוד גם אם היו אלה ענפים זוטרים, היום, כאשר אלכס שטילוב בגמר האולימפי בהתעמלות – אחד משלושת ענפי הדגל האולימפיים – זוכה במקום השישי בלבד, יש בארץ תחושה קשה של כישלון. הרי הבטיחו לנו מדליה.

לי קורזיץ באולימפיאדת לונדון 2012
לי קורזיץ באולימפיאדת לונדון 2012. צילום: רויטרס

המטמורפוזה הזאת בספורט הישראלי לא קרתה ברגע, והיא קשורה לשינויים בחברה הישראלית. המעבר מסוציאל־דמוקרטיה לקפיטליזם, המעבר משיתופיות לאינדבידואליזם, המעבר מהביחד ללחוד, המעבר ממדורת שבט אחת בתחומים רבים ומגוונים, כולל ספורט, לאיש לאוהלו ישראל. פעם, הספורט העממי היה נותן הטון בארץ. כיום אמנם רבים עוסקים בספורט (להנאה אישית ולתועלת אישית), אבל עיקר הספורט הוא תחרותי והישגי.

להפועל היתה פעם סיסמה פופולארית בארץ, “מאלפים לאלופים”. הדגש היה על העממיות וריבוי המשתתפים, בתקווה שהם גם ייצאו מצטיינים. אבל האלפים היו העיקר. היום האלופים הם העיקר, הדבר היחיד כמעט. זה לא מקרי שכינוס הפועל, פעם אירוע דגל בספורט הישראלי שמשך אלפי מתחרים ורבבות צופים עבר מן העולם כבר בשנות ה-90 (הפעם האחרונה שהתקיים היתה 1995). זה לא מקרי שהמכביה, “האולימפיאדה היהודית” שהצטיינה בייחוד בהשתתפות ולא בדיוק ברמה גבוהה, הפכה לסרח עודף מיותר בעיני חובב הספורט והספורטאי הישראלי.

זאבי מודיע על פרישתו לאחר האולימפיאדה האחרונה
זאבי מודיע על פרישתו לאחר האולימפיאדה האחרונה. צילום: ניר קידר

בקיץ הקרוב היא תיערך שוב – מכביה קשה בהרבה לבטל מכינוס הפועל, שהרי יש פה אלמנטים של ציונות, עלייה והיסטוריה – אבל היא פשוט לא תעניין איש, אולי חוץ מהצעירים היהודים שיבואו מקצוות תבל וכמה עסקנים שירגישו חשובים. ההתרגשות שחבקה את הספורט הישראלי במכביות של פעם, הוויכוח מי ידליק את הלפיד משל היתה זו אולימפיאדה של ממש, ההתעניינות של כלי התקשורת שסיקרו כל ענף וכל מפגש פשוט נעלמו. היא תתקיים כי אין באמת ברירה (יש כמובן, אבל איש לא אמיץ מספיק להחליט על ביטול או שינוי גורף), והיא לא תעניין.

כזה הוא הישראלי החדש המתעניין בספורט. הוא לא ילך לראות את אליפות ישראל באתלטיקה למשל, אבל הוא ייסע לברצלונה כדי לראות את לאו מסי; הוא ישלח את הילד שלו לשחק כדורגל בילדים ג’ של מכבי/הפועל/בית”ר לא כי זה טוב ובריא לזאטוט, אפילו לא כי הילד רוצה, אלא כי הבן שלו יהיה כריסטיאנו רונאלדו הבא. הוא יהיה הכי טוב בארץ, אולי בעולם; הוא יקלל את המאמן של הנער כי הוא לא מבין את גודל הכישרון, ואת העובדה שהבן שלו שווה מיליון.

כן, פה טמון עיקר העניין, או לפחות חלק חשוב שלו. כסף. השינוי מהשתתפות גרידא לרצון להיות בשפיץ, המעבר מחלק מהכלל לאינדיבידואליזם קיצוני לעתים הוא לא רק בגלל הגשמה עצמית, חופש, רצון להיות הכי טוב (כמובן שגם הם קיימים), אלא נובע גם ואולי בעיקר מהעניין הזה שקוראים לו כסף.

מי חשב פעם על להתפרנס מספורט מקצועי: גדולי הספורטאים בארץ התפרנסו פעם מהיותם נהגי אוטובוס באגד, עשו משמרות ברפת בקיבוץ או היו מאושרים ומתפרנסים מאיזה ג’וב צנוע שסידרו להם בעירייה. היום הם מרוויחים, לעתים, מיליונים, מסתכלים על המיליונים שהאחר מרוויח ורוצים עוד.  

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 הכתבה הבאה - מתי עברנו מעיתון נגיש לכלל הציבור למכונת כסף משומנת  (לת) תולדות הארץ
  • 10:32
  • 26.03.13

02 אם המטרה היא רק להשתתף, אז למה לא לשלוח את סבתא שלי? צביעות והתחסדות
  • 12:12
  • 26.03.13

בעוד שזה לא רק תלוי בניצחון והפסד, הניצחון הוא חלק גדול מהתחרות. אחרת לא היו מחלקים מדליות ולא היו מנצחים ומפסידים!!! אז די עם הצביעות!

03 מדויק ביותר  (לת) קובי
  • 12:26
  • 26.03.13

04 עוזי דן תעשה לי ילד  (לת) ריקי האדומה
  • 16:21
  • 26.03.13

05 כל מלה בסלע  (לת) אודי
  • 16:59
  • 26.03.13

06 כך או כך - תמיד יש על מה לכתוב ועל מה לבכות. קוראים לזה - job security אפ
  • 20:52
  • 26.03.13

איך אני זוכר את הכתבות שבזות לספורט הישראלי שכל מה שיש לו להציע זה את - העיקר ההשתתפות המפורסם.

07 Mr.
  • סגור
  • פעילות
    המלצות