בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאכער המושלם שהפך לעד המדינה הקטלני מכולם

תחקיר "הארץ": הוא היה יועץ מבריק לנדל"ן ולמיסוי, מקושר ועשיר. היום הוא מסובך בחובות של מיליונים לשוק האפור ולארגוני פשיעה. מיהו האיש המסתורי בן ה-74 שהיה לעד המדינה בפרשת השחיתות הגדולה בתולדות ישראל

7תגובות

באחד מימי פברואר 2010 ישבו בני זוג מבוגרים בסלון ביתם בשכונת יוקרה תל אביבית. לפתע נשמעו דפיקות חזקות על הדלת. בחוץ עמדו שוטרים ואנשי ההוצאה לפועל, שנשלחו בשירותה של חברת שוק אפור אשר הבעל לא פרע את חובו לה, בסך כחצי מיליון שקלים. המהלומות בדלת הלכו וגברו אבל בני הזוג סירבו לפתוח אותה לפני הגובים. הם עשו זאת רק כמה שעות אחר כך, כאשר שליחי ההוצאה לפועל החלו לעקור את הדלת מציריה. המבקרים העקשנים נכנסו לדירה ועיקלו בה רכוש רב, לרבות יצירות אמנות של שאגאל ודאלי.

חצי מיליון השקלים לא היו החוב היחיד של הבעל, והמהלומות על הדלת לא היו האקט האלים ביותר שחשש מפניו. האיש, בעבר מנהל בכיר בחברות בולטות במשק, מרצה באוניברסיטה ויועץ מס ונדל"ן מבריק, צבר חובות של יותר מ-10 מיליוני שקלים לחברות בשוק האפור ולאנשי העולם התחתון וחשש לחייו. זמן מה לפני העיקול כבר הוביל אותו החשש הזה לתחנה נוספת במסלול חייו: משרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). הדברים שסיפר שם פתחו באפריל 2010 את מה שמכונה "פרשת השחיתות הגדולה בתולדות ישראל", היא פרשת פרויקט הנדל"ן הירושלמי הולילנד, והפכו אותו לעד מדינה.

באחרונה הודיעה הפרקליטות כי בידיה ראיות להעמדה לדין (בכפוף לשימוע) של מעורבי הפרשה: 18 איש ובהם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראש העיר ירושלים בעבר אורי לופוליאנסקי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל בעבר יעקב אפרתי ואחרים. כולם נחשדים בקבלת ובמתן שוחד, בעיקר לצורך קידומו של פרויקט הולילנד. המשטרה חושדת כי עד המדינה הוא ששימש צינור להעברת הכספים הללו. היא חושדת גם כי הכספים שלווה מהשוק האפור ומגורמים עברייניים הם שמימנו חלקית את השוחד-לכאורה לבכירים. בכסף הזה, על פי החשד, פעל בשמם של מעסיקיו לשעבר, הלל צ'רני ואביגדור קלנר - הראשון הבעלים של הולילנד תיירות, שיזמה את פרויקט הנדל"ן העצום, השני מבעליה של הולילנד פארק, שהיתה שותפה לו.

תחקיר "הארץ" חושף את הצד הלא מוכר הזה של פרשת הולילנד, שהוא המניע והזרז לחשיפתה: את שלל העבריינים ואנשי השוק האפור שאיתם הסתבך עד המדינה, לטענתו כדי לממן תשלומי עתק מתחת לשולחן. התחקיר עוקב כך אחרי מסלול הכסף המוביל לכאורה מאנשי העולם התחתון ואנשי השוק האפור ועד לראש הממשלה לשעבר ולבכירי מערכות השלטון. בתצהירים ובפרוטוקולים, הנחשפים כאן לראשונה, מתגלה רשימה ארוכה של דמויות כאלו - חלקן מהסוג שלא בוחל בשיטות גבייה בנוסח "הסופרנוס".

התצהירים והפרוטוקולים, הלקוחים מתביעות שהגיש עד המדינה ומכאלו שהוגשו נגדו על ידי נושיו, מציירים את צדו האפל האחר של פרויקט הולילנד. עד המדינה מספר בהם על איומים שספג מהעבריין יוסי הררי, בעבר ראש כנופיית רמת עמידר; על חובות כבדים לגל יוסף, מבעלי הכוח עמידר רמת גן, שבאחרונה הוגש נגדו כתב אישום בשל איומים. הפרוטוקולים חושפים גם חובות לעבריין בן כהן, שרק באחרונה השתחרר לאחר מאסר של שנתיים בשל מעורבות בהשלכת רימונים על סוכנות המכוניות סובארו. והם מגלים גם כי נושה אחרת של עד המדינה היתה חברת קוסט פלוס של רפי עובדיה, שביחד עם אביו נעצר ב-2008 על מעורבות במעילת ענק בבנק לאומי. הפחד שנטעו חלק מאלה בעד המדינה הוא שהוליד את החקירה המסועפת שהובילה מהפקיד הקטן ועד לראש ההיררכיה.

מקורבים לפרויקט הולילנד טוענים כי חובותיו של עד המדינה לכל הדמויות הללו אינם תולדה של הפרויקט. הם מאשימים אותו כי בדה מלבו את הקשר בין החובות לכספי השוחד-לכאורה, וטוענים כי הסתבך עם רשות המסים, אולי אפילו נפל קורבן להונאה, ומשסירבו הבנקים לתת לו עוד אשראי פנה לשוק האפור. עד המדינה הוא אכן אדם בעייתי ומורכב, כפי שמודים גם מקורביו. אבל לטענת מקורבים לחקירה, רבות מעדויותיו נתמכות בראיות מוצקות. ובעיקר הן נתמכות במסמכים המעידים כי שימש צינור להעברת כספים לחשודים.

13 השנים הטובות

המפגש הראשון בין עד המדינה לצ'רני מוביל לשנת 1993. עד המדינה כבר היה אז דמות מוכרת בעולם העסקים ובשוק ההון הישראלי. בקורות החיים שלו הופיעה שורת תפקידים בחברה מרכזית במשק ובהם מנכ"ל חברת בנייה גדולה, ולצדם הוראת מינהל עסקים וחשבונאות באקדמיה. בשנות ה-80 חדל להיות שכיר והיה ליזם. הוא הקים חברה והפך לכוכב תורן בשוק ההון: הוא גייס לקבוצה כסף בבורסה, אסף משקיעים יוקרתיים ובהם ח"כ אברהם שפירא ומשפחת נקש וגיבש שותפים נוצצים כמו אליעזר פישמן ויוסי ריגר.

אלא שאז הגיע המשבר הגדול של מניות הבנקים. החברה של עד המדינה הסתבכה בחובות, והוא עבר ללונדון, הקים עסק עם אלי פפושדו ושימש יועץ לאיש העסקים היהודי הידוע ליאון תמן. תמן לא היה הלקוח הבכיר היחיד של שירותי הייעוץ שלו. רשת הקשרים של איש העסקים הישראלי היתה מסועפת כבר אז. בתחילת שנות ה-90 הוא יעץ למשל גם ליזם שווייצי בשם מיכאל יולס פלורסהיים, שביקש לרכוש בירושלים קרקע אשר נודעה בציבור בשם הולילנד. השטח הזה, שבקצה שכונת בית וגן בעיר, היה בבעלותה של אחת ממשפחות האצולה הירושלמית - משפחת צ'רני. היו בו מלון ולצדו הדגם המפורסם של ירושלים בתקופת הבית השני, אז מוקד משיכה תיירותי (היום במוזיאון ישראל).

המגעים בין פלורסהיים לצ'רני אמנם לא הסתיימו בעסקה, אבל הניצוץ בין צ'רני ליועץ ניצת. כמה חודשים לאחר המו"מ שלא הבשיל חזר היועץ לצ'רני בלוויית לקוח פוטנציאלי חדש ומרשים: איש העסקים האמריקאי לארי סילברסטין, מי שנודע כבעלים של מגדלי התאומים.

גם הפעם לא נגמר המו"מ בחוזה אבל צ'רני שב והתרשם מהיועץ-המתווך. היועץ, מספר מקורב לצ'רני, הותיר עליו רושם עז. המנכ"ל לשעבר של חברת הבנייה הגדולה דיבר בשפה נדל"נית שהדיוטות לא הבינו והכיר את חוקי התכנון והבנייה על בוריים. והוא היה גם מומחה למיסוי. זמן קצר אחר כך, כאשר התכנסו בני משפחת צ'רני כדי להחליט מה לעשות בקרקע שהוריש להם הסב והעלו את האפשרות להפוך ליזמים בעצמם, עלה אפוא שמו באופן טבעי. צ'רני שכר את שירותיו כיועץ בפרויקט בנייה חדש וגדול - הולילנד.

פרויקט הולילנד החל ב-1994 ולא עבר זמן רב והיועץ הפך לדמות המרכזית בו. הוא ליווה את תוכניות הבנייה, פעל בכל ועדות התכנון - מקומית, מחוזית וארצית. הפרויקט נמשך שנים. ברבות מהן הוגשו אין ספור התנגדויות לו, והיועץ עשה ככל יכולתו לגבור על כולן. מקורבים לחקירת פרשת הולילנד מעידים כי לאיש אכן כישורים יוצאי דופן ויכולת מרשימה של יצירת קשרים. "הוא קורא תב"ע (תוכנית בניין ערים) טוב יותר מכל מהנדס", אומר מקור כזה, "גם העוזר האישי שלו פיתח בעזרתו קשרים ענפים במוסדות המינהל ובוועדות הבנייה".

"הוא היה איש עסקים מבריק. הוא גאון פיננסי שלא חושב על פי מה שלומדים באוניברסיטה וכתב שני ספרי חשבונאות", מרחיב מכר לשעבר. "בענף הבנייה של אותם ימים כולם ידעו שיש לו מגע זהב, הוא תמיד יוציא משהו ממה שיש - אחוזי בנייה, קרקעות חלופיות או כל דבר אחר. היה לו שם של מומחה לבנייה. עובדה, הוא הצליח גם בהולילנד. כאשר היה שכיר הוא גם היה שונה מכל המנהלים של אותם ימים. הוא היה חביב, סימפטי, מעורר אמון, אבהי".

צ'רני, כשלעצמו לא יזם נדל"ן טבעי, רחש הערכה רבה לאיש הזה, שהיה מקורב לכל דמויות המפתח בתחום הנדל"ן בישראל. הוא פיתח בו תלות מקצועית, אחותו אף סיפרה במשטרה כי ראה בו דמות אב. היום אמנם מנסים מקורבים לפרויקט הולילנד להמעיט בחשיבותו ואומרים כי לקח לעצמו קרדיט רב מן הראוי. "אפשר לומר שהוא היה המרכז הסטטוטורי של הפרויקט אבל הוא לא עבד לבד, מאות אנשים עבדו על התוכנית", אומר אחד מהם. "פעם נהגנו להגיד בצחוק שכאשר משהו מצליח בהולילנד זה מיד הוא, אבל כשמשהו נכשל - זה אחרים".

ועם זאת, אין ספק שצ'רני ייחס חשיבות עצומה לתפקיד שמילא היועץ, כיום עד המדינה: במשך שבע שנים, לפני שהשתנה ההסכם ביניהם, הוא שילם לו שכר חודשי של כ-50 אלף דולר - גם היום שכר המציב את מקבליו במקום גבוה בטבלה הארצית.

וצ'רני לא היה היחיד. בו בזמן יעץ עד המדינה לאביגדור קלנר, חברו הקרוב של אהוד אולמרט ומבעלי פולאר השקעות, שהחזיקה בהולילנד פארק ובחברת הזרע, שתיהן עומדות כיום במרכז פרשת השחיתות בהולילנד.

למרות הביקוש לשירותיו, למרות שכרו ולמרות כישוריו, לקראת אמצע שנות 2000 הוסיף עד המדינה לשלל תאריו עוד אחד, מחמיא פחות: לווה כבד של השוק האפור - זה שהריביות בו עשויות להגיע ל-5%-7% בחודש ולהכפיל חוב פי שניים בתוך פחות משנתיים. הוא לווה ללא הפסק, במה שנראה כבולמוס. אין ספור המחאות, שמסר כעירבונות לסכומי העתק שלווה, כבר הסתובבו בשטח והחליפו ידיים. חלקן היו המחאות פתוחות.

המומחה לחשבונאות הסתייע לשם כך בכמה חברות בשוק האפור - כאלה הפועלות על פי חוקי משחק משלהן ונקראות בשמות כמו ויזרע יצחק שירותים פיננסיים, פיתרונות יוסף ועוד. לצורך יצירת הקשר עם הללו הוא נעזר בין השאר באחד מפעילי השוק - אבנר אברג'יל, הוא א"א שהמדינה כולה ניסתה לגלות את זהותו בהמשך - וזה גלגל את המחאותיו והעביר לו כספי הלוואות. בתוך זמן קצר תפחו חובותיו ליותר מ-10 מיליון שקלים, והוא לא היה מסוגל להחזירם. באוקטובר 2007 - מועד פירעונן של כמה מן ההלוואות - ההמחאות שלו החלו לחזור.

המעבר בין שתי תמונות המצב האלו של עד המדינה - זו של שנות ה-90 וזו של 2007 - אינו מובן מאליו לצופה מבחוץ. באחת מופיע יועץ מבריק, מבוקש, מקושר ועשיר. באחרת - בעל חוב נרדף, אדם שהסתבך באופן בלתי מוסבר. מקורבים לפרויקט הולילנד מייחסים את ההסתבכות לאישיותו, ומציירים אגב כך דמות טרגית עם מנגנון הרס מובנה. "אצל האיש הזה כל דבר הוא אובססיבי. הוא אוהב כסף. כסף עבורו זה הכל, כל הדברים הטובים והרעים. הוא נהנתן ותאב בצע", אומר מקורב לפרשה. "הוא אדם מוכשר מאוד שבאיזשהו שלב החל להפנות את המיומנויות שלו לכיוונים לא טובים", מגדיר אחר.

עד המדינה עצמו טוען כי הפער הבלתי נתפס בין דמותו בראשית פרויקט הולילנד ובסופו מקורו בפרויקט עצמו ובמסירותו לו. הגרסה שלו - כפי שהיא מופיעה בטיוטת כתב תביעה שהגיש להלל צ'רני בנובמבר 2008 אך לא מימש בבית משפט - היא ברורה: הוא לקח את ההלוואות כדי להציל את הפרויקט, לשמן את הדרך להשלמתו ולהבטיח את אישורם של האישים הממונים.

"כספים רבים הזרימו הנתבעים (צ'רני וחברת הולילנד תיירות, ש"ש) לכיסיהם של גורמים בכירים בעיריית ירושלים, במוסדות התכנון וברשויות המס, על מנת שיינתנו להם כל ההקלות, ההיתרים והאישורים, חרף מאות התנגדויות חריפות שליוו את הקמת הפרויקט במשך השנים", הוא טוען בטיוטת כתב התביעה, שמקבליה ראו בה ניסיון סחיטה. "תחילה מימנו הנתבעים את הכספים הללו מכיסם, וכשאזלו המזומנים בידיהם (במקום אחר הוא טוען כי היה זה ב-2004 ש"ש) ביקש נתבע 1 (צ'רני) מן התובע (עד המדינה) כי יממן בכוחות עצמו 'הוצאות מיוחדות' אלה... לפי שעה".

מדוע שיועץ יממן זמנית את מה שהוא מכנה "הוצאות מיוחדות" והמשטרה מכנה "שוחד לכאורה"? עד המדינה טוען כי עד כדי כך היתה מחויבותו לפרויקט גדולה, שראה עצמו שותף והיה מוכן להשקיע בו מכספו שלו - מתוך ידיעה שההשקעה תוחזר לו. הוא "השקיע ממון רב מחסכונותיו... מקורותיו הידלדלו... והתעורר הצורך בגיוס כספים נוספים. והואיל ומטרת הכספים היתה חשאית, לא ניתן היה לגייסם ממקורות בנקאיים רגילים ועל כן פנה לשוק האפור".

אלא שההמשך, הוא טוען במסמך שהגיש, סתר את ציפיותיו: הוא לא קיבל החזר על "ההוצאות המיוחדות", וחובותיו תפחו. בו בזמן, לטענתו, גם נמנע צ'רני מלשלם לו עמלה על עסקה שיצאה לפועל בזכותו - מכירת שני מגרשים בהולילנד לחברת נדל"ן ציבורית קטנה בשם נידר ולאיש עסקים אמריקאי בשם אלי וינשטיין (ראו תיבה). המכירה ההיא הזרימה למוכרים כ-30 מיליון דולר, טוען עד המדינה במסמך, אבל אף שהוא האיש שאיתר את הקונים - הוא לא נהנה מכך כלל. "הנתבע 1 מיאן לשלם לו את חלקו בתואנה כי עסקה זו אינה כלולה בהסכם (שביניהם)", וכך נקלע למבוי סתום.

צ'רני מכסה את חובות עד המדינה

אבל היו כספים שעד המדינה כן קיבל. בפועל הוא פנה למעסיקיו-חבריו הלל צ'רני ואביגדור קלנר בבקשה או דרישה שיחלקו איתו את החזר החובות - וקיבל כספים להחזר חובותיו. זה קרה בסוף 2007, כאשר ההמחאות החלו לחזור. על פי מכתב תשובה של צ'רני לעד המדינה, המצוי בידי "הארץ", הפנייה של זה היתה רוויית האשמות.

"אמנם לא תופסים אדם בשעת צערו אבל חבל שאתה מוציא עלי את כל כאבך", ענה צ'רני לפניית עד המדינה ב-17 באוקטובר של אותה שנה. "לא אני הכתובת. להפך, אני עושה סלטות באוויר על מנת לסייע לך... בכל השנים, כשביקשת תשלומים על החשבון ולא תמיד הגיעו חשבוניות בזמן, לא עוכב לך דבר. להפך, הוקדמו התשלומים... ושוב הייתי זה אני שהחליט מתוך כבוד, הערכה ואפילו אהבה אליך להעמיד לך שוב תשלומים רבים, על חשבון אותם בתים שאתה עכשיו זורק לי, בכאבך, שלא ייבנו כלל..."

בסוף אוקטובר 2007, זמן קצר אחרי חילופי המסרים הללו, התכנסה ישיבת חירום. צ'רני, קלנר ומאיר רבין, אחד מעוזריו הקרובים של עד המדינה, נפגשו במשרדו של קלנר, ברחוב הארבעה בתל אביב, כדי לדון במצבו הפיננסי. זה היה מרוץ נגד הזמן, ניסיון למנוע את מה שהוגדר שם כ"פיצוץ קרוב". המפגש ההוא הסתיים בהחלטה לשלם חלק מחובותיו של עד המדינה.

במייל ששלח לאחד ממכריו יום לאחר המפגש המשולש מדווח צ'רני על ההחלטות שהתקבלו בו. "דיברתי עם א' (אביגדור קלנר, ש"ש) ועם מ' (מאיר רבין). א' לקח על עצמו לטפל בחלק מהבעיה של ... לא ברור לי כיצד יצליח במגבלת הסכום שקבע לעצמו", הוא כתב. "אני ביקשתי ממ' שיתחיל לבדוק כיצד ניתן לטפל בחלק מהכסף, התחייבתי לשלם 80 אלף שקל ביום ראשון... שוחחתי גם עם רואה החשבון וסיכמנו שאני משלם היום 200 אלף שקל למע"מ כהלוואה לו, על מנת לא לפוצץ כל הסדר... בכל אופן ברור שסדרי הגודל של הבעיה הם כאלו שנובעים ממשהו אחר שאינו קשור אלינו. אולי הימורים, אולי משחק במט"ח..."

קלנר מכחיש היום את הדברים. עורך דינו איתן מעוז מוסר: "המידע לגבי הפגישה וההחלטה על כיסוי חובות הוא שקרי לחלוטין". רבין שולל גם הוא את קיום הפגישה. "אני לא יודע על דבר כזה", הוא אומר ל"הארץ". מקורבים אחרים לפרויקט הולילנד, לעומת זאת, מספרים סיפור אחר. בגרסה שלהם הולילנד תיירות של צ'רני קיבלה עליה לכסות חובות של עד המדינה בהיקף של 2.7 מיליון שקלים לחברות בשוק האפור, וזה מה שעשתה. לטענתם, צ'רני הסכים לכך מתוך תחושת אחריות כלפיו ורגשי חברות.

כבר בחודש נובמבר, בעקבות הסדרים שגיבש עורך דינו של עד המדינה עם סדרת נושים, התחיל צ'רני להעביר לנושים המחאות של הולילנד תיירות. אלו נועדו להחליף את ההמחאות המקוריות שנתן עד המדינה כערבות להלוואותיו - ועל פי ההסדרים, הסכום בהן היה נמוך מזה המקורי. אחת ההמחאות הראשונות הללו של הולילנד תיירות נמסרה לחברת קוסט פלוס של רפי עובדיה - מבני המשפחה שהיתה מעורבת בפרשת המעילה בבנק לאומי שבמרכזה הלוואות לא תקינות לשוק האפור. הודות להסדר שגיבש עורך הדין של עד המדינה עם קוסט פלוס, שילמה לה הולילנד תיירות 550 אלף שקל - במקום 980 אלף השקלים שעד המדינה התחייב לשלם לה במקור.

מוטבות אחרות שהולילנד תיירות נתנה להן צ'ק היו חברות שייצג בן כהן - העבריין שסיים לרצות עתה שתי שנות מאסר לאחר השלכת הרימונים על סוכנות סובארו, בשל חוב של אחי בעליה לשוק האפור, ואשר ריצה בעבר שבע שנות מאסר בעוון הריגה. הולילנד שילמה לחברות אלו 280 אלף שקל בפברואר 2008 - במקום 440 אלף שקל שעד המדינה התחייב לשלם במקור. עו"ד רונן רוזנבלום מוסר בשמו של כהן, כי אין ולא היה לו קשר עסקי ישיר עם עד המדינה.

נוסף על הסכומים הללו שילמה הולילנד תיירות לאיש השוק האפור גל יוסף 550 אלף שקל במקום 750 אלף - וכמו ברוב ההסדרים, עשתה זאת בשלושה תשלומים. בסך הכל העבירה החברה המחאות בהיקף של קצת יותר מ-2 מיליון שקלים לשמונה גופים ואישים בשוק האפור.

עד המדינה, ניצול שואה שתיעד את זיכרונותיו בשני ספרים שהוציא לאור, הודה לצ'רני תוך אזכור פרק זה בעברו. "אין בפי מלים להודות לך על כל שעשית ואתה עושה למעני. אף שהשואה הסתיימה מזמן, מבחינתי אתה משמש כחסיד אומות העולם שהצילני משואה חדשה", הוא כתב לו ב-7 בנובמבר.

אבל אם חשב שצרותיו תמו, בתוך זמן קצר התברר לו שהקדים לשמוח. עם שניים מאנשי השוק האפור - אבנר אברג'יל וגל יוסף - הדברים לא נפתרו ואף להפך. הם רק עמדו להסתבך.

השוק האפור לא מרפה

גל יוסף לא חיכה זמן רב בטרם התייצב במשרדו של עד המדינה ברמת גן. יוסף התייצב שם בכובע הבעלים של אגר המילניום, חברה העוסקת באופן רשמי ב"ליווי פיננסי לחברות" ובאופן רשמי פחות - בהלוואות שוק אפור. הוא אמנם חתם על הסדר החוב עם עד המדינה וקיבל מהולילנד תיירות 550 אלף שקל, אבל טען שההסכם מבוטל. הוא נימק זאת בכך ששם המוטב שעל המחאות הולילנד לא היה מדויק ולכן לא הצליח לפרוע אותן. עתה הוא דרש מעד המדינה "להחליף (את ה)צ'קים... כדי שאגר המילניום תוכל לפרוע אותם".

עד המדינה, לטענת יוסף, סירב. הוא התמיד בסירובו גם בביקור חוזר, שערך יוסף במשרדו לאחר יומיים. הפעם, לטענת המבקר הנחוש, גם איים עליו עד המדינה כי אם יגיע פעם נוספת למשרד תוזמן משטרה. עד המדינה עצמו, באחד ממשפטיו, טען שיוסף ביקר במשרדו הרבה יותר מפעמיים. לבסוף הצליח יוסף להשיג מצ'רני עצמו המחאות חדשות. אלא שבניגוד להבטחתו - ובניגוד לנושים האחרים שנקבע איתם הסדר - הוא לא החזיר בתמורה את כל המחאות הערבות שנתן לו עד המדינה בזמנו. המחאות בסך של כ-300 אלף שקל הוא העדיף להשאיר בידיו.

עד מהרה החליפו ההמחאות הללו ידיים. יוסף מכר אותן לחברת השוק האפור ליאם מימון והשקעות, כדי שזו תנסה לפרוע אותן. ליאם אכן ניסתה לפרוע את ההמחאות הישנות, אבל לא הצליחה. לכן היא פתחה נגד עד המדינה תיק הוצאה לפועל - וכך הגיעו אל דלתו המעקלים בפברואר 2010, אילצו אותו לפתוח אותה ועיקלו את יצירות האמנות היקרות. אלא שליאם טענה כי אין בכך די לכיסוי החוב. היא תבעה את עד המדינה בבית משפט השלום בתל אביב - וזכתה.

עד המדינה לא הרים ידיים. הוא החליף את עורך דינו ובאמצעות עורכי דינו החדשים, המייצגים אותו גם בפרשת הולילנד, הגיש נגד גל יוסף ואגר המילניום תביעה - להשבת יותר מחצי מיליון שקל. בעוד יוסף מבקש רשות להתגונן, חלה התפתחות מפתיעה בתיק. לידי נציגיו של עד המדינה הגיעו מסמכים המעידים כי בניגוד להצהרתו של יוסף, הוא פרע את ההמחאות שנתנה לו הולילנד תיירות של צ'רני. במלים אחרות, הוא עשה לכאורה את מה שבשוק האפור מכנים "שימוש בצ'קים כפולים": חייב את הלווה שלו פעמיים.

למרות הגילוי, העדיף עד המדינה לחתום על פשרה עם יוסף. על פי הסדר שנחתם ביניהם בספטמבר 2010 התחייב יוסף לפרוע את החוב לליאם מימון השקעות. עד המדינה מצדו הסכים להשאיר בידי החברה את התמונות שעיקלה ולשלם 35 אלף שקל ליוסף.

מדוע החליט עד המדינה להתפשר למרות הגילוי המפתיע? עורך הדין אילן סובל מזכיר כי בספטמבר 2010 כבר היה עד המדינה דמות מפתח בפרשת הולילנד. "הוא סבל מההליכים המשפטיים שנקטה ליאם לגביית החוב", אומר סובל. "ומלבד זאת, בתקופה כמו זו - שבה הוא דמות מפתח בפרשת הולילנד - יכולתו להתמודד עם התביעה היא מוגבלת". יוסף עצמו לא ענה על פניות "הארץ".

לרוע מזלו של עד המדינה, פרשת גל יוסף לא היתה יחידה. אחרת היתה פרשת אברג'יל, האיש שתיווך בינו לגופים רבים בשוק האפור. בימים אלו מתנהלת תביעה שהגיש אברג'יל נגד עד המדינה לבית משפט השלום בתל אביב בהיקף של יותר מחצי מיליון שקלים: אברג'יל טוען כי עבד בשירות עד המדינה וכי נושיו של זה דורשים ממנו עתה את כספי החוב, את חלקם אף שילם מכיסו.

"התחלתי לעבוד אצלו ב-1 בנובמבר 2006 והחל מספטמבר 2007 החלו לחזור צ'קים שלו בשל היעדר כיסוי מספיק או שהוא עצמו נתן הוראות ביטול", הוא העיד. "בשיחות שניהלתי איתו אחרי שפנו אלי מהצ'יינג'ים על חילולם של הצ'קים, הבטיח לי הנתבע כי יחזיר את כל הסכומים, בין היתר על ידי מכירת נכסים שבבעלותו... בשל הבטחותיו... פרעתי חלק מהצ'קים שזמן פירעונם הגיע או עבר זמנם ושילמתי את תמורתם".

מפרוטוקול החקירה של עד המדינה בבית המשפט - הנחשף כאן בראשונה - עולה תמונה מורכבת יותר, אפלה. זו נפתחת בהמחאה שהיתה אמורה להחליף המחאות עבר של עד המדינה - אך הפעם לא היתה חתומה עליה הולילנד תיירות אלא יהלומן בשם תמיר גרינברג. את ההמחאה הזאת, בסך 200 אלף שקל, העביר עד המדינה לאברג'יל לפירעון חוב. ואולם, זה לא הצליח לפרוע אותה ותבע את גרינברג. אחר כך תיקן את התביעה והוסיף לנתבעים את עד המדינה ואחת מבנותיו. מאוחר יותר מחק כליל את התביעה והגיש במקומה את תביעת חצי מיליון השקלים נגד עד המדינה בלבד.

בסוף ינואר השנה, בדיון בתביעה הנוכחית, חקר עורך דינו של אברג'יל, בלע קידרון, את עד המדינה על תצהיר שהגיש בתביעה הקודמת, זו שנמחקה. עד המדינה הצהיר אז כי "ב-19 בנובמבר 2007 זימן אותי גרינברג לבוררות וגישור בפני בעלי זרוע. המשיב ושולחיו הנ"ל דרשו שבתי תתייצב אף היא ותחתום כערבה על ההסכם והצ'קים".

עו"ד קידרון שאל את עד המדינה מדוע לא הגיש למשטרה תלונה נגד בעלי הזרוע. "כי אותו בעל זרוע הוכיח כבר בעבר שאיך שהם (מתכוונים להעיד, ש"ש) נגדו, יומיים לפני המשפט נהרג אצלו בבית ועד היום המשטרה לא גילתה מיהו אותו בעל זרוע", ענה (כך במקור) עד המדינה. "אתה יודע את שמו?" שאל אותו קדרון והוא השיב: "כן... קוראים לו יוסי הררי וכולם יעצו לי שלא אעיז להגיש, אם אני לא רוצה למצוא את עצמי כמו עדים אחרים שהגישו נגדו תלונה".

עד המדינה לא פירט אבל שיטות ההרתעה של הררי, בעבר מנהיג כנופיית עמידר, מתועדות בעיתוני התקופה: בשנות ה-90 הוא נידון לשמונה שנות מאסר בשל סחיטה ואיומים הקשורים לתחום הגבייה. בתחילת שנות 2000 הוא הורשע בניסיון שידול לרצח של אבי ביטן, חבר כנופיה מתחרה, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר. ב-2004 נרצח בביתו, לעיני ילדיו, חבר לשעבר בכנופיית רמת עמידר אשר חתם עם המשטרה על הסכם לשמש עד מדינה ולהפליל את שותפיו לשעבר ובראשם הררי - רצח שלא פוענח עד היום. בשנים האחרונות העיד על עצמו הררי כי עזב את עולם הפשע, אבל באוקטובר 2009 הוא נעצר עם שלושה מאנשיו בחשד לסחיטה באיומים של איש עסקים. עד לירידת העיתון לדפוס לא התקבלה תגובתו של יוסי הררי.

על פי עד המדינה, גם הסכסוך הכספי עם אברג'יל עצמו הידרדר במהרה לאיומים על חייו. "מר אברג'יל הזה בא לבית פעמיים עם אנשי עולם תחתון ופעם הוא דפק בדלת כל כך חזק שהשכנים יצאו", הוא אמר בתביעה העכשווית והוסיף כי פעמיים התלונן במשטרה. עורך דינו של אברג'יל, בלע קידרון, מגיב: "התלונות אינן אמיתיות. אברג'יל אפילו לא נקרא להיחקר וההיגיון הבריא צריך ללמד כי אין מדובר בתלונה רצינית".

מכרים של עד המדינה חושבים אחרת. "זה אדם שהיה מקובל ואמיד והסתבך בחובות של מיליוני שקלים", אומר אחד מהם. "היו שלבים שהוא היה מפוחד וחשש לחייו. הוא חשש גם לחיי משפחתו, אשתו ושתי בנותיו. הופעלו עליו איומים קשים". אריה עמית, ניצב בדימוס והאיש שהביא את עד המדינה למשטרה, מחזק את הדברים. "הוא בלחץ גדול וחשש שהסתבכותו תגיע גם לבני המשפחה", הוא אומר.

תצלומים: מוטי קמחי


הסדרי החוב עם נושיו של עד המדינה

מעסיקיו לשעבר של עד המדינה בפרויקט הולילנד - כך מעידים מקורבים לחקירה - לא האמינו כי האיומים הללו יריצו אותו למשטרה למסור את סיפורו. אפילו טיוטת כתב התביעה שהגיש לא גרמה להם לחשוב שיפנה לרשויות. הם אמנם ראו בטיוטה זו "כתב סחיטה", ואולמרט, אז ראש הממשלה, אף העיד עליה במשטרה. הוא סיפר כי ב-2008 הגיע קלנר לביתו ובפיו מידע: צ'רני הציע לשלם לעד המדינה אבל זה רוצה יותר משום שהסתבך בחובות לשוק האפור; צ'רני חשב אז שאם ישיג חצי מיליון דולר יוכל לסגור את העניין, אבל זה לא הסתייע.

למרות כל זאת, הם לא האמינו כי עד המדינה יעשה צעד נוסף. אבל הוא שוב הפתיע - ועשה את הצעד. היום מנסים נפגעיו לקעקע את אמינותו של האיש הזה שהוביל להתפוצצות הפרשה. זה לא קשה במיוחד, בהתחשב בכך שאפילו מכריו מודים כי הוא מורכב ובעייתי. ואולם, מי שמלווים את החקירה מקרוב מזכירים את ההמחאות בסך עשרות אלפי שקלים שנתן לשולה זקן ובני משפחתה, את התרומות שהעביר בשמו ובשם אחרים לקמפיינים של אולמרט, את אלו שהעביר לעמותת יד שרה בראשות לופוליאנסקי ועוד. על הראיות האלה, הם אומרים, קשה לחלוק.

גם פונזי הגיעה להולילנד?

העסקה למכירת שני מגרשים בפרויקט הולילנד - שעד המדינה טען כי ציפה שתניב לו עמלה אשר תסדיר את חובותיו - לא נחתמה רק עם החברה הישראלית הקטנה נידר. הקונה הנוסף היה אלי וינשטיין, איש עסקים אמריקאי חרדי שיוצג בעסקה על ידי עורך דין אורי מסר. למעשה היה וינשטיין אמור לרכוש את הקרקע לבדו, אבל אז התגלה, לטענת המעורבים בפרשה, כי אין לו מימון מספק. נידר הצטרפה אליו אבל בהמשך הסתבכה העסקה, הגיעה לבית המשפט, נידר נקלעה לקשיים - והמגרשים נמכרו לאיש העסקים רמי לוי.

ובינתיים הפך וינשטיין עצמו לדמות המרכזית בפרשה חמורה אחרת, שכבר זיכתה אותו בתואר "ברנרד מיידוף הבא". באוגוסט 2010 הוא נעצר על ידי סוכני אף-בי-איי בחשד לביצוע הונאת פונזי בהיקף של 200 מיליון דולר ושוחרר בערבות. הרשויות האמריקאיות חושדות כי ניצל את קשריו בקהילות חרדיות בארה"ב וכן במדינות אחרות ובהן ישראל ובריטניה, כדי לשכנע משקיעים לרכוש או לשכור נכסים. הוא השתמש בעסקות הנדל"ן הללו ובתרומות לארגונים יהודיים כדי להסתיר הונאה - ורבים מלקוחותיו הפסידו את כל כספם. וינשטיין עצמו טוען כי הפסיד את כספי המשקיעים בשל התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב.

הרחק מחדרי החקירות האמריקאיים, בחקירה במשטרת ישראל, טען הלל צ'רני כי זו בעצם גם הסיבה להסתבכותו של עד המדינה. "לשאלתך", אמר צ'רני בחקירתו, "ההשערה היא שבפרוטוקול המשפט הנ"ל (נגד וינשטיין ונציגיו) מצוטט (עד המדינה) כאומר בתצהיר שלו, שכאשר נודע לו ולמאיר רבין שלווינשטיין אין כסף לשלם עבור העסקה... רבין הוציא כסף מכיסו ושילם עבור וינשטיין. להשערתי ומתוך היכרותי עם מאיר רבין, אין לו את הכספים האלו ומדובר בכספים של (עד המדינה)... וכשווינשטיין לא החזיר את הכספים האלו, כפי שמופיע בתצהירו, הוא נהיה היסטרי וההיסטריה הזו הופנתה אלי. זה מסביר את ההתנהגות שלו, שנתן 3.5 מיליון, ווינשטיין העלים לו את הכסף".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו