בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע השורשים של עצי הזית

תחקיר "הארץ": זה קרוב לעשור מתנהל בישראל מסחר לא חוקי בעצי הזית העתיקים. גניבות עצים, עקירה לא חוקית, הברחות מהגדה המערבית - כל אלה מזינים שוק של עשרות מיליוני שקלים בשנה, שלקוחותיו הם העשירונים העליונים. איך הפך הזית מסמל לאומי לסמל סטטוס ומה הוא עובר בדרך

תגובות

שמבקר בביתם של משה וטובה גינדי בסביון עשוי לקבל את הרושם שחזר במנהרת הזמן לתקופת הורדוס. שדרה של עצי זית עתיקים מובילה אותו להיכל המשפחה - ארבעה עצים נוספים, מפוארים יותר, עתיקים יותר, ניצבים במרכז החצר. העצים האלו לא צמחו שם. את שורשיהם הם שלחו במשך עשרות ומאות שנים לתוך אדמה הרחוקה מאדמת סביון, אבל יום אחד נעקרו ממנה ומסביבתם הטבעית. הם הובלו למשתלה גדולה ומשם הוסעו למרכז כדי לקשט את הכניסה לביתם של נציגי האלפיון העליון. גינדי אומר בתגובה: "הכל טופל באופן מקצועי על ידי קבלני משנה".

גינדי לא יחיד. רבים מעשירי ישראל נוטעים עצי זית עתיקים. אלה מצטרפים לתופעה רחבה המתנהלת זה כמה שנים כמעט ללא הדים ומזינה שוק בהיקף של עשרות מיליוני שקלים: הפיכתם של עצי הזית לעצי המחמד של העשירונים הגבוהים. זה קרוב לעשור, בשקט וכמעט ללא הפרעה, נעקרים עצים בני עשרות ומאות שנים. חלקם מוסעים מהגליל אל נקודות מכירה נבחרות בארץ והופכים בהמשך לנכס פרטי יקר; רבים יותר מוברחים מהרשות הפלסטינית, חוצים את גדר ההפרדה כאילו לא היו מחסומים מעולם ומועברים אל משתלות בישראל ומשם אל חצרות מוקפות חומה. בדרך הם הופכים מאחד מסמליו התרבותיים של האזור למוצר יוקרה ולסמל סטטוס, שמחירו מתחיל ב-30 אלף שקלים ועשוי להגיע גם ל-80 אלף.

ירידה לשורשי התופעה מגלה שם מפגש בין שני צרכים. מהצד האחד - הצירוף של תחלופת טרנדים ושל מחסור במים החזיר את אדריכלי הנוף לבוסתן הארץ ישראלי. כך התחלפה בגינות סביון או שבי ציון הצמחייה הטרופית בצמחים ובעצים שישראל היא מקום הגידול הטבעי שלהם - ובתהליך הזה תפס עץ הזית, בכיר העצים, את המקום הראשון. מהצד השני - קשיי הקיום, המחסור בקרקע לבנייה או שיאי המחיר מניעים בעלי כרמי זיתים להתנתק ממסורת ארוכת ימים תמורת תגמול כספי, שלעתים קרובות הוא שווה ערך לכמה שנות עבודה. בשטחי הגדה המערבית נוסף לכך אילוץ: בעלי כרמי זיתים טוענים כי מתנחלים עוקרים את עציהם ומותירים להם את המשימה לנסות ולקבל פיצוי שלכל היותר יהיה חלקי.

ניר כפרי

הסוחרים בשוק עצי הזית - גורם הביניים בין שני הקצוות - מציגים עולם חוקי למהדרין, שכל עץ בו מלווה בתעודת יוחסין ובכל הרישיונות. הקונים לא יודעים תמיד את מה שתחקיר "הארץ" מגלה: בפועל יש לנדידת העצים גם היבט פלילי במקרים רבים. עצי הזית מוגנים ולשון החוק אינה מותירה מקום לאי הבנות: פקודת היערות המנדטורית, הבסיס החוקי להגנה על עצים בישראל ובגדה המערבית כאחת, אוסרת לכרות ולהעתיק עץ זית ולהוביל אותו, אלא אם כן ניתנו לכך רישיונות. את אלה רשאים לספק, גם לבעלי קרקע פרטית, רק פקידי היערות במשרד החקלאות ואנשי קק"ל. אלא שבקק"ל אומרים כי יש פער גדול בין מספר הרישיונות שהם נותנים למספר העצים בשוק; פעילים אחדים בשוק מדברים על פער של 50%. במלים אחרות, כ-50% נמכרים תוך רמיסת החוק.

כמו סוס ערבי טהור

במסע הזה של עצי הזית יש כמה תחנות. התחנה הברורה והסופית - בתי העשירונים העליונים - נוטעת רושם מטעה. כשהיא זוכה לתיעוד, וזה קורה לעתים קרובות למדי, בימת התיעוד היא כתבות-עיצוב נוצצות על דפי כרומו, המקשות להבחין בצד האפל של ניכוס עצי הזית על ידי בעלי האמצעים.

"יש שני סוגי אנשים שמתעניינים ברכישת עצי זית עתיקים", מספר דדי גולן, בעל משרד ותיק לאדריכלות נוף לעשירונים הגבוהים. "יש כאלה שמחפשים סמלי סטטוס, וזית עתיק הוא סמל כזה, כמו מטבח של בולטהאופ או שגאל מקורי. והרי ידוע שעץ זית עתיק עולה לבטח 50 אלף שקל, אז אם אתה מציב כמה עצים בחצר זה אומר שאתה רציני וחשוב. הסוג האחר של רוכשים הוא אנשים שאוהבים את הזית ומשקיעים בו כמו שאוהב אמנות אמיתי משקיע ביצירה, ללא שיקול כספי כלל. אם העץ הוא בן 500 שנה הרי אין לו מחיר".

לע', מעצב גינות, יש לקוחות משני הסוגים. לאחד מהם הוא נלווה במשך קרוב לשבועיים עד שזה מצא את מה שביקש. "נסענו בכל פעם לשתיים-שלוש משתלות והראיתי לו 20 עצי זית עתיקים, עד שהוא אישר שעץ שהמלצתי עליו אכן מתאים לו. זה היה תהליך ארוך אבל כזה שנהנים ממנו ושנגמר בהגשמת חלום".

כמו כל הפעילים בשוק גם ע' חוזר על מנטרה: כל זה חוקי לחלוטין. "הכל נעשה תחת שמי ישראל בצורה מסודרת, עם רישיונות", הוא אומר. "אלו עצים שצמחו דורות על דורות, בעיקר אצל ערביי הגליל. עקרונית, ערבים אמנם לא מוציאים עצים מהאדמה, אבל לפעמים הם צריכים להרחיב את הבית, לפעמים סוללים להם כביש באזור, ואז הם נאלצים לעקור את העצים ומקבלים לכך אישור מקק"ל. עצים מהשטחים? זה לא. אסור להביא משם עצים כי למדינת ישראל אין שם אישור עקירה".

במשתלת אל בוסתן של פיליפ ניקולא, ליד בקה אל-גרבייה, מכירים את הלקוח של ע'. הוא ביקר שם במסע שלו, פסע לאורך השדרות הארוכות של עצי הזית העתיקים, וגם רכש כמה מהם. "יש לנו 21 דונם של זיתים ושל עצים נוספים ועוד 100 דונם בעפולה. עצים בני 100 ואפילו בני 1,000 שנה", אומר אחד מעובדי המשתלה. "כאלה, עתיקים במיוחד, יש לנו שניים, לאחר שאחד כבר נמכר. הראשון עולה 75 אלף שקל, השני 60 אלף".

טל כהן

כשהעובד נשאל מי קהל הקונים של אלה יש לו תשובה מוכנה. "בארץ יש הרבה משוגעים. בקיסריה, בסביון", הוא עונה. אבל כשהוא נשאל מי מוכר אותם ומאין הגיעו, תגובתו הראשונה היא שתיקה. עם השתיקה מופיע חיוך קטן, והעובד מתבונן בקונה הפוטנציאלית שמולו ולאחר היסוס קל בוחר לשתף אותה במידע.

"את רואה את אלה? קיבלתי אותם אתמול. הבאנו אותם ב-11 בלילה, עם מנוף של 50 טון ו-20 פועלים. זה עץ בן 2,500 שנה. זה לא מפה, זה מחו"ל. מפלסטין. הכל מהשטחים", הוא אומר ומבהיר אגב כך את הצרכים הקיומיים שבבסיס המכירה: "אני הולך לבעל מטע בשטחים, בוחר עצים ואומר לו: ?אני אשלם לך על עץ כזה, נגיד, עשרת אלפים דולר', ואז הוא נכנס להלם. אם הוא ישאיר את העץ אצלו, גם בעשר השנים הבאות הזיתים לא יכניסו לו סכום כזה. בשבילם זה כסף רציני".

בפי עובד המשתלה התהליך נשמע פשוט מאוד גם מהבחינה הלוגיסטית. "אם המוכר הפוטנציאלי מסכים - ולא כל אחד מסכים, יש כאלה שלא מוכנים לשמוע - אני מארגן בן אדם שנכנס וקונה. ואז הוא עובר במחסומים עם אישור. אנחנו מקבלים אישור מאיכות הסביבה ורושמים את העץ ומקבלים רישיון. כמו שסוס ערבי מקבל אישור שהוא ערבי טהור, ככה גם העץ".

למינהל האזרחי - שהוא הגוף היחיד הרשאי לאשר הכנסת עצי זית לישראל - יש גרסה אחרת. סמיר מועדי, קמ"ט חקלאות במינהל, טוען כי בשנה שעברה לא ניתנו כלל אישורים להעברת עצי זית. מצד שני, במינהל טוענים גם כי לא ידוע להם כלל על הברחת עצים לישראל, טענה מעניינת בהתחשב בכך שהתופעה מתנהלת זה שנים וכבר תועדה באחד מהיבטיה: בינואר 2003 פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה שסיקרה בהרחבה עקירה מסיבית של עצי זית בשטחים, וביתר שאת בתוואי גדר ההפרדה שנבנתה אז. על פי הכתבה ההיא, גרמה בניית הגדר לעקירתם של אלפי עצים, חלקם לא הוחזרו לבעליהם כנדרש אלא נמכרו לכאורה על ידי כמה מקבלני הבנייה - לטענת הכתבה, בידיעת המינהל.

גם היום העקירה נמשכת. מוחמד מוקבל מהכפר קריות שומר בשקית מסודרת את הטאבו הירדני של השטח שרכש אביו עוד לפני הולדתו. המפה משרטטת את מטע הזיתים שלו ובו עצי זית בני יותר מ-100 שנה, שרק פעמיים בשנה הוא מורשה לבקרם. לצד הטאבו נשמרת בשקית גם ערימה של תלונות למשטרת ישראל ולמינהלת התיאום והקישור בנימין על תקיפות, חדירה לשטח פרטי ועקירת עצי זית, שהגיש בעשר השנים האחרונות.

"ב-2007 נאלצתי לראות מרחוק איך משאית ודחפור עוקרים את עצי הזית שלי", הוא מספר. "הגשתי תלונה במשטרה, אבל המינהל החזיר לי פחות ממחצית העצים. השאר נעלמו. הם הבטיחו להביא לי עצים אחרים ולשתול אותם בעצמם. אחרי שנה, כשלא הפסקתי לנדנד, הם באמת הביאו עצים, אבל אלה היו שתילים בני שנה. וכל השתילים מתו, כי לא נתנו לי לטפל בהם. אני בן שבעים ואין לי כבר כוח להתמודד עם זה", הוא נאנח ומספר על שכן עם סיפור כמעט זהה לשלו.

 

עץ בעראבה
מחסור בקרקע מניע תושבים ערבים בגליל לעקור עצי זית כדי לבנות לבניהם בתים. אצל מחמוד רבאח מהכפר עראבה אפשרות כזאת לא עמדה על הפרק כשבנה את בתי ילדיו סביב ביתו.
במתחם הדירות של המשפחה במרכז הכפר ניצב גם היום עץ זית גדל ממדים ועתיק. “אנשי מקצוע בדקו את העץ ואמרו לי שהוא אחד העתיקים לא רק במדינה אלא גם במזרח התיכון. הם הסבירו שהוא בן 3,700 שנה”, אומר רבאח, בן 75 , גמלאי של משרד החינוך. מבחינתו, העתקתו של העץ למקום אחר אינה באה בחשבון. “אני יודע שיש טרנד כזה, לרכוש עצי זית עתיקים. אבל אני מצדי
לא מוכן לשמוע על זה ותמיד הבהרתי שאין טעם לדון אתי על מכירה. העץ הוא חלק מהמשפחה.
ירשתי אותו מאבי, ואבי מסבי, וסבי מהסבא של הסבא, למי יש בכלל אומץ למכור דבר כזה”.

 

לחץ מסחרי מתון

אבל העקירות הן רק היבט אחד של הסחר בעצי הזית, ורבים מהעצים בשוק נמכרים בהסכמת בעליהם, לפעמים בעזרת לחץ מסחרי מתון. מדרום לבקה אל-גרבייה למשל, צמוד לגדר ההפרדה, קמו למשתלת אל בוסתן מתחרות קשות. גם במשתלות האלו - עשרות במספר, שהפכו למוקד עלייה לרגל לקונים פרטיים, גננים ובעלי משתלות מישראל - יש עצים מפוארים הנטועים שורות שורות. וגם בהן הסוחרים מדברים על שיטת שכנוע זהה של המוכר הפוטנציאלי: הגשת הצעת מחיר שאי אפשר לסרב לה.

"עבדנו עליו (על בעל העץ, מ"ז) עבודה עד שהצלחנו להוציא אותו ממנו", מספר אחד מבעלי המשתלות. "הוא לא רצה למכור, אבל העץ לא נתן זיתים אז שכנענו אותו שיתחיל לשתול עצי זית חדשים במקומו. בסוף זרקנו לו חבילת כסף על השולחן, עד שהשתכנע. אבל אני עצמי לא הייתי מוכר עץ כזה בחיים. בשום אופן".

אחד המקומות שבהם המשתלות פורחות הוא אדמות הכפר חבלה שבאזור קלקיליה - מיקום המבהיר חלקית כיצד מצליחים העצים לעבור משטחי הרשות לישראל. חבלה הוא אחד הנפגעים הקשים של גדר ההפרדה. תוואי הגדר חצה אותו לשתיים, מותיר את תושביו ממזרח לגדר ואת אדמותיהם ממערב לה. ההפרדה המלאכותית אילצה את משרד הביטחון למצוא פתרון לתושבי הכפר ולבעלי אדמות אחרים מהסביבה. הפתרון שמצא היה פתיחת שערים שהוא מכנה "שערי מרקם חיים" - כאלה האמורים לאפשר לבעלי הקרקעות לחצות את הגדר, כדי להמשיך לעבד את אדמותיהם או להפעיל עליהן עסקים אחרים. המשתלות שקמו שם בשנים האחרונות הן עיקר העסקים האלו. העצים עוברים אליהן, כלומר אל שטח ישראל, דרך "שערי מרקם החיים". מהן, בלי קושי וללא מחסומים, הם ממשיכים אל ביתם החדש בארץ.

באוזני המבקרים הגודשים את המשתלות אמנם מתלוננים הסוחרים כי בזמן האחרון מערימה עליהם הרשות קשיים. "מותר לי להכניס לקרקע שלי סחורות, אבל עם זיתים זה קשה יותר. הרשות הפלסטינית מבקשת לא לעקור עצי זית כי מבחינה כלכלית הם אחד המרכיבים החשובים בגדה, ואנחנו מחדשים את המלאי רק בקושי", מתלונן בעל משתלה, ובאותה נשימה מציע למכירה שישה עצי זית עתיקים שהגיעו אליו רק לפני חודש.

את העצים האלה אפשר לקבל גם בהזמנה מראש ואפילו עם משלוח עד הבית. "אין לי כרגע עץ כזה גדול אבל תוך שבוע אני מביא לך עץ בן 500 שנה", משכנע השבוע בעל משתלה אחר את הלקוחה המתעניינת.

מאיפה העץ הזה יבוא?

"הוא יבוא, לא לדאוג", הוא צוחק. "הוא יבוא לפה ואתם כבר תיקחו אותו מכאן. כשיגיע, אני אתקשר".

גדר ופתחים לה

לכאורה, זה לא אמור להיות פשוט וקל כל כך. ולא רק בגלל הגדר כשלעצמה, והמחסומים, והאישורים שלא ניתנים, אלא גם משום שמשרד החקלאות מחזיק יחידה מיוחדת שנשמעת אימתנית על הנייר. עם סמכויות אכיפה מוגברות, היתר לקיים חקירות, לבצע מעצרים, לשאת נשק ועוד, זכתה היחידה הזאת לכינוי "המשטרה החקלאית". וכל זאת משום שכשמה - יחידת הפיצו"ח (הפיקוח על הצומח והחי) - היא אמורה לפקח על הכנסת מוצרים מהחי והצומח משטחי הרשות לישראל, כדי למנוע הברחות וכניסת מחלות ומזיקים.

אלא שבשטח מתמסמסת האימתנות למסכת טענות ושמועות ופרשיות תמוהות - העומדת במרכזה של חקירת מבקר המדינה, אשר תוצאותיה יופיעו בדו"ח המבקר בחודש הבא. לטענת עובד משרד החקלאות, זה כשנתיים היחידה כמעט משותקת בשל סכסוך עם יחידה אחרת של המשרד - היחידה להגנת הצומח. זו אמורה לאשר את השמדת הסחורה שתופסים אנשי יחידת הפיצו"ח. אבל בשנתיים האחרונות, לטענת העובד, היא לא מעבירה את אישוריה, ובהיעדרם אנשי הפיצו"ח אינם תופסים סחורה כדי שזו לא תהפוך למפגע.

מול ההאטה לכאורה בפעילות כלפי חוץ, כלפי פנים פיצו"ח היא דווקא לא יחידה רדומה. היא רוחשת חיים - לפחות בכל הנוגע לחקירות מג"ב ומבקר המשרד. אלו נוגעות לעובד ותיק שלה, אשר יצהרי, רכז מודיעין שתלונות מצטברות הצביעו על מעורבותו לכאורה בסחר בעצים בכלל ובעצי זית עתיקים בפרט. בעבר הובאו התלונות לידיעת מנכ"ל משרד החקלאות, יוסי ישי, וזה הורה למבקר משרדו לערוך חקירה. המבקר הוציא דו"ח מטריד, שלימד, בין השאר, כי יצהרי הצטרף ליחידה כשבאמתחתו שני רישומים פליליים במשטרה, באחד משני המקרים הורשע וריצה שישה חודשי עבודות שירות.

בעקבות המלצת המבקר הגישה קק"ל ב-2005 תלונה למשטרה, ולאחר חקירה סמויה של מג"ב נעצר יצהרי בחשד לקבלת שוחד, הפרת אמונים וסחר בעצי זית ששוויים מאות אלפי שקלים. היום הוא עדיין ביחידה, לאחר שתיקו נסגר בהיעדר ראיות ועבר לנציבות שירות המדינה לצורך בחינה של העמדה לדין משמעתי. הנציבות בתורה העבירה בדצמבר 2009 המלצה למשרד החקלאות - לקיים שימוע והליך נזיפה, אבל לא בגלל קבלת שוחד אלא בשל ניגוד עניינים. מתברר כי ליצהרי משתלה משלו. רק באחרונה אכן הגיש רכז המודיעין לשעבר הצהרת ניגוד עניינים. כיום הוא עובד מטה, לאחר שבמהלך הפרשה הועבר לתפקיד מטה, הוחזר לשטח, ורק בעקבות פניית מבקר המשרד הורחק ממנו שוב. תגובת אשר יצהרי: "ועדת משמעת של השירות לא מצאה פסול בהתנהגותי. מ-2007 יש לי משק חקלאי, ואני רשאי לגדל שם מה שאני רוצה. לרבים ביחידת הפיצו"ח יש משקים חקלאיים".

אם המינהל לא שמע דבר על הברחות, וליחידת הפיצו"ח אין שיניים, גם כשמגיעים עצי הזית לכבישי ישראל קשה לתפוס אותם. כוח ההרתעה שכל הגופים המעורבים נשענים עליו הוא יחידת הפיקוח של קק"ל - תואר מרשים המייצג יחידה מזערית של פחות מעשרה אנשים, האמורה לכסות את כל שטחי ישראל והרשות הפלסטינית יחד. אנשי היחידה כשלעצמם מפגינים מחויבות לנושא והכרה בחשיבותו. כשהם מתארים תפיסה של משאית חשודה אפילו אפשר להתפתות לרגע ולחשוב שמדובר ביחידת קומנדו מובחרת, אבל אז מגיע ההמשך הצנוע בדמות מגבלות כוח האדם, החוק והענישה.

"אנחנו פועלים לכך שכל עץ זית שהועתק ממקומו ללא אישור וללא רישיון ייתפס, והאחראי לכך יועמד לדין פלילי והעץ עצמו יחולט על ידי המדינה. מי שפוגע בעץ הזית פוגע בנוף הארץ, ואין להרשות שהעצים יילקחו ללא אישור לביתו או לשכונתו של מי שלא יהיה", מתמצת ראש היחידה, עמיקם ריקלין. אבל גם הוא יודע שמרחב הפעולה שלו מוגבל.

למעשה, החוק מתיר לפקחים לפעול רק במקרה אחד: כשהם תופסים את העבריינים בשעת מעשה, במהלך העקירה עצמה או בעת הובלת העצים. כאשר העצים נטועים בקרקע - גם קרקע של משתלה שאיש לא יטעה לחשוב כי כרם עצי זית בן מאתיים שנה צמח בה - ידיהם כבולות. לכן משוטטים הפקחים בכבישי ישראל ומנסים לתפוס עבריינים - משימה הרואית אם מביאים בחשבון את מספר הפקחים, את מספר הכבישים ואת מספר השעות ביממה.

אנשי היחידה משוכנעים כי רוב העצים בשוק היוקרה אכן מגיעים מהגדה, שבה נאמד מספרם ביותר מעשרה מיליון. אבל גם הגליל, אומרים בקק"ל, הוא קרקע פורייה למסחר בעצי זית עתיקים. "בעלי קרקע רבים בגליל רוצים להפשיר שטח חקלאי לבנייה. כשיש אישורים לשינוי ייעוד השטח, אנחנו הולכים לקראתם ונותנים אישורי כריתה. כשאין אישורים כאלו, סביר להניח שהם יחפשו דרכים אחרות להיפטר מהעצים", טוען חגי שניר, פקיד יערות ארצי של משרד החקלאות.

"אנחנו יודעים באופן שלא משתמע לשתי פנים שיש חור עצום בין מספר אישורי הכריתה וההעתקה שנותנת קק"ל ובין מספר העצים שנמצאים אצל סוחרי העצים", אומר עידו רסיס מקק"ל, האחראי לאכיפת החוק באזור המרכז. "אבל אנחנו רק קומץ פקחים מול כל התעשייה הזאת. בעבר משטרת ישראל ומג"ב סייעו לי בתפיסה על כבישים. היום פחות".

החור הזה הוא לא רק ענקי, הוא גם שחור. קק"ל, אנשי השטח של משרד החקלאות, פעילי סביבה - כולם יודעים שהוא קיים, אבל מספרים מדויקים אין, עוד ביטוי לאוזלת היד במאבק נגד השחתת העצים והנוף. רק בשנה האחרונה החלה קק"ל בתיעוד שיטתי של רישיונות הכריתה-העתקה (וההובלה) שהיא מעניקה - ועל פי נתוניה נתנה כ-18,900 רישיונות כאלה לעצי זית, לכאורה מספר עצום. אלא שרוב רובם של העצים ברשימה אינם אלו המבוקשים בשוק היוקרה, אלא מטעים צעירים שקיבוצים נאלצו לחסל בגלל התייקרות המים.

לפי שעה, מגישה אפוא המדינה כתבי אישום בעיקר נגד מי שאיתרע מזלו לעלות על מסך הרדאר שלה, הן בעזרת יחידת הפיקוח של קק"ל והן בעקבות פניות של אזרחים מודעים. לפני כשלושה חודשים החמיץ הרדאר הזה סדרת משאיות שנעו ברחבי הארץ עם מטען עצי זית שנלקח מבסיס צבאי, ורק פניית "הארץ" הובילה לתפיסתו (ראו תיבה). לעומת זאת, הסוחרים הגדולים ושליחיהם מתבקשים לעצור לא פעם לצד הדרך לצורך בדיקה, ולפעמים זה גם נגמר בכתב אישום.

סוחר עצים גדול שנתפס, למשל, הוא אבי יחזקאל מהמושב חניאל, לא הרחק מנתניה. באוקטובר 2010 הוא הורשע בבית משפט השלום בנתניה בהובלת עצי זית ללא רישיון ובגזר הדין צוין שזו הפעם השנייה. "העבירות חמורות (ו)לנאשם הרשעה קודמת המדברת בעדה", נכתב שם. יחזקאל מגיב: "הואשמתי שהובלתי עצים ללא אישור אבל זה לא נכון. היה לי אישור העתקה מפקיד יערות ראשי של קק"ל, אבל לא היה לי רישיון הובלה כי הוא אמר לי שאין בכך צורך".

סוחר עצים גדול אחר, אהרן שדה, הורשע בבית משפט השלום בכפר סבא לאחר שב-2005 נתפס עם עוד נאשם כשהוא מוביל שלושה עצי זית עתיקים מהכפר חבלה ללא רישיון. "זו היתה טעות פרוצדורלית שלנו, אפילו שקלנו לערער", הוא טוען היום. "זה קרה במסגרת ברטר שעשינו עם סוחר ערבי. הנהג שלנו פשוט עשה טעות. בסך הכל זה היה מינורי. קיבלנו קנס של 2,500 שקל והעצים חולטו".

ואכן, גם כאשר כבר מוגש כתב אישום ומסתיים בהרשעה, אין בכך כל מרכיב הרתעה. כתבי האישום המעטים בחמש השנים האחרונות מלמדים כי העונשים שהוטלו על רוב הנאשמים היו קנסות נמוכים במיוחד, מ-750 שקל, דרך 1,500 ועד 5,000 - קנס צנוע, בהתחשב בכך שמחירו של עץ יחיד בשוק הוא עשרות אלפי שקלים.

למרות זאת, יש כמה התפתחויות בשטח. אחת מהן היא שיתוף פעולה חדש בין קק"ל לרשות המסים. "התעשייה הזאת מגלגלת עשרות מיליונים בשנה ואנחנו מזהים עלייה עם השנים", אומר יוסף שבירו, סגן מנהל פקיד שומה חקירות מרכז ברשות המסים. "כל מי שמכבד את עצמו ובונה וילה חייב לנטוע עץ, ובגלל הגאות בבניית הווילות גם שוק עצי הזית גדל".

באופן מעניין לרשות המסים דווקא ברור מהיכן מגיעים עצי הזית לשוק. "חלק נכבד מגיע מהרשות הפלסטינית וחלק קטן יותר מהארץ, כי כאן זה הולך ומידלדל", מבטא שבירו את מה שנסתר לכאורה מעיניהם של האמונים על הנושא במשרד החקלאות ובמינהל האזרחי. "אני מעריך שיש הרבה עקירות של עצי זית ללא אישור. הרשויות נותנות עשרות רישיונות העתקה בשנה, לא יותר, ואילו השוק מגלגל מיליונים. מסתובבים בו מאות עצי זית עתיקים והביקוש עולה על ההיצע. הרי יש אינטרס כלכלי משותף ומפגש רצונות, אז שני הצדדים יוצאים נשכרים".

על פי שבירו, בדרך למשתלה קיימות תחנות נוספות במסלול עץ הזית: העוקר והמתווך. "יש אדם שעוקר, ויש בעלי משתלות שבעצמם מוכרים הרבה למשתלות אחרות. עד שהעץ מגיע למשתלה הסופית מחירו מטפס וכל הנוגעים בדבר מרוויחים המון. הרווח הוא לפעמים יותר ממאה אחוז".

בכיוון הזה דווקא נרשמה תוצאה ראשונה: סוחר העצים ניקולא נעצר באוקטובר אשתקד בחשד להעלמת הכנסות בהיקף של כ-2 מיליון שקלים, לרבות מסחר בעצי זית עתיקים. בבקשת המעצר שלו טענה היחידה הארצית, בין השאר, כי פעילות מודיעינית העלתה את החשד שהוא מוכר את עצי הזית ללקוחות בלי לדווח לרשות על מלוא פעילותו. כיום נמצאת החקירה בתיקו בשלבים מתקדמים.

"שניים משלושת סוחרי העצים הגדולים כבר נענשו", אומר רסיס. "אבל הבעיה של קק"ל נותרה בעינה. אנחנו יכולים לעצור משאית ולתפוס את העצים, אבל לא יותר. כשהם במשתלות, באדמה, אנחנו לא יכולים לעשות כלום - וכל זה על פי פקודת היערות סעיף 18".

אדריכל הנוף דדי גולן מציע נחמה חלקית. "כאשר כל אחד לוקח הלוואה ומציב בחצר עץ זית ויש המון נובורישים שחיים את הפוזה", הוא אומר, "הטרנד יאבד לבסוף מכוחו". אבל עד שזה יקרה - אם בכלל - עץ הזית לא יזכה למגינים של ממש.

* * *

תגובת המינהל האזרחי: "בשנת 2010 לא ניתנו היתרים לפלסטינים להעברת עצי זית משטחי יהודה ושומרון לישראל. בשער הנמצא בכפר חבלה מתאפשרת בעיקר העברת כלי עבודה וסחורות המשמשים את בעלי האדמות, לנוכח העובדה כי לא קיימים תושבי קבע בחלק זה של הכפר".

תגובת משרד החקלאות: "יחידת הפיצו"ח פועלת 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, מתוך שיתוף פעולה מלא עם כלל יחידות המשרד. לעניין אשר יצהרי, הוא עובד ביחידה על בסיס סמכויות שניתנו לו מהמשרד לביטחון הפנים ומבצע את תפקידו לשביעות רצון המשרד, לאחר שנמצא זכאי בחקירות. יצהרי נקלט לפני שהתקבלו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והוראות נציבות שירות המדינה בנושא ניגוד עניינים, ולאחר פרסום ההוראות ננקט הצעד המתבקש".

פיליפ ניקולא סירב לשוחח עם "הארץ". עו"ד אגבריה מיסר, המייצג אותו: "העצים מגיעים מרחבי מדינת ישראל ולא מהשטחים. אשר לחקירת מס הכנסה והאישום של הובלת עצי זית ללא רישיון, אין תגובה"

השתתף בהכנת הכתבה: צפריר רינת

לאן נעלמו העצים של בסיס החותרים

לפני ארבעה חודשים, באמצע דצמבר, נסעה בכביש החוף משאית עם מטען לא שגרתי - עצי זית עתיקים. הנהג החזיק בידיו רישיון קק"ל להעברת עצים מהבסיס הצבאי הצפוני "החותרים" ליעדים ציבוריים אחרים, לצורך שימור. אלא שהנהג לא נסע כלל ליעדים שנקבעו לו ברישיון. הוא יצא מהבסיס עם המטען יקר הערך ופנה דרומה. בסוף המסע הוא פרק את העצים במשתלה פרטית, שם הוצמד להם תג מחיר של אלפי ועשרות אלפי שקלים. כך הצטרפה המשאית לרבות אחרות שהתנהלו באותו חודש ברחבי הארץ עמוסות מטען יקר - עשרות עצי זית עתיקים, מוגנים, שהועברו מהבסיס הצבאי לשוק כאילו היו מעילי עור או מוצרי אלקטרוניקה מסין.

הפרשה כולה התגלתה כאשר "הארץ" איתר את המשאית שיצאה מבסיס החותרים ופנה ליחידת הפיקוח של קק"ל. היחידה החלה לחקור וגילתה השתלשלות דברים חריגה לכאורה: זמן קצר לפני כן הגיש משרד הביטחון לקק"ל בקשה לקבלת רישיון העתקה ל-62 עצי זית עתיקים, הנטועים בבסיס הצבאי הצפוני. מיכאל ויינברגר, מנהל אזור גליל מערבי וכרמל בקק"ל, אישר את הבקשה. ברישיון ההעתקה שהוציא הוא ציין כי העתקת העצים תיעשה על פי תוכנית מסודרת שתפרט לאן יועברו.

תוכנית מפורטת אכן הוכנה בקק"ל. זו ייעדה את העצים המפוארים לאנדרטאות, לבסיסים אחרים של צה"ל ולקק"ל עצמה. לצורך ביצועה גייס ויינברגר את עופר כהן, איש צבא לשעבר, שעל פי עדויות בקק"ל מוכר להם כפרויקטור.

אלא שמשהו השתבש בתוכנית המסודרת. אם 62 עצים בלבד קיבלו רישיון העתקה, הרי מספר העצים שקיבלו את הרישיון המשלים, הלוא הוא רישיון ההובלה, כבר תפח ל-95. איך נוצרה אי התאמה חריפה כל כך בין שני סוגי הרישיונות למרות שלהוצאתם אחראי אדם אחד? לא ברור. אבל חמור מכך - רבים מרישיונות ההובלה ניתבו את עצי הזית ליעדים שונים מאלו שהתוותה התוכנית.

משתלת הדר נוי של אהרן שדה, במושב בית עובד שליד ראשון לציון, היתה אחד מהיעדים החדשים האלה. שדה טוען שקיבל 25 עצים, ולכולם רישיונות הובלה המייעדים אותם אליו. בדיקת "הארץ" מערערת את שני חלקי הטענה. על פי הבדיקה, קיבל שדה מטען הרבה יותר כבד ויקר: 41 עצי זית בני 150-200 שנה, ששווי השוק של כל אחד מהם נאמד ב-45 אלף שקלים. העצים האלה לא יועדו לשדה במקור - אחד מהם, למשל, היה אמור להגיע לאנדרטה בקיבוץ דגניה. אחרים שמצאו עצמם במשתלת הדר נוי יועדו בעצם, כפי שנרשם ברישיון, ל"תל השומר".

על פי שדה, היתה סיבה למשלוח: העצים הם חלק מהחזר חוב של צה"ל. "במשך שלוש שנים סיפקתי לצה"ל 80-90 עצים. לבה"ד 1, למשל, שלחנו 40 עצים בשנת 2009. זה נעשה דרך עופר כהן והוא אמר שיחזיר לי בבוא העת", הוא אומר אך אינו מציג מסמכים התומכים בטענה.

יעד אחר של העצים היה המשתלה של סוחר העצים הגדול אבי יחזקאל ליד נתניה. ליחזקאל יועדו חמישה עצים, אך הוא מכחיש כי קיבל משלוח כזה מהבסיס הצה"לי. יעד חדש ומפתיע נוסף של עצי הזית הצה"ליים היה גבעות עולם, החווה האורגנית שהקים פעיל הימין אברי רן בסוף שנות ה-90. אל רן, הסא"ל לשעבר שחזר בתשובה והפך למנהיג נוער הגבעות ולאימת הפלסטינים, הגיע עץ אחד; רן טוען כי חתנו, אסף קדרון, פנה אליו בבקשה לשלם על הובלת עץ שעמד להיות מושמד. "לא הייתי בתמונה, ביקשו ממני להציל עץ והסכמתי", הוא אומר. "זה עץ מדהים ביופיו, לדעתי הוא עתיק מאוד, אבל לא שילמתי עליו שקל ולא הייתי משלם".

קדרון מצדו טוען כי הוא מכיר היטב את עופר כהן, אך מסרב לפרט מה עומד מאחורי הגעת העץ. "זו תרומה מעופר. הוא נותן ללא תמורה עץ למקומות חשובים מבחינה ציונית, אם על פי התרשמותו המוקדמת העץ גם יטופל בהם בכפפות של משי".

עפר כהן סירב להגיב, בטענה שהנושא בחקירה. בקק"ל, שבכירים בה כינו את הפרשה "אחת החמורות בתולדות הארגון", לא קיימו בדיקה פנימית מקיפה אלא פנו למשטרה ומעדיפים להמתין לתוצאות החקירה שנפתחה בעקבות פנייתם. ממשטרת מרחב העמקים נמסר כי זו בעיצומה וכי בסופה יועבר התיק לעיון הפרקליטות ולהחלטתה.

תגובת קק"ל: "קק"ל רואה את הנושא בחומרה רבה ולכן בוצעה מיד חקירה ראשונית מהירה ובעקבותיה הוגשה תלונה במשטרה. כל עוד מתקיימת חקירת משטרה מנועה קק"ל, עם כל הרצון הטוב, מלמסור פרטים נוספים העלולים לשבשה. עם תום החקירה תפיק קק"ל את הלקחים".

תגובת מיכאל ויינברגר: "הנושא נמצא בחקירה".

עץ בעראבה / ג'קי חורי 

מחסור בקרקע מניע תושבים ערבים בגליל לעקור עצי זית כדי לבנות לבניהם בתים. אצל מחמוד רבאח מהכפר עראבה אפשרות כזאת לא עמדה על הפרק כשבנה את בתי ילדיו סביב ביתו. במתחם הדירות של המשפחה במרכז הכפר ניצב גם היום עץ זית גדל ממדים ועתיק. "אנשי מקצוע בדקו את העץ ואמרו לי שהוא אחד העתיקים לא רק במדינה אלא גם במזרח התיכון. הם הסבירו שהוא בן 3,700 שנה", אומר רבאח, בן 75, גמלאי של משרד החינוך. מבחינתו, העתקתו של העץ למקום אחר אינה באה בחשבון. "אני יודע שיש טרנד כזה, לרכוש עצי זית עתיקים. אבל אני מצדי לא מוכן לשמוע על זה ותמיד הבהרתי שאין טעם לדון אתי על מכירה. העץ הוא חלק מהמשפחה. ירשתי אותו מאבי, ואבי מסבי, וסבי מהסבא של הסבא, למי יש בכלל אומץ למכור דבר כזה".

תצלום: עבדאללה שמא


שדרת העצים המפוארת בבית משה גינדי בסביון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו