בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלך חסן: ראש הוועד שמחזיק מדינה בכיס הקטן

הוא אחד ממנהיגי העובדים החזקים בארץ, זה ששולט בשער הימי הגדול של ישראל, נמל אשדוד. בתוך הנמל, הוא יכול לעצור את העבודה לרגל אירועים משפחתיים ולכופף ידיים לרגולטורים בעזרת שיחת טלפון אחת. מחוץ לנמל הוא איש עסקים שהפך למיליונר ומעורב בפרשות שנויות במחלוקת, שבאחת מהן עולה חשד להונאת מס. תחקיר "הארץ" מציג את אלון חסן, האיש שעולה לכם מאות מיליוני שקלים בשנה

415תגובות

15 בנובמבר 2006 עמד להיות יום לא קל לאלון חסן, מנהיג העובדים בנמל אשדוד. זמן קצר קודם לכן פנה למשטרה בעל חברה לפריקת כלי רכב מאוניות בשם דניאל גרופ. הבעלים, דניאל גדז', התלונן כי חסן ניסה לסחוט אותו באיומים כתנאי להמשך פעילותו בנמל, שהתרחבה באותה תקופה גם לתחום אחסנת כלי הרכב. במהלך החקירה שנפתחה מאז כבר זומן מנכ"ל הנמל שוקי סגיס למתן עדות, והנהלת הנמל שכרה את שירותיו של עורך דין כדי שייעץ לה. חסן עצמו נחקר באזהרה, וכעת עמד לצאת ליאח"ה בת ים, לעימות שיזמה המשטרה בינו ובין גדז'.

אבל חסן, שתפקידו הרשמי הוא יו"ר ועד עובדי הציוד המכני והתפעול, לא נאלץ להתעמת עם גדז' לעיני החוקרים. ערב העימות נפטר גדז' במפתיע, בן 44 במותו. שבועיים קודם לכן הוא החליק על כבש אונייה, שבר את ברכו ופונה לבית החולים. הוא מת בעודו בחופשת מחלה בביתו שבתל אביב, ככל הנראה מתסחיף ריאתי. בעקבות מותו נסגרה החקירה נגד חסן מחוסר ראיות - ויחד איתה נסכרו גם פיותיהם של רבים בהנהלת הנמל שעודכנו בעת פתיחתה.

גם היום, חמש שנים לאחר הפרשה, ולאחר שעזבו ברובם את הנמל, מסרבים הבכירים לדבר. כך גם סגיס, המכהן בתפקיד עד היום, כך עורך הדין המיוחד ששכרה ההנהלה, ינון סרטל, וכך אלמנתו של גדז', מלכי (מלכיתה), המנהלת את החברה שהקים, ואחיו מוטי העובד איתה. ולמה להם לדבר, אומרים בהבנה מי שהכירו את הפרשה מקרוב ובעלי חברות בנמל אשדוד, הם עוד עובדים בנמל ולא צריכים להזכיר לחסן את מה שלא יאהב לשמוע.

איליה מלניקוב

צריך להגביל את כוחם של ועדי העובדים? חוו דעתכן/ם בעמוד הפייסבוק של הארץ

חסן לא הואשם מעולם בסחיטה ופרשת גדז' נותרה מאחור, לא פתורה. אבל הדחקת הפרשה ההיא, ובעיקר חששם הגורף של כל המעורבים והמקורבים לומר את "מה שחסן לא יאהב לשמוע", משקפים אולי יותר מכל את הדרך שבה מתנהל השער הימי החשוב של מדינת ישראל, זה שמחצית מסחר החוץ שלה עוברת דרכו: אדם אחד, העומד בראש קבוצת עובדים חזקה, שולט בקו המים ומחליט מי יעבוד שם, מתי - וכמה כל זה יעלה למשק. לא חברות הפועלות בנמל, לא יבואניות ולא גדולי התעשיינים מעזים "לומר לו מה שלא יאהב לשמוע", לא שרים ולא הנהלת הנמל מצליחים להזיז אותו מדעתו. "חסן הוא המנהל האמיתי של הנמל", חוזרים ואומרים לקוחות הנמל ובכירים במשרדים ממשלתיים, ועם הדימוי הזה אף אחד לא מנסה להתווכח.

כבר שש שנים, מאז החלת הרפורמה בנמלים שהפכה את נמל אשדוד לאחת מהחברות הממשלתיות הגדולות בישראל, מצליח חסן לשוב ולקבוע את הכללים בנמל. הוא מפעיל מכבש לחצים על רגולטורים, אומר לשרים ולמנכ"לי משרדים ממשלתיים מה דעתו עליהם בישירות חסרת בלמים, משתק את העבודה בנמל בשיחת טלפון אחת מתוככי חדרי הישיבות של האוצר, ולא בוחל בשימוש בכוחו ובמידע שברשותו כדי לאיים על בכירים. בתוך כך הוא מקבע אי יעילות הגובה מהמשק - כפי שהעריכה באחרונה ועדת טרכטנברג בהתייחסה לנמלי ישראל - מאות מיליוני שקלים בשנה.

תחקיר "הארץ" מציג את הפרופיל של היורש העכשווי של מנהיג העובדים המיתולוגי בנמל, יהושע פרץ. הוא חושף מסכת שלמה של פרשות שחסן מעורב בהן - מתביעה שבה הוא מצהיר למעשה כי ביצע הונאת מס, דרך החברות הפרטיות שהקים והתביעות המוגשות נגד אחת מהן, ועד רימון שהושלך על ביתו או עדות שסיפק לחברו ושותפו לעסקים, גם הוא עובד הנמל, כשזה נשפט (והורשע) על הצתת עסק שבבעלותו, אירוע שגבה את חייו של המצית. המסכת הזאת נשזרת בתוך הפעילות היומיומית של חסן - זו שנועדה לשמר את רווחתה של קבוצת עובדים שכל אחד מחבריה נהנה מעלות שכר של כ-400 אלף שקל בשנה בממוצע, יותר מעלות שכרם של 90 אחוז מהעובדים במשק.

ארוחת סינטה ודגים

מי שמבקר בביתו של אלון חסן ברובע ט"ו באשדוד מתקשה לזהות בעומד מולו מנהיג פועלים ארצישראלי. בכל הנוגע לסגנון חיים חסן שובר סטריאוטיפים, וסמלי הסטטוס שאימץ משייכים אותו לאלפיון העליון. הבית מוקף החומה אמנם לא ניצב בשורה אחת עם האחוזות של ארסוף או סביון, אבל שתי קומותיו ובריכת השחייה שבחצר רחוקות מאוד ממאפייניו של שיכון עובדים. בעל הבית, שעלות שכרו השנתי כ-570 אלף שקל, מארח את המבקרת כשסיגר בפיו, טבעת גדולה משובצת אבן חן על אצבעו, ועל חולצתו לוגו של מותג יוקרה. אחר כך, בדרך לסיור בנמל, הוא יבחר באחת מבין שלוש מכוניות הממתינות לו ליד הבית - שתי מכוניות היוקרה הפרטיות מסוג ג'יפ אאודי וג'יפ הונדה, או המכונית מטעם הנמל.

חסן עבר לכאן עם אשתו סימה וארבעת ילדיהם לפני שנים אחדות, אבל לא חלף זמן רב ושלוותה של שכונת הווילות הופרה. ב-27 בנובמבר 2009 יצאה סימה חסן לחצר ביתה ומצאה רימון הלם נטול נצרה. זו לא היתה הפעם היחידה שבאשדוד הושלך רימון על בית פרטי. משטרת מחוז לכיש הורגלה באירועים כאלה - לרבות השלכת רימון לעבר ביתו של ראש העיר יחיאל לסרי - אך את רובם לא הצליחה לפתור. גם המקרה הזה לא יצא מהכלל, והמשטרה סגרה לבסוף את התיק ב"עילה של עבריין לא נודע".

איליה מלניקוב

חסן אומר היום כי "המשטרה יודעת בדיוק מי זרק את הרימון" וכי מישהו ניסה להפחיד אותו, לשווא. "אני", הוא אומר בהטעמה, "לא מפחד מאף אחד". ועם זאת, ליתר ביטחון, הוא תיגבר אז את מערך המצלמות סביב הבית, תוספת לחומה ולכלבו האהוב קינג. כלב הזאב הזה כבר הוביל את בעליו לבית משפט השלום באשדוד בגלל תוקפנותו, אבל לא על יריבים אלימים של חסן הוא התנפל אלא דווקא על אחת מדיירות הרובע. על חסן נגזרו אז 100 שעות עבודות שירות וקנס של אלפי שקלים. הוא ביקש לפרוש את שעות השירות על פני חודשים אחדים ונימק זאת בנסיעות עבודה תכופות לחו"ל, שאינן מאפשרות לו "להתחייב למספר שעות שבועיות קבועות".

הנימוק הזה לא היה מדויק. תפקיד יו"ר ועד הציוד המכני לא כרוך בנסיעות לחו"ל וחסן כמעט שלא נסע מטעם הנמל. בשנתיים האחרונות הוא יצא לחו"ל בנסיעת עבודה אחת ויחידה. ועם זאת, בכל יום, כשחסן יוצא לעבודה בנמל אשדוד, הוא אכן נוסע במידה רבה לארץ אחרת, לטריטוריה עם כללי משחק משלה, שהפכה את השביתות והעיצומים, כלי חיוני וחשוב, לכלי נשק חסר מעצור.

חסן (41) הגיע לכאן לפני כ-20 שנה. הוא הצטרף לצוות כבן ממשיך, מסלול ייחודי של נפוטיזם בחסות החוק, הקיים עד היום בחברות הממשלתיות. חסן לא היה יוצא דופן. כ-40 אחוז (נכון לסוף 2009) מעובדי נמל אשדוד קשורים בקשרי משפחה. אבל לחסן היה גם ייחוס. אביו אמיל, קבלן קולות בליכוד, היה מן האנשים החזקים בנמל - יו"ר הוועד הקטן אך בעל ההשפעה של מנהלי העבודה - ובמקביל עשה צעדים ראשונים בעולם העסקים, החל להשקיע בנדל"ן (מלון הדירות אשדוד ביץ', בין השאר) ולפעול בתחום השוק האפור.

חסן הבן, עם כריזמה, כוחנות ומראה גברתני, בחר במסלול דומה. הוא אומר שדווקא לא חלם לעבוד בנמל אלא להיות איש עסקים, אבל אביו דחף אותו ללכת בדרכו. "הנמל לא יפריע לך לעשות עסקים", אמר לו אז האב, וחסן, הרואה בו את חברו הטוב ביותר, הלך בעקבותיו. ב-1998, בן 28 בלבד, הוא נבחר בראשונה לחבר ועד הציוד המכני ("אבא שלי דחף אותי"), ב-2003 נבחר ליו"ר הוועד - שהוא אחד משני הוועדים החזקים בין התשעה הפועלים בנמל. מאז נבחר לתפקיד עוד פעמיים, הולך ומחזק את כוחו ונעשה ראש הוועד המזוהה ביותר עם נמל אשדוד. היום הוא יושב במועצות הייצור של הנמל - גופים המורכבים משני נציגי עובדים ושני נציגי הנהלה וקובעים בכל עניין ונושא - ומתנהל כשותף שווה משקל להנהלה. לפעמים הוא פועל גם כשותף החזק יותר.

בבוקר של חול המועד סוכות מארח חסן מבקרים בממלכה שלו. הנמל שקט בבוקר הזה, הפעילות דלילה, וחסן יושב בחדרו שבמשרדי ועד עובדי הציוד המכני. מסביב, על הקירות, תמונות רבנים ומודעות על הילולות במרוקו, אירועים שחסן מרבה להשתתף בהם. גם המשרדים שלווים הבוקר עד שלפתע מפלחות צעקות את השקט. חסן, מכשיר הטלפון צמוד לאוזנו, מטפל בעוד סכסוך בנמל. "אתה תפסיד בכל מקרה. מה זה ייתן לך? אני אקרע לך את הצורה בדברים אחרים. מה נראה לך, שאני פראייר?" הוא צועק על האדם שמעבר לקו ומיד אחר כך, לאחר שהוא מסיים את השיחה, בוחן את אחד משני מכשירי הסלולר שלו ומפטיר בצער: "אני לא מבין, גלעד שליט חוזר - למה הבורסה פותחת בירידות?"

קצת הלאה ממשרדי הוועד, ליד המזח של נמל היובל, נמצא מוקד סכסוך אחר - חוות הדגים ערדג ודג סוף, שחסן מנהל נגדן זה כמה חודשים מאבק חסר פשרות בדרישה שיעסיקו עובדי נמל. הבוקר מוביל חסן את אורחיו לסיור בחוות ומעורר בהן מיד תכונה נרגשת. עובדי החוות עוקבים במבטיהם אחרי מכוניתו, אחד מהם ניגש אליה וממתין, כולו כניעות סבלנית, עד שחסן יסיים לנהל עוד אחת משיחות הטלפון התכופות שלו. "מר חסן, אם היינו יודעים שתגיע, היינו פורשים שטיח אדום", הוא אומר כשחסן פותח לבסוף את חלון המכונית ומיד מוסיף בחשש: "הכל בסדר?"

מנקודת המבט של חסן עצמו, הכל בסדר גמור, אפילו מצוין. כשהוא מתאר באוזני המבקרים את הנמל, על יחסי הכוחות בו, מצטייר מפעל עסקי משומן ויעיל. "הנמל היום הוא הגדול בארץ והוא יעיל, משגשג ומרוויח. אנחנו רואים עצמנו כארגון אחד של עובדים והנהלה, כי כך נוכל להצעיד את הנמל קדימה", הוא מרצה בשטף. "יש אמנם ויכוחים עם ההנהלה מדי פעם אבל העיקר הוא שיתוף הפעולה, ואנחנו עושים את זה בצורה הכי טובה ונקייה. העובדים נותנים את הנשמה בעבודה, מקבלים שכר מצד אחד וממלאים חובה מצד שני. ואני רואה את עצמי חלק מההצלחה הזאת של הנמל".

אבל חסן לא מדייק גם כאן. נמל אשדוד אכן התייעל בשנים האחרונות והפך לגדול בארץ, זה ש-18 מיליון טונות של סחורה עוברות דרכו בשנה. אבל הכרונולוגיה של השנה הנוכחית מלמדת שלא הרבה השתנה מימי פרץ בכל הנוגע לשביתות, עיצומים ושיבושים.

השביתות והשיבושים בנמל אשדוד החלו כבר בינואר ומאז נמשכו בתדירות כמעט חודשית. חלקם היו משותפים לשלושת הנמלים וגובו על ידי ההסתדרות, אחרים היו יוזמה מקומית של נמל אשדוד - בהנהגת חסן. לפעמים המניע אפילו לא היה זכויות העובדים אלא פשוט שמחה משפחתית. רק לפני חודשיים התחתן חבר טוב של חסן מוועד עובדי הציוד המכני, אלון מועלם. אלון הקטן, כפי שמכנים אותו עמיתיו, נישא לבחירת לבו בערב חם של אוגוסט, והעובדים נטשו את הנמל בהמוניהם. ההנהלה מצדה שיתפה פעולה. בחוזר מיוחד שהוציאה היא הודיעה בערפול על "אירוע רב משתתפים הדורש שינויים והתאמות" והודתה ללקוחות הנמל על ההבנה.

זו לא היתה הפעם הראשונה שהנמל הושבת לרגל שמחה משפחתית של אדם הקרוב לאלון חסן. בארבע השנים האחרונות שיתקה משפחתו של אלון הגדול - משפחת חסן - את פעילות הנמל שלוש פעמים. פעמיים בשל מסיבות הבת מצווה של בנותיו של יו"ר הוועד - שם נהנו העובדים מהופעות של הזמרים ליאור נרקיס ומשה פרץ - ופעם אחת בשל חתונת אחותו. "בנמלי ישראל יש מציאות של מדינת עולם שלישי, ללא מקבילה בעולם המערבי", מגדיר מנכ"ל חברת מזון גדולה, מלקוחות הנמל. "לסגור נמל כי עובד התחתן או חגג בת מצווה לילדה? אני מתבייש לספר על כך לאנשים שאני עובד איתם בחו"ל. וכשאני מספר הם אומרים לי, 'זה לא יכול להיות'".

חסן עצמו לא מבין על מה הזעם. הוא אף כועס על המבקרים שתהו על שיתוף הפעולה של ההנהלה. "הרי כלום לא נפגע. במשמרת שלפני כן ובמשמרת שאחרי כן עבדנו בלי הפסקה עם מספר כפול של עובדים. פיציתי על זה והדבקנו את הקצב", הוא מתמרמר. "בניגוד לפרסומים, אף משאית לא המתינה בשערי הנמל באותו זמן. ובכלל, אין כאן משאיות בלילה. בעוד שנתיים וחצי הבן שלי יחגוג בר מצווה. בואי נראה מה יקרה אם לא יהיה הסדר עם ההנהלה. את יודעת מה יקרה? אף אחד לא יגיע לעבודה. לא משמרת א', לא משמרת ב' ולא משמרת ג'".

ובכל זאת, השמחות המשפחתיות הן קצרות מועד, דבר שאי אפשר לומר על השביתות, הרגילות והאיטלקיות כאחת. השביתה האיטלקית האחרונה השנה - שזכתה לכינוי משבר הסינטה - נמשכה חודשיים תמימים, והסתיימה רק כאשר משרד האוצר חזר בו מיוזמה שהעלה: ביטול שוברים למסעדות באשדוד, שמקבלים העובדים כגמול על תפוקות גבוהות מהנורמה.

ההטבה הזאת, שהעניקה הנהלת הנמל לעובדי הציוד המכני ולעובדי התפעול, היא אמנם חדשה יחסית, בת ארבע שנים בערך, אבל נשענת על קריטריונים אנכרוניסטיים. מאז שנקבעו הקריטריונים הללו הוכנסו שיפורים טכנולוגיים בעבודת הנמל ואלו העלו ממילא את התפוקה. למרות זאת נהנו העובדים מההטבה יותר ויותר - וזו תפחה מכ-600 אלף שקל ב-2008 ל-3.7 מיליון שקל ב-2010. המבקר הפנימי של חברת נמל אשדוד כבר מצא שהמימון הגדל הגיע מסעיפי תקציב אחרים שלה, כמו טקסי זיכרון והנצחת נפגעי אירוע הטרור בנמל (2004) או כנסי לקוחות. ובכלל, מצא המבקר, המנכ"ל סגיס חתם על ההסכם הזה עם העובדים ללא אישור הדירקטוריון או רשות החברות הממשלתיות.

האוצר חשב אפוא לרגע שהנה הצליח למצוא מקום לקצץ בעלות השכר של עובדי הנמל, זו שחותכת בקרוב למחצית את הכנסותיו השנתיות, שהיקפן מיליארד שקל. האוצר רק לא הביא בחשבון שהפעם לא עומד לפניו ועד העובדים הסוציאליים או אפילו הרופאים המתמחים אלא עובדי הציוד המכני והתפעול. בסופם של החודשיים המתישים שלח אותו בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיאה נילי ארד, אל גוב האריות: הוא הטיל עליו לגבש פשרה עם העובדים, כלומר עם חסן. מכאן ועד להישג גדול לעובדים הדרך היתה קצרה. בפשרה נקבע כי חלוקת השוברים אמנם תבוטל, אבל רק כדי להנהיג במקומה הטבה אחרת, משופרת ממנה: תמריץ כספי שיעלה בהדרגה ויגיע ל-5.2 מיליון שקל ב-2013.

"ועד העובדים של אשדוד היה חזק תמיד, כידוע", אומר על כך אדם העובד בנמל זה שנים. "אבל אף יו"ר ועד לא התקרב לאלון חסן. הוא מנצל את כוחו כדי להאדיר את כוחו. הוא אחד האנשים המתוחכמים ביותר שאני מכיר, והוא יודע הכל. הוא מכיר כל סעיף קטן בהסכמי העבודה - טוב יותר מכל כלכלן באוצר - והוא יודע להוציא כסף מכל דבר".

אחרים מדברים על הנזק שמשחקי הכוח האלה גורמים להם, על אי הוודאות המתמדת, על חוסר היכולת לדעת "אם אונייה תצא, מתי ואיך יעבדו איתה". אבל הדימוי של חסן הכל-יכול מושרש כל כך בין לקוחות הנמל, עד שרבים מהם מעידים על חשש כמעט קמאי מתגובתו האפשרית לתלונה שישמיעו. "העסקים שלנו תלויים בחסן לגמרי. הוא יכול לפגוע בפעילות של החברות בנמל, הוא יכול לגרום לעובדים לפתוח בשביתה איטלקית ולהאט את קצב העבודה", אומר תעשיין העובד עם הנמל. "לכן אף אחד לא רוצה להתעסק איתו, לא להתלונן, לא להתעמת".

מנכ"ל של חברה גדולה מספר על תחושה דומה. "זה פשוט מאוד", הוא עונה כשהוא נשאל מדוע אינו מוכן להתראיין לייחוס, "אני פוחד שהעובדים יפגעו במטענים שלי. אני לא רוצה שיעמידו את האוניות שלי בצד. בגלל העיצומים וחוסר היעילות בנמלים אוניות עומדות ממילא שלושה ימים בתור ואפילו שבוע, בשעה שבנמלים אחרים הן נפרקות או מוטענות בתוך כמה שעות".

רבים בנמל חוששים ממך. הם לא מרוצים אבל חוששים להתלונן.

אלון חסן: "המצב האמיתי רחוק מזה. אני מכבד את הלקוחות ועוזר להם. הם יכולים לפנות אלי כשיש בעיה, והם בראש סדר העדיפויות. אם הם יהיו מרוצים כולם יהיו מרוצים".

אז אולי הם חוששים מכוחם של העובדים בהנהגתך.

"העובדים זה אני. והם עושים הכל על הצד הטוב ביותר. אולי מי שמתלוננים הם בכיינים".

וקנין עופר

פגישה עם מנכ"ל איקאה

חסן לא אוהב בכיינים, אבל חסן הוא גם האיש שיכול לקבוע מי "יבכה" ומי לא, מי יסבול בשביתה ומי יחמוק מנזקיה. בנמל אשדוד, כמו באחרים, פועלת ועדת חריגים - מנגנון שנועד לאפשר העברת מטענים חיוניים בזמן שביתות והאטות, ובעיקר ציוד ביטחוני ורפואי. אפשר היה להניח שמנגנון כזה יפעל דרך ועדה רשמית, הכפופה להנהלת הנמל. בפועל ההסתדרות היא שהיתה אחראית לנושא אבל העבירה את האחריות הלאה - לאלון חסן. זה כשנתיים מתפקד חסן גם כיו"ר ועדת חריגים בפועל - לאחר שהוסמך לכך על ידי אבי אדרי, יו"ר האיגוד המקצועי של עובדי התחבורה בהסתדרות.

בכירים בענף הנמלים טוענים היום שלא תמיד היו החלטות הוועדה נהירות להם. אחת החברות שמשכה את תשומת לבם, כמו גם את זו של לקוחות הנמל, היא רשת איקאה. בנמל מזכירים כי בשביתה שפרצה בתחילת השנה ביקשה הרשת, הנשלטת בישראל על ידי מתיו ברונפמן, לשחרר חמש מכולות. למרות שריהוט סקנדינבי וכלי מטבח עשויים להיחשב ציוד חירום רק במקלט אטומי, אישרה ועדת החריגים את בקשתה של איקאה.

לחסן עצמו יש הסבר נקודתי, אבל לא על השביתה הזאת הוא מעדיף לדבר אלא דווקא על סכסוך עבודה מהשנה שעברה. "לפני השביתה, ממש בתחילת סכסוך העבודה, הזמין אותי שלומי גבאי, מנכ"ל איקאה, לפגישה אצלו ביחד עם שוקי סגיס, מנכ"ל הנמל", הוא מספר. "באותה תקופה עמדה איקאה לפתוח את החנות שלה בראשון לציון, וגבאי הסביר לי שהמצב שלו רגיש. הם עבדו על זה הרבה זמן, הסחורה היתה צריכה להגיע, והוא, כלקוח נאמן של נמל אשדוד, ביקש שנתחשב ברגישות ונחריג את המטען של איקאה אם תפרוץ שביתה. אני נתתי לו מלה, שהוא לא ייפגע. וסגיס היה נוכח שם".

המטען של איקאה הוכר כחריג בשביתה, אבל גם בפעילות היומיום יש חברה שהמטען שלה זכה ליחס מיוחד, על פי עדות עובדיה. "היו לנו יחסים מיוחדים עם עובדי הנמל", מספר אחד הבכירים לשעבר בחברת היצוא החקלאי אגרקסקו, שהועברה לאחרונה לכינוס נכסים. "זה היה שיתוף פעולה אדיר. לעתים, כשאונייה נזקקה לעוד שעת עבודה והגיע זמן חילופי המשמרות בנמל, הם היו ממשיכים לעבוד. העובדים יצאו מגדרם ועשו דברים שלא היה מקובל לעשות, משום שהבינו שהחקלאים הם צווארון כחול כמותם ושתוצרת חקלאית מעוכבת יכולה ללכת לזבל - ולפגוע במשפחות החקלאים".

הסולידריות הזאת בין העובדים אכן היתה עשויה להרשים, בייחוד לנוכח העובדה שרבים מלקוחות הנמל מתלוננים כי כלי העבודה נשמטים מידי העובדים ברגע שאלו מגיעים לתקרת תוספות השכר שלהם (הפרמיות). אבל עובדה אחת נוספת מאפילה על הרושם הנלהב שמותירים דברי הבכיר: אגרקסקו, לקוחת הנמל, היתה גם לקוחה של חברת הובלות פרטית של אלון חסן, כפילות המאופיינת בפוטנציאל לניגוד עניינים.

חסן הקים את החברה שלו - בן עידן הובלות - ב-2010. הוא מכהן בה כדירקטור לצד חברו יגאל גוזלנד, מדריך לכלים כבדים במחלקת ההדרכה בנמל, ששכרו 40 אלף שקל בחודש. כיום בן עידן הובלות בת פחות משנתיים וכבר זוכה להצלחה עצומה. בשנה שעברה היא נהנתה מהכנסות של 350 אלף שקל בשמונה חודשי פעילות, השנה צמחו הכנסותיה ליותר מחצי מיליון שקל. על פי היקפם הכספי של השירותים שסיפקה בן עידן לאגרקסקו - 300 אלף שקל - אגרקסקו היתה אחראית לחלק ניכר מההכנסות הללו. לחוסר מזלה של החברה של חסן, קרסה חברת היצוא החקלאי לפני שהספיקה לשלם לה את מלוא חובה והותירה אצלה חוב פתוח של קרוב ל-100 אלף שקל.

אתה לא רואה כאן פוטנציאל לניגוד עניינים? הרי מצד אחד אתה יו"ר ועד, בעל השפעה על עבודת הנמל והשירות ללקוחות. מצד שני, אתה מספק שירותים פרטיים לאותם לקוחות.

"אני גם מחזיק מניות של רציו וכי"ל בים כסף, ושתיהן עובדות בנמל. אז מה זה קשור? אני מאוד זהיר, אני לא פראייר ואני לא אפול בגלל קטנות. כשהקמתי את בן עידן הובלות הייתי בטוח שאין ניגוד עניינים, ובכל זאת הזמנתי חוות דעת משפטית והבנתי שאין מקום לחשש. אני לא מעורב בניהול החברה ואין לי קשרי עבודה עם הנמל", אומר חסן, אבל מספר שהוא נוהג להתעדכן במיקומה של כל אחת מהמשאיות שלו בעזרת אפליקציה מבוססת ג'י.פי.אס.

אבל נסה לחשוב על לקוח של הנמל. למה שלא יגיד לעצמו: כדאי לי לתת עבודות לחברה של יו"ר הוועד כדי שלא יהיו לי בעיות? ומהצד השני, איזה עובד נמל יעז לעכב משאית של יו"ר ועד העובדים שלו?

רון אלון

"אין כאן שום בעיה של ניגוד עניינים. אני עובד עם עוד לקוחות של הנמל ואף אחד לא התלונן שאיימתי עליו או אמרתי לו: אם לא תעבוד איתי אני אפגע בך. ועל אף אחת מארבע המשאיות שלי וגם לא על אלו של הקבלנים שעובדים איתי לא רשום 'בן עידן הובלות'. אגרקסקו עצמה נהנתה מיחסים טובים בנמל במשך 40 שנה".

ואיקאה, היא עבדה עם חברת ההובלות שלך?

"כששלומי גבאי התקשר לפני השביתה ואמר לי: תעשה טובה, מכולות שלי תקועות בנמל, ויותר מזה, בוא תוביל לי את המכולות במשאיות שלך, עניתי לו: שלומי, לא עבדתי איתך אתמול ואני לא אעבוד איתך היום. זה בדיוק מה שהיה חסר לי, שיכתבו שאלון נתן ואלון הוביל עם המשאיות. אבל זה היה בזמן השביתה... הלוואי שהוא היה מסכים לעבוד איתי באופן שוטף. הוא מוביל אלפי מכולות בשנה".

תגובת איקאה: "הנהלת איקאה קיימה פגישות עם כלל ספקיה לרבות הנהלת נמל אשדוד, כדי להבטיח את אספקת המוצרים ללקוחותיה עם הגעתם ארצה. לגבי נושא ההובלה, איקאה עבדה ועודנה עובדת עם ספק אחד, וזה המקום להודות להנהלת נמל אשדוד על השירות".

הופס, ולעסקים

בן עידן הובלות היא לא החברה היחידה של חסן. ליו"ר ועד העובדים יש גם חברה נוספת: א.י. הופס תעשיות, לייצור ולשיווק חומרי ניקוי. חסן הקים אותה ב-2008 - לבדו, על פי רשם החברות, ועם חברו יגאל גוזלנד, על פי מסמכים משפטיים - ובתוך זמן קצר היא הפכה ליעד לתביעה מוזרה: בעליו של מפעל בשם הופס תעשיות, שמכר להופס החדשה את הפורמולות לייצור חומרי הניקוי, טען כי נפל קורבן "לתרגיל עוקץ" וקיבל מחסן ומגוזלנד רק חלק קטן ממחיר העסקה.

הבעלים של הופס המקורית, חיים מנחם, פנה תחילה להוצאה לפועל. הוא טען כי מילא את חלקו בעסקה, אך קיבל רק 200 אלף שקל מכ-1.15 מיליון השקלים שהוסכם עליהם. חסן וגוזלנד טענו טענה זהה לשלו, רק הפוכה: הם שילמו למנחם את כל הסכום המוסכם - תשלום ראשוני של 200 אלף שקל והיתרה במזומנים ובהמחאות - אך הוא לא סיפק את הפורמולות, הלוא הן הנכס המרכזי בעסקה.

אלא שעד מהרה הסכימו חסן וגוזלנד להעביר את הסכסוך לבוררות, לפני השופט בדימוס דוד גלדשטין, ולא בכדי. בחשאיות של הליך הבוררות, ללא מסמכים החשופים לציבור, הם כבר העלו גרסה שונה לחלוטין.

גרסתם החדשה משקפת עולם עסקי מקביל עם קודים משלו. עכשיו, כך עולה ממידע שהגיע לידי "הארץ", טענו חסן וגוזלנד כי מנחם - המרצה כיום עונש מאסר בפרשה אחרת לאחר שהורשע בהעלמות מס ובידוי ראיות - היה שותפם לתרגיל עסקי ויחד איתם ניפח את מחיר העסקה.

"חיים (מנחם) ביקש למכור לנו את המפעל והסביר שהלכה למעשה רכישת המפעל לא תעלה לנו כסף, וכי כחלק מהעסקה הוא ידאג להפיק לנו, להופס החדשה, חשבוניות מעבר לסכום שנשלם בפועל", טען חסן. "אותן חשבוניות יניבו לחברה שתוקם על ידינו החזרי מס בסכומים שמעבר לסכום הקנייה שעליו נסכים, ובכך נממן אנחנו את העסקה מתוך ההחזרים שיהיו..."

"באמצע חודש מאי", המשיך חסן, "הקמתי עם גוזלנד את א.י הופס תעשיות. באמצע יוני 2008 חתמנו על עסקה לרכישת המפעל, ונקבע סכום מנופח של מיליון שקל בתוספת מע"מ".

חסן וגוזלנד גם יחד פירטו את הסכומים ואת מתווה התשלומים. הם תיארו למשל איך "בשלב הראשון הוסכם שחיים יפיק להופס החדשה חשבוניות מס על סכום כולל של 2.387 מיליון שקל בתוספת מע"מ, שהיה אמור להניב להופס החדשה בהדרגה החזר מע"מ של 300 אלף שקל בהתאם לרשימת ציוד שנחתמה".

איך יסתיים בפועל הסכסוך סביב חברת חומרי הניקוי? לפי שעה מעכב מאסרו של מנחם את סיום הבוררות. אלא שגם אם מנחם אינו שה תמים, אי אפשר להתעלם מהמלכוד שחסן וגוזלנד נקלעו אליו: אם הם דוברים אמת בתצהיריהם, הרי הם מודים כי השתתפו בהונאת מס. אם לא - הם שיקרו בתצהיר לפני שופט בדימוס המכהן כבורר.

חסן מבכר שלא להתייחס לנושא. "זו בוררות סודית. אסור לי למסור שום פרטים", הוא אומר. תגובת חיים מנחם: "חסן וגוזלנד טענו בבוררות שסיכמנו כי הם יקבלו החזרי מס בעזרת חשבוניות שאפיק להם. זה לא רק מופרך אלא גם לא הגיוני מבחינת המיסוי".

ובינתיים הספיקה א.י. הופס תעשיות להיות יעד גם לתביעות נוספות ולהריץ לערכאות משפטיות עובדים, נותני שירותים וספקים. בעוד היא מתפתחת ונהנית מהכנסות שנתיות של שלושה מיליון שקל (2010), טוענים נגדה התובעים כי בסעיף ההוצאות מצבה הרבה פחות מרשים.

לכל התובעים של הופס מכנה משותף אחד: הם טוענים כי החברה לא שילמה להם כנדרש. מהצד השני משיבה גם החברה בדפוס טענות אחיד: היא טוענת כי התובעים ניסו להונות אותה. למעשה, כלל כתבי ההגנה שהגישה הופס מעוררים את הרושם כי בעליה, יו"ר ועד העובדים החזק בנמל אשדוד, הוא קורבן קבע של תרגילי עוקץ שהוגים נוכלים מתוחכמים, ובהם מזכירה ואינסטלטור.

רשימת התובעים, בניגוד לטענות עצמן, אכן מגוונת. המזכירה לשעבר בא.י הופס תעשיות טענה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כי החברה ניסתה לאלץ אותה לעבוד בחופשת הלידה, סירבה לספק לה חתימה שהיתה דרושה לשם קבלת דמי לידה, ואחר כך, משהתפטרה, כפרה בזכותה לפיצויים. סוכן מכירות לשעבר בשם רון קטאר טען בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו כי החברה של חסן - מגינם הבלתי נלאה של עובדי הנמל - שילמה לו לעתים פחות משכר המינימום ואף הלינה את שכרו. השרברב, אשר איפרגן מאשדוד, טוען בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד כי קיבל רק חלק מהתשלום שהובטח לו וכי "את שאר הסכום לא רוצה (הופס) לשלם בטענות שווא".

והיו עוד תביעות. אחת מהן הוגשה על ידי ספקית חומרים של הופס, חברת איזי קלין, על אי תשלום לכאורה תמורת סחורה.

א.י הופס תעשיות הודפת את הטענות. היא טוענת כי המזכירה "הגדילה את משכורתה ללא אישור... כדי להגדיל את תקבולי דמי הלידה מביטוח לאומי", סוכן המכירות "הפר נוהלי עבודה" והאינסטלטור "זייף חתימה בטופס ההזמנה". את התביעה של ספקית החומרים היא מגדירה כ"נגועה בחוסר תום לב". בינתיים תביעותיהם של המזכירה ושל סוכן המכירות הסתיימו בפשרה. הופס שילמה לקטאר, על פי ההסכם, 14,500 שקל.

הקרב על הטריטוריה

בזמן שהופס הפרטית נאבקת כך בחזיתות שונות, לא מפחית בעליה מעוצמת מאבקיו בנמל בשמם של העובדים "הנהנים מהסכמים קיבוציים". מאבק גדול נוסף הוא זה שניהל חסן השנה - במקביל למאבק הסינטה - עם בעלות חוות הדגים ערדג ודג סוף.

שתי החברות, שכלובי הדגים שלהן פונו מנמל אילת לאשדוד בהחלטת ממשלה, ביקשו להקים את הכלובים במקומם החדש (והזמני). לצורך כך הקצתה להן חברת הנכסים והפיתוח של שלושת הנמלים - חנ"י (חברת נמלי ישראל) - שטח ליד שובר הגלים של נמל היובל. השטח הזה שייך לחנ"י עצמה ולא נכלל בשטחיה של חברת נמל אשדוד. בז'רגון המקומי הוא נקרא "שטח לבן".

אלא שכאן ציפתה לחוות הדגים הפתעה. אלון חסן, בשם עובדי הנמל, דרש לשבץ שמונה עובדי נמל בעבודת ההקמה של החוות ואחר כך ארבעה בפעילות השוטפת - דבר שהיה מייקר את עלותן באלפי שקלים ליום. לא עזרה לחוות הדגים הטענה שפעילותן חקלאית בטיבה ודורשת מומחיות אחרת מזו של מנופאים או סוורים. העובדים סירבו לאפשר להן לפעול ללא העסקת חבריהם, מנעו עגינה מהדוברות שנשאו את ציוד ההקמה של ערדג - והתירו להן לעגון רק בהתערבות בית המשפט.

בסכסוך שהתפתח התייצבה חברת נמל אשדוד נגד ההסתדרות, מייצגת העובדים, ופנתה לבית הדין לעבודה בבאר שבע. חוות הדגים תבעו את חנ"י, למרות שחנ"י התייצבה גם היא נגד העובדים. היא טענה כי כל שטח לבן שייך לה, וכי לעובדי הנמל אין שום נגיעה בו. אבל חסן, בשם העובדים, לא התרגש. הוא טען שאינו מכיר במונח "שטחים לבנים" אלא במונח אחר - קו המים. ובקו המים, הוא אמר, לא יעבוד איש פרט לאלו "הנהנים מתנאי עבודה על פי ההסכמים הקיבוציים". כלומר עובדי הנמל.

כעת, בסיור בחוות הדגים, הוא מצביע לפני אורחיו על הכלובים, על העובדים, על המלגזה הנושאת את מזונם של הדגים ועל הסירות המובילות אותו אליהם. "למה שעובדי הנמל לא יעשו את העבודה הזאת", הוא אומר. "גם לנו יש סירות ויש מלגזה ויש מנוף, וגם אנחנו יכולים לפרוש את הרשתות".

חוות הדגים רוצות להעסיק את העובדים שלהן כי עובדי הנמל יקרים יותר...

"הן רוצות לשלם שכר מינימום לעובדים שלהן. זו לא הבעיה שלי".

אבל אם הן יעסיקו עובדי נמל יגדלו הוצאות השכר שלהן, ואז, או שיפסיקו לפעול ולא יהיו לנו דגי דניס או שיעלו את המחירים - והצרכן ישלם יותר בגלל ההתעקשות שלך...

"מדינת ישראל קיבלה החלטה להעביר את חוות הדגים מאילת לאשדוד. החלטת ממשלה - אני מה-זה מתרגש... אם המדינה החליטה בלי לסכם קודם עם עובדי הנמל, אז שהמדינה, עם כל הכבוד לה, תפצה את חוות הדגים ותסבסד אותן. זו לא הבעיה שלנו".

אפשר היה לתהות מדוע מנהיג עובדי הנמל מפעיל את כל כוחו בסכסוך בקנה מידה קטן כל כך - כזה שנסב על 12 עובדים. אבל בכיר במשרד התחבורה מספק נקודת מבט המרחיבה את קנה המידה. "כלובי הדגים לא מעניינים את אלון חסן. אלו חברות קטנות שאינן רלוונטיות מבחינתו", הוא טוען. "מה שאלון רוצה זה להנציח את המונופול. והרי מה זה אומר, ש'לא יעבדו עובדים זרים בקו המים'. זה אומר שבשום רציף שיוקם בעתיד בנמל אשדוד או בסמוך לו לא יהיו עובדים פרט לעובדי הנמל - כלומר אף חברה פרטית לא תפעיל רציפים ושום תחרות לא תתפתח. חסן שומר על המונופול של הנמל בכוח, כי זה מקור כוחו. כך הוא מחזיק את המדינה במקום רגיש".

חסן מאשר את הפרשנות הזאת בגאווה. "אני לא רוצה שיהיה תקדים לעבודה של אחרים בקו המים. לא יהיה בעתיד מצב שעובדים שאינם עובדי נמל אשדוד יעבדו שם".

יש טענה שאתה מבצר כך את המונופול בנמל. שאתה לא רוצה תחרות בנמל.

"נכון".

אז לעולם לא יהיו רציפים פרטיים ולא תחרות בישראל?

"לעולם לא. אם יביאו עובדים שמרוויחים 10 או 25 אחוז ממני, איזו זכות קיום תהיה לי?"

לפי שעה, בכל אופן, הושגה פשרה אחת בין העובדים לחוות הדגים: החוות יעסיקו עובדי נמל בזמן הקמתן, וישלמו אלפי שקלים ביום. החוות אכן פעלו על פי הפשרה כלשונה. כל עוד נמשכה ההקמה הן העבירו את התשלום להנהלת הנמל וזו העבירה אותו לעובדים. בינתיים קבע בית הדין לעבודה כי גם את העבודה התפעולית-הנמלית השוטפת ימלאו עובדי הנמל, אבל הוא שלח את הצדדים להתדיין על היקפה - וכאן נמשך הסכסוך. הנהלת הנמל עדיין טוענת שהעבודה התפעולית היא זניחה, חסן עומד על שלו ודורש להעסיק ארבעה עובדים.

ובעוד הסכסוך נמשך, ממשיכה ההנהלה - אותה הנהלה - לשלוח לחוות הדגים חשבוניות בהיקף כולל של 16-18 אלף שקל ביום. החוות מסרבות לשלם - שכן ההסכם שלהן עם חנ"י כלל אינו נוגע לשטחי הנמל - וההנהלה משלמת אפוא לעובדים מקופתה. "זה פשוט מדהים", אומר בכיר בעולם הספנות, "זו עבודה בעיניים. העובדים מקבלים כסף בלי לעבוד".

מנקודת המבט של חסן, התמונה אחרת לגמרי. "אין דבר כזה, לעבוד בכאילו. אני מתכוון לעשות את העבודה שקשורה אלי. אנחנו נקבע תקנים לעבודה איתן (עם חוות הדגים) והן ישלמו", הוא מבטיח. "לא יעזור להן כלום, אני עצמי אדאג שהן ישלמו את הכסף".

חוות הדגים עצמן לא נענו לפניות "הארץ".

הסכסוך שהוביל למשטרה

לחוות הדגים חסן לא מתכוון לוותר. אבל לא בכל תחום הוא נחרץ כל כך. לנמל אשדוד יש היגיון משלו, כללים שנקבעו ושאין להפר. כך קורה שבתחומים אחרים מגלים העובדים גמישות ומוכנים להתיר את עבודתם של עובדים חיצוניים - "מסיבות היסטוריות".

דוברות כבאות והצלה אזור אשקלון

"יש עבודות היסטוריות שאנחנו לא רוצים להפריע לאחרים להתפרנס מהן, למרות שמחר אני יכול לקבל החלטה שאף אחד לא ידרוך בנמל ושמעכשיו רק עובדי נמל יעשו את העבודה, נקודה", אומר חסן. "קשירת מכולות לאונייה למשל זו עבודה של עובדי קבלן. אני יכול לומר: עובדים שלי יעשו את זה. אבל אני לא רוצה לפתוח את הנושא. מה תמוה פה? מה נראה חריג?"

אחד התחומים האלה שזוכים להיתר העובדים להעסקת עובדים חיצוניים הוא פריקת מכוניות. וזו, למעשה, גם זירת הפעילות של חברות כמו דניאל גרופ, שהקים דניאל גדז' המנוח.

דניאל גרופ לא היתה בתחילה החברה הגדולה ביותר בתחום הרווחי הזה. שחקנית מספר אחת היתה קבוצת קשרי ים, בבעלות איש עסקים בשם איציק שמש. אלא שבמארס 2006 התהפכו יחסי הכוחות. שמש העלה את תעריפיו, נקלע לעימות עם לקוח ותיק וגדול, וזה עבר למתחרה דניאל גדז', והעביר איתו כך תקציבים שנתיים של מיליוני שקלים.

חודש בלבד עבר מאז זכה בלקוחה החדשה, וכבר עשה גדז' קפיצה עסקית נוספת. הנהלת הנמל הפקידה בידיו את שירותי האחסנה של כלי הרכב הנפרקים - תחום שהפוטנציאל העסקי שלו היה עשרות מיליוני שקלים נוספים בשנה. חסן אומר היום שהוא עצמו נמנה עם אלו "שהביאו את הביזנס הזה לנמל והציעו לאחסן מכוניות".

קפיצת העסקים של גדז' לא עברה בלי תקלות. יחסיו עם שמש עלו על שרטון וסכסוך חריף פרץ בין השניים. ועם זאת, כעבור כמה שבועות, כאשר גדז' פנה להנהלת הנמל, הוא התלונן דווקא על חסן. הוא טען שאיים עליו והחקירה המשטרתית נפתחה.

"הוא האשים אותי שניסיתי להשפיע על פריקת המכוניות. זה לא סוד, זה במשטרה", אומר חסן היום. "עלתה הטענה שניסיתי להשפיע בשאלה מי יפרוק מכוניות בנמל. שטויות. אני לא אדבר על אדם שמת אבל אגיד רק דבר אחד: דני לא ידע להבדיל, לצערי, בין חברות לביזנס. הוא רצה יותר, נפתח לו התיאבון. עכשיו אשתו, מלכי, מאשימה אותי במוות שלו, היא אומרת שלילה לפני העימות במשטרה הוא פחד והיה בלחץ ובגלל זה הוא נפטר".

מה זה אומר, "הפרדה בין חברות לביזנס"? ומה בכלל ליו"ר ועד עובדי הציוד המכני ולהבאת "הביזנס הזה" לנמל? מה לו ולתיאבון העסקי לכאורה של גדז' המנוח? לא ברור. אבל שמש אומר שהסכסוך בינו ובין גדז' אינו קשור לפריקת מכוניות, אלא לעסקים אחרים שלו, וגם אינו קשור לחסן. חסן בתורו לא מוכן לומר מילה נוספת, ומותו של גדז' הוביל כאמור לסגירתה של החקירה מחוסר ראיות.

מאז לא נרשמה הפרעה לפעילותה של דניאל גרופ והיא המשיכה לפעול ולשגשג בניהולה של מלכי סולומון גדז', ולא במקרה. בשנים האחרונות הפך נמל אשדוד לשער העיקרי לכניסת כלי רכב לישראל: יותר ממחצית המכוניות המיובאות לארץ בשנה (145 אלף) עוברות דרכו; בכל יום נתון מאוחסנים בו 15-20 אלף כלי רכב. גדז' הגדילה אפוא את היקף עסקיה, נהנית מיתרון הבלעדיות בתחום אחסנת הרכב בנמל ומהעלייה ביבוא - או כמו שאומר חסן, "היא הפכה למונופול באחסנת הרכב". לפני כמה חודשים אף זכתה דניאל גרופ במכרז של חברת נמלי ישראל להפעלת חניון משאיות ותחנת דלק בשטח המכונה עורף הנמל.

מלניקוב אילייה

אלא שלפני כחודש צץ איום עסקי על הקבוצה. בתום ארבע שנים וחצי של בלעדיות בתחום אחסנת כלי הרכב, פירסמה הנהלת הנמל כתב הרשאה חדש. והנה, עוד לפני פרסום כתב ההרשאה, כבר החלה חברה חדשה לפנות ליבואני הרכב בנמל ולהציע להם לעזוב את דניאל גרופ ולעבור אליה. את החברה הזאת, דנה לוגיסטיקה, הקימו במחצית השנייה של 2010 שני יזמים: האחד יניב בלטר, המקורב לחסן, השני דוד חסן, בן דודו של יו"ר הוועד ואיש עסקים שהותיר אחריו בתחילת אותה שנה חברה קורסת לניהול מבנים ומאות עובדים מפוטרים בעקבות הסתבכות עם רשות המסים.

חסן מבטל את האפשרות שיש לו קשר כלשהו לעסקים האלו. "אני לא קשור לחברה הזאת. הם חברים שלי. דוד הוא בן דוד ויניב חבר טוב שלי, ודוד עובד אצל יניב. גם דניאל (גדז') ואני היינו חברים טובים, אבל הסתכסכנו".

אולי בכל זאת תגלה על מה נסב הסכסוך הגדול?

"אני לא רוצה להתייחס לזה. החקירה נפתחה, החקירה נסגרה, ואם זה היה אחרת לא הייתי יושב כאן היום".

השריפה הגדולה

לחסן, הוא מעיד על עצמו, יש עוד חברים רבים בנמל, אלה ש"מכבדים אותי ופונים אלי כשהם צריכים משהו". חבר קרוב אחד הוא עו"ד שמואל מישוק, המייצג גם את ועד עובדי הציוד המכני וגם את החברה הפרטית של חסן, א.י הופס, ברבות מהתביעות נגדה; מישוק וחסן אף הקימו יחד ב-2008 מפלגה בשם עוגן שרצה למועצת העיר אשדוד - ללא הצלחה. לחסן יש גם חברים לשעבר, כאלה שהסתכסך איתם, ויש כאלה שחזר וחידש איתם את הקשרים. חבר כזה הוא יריבו לשעבר בנמל, גומא (גמליאל) חסין, שמאבקי השליטה בנמל הפרידו ביניהם אך כיום, כשחסין נמצא בחל"ת ומנהל עסקים פרטיים בארץ ובמרוקו (ואף מתנהלת נגדו חקירה על העלמות מס), הם חזרו והתקרבו.

אבל יותר מכל האחרים, יותר מכל החברים, אדם אחד קרוב אליו במיוחד - זהו יגאל גוזלנד, שותפו לעסקים והאיש ש"כשרואים אותו רואים את אלון", כמו שמגדיר חסן. "נכנסנו ביחד לנמל, מספר העובד שלי הוא 48280 והוא כמה מספרים אחרי. שנינו היינו בנים ממשיכים, עשינו קורס סוורים, עבדנו באותה קבוצה ואנחנו חברים בלב ונפש".

ועם גוזלנד עבר חסן לפני שלוש שנים חוויה מטלטלת מסוג אחר. זו החלה ב-15 בספטמבר 2008, כשגוזלנד נכנס למשרדו של חסן מבוהל כולו. בלילה שחלף נשרפה מסעדה בבעלותו של גוזלנד ובין ההריסות נמצאה גופת אדם. גוזלנד זומן לחקירה במשטרה, ועכשיו, זמן קצר אחר כך, הגיע למשרד של חברו. מכאן ועד בוקר המחרת לא מש חסן מידידו. מאוחר יותר הוא גם מסר עדות על היום ההוא שלאחר שריפת המסעדה.

גוזלנד פתח עם שותפים את הבר-מסעדה שלו - מלאיה, היא נקראה - ארבע שנים קודם לכן. הוא השקיע בה 200 אלף שקל, ולרגע נראה היה שמצפה לו הצלחה מסחררת. מלאיה לא רק נהנתה ממבקרים רבים אלא גם מצאה לקוחות נאמנים לשירותי הקייטרינג שסיפקה - אחת מהם היא עיריית אשדוד שלגוזלנד היו קשרים בה. "הייתי מחובר לעירייה ובעירייה היו כנסים של עובדים מצטיינים", העיד הוא עצמו על הקשרים המשתלמים הללו.

גוזלנד פעל לא רק בתחום ההסעדה. כבעלים של שתי חברות בנייה הוא סיפק לעירייה, כמו למוסדות אחרים בדרום, גם שירותי בנייה, ולפחות כלפי חוץ נראה היה שעסקיו משגשגים. הוא נסע אז ברחובות העיר במכונית יוקרה "בשווי 300 אלף שקל", ממש כמו חברו חסן.

אלא שבמלאיה השתבשו העניינים וב-2008 כבר צברה המסעדה חובות של כ-300 אלף שקל. ב-10 בספטמבר אותה שנה עידכנו בעלי מלאיה את פוליסת הביטוח שלהם בחברת הראל והחליפו את המוטבים - מהחברה עצמה לגוזלנד ולאחד משותפיו. הפוליסה - ששליש ממנה הוקצה לביטוח המבנה והשאר לתכולה - הסתכמה ב-900 אלף שקל.

ארבעה ימים אחר כך, ב-14 בספטמבר, בלילה שבין שבת לראשון, נשרפה מלאיה. שוטרים שהגיעו למקום בעקבות דיווח על שריפה מצאו אדם מוטל על הארץ שרוף בכל גופו. הוא פונה לבית החולים תל השומר וכעבור שלושה ימים מת מפצעיו. ההרוג היה כעודה זענונה - פלסטיני בן 20 שעבד בחברת הבנייה של גוזלנד וכונה בפיו "פאדי". בנעליו ובגרביו "נמצאו מרכיבי בנזין ברמה גבוהה".

גוזלנד התבשר על השריפה לקראת ארבע בבוקר על ידי מוקד חברת האבטחה. הוא יצא למקום ואחר כך זומן לתחנת המשטרה למסירת עדות. כשנשאל על קשריו עם זענונה הוא ענה שאדם בשם זה אכן עובד בחברת הבנייה שלו אך מוכר לו רק באופן שטחי.

חודש וחצי אחר כך, ב-28 באוקטובר 2008, נעצר גוזלנד והועמד לדין. הוא הואשם בהריגה, בקשירת קשר לפשע, בשיבוש הליכי משפט ובהצתה; התביעה טענה ששלח את כעודה זענונה להצית את המסעדה - כדי ליהנות מכספי הביטוח. בבית המשפט התגלה בין השאר כי גוזלנד הכיר את המת היטב וניהל איתו 75 שיחות טלפון בשבוע שקדם לשריפה. גוזלנד עצמו טען כי ביום שאחרי מותו של זענונה קיבל ממשפחתו איומים טלפוניים תכופים שהפכו לניסיונות סחיטה. לכן גם נזקק לתמיכתו הנפשית של חסן וזה הרגיע אותו והנחה אותו איך להגיב על האיומים. חסן אישר את גרסתו.

פרוטוקול עדותו של גוזלנד בבית המשפט, בנובמבר 2009, חושף לא רק את מעשיו שלו, אלא גם את התמיכה שהגיש לו ביממה שלאחר ההצתה חברו הטוב, אלון חסן. "נכנסתי לאלון, והוא ראה שאני מבוהל, ראה שאני בשוק", תיאר גוזלנד את הפגישה במשרדו של חסן בנמל. "... אני אומר לו, אלון, שרפו את המלאיה. היום אני שומע שפאדי נפגע בשריפה. הוא אומר לי, תירגע... ניסה להרגיע אותי ואני מקבל עוד טלפון (הכוונה לשיחות האיומים כביכול)... לא הפסקתי לקבל טלפונים כל היום והוא שומע. ואני כבר לא יודע מה לעשות... והוא אומר לי, יגאל, בוא ניסע הביתה. למזלי הוא נצמד אלי 24 שעות. כל היום הוא היה צמוד אלי".

חסן, על פי עדותו של גוזלנד, הרגיע את חברו גם בעצה מעשית נוספת: "אלון אמר לי, תשמע יגאל, תענה לאנשים (הכוונה למשפחת זענונה). אל תפחד, תענה לאנשים ותהדוף אותם באיזשהו משהו. תגיד להם: יש ביטוח. תן להם איזה משהו שיעזבו אותך בשקט. וזה מה שאמרתי".

בעדותו בבית המשפט אישר חסן את דברי גוזלנד. "הייתי עד להרבה שיחות אל הנאשם. באחת מהן אמרתי לנאשם שיענה לטלפון והוא לא רצה, בסוף הוא ענה ודיבר עם מישהו ואמר לו, תרדו ממני, תירגעו, יש ביטוח. אני אמרתי לו להגיד את הדברים האלו והוא אמר את הדברים. הוא המשיך לקבל את השיחות האלו עד למעצרו".

מדוע לא פנה חסן, משרת ציבור העובד בחברה ממשלתית, למשטרה בשל האיומים על חיי חברו אלא המליץ לו "לתת משהו כדי שיעזבו אותך בשקט"? חסן טען בעדותו כי התחנן לפני גוזלנד שיפנה למשטרה, אבל משזה סירב לא היתה לו הזכות לעשות זאת במקומו. "אני לא יכולתי להגיד במשטרה שסוחטים אותו כי יגאל לא רצה להגיד", הוא העיד. "פחדתי שיפגעו במשפחה שלו וגם אני פחדתי".

אלא שעדותו של אדם נוסף סיפקה גרסה אחרת. העד הזה - קאיד אבו גודה, חברו של זענונה "ובעל קשרים מסוימים עם הנאשם" - סיפר כי לבקשת גוזלנד שימש כאיש קשר בינו ובין המשפחה. בעדותו, שגובתה בהקלטות של שיחות טלפון עם גוזלנד ועם אחרים, הוא טען שלא היתה סחיטה, גם לא איומים. תחילה, הוא העיד, ביקש ממנו גוזלנד להנחות את זענונה הפצוע איזו גרסה למסור, ואחרי מותו של הצעיר הציע מרצונו לפצות את המשפחה מכספי הביטוח.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אליהו ביתן, דחה מכל וכל את גרסתו של גוזלנד, שגובתה על ידי חברו חסן. "גרסת הסחיטה - שהועלתה על ידו לראשונה רק בעדותו בבית המשפט - מופרכת לחלוטין..." הוא כתב בהכרעת הדין. הוא זיכה את גוזלנד בסעיף ההריגה אך הרשיע אותו בהצתה.

את חסן זה לא משכנע גם היום. "יגאל, לצערי הרב, הורשע במה שלא עשה. אני יודע שהוא לא עשה את זה. השופט יכול גם לטעות. אבל אנחנו מחכים לגזר הדין ונתמודד עם זה".

היתה רפורמה?

מהם השתלשלות המקרים והרקע ההופכים דמות מורכבת כמו חסן לאיש הקובע? בנמל אשדוד נראה שהתשובה היא הרפורמה בנמלי ישראל, שיצאה לדרך ב-2005.

חסן נבחר ליו"ר ועד עובדי הציוד המכני ב-2003 אבל תחילת הקדנציה הראשונה עדיין לא חשפה את כוחו. על חסן העיב צלו של גומא חסין, אז "האיש החזק בנמל". חסין לא עמד אמנם בראש אחד מוועדי הנמל, אלא מונה לתפקיד המוזר של מנהל המוזיאון שלו, אבל הוא היה חבר מרכז הליכוד ומקורבו של עמרי שרון, ומינף את קשריו הפוליטיים לצבירת כוח. גם אלון חסן היה איש ליכוד, בן למשפחה של חברי מרכז המפלגה - אבל לא לזמן רב.

זמן קצר אחר כך התגבשה הרפורמה בנמלים. מנהיגי המשק - ובראשם שר האוצר אז בנימין נתניהו - ביקשו לבטל את רשות הנמלים המונופוליסטית, להפוך כל נמל לחברה ממשלתית נפרדת, להגביר את התחרות ביניהם, לייעל את עבודתם ולהפסיק את מכת השביתות. העובדים הכריזו מיד מלחמה על הרפורמה, בגיבויה המלא של ההסתדרות. בו בזמן ניצלו מנהיגי העובדים, חסן וחסין, את המשא והמתן לרכישת יוקרה ולרישום הישגים על שמם.

אבל חסן, שעל פי עיתון מקומי באשדוד באותה עת הבטיח לאנשיו "אנחנו נבעיר את העיר, תהיה פה מלחמת אזרחים", הוא שהימר על הסוס הנכון. יו"ר ועד עובדי הציוד המכני חבר להסתדרות - וזכה ממנה לגיבוי גורף מכאן והלאה. בעזרת ההסתדרות גובש לבסוף הסכם שהעובדים יכלו רק לחלום עליו. כדי להבטיח את יישום הרפורמה הסכימה הממשלה לשלם לכל עובד מענק של 100 אלף שקל בשני שלבים והשקיעה בסך הכל 1.2 מיליארד שקל בהסכמי השכר החדשים. בתמורה היא לא דרשה מהעובדים התייעלות ושיפור התפוקה, אלא רק הבטחה: שמירה על שקט תעשייתי בחמש השנים הבאות.

ההצלחה האדירה הזאת נרשמה על שם חסן ונתנה לו דחיפה חזקה קדימה (וכך גם העובדה שחסין עזב את הנמל). חסן מצדו נטש בתוך זמן קצר את הליכוד - לקח איתו עשרות חברי מרכז ממשפחתו המורחבת והיה לאיש של עמיר פרץ. הוא טען אז כי נתניהו, שתקף את העובדים על תנאיהם המופלגים, חצה קו אדום. "לנתניהו, האיש שנלחמנו עבורו כל הזמן, היו העוז והנחישות לירוק לתוך הבאר שממנה שתה. זה מה שמקומם אותנו. הוא הסית נגדנו, הציג אותנו כחבורה של נהנתנים, מיליונרים", הוא אמר לכלי התקשורת, אף שמשרד האוצר העמיד במרכז מתקפתו את גומא חסין, אז הבעלים הגאה של מכונית יגואר שהפכה לסמל של נהנתנות העובדים.

מאז ועד היום, בכל אופן, מסייעת ההסתדרות, עתה בהנהגת עופר עיני, בביצור מעמדו של חסן ומעניקה גיבוי מתמיד לדרישות העובדים. בכיר בענף הספנות מזכיר שזה פועל גם לטובתה. "לשני הצדדים יש אינטרס משותף - שליטה על המקום ששביתה בו משתקת את המדינה ומקנה כוח עצום למי שמחזיק את היד על השאלטר", הוא אומר. "בדיוק ככה זה עובד גם עם רשות שדות התעופה וחברת החשמל. ראשי ההסתדרות חייבים לגבות את העובדים, אחרת לא תהיה להם שליטה על השאלטר. עם הרופאים אין להסתדרות אותו אינטרס, ורואים את זה".

גם הרופאים, אגב, יודעים זאת היטב. באחת מהפגנותיהם הם נשאו שלטים שנכתב עליהם: "אבא שלי רופא, סבא שלי רופא וגם סבא רבא שלי היה רופא. החלום שלי זה להיות... עובד נמל". חסן שומר תמונה של שלט כזה. "בראשית מאבקם הם פנו אלי כדי שאייצג אותם", הוא מספר בגאווה, "אבל לא הסכמתי".

לכוחו של חסן מסייעת גם העובדה שמולו ניצבת הנהלה חלשה. על יחסי הכוחות בין חסן למנכ"ל שוקי סגיס יש תמימות דעים. המרואיינים הרבים שדיברנו איתם, אנשי ענף הספנות והמשרדים הממשלתיים הרלוונטיים, עובדי נמל ולקוחותיו, חזרו כולם על המשפט "אלון חסן הוא מנהל הנמל". אחד מלקוחות הנמל טוען כי לרפורמה יש אחריות חלקית לכך. "היא כבלה את הנהלת הנמלים והביאה למצב אבסורדי שבו לכל דבר שההנהלה רוצה לעשות היא זקוקה לאישור מחנ"י, מרשות החברות הממשלתיות וממשרד התחבורה. העובדים נכנסים לתפר הזה. הם יודעים שהנמל לא מסוגל לקבל החלטות, אז הם מנצלים זאת".

חסן עצמו פוטר את העניין בנפנוף יד. "ההנהלה הזאת רואה עין בעין עם העובדים את טובת החברה. אנחנו פותרים דברים בהידברות וזו ההצלחה שלנו. אז אי אפשר להגיד ששוקי בובה, כמו שכתבו בעיתון. במבחן התוצאה הוא בובה שלי, אני שלו, זה לא משנה. בשורה התחתונה הנמל מרוויח וזה מה שצריך לעניין".

למרבה הצער, השורה התחתונה מורכבת יותר. בפועל לא הגשימה המדינה אף לא אחת מהתקוות שתלתה ברפורמה - וב-2009 אף קבע מבקר המדינה כי זו נכשלה. היא לא השיגה את מטרותיה ורק יצרה שלושה מונופולים במקום אחד - נמל אשדוד ונמל חיפה, האחראים ל-98 אחוז מהסחר של ישראל, ונמל אילת האחראי לאחוז אחד - לצד חנ"י.

העובדים מצדם לא טרחו למלא את חלקם בהסכם ולא שמרו על שקט תעשייתי: על פי איגוד משתמשי התובלה הימית, בארבע השנים שאחרי יישום הרפורמה הגיע מספר ימי השביתות והעיצומים בשני הנמלים הגדולים ל-215. אבל - וחמור מזה מבחינת המדינה - גם המשרדים הממונים, משרד האוצר בראשות יובל שטייניץ ומשרד התחבורה בראשות ישראל כץ, לא פעלו באמת לשינוי מהותי אלא רק נאבקו נקודתית.

"למדינה אין מלכתחילה סיכוי במאבקיה עם העובדים ועצם הכניסה למאבק איתם היא פשוט טמטום. כל עוד אין כל אלטרנטיבה לנמלים, כלומר אין תחרות, כל אחד מהם נותר מונופול אזורי, ללקוח אין לאן ללכת ועובדי הנמלים מנצחים", חורץ בכיר בענף. התוצאה: נמל אשדוד אמנם התייעל אבל עדיין נותר מאחור בפרמטרים עולמיים של יעילות (ראו מסגרת).

הניצחון של העובדים הוא הפסד של המשק, המשלם מחיר כבד על המשך השביתות, העיצומים ואי היעילות הכללית. אלו משפיעים על שרשרת האספקה לכל אורכה ופועלים כמו מגדל קלפים. ראשונים נפגעים בעלי האוניות, אחר כך התעשיינים, המובילים, המשווקים והסוחרים. וכל אלה מגלגלים לבסוף את הנזקים אל הצרכנים. כלומר אל כולנו. בכל שנה מסתכם הנזק הזה - כפי שהעריכה ועדת טרכטנברג - במאות מיליוני שקלים (בשני הנמלים). וזה רק הנזק הישיר, לא כולל עלויות עקיפות הנובעות מפגיעה במוניטין ובאמינות ומאי הוודאות המתמדת.

אתה מדבר על רווח אבל הנמל היה יכול להרוויח הרבה יותר אילו היה יעיל.

"אנחנו עומדים בכל מדדי השירות של רשות הספנות ואנחנו נמל מרוויח ויעיל. ב-2010 הרווחנו כמעט 200 מיליון שקל. נמל חיפה הרוויח אז רק 30 מיליון שקל. זה נמל במצב גרוע ואנחנו לוקחים ממנו עסקים. למה אף אחד לא בא בטענות אליו?"

שוקי סגיס עצמו אמר פעם שבנמל עובדים 300 עובדים מיותרים...

"נכון. גם אני אומר את זה. אבל אנחנו רוצים להתייעל. משרד האוצר פשוט לא נותן לנו".

למה?

"כי הוא חושש מהשלכות רוחב. הצעתי למשרד האוצר לחתום על הסכם פרישה. על פי ההסכם, מי שמרוויח היום 35-40 אלף שקל בנמל יקבל בפרישה 12 אלף שקל ברוטו. אבל האוצר לא אהב את זה. הוא לא מוכן שנתייעל. הוא גם לא מוכן להפרטה".

ואתה רוצה הפרטה?

"כן. הפרטה שבה העובדים יקבלו חלק גדול מהחברה".

זה לא מוזר שמנהיג עובדים מעוניין בהפרטה? מאיר תורג'מן, יו"ר ועד העובדים של נמל חיפה, מתנגד להפרטה באופן עקרוני.

"אני חושב שכשנשתחרר מהמדינה זה יעשה לנו רק טוב. נוכל להתייעל ולרוץ קדימה. אם תהיה הפרטה עובדי הנמל ירוויחו יותר".

כבר היום עובדי הנמל משתייכים לעשירון שלפני העליון. אתה לא חושב שיש כאן אובדן פרופורציות? מהו לדעתך השכר ההגיוני של עובד נמל?

"כמה שיותר".

אפילוג

באווירה הכללית הזאת של שלטון העובדים נודע בחודשים האחרונים על התפתחות חדשה בנמל אשדוד. אדם שזהותו לא ידועה פנה למנהליהן של שתי חברות שונות הפועלות בנמל וביקש להיפגש עמם. שני המנהלים סיפרו אחר כך סיפור דומה להפליא: הם נפגשו עם המטלפן בבית קפה באשדוד. הוא דרש מהם: "שלמו לי 15 אחוז מהרווח שלכם ולא יהיו לכם כל בעיות עם עובדי הנמל" - ואחרי הפגישה נעלם. לא ברור מטעם מי נשלח, אבל דבר אחד ודאי - הוא הותיר על שני המנהלים רושם כה עמוק, עד שסירבו להשיב לפניות "הארץ" ואף לא התלוננו במשטרה. חסן והנהלת הנמל אומרים כי לא שמעו על כך דבר. זה עניין פלילי חמור, אומרים זה וגם זו, ואם זה נכון, זה עניין לחקירת משטרה.

תגובות

תגובת חברת הנמל: "בשנים האחרונות הושבת הנמל באופן מלא במשך ימים ספורים בלבד, לרוב כחלק מסכסוך עבודה כללי במשק, שהוכרז על ידי ההסתדרות החדשה, ולא בשל סכסוך עבודה מקומי. אכן, מעת לעת נוקטים הוועדים עיצומים בנושאים שעל סדר היום של הארגון, אך לשמחתנו יש ירידה קבועה רצופה במספר העיצומים. היקף הנזקים כתוצאה מסכסוכי עבודה נקודתיים אינו גבוה מהותית, ואת הנזק העיקרי - המוערך בכמה מיליוני שקלים - גרמו העיצומים שננקטו על ידי ועד עובדי הנתבים ונמשכו שנתיים.

"יתרה מכך, חברת נמל אשדוד צלחה את המשבר העולמי באופן מעורר הערכה גם בהיקף המחזור וגם ברווח הכולל. אף שב-2011 נכנסה לתוקפה הרפורמה בתעריפי הנמל, שהפחיתה את התעריפים ללקוחות, מחזור הכנסותיה נמצא במגמת צמיחה. בשנים 2007-2010 גדל מספר האוניות בנמל בכ-20 אחוז וזמן ההמתנה התקצר ב-47 אחוז - נתונים שמשמעותם התייעלות ושיפור דרמטי בשירות לאוניות. באותן שנים רשם הנמל גידול של 25 אחוז במספר המכולות, לעומת 10 אחוז בלבד בנמל חיפה, וגידול בנתח השוק ל-45 אחוז - דבר המעיד על תנופה עסקית ושירותית.

"אשר לתלונתו של דניאל גדז' ז"ל - ב-2006, בעקבות התלונה, התעורר חשד לביצוע עבירות פליליות לכאורה על ידי עובדים בנמל. עקב כך פנתה החברה לקבלת ייעוץ משפטי ובהתאם הופנה מר גדז' להגשת תלונה במשטרה. מטבע הדברים פרטי החקירה המשטרתית אינם ידועים לנו, ולהנהלת החברה לא נמסרו פרטים כלשהם על נסיבות סגירת התיק. מנכ"ל חברת הנמל, שוקי סגיס, מסר עדות כפי שהתבקש.

"חברת דניאל גרופ החלה לתת שירותי אחסנה לכלי רכב על פי הסכם לשלוש שנים, שנחתם עמה ב-31 במאי 2007, ולאחר מכן קיבלה הארכה עד ספטמבר 2011. מבחינת חברת הנמל, היה זה מתן הרשאה בלבד, שהותיר לכל מי שרצה בכך את האפשרות לתת אותם שירותים. עם השנים אכן פנו כמה יבואנים לחברה. חלקם קיבלו הרשאה, אך החליטו שלא לפעול בתחום אחסנת כלי הרכב.

"אשר לעסקיו הפרטיים של אלון חסן - בעקבות פניות שהגיעו בעבר להנהלת הנמל ערכה החברה בדיקה. זו העלתה כי חסן אינו עובד ואינו פעיל בעסק שבבעלותו אלא מעסיק מנהלים בניהולו השוטף, ומכאן שהדבר אינו מעניינה של הנהלת הנמל. אין לנו מידע על מהות קשריו של מר חסן עם חברת אגרקסקו או כל חברה אחרת.

"יגאל גוזלנד מועסק בחברת נמל אשדוד בתפקיד מדריך תפעולי. המשך העסקתו ייקבע על פי תוצאות התהליך המשפטי שהוא נתון בו.

"ולסיום, חברת נמל אשדוד מנוהלת על ידי הנהלה מנוסה ובראשה מנכ"ל בעל ניסיון כלכלי וניהולי רב - וכל טענה אחרת נשענת על פולקלור".

תגובת יגאל גוזלנד: "אין לי עסקים, אני לא שותף של חסן, אני פשוט עוזר לו". גוזלנד נמנע מלהתייחס להרשעתו בהצתת מלאיה.

תגובת מלכי גדז': "איני מכירה את מר אלון חסן באופן אישי אלא היכרות שטחית, מעבודתי בנמל אשדוד. לא האשמתי ואיני מאשימה את מר חסן במותו הטרגי של בעלי, שנפטר מתסחיף ריאתי, ואף איני מאשימה אותו בכל עניין אחר. אין לי מידע על מה שטוען או לא טוען חסן בעניין היותה של דניאל גרופ מונופול".

תגובת נמל חיפה: "נמל חיפה היה ונותר נמל המכולות המוביל של ישראל".

investigations@haaretz.co.il

עריכה: נועה מלמד

-------------------------------------------------------------------------------------------

אתם מדברים על הקוטג'? תסתכלו על הנמל

כששואלים את אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, מהו השכר הראוי לעובדי נמל, הוא משיב בפשטות ובישירות: "כמה שיותר". התשובה נשמעת אולי חמדנית ואפילו תאבת בצע, אבל למעשה אין טבעית ממנה. קשה לחשוב על עובד שהיה משיב אחרת לו ידע שהבוס שלו ייענה בלית ברירה לכל דרישה שיציב. באותה מידה לא קשה להבין מדוע עובד מרשה לעצמו לאיים על הבוס בהיעדרות מעבודה כאשר הוא יודע שזה ימהר להעלות את שכרו או ייסוג מרעיון לבטל לו תמריץ כלשהו או אפילו תלושי חג.

סיפורם של עובדי נמל אשדוד ועובדי החברות הממשלתיות הגדולות האחרות אף היה עשוי לשמש השראה לכלל העובדים במשק, אלמלא עובדה אחת ההופכת את התמונה על פיה: "הבוס" שלהם, זה שהם דוחקים לפינה, הוא בדיוק אותם "כלל עובדים" - הלוא הם הציבור הרחב.

בכל שנה מממנים משקי הבית בישראל, באמצעות מחיריהם של שירותי המונופולים, שכר עודף של כמיליארד שקל לעובדי חמשת המונופולים הממשלתיים - חברת החשמל, נמלי הים, נמלי האוויר, מקורות ורכבת ישראל. השכר העודף הזה, כפי שחושב על ידי ועדת טרכטנברג לבדיקת יוקר המחיה בישראל, גבוה בכ-300 מיליון שקל מההוצאה השנתית של הציבור הישראלי - על הקוטג'.

ובתוך הקבוצה הזאת של מונופולים ממשלתיים מתבלטים הנמלים מעל לשאר. אם במונופולים האחרים השכר הממוצע לשעה של העובדים גבוה ב-36 אחוז משכרם של עובדים בעלי מאפיינים דומים בענפים אחרים במשק, הרי בנמלי ישראל הוא גבוה אף יותר ומטה את הממוצע כלפי מעלה. בנמל אשדוד ובנמל חיפה גבוה שכר הברוטו של העובדים פי שלושה לערך מהשכר הממוצע במשק.

אילו היה הציבור מקבל שירות הולם תמורת שכר זה, היתה בכך נחמה פורתא. אבל לא זה המצב. בחינה שנעשתה באחרונה על ידי משרדי התחבורה והאוצר, האחראים לחברת נמל אשדוד, העלתה כי "התפוקות במכולות לצוות עבודה" בנמלי ישראל נמוכות ביחס לנמלים אחרים בעולם - 15-25 אחוז פחות מאשר בנמלים במזרח התיכון ואף פחות מכך יחסית לנמלים מתקדמים בעולם.

אין זה פער של מה בכך. ועדת טרכטנברג קבעה בדו"ח שלה כי רמת השירות הירודה והתפוקות הנמוכות בנמלי ישראל עולות למשק הלאומי, התלוי בנמליו באופן משמעותי, מאות מיליוני שקלים בשנה. וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את הנזק העקיף, הנובע מאי הוודאות העסקית שהשיבושים משרים על המשק ומן העיכובים בפיתוח תשתיות נמליות חדשות.

למצב זה יש סיבה עיקרית אחת - היעדר תחרות. חברות הנמל בחיפה ובאשדוד הן מונופול אזורי, כל אחת בתחומה, וביחד הן דואופול ארצי. בוועדת טרכטנברג מצאו לצרה זו פתרון פשוט לכאורה. "תכנון הרציפים הפרטיים בנמלי חיפה ואשדוד", הם כתבו בדו"ח, "יושלם עד סוף 2012, בד בבד עם קביעת יעד ממשלתי ברור לתחרות תוך-נמלית אפקטיבית בנמלי הים".

אלא שבפני הפתרון הפשוט לכאורה ניצב מכשול ענקי. עובדי הנמלים, בגיבוי ההסתדרות ובראשה עופר עיני, יעשו כל שביכולתם לסכל הפעלת רציפים פרטיים שיגבירו תחרות. הם כבר עשו זאת בעבר עם נמל היובל. אחרי ככלות הכל, איזו הצדקה תהיה לשכרם הגבוה אם ברציפים הפרטיים יועסקו עובדים זולים יותר שייתנו שירות טוב יותר?

עד היום הפגינו נציגי הציבור האמונים על הטיפול בנמלים - היום אלו השרים יובל שטייניץ וישראל כץ - אוזלת יד בטיפול בבעיה. פעם אחר פעם הם נכנעו לעובדים ואיפשרו להם לצבור עוד כוח ולייקר את המחיה בישראל. יותר מזה, הם איפשרו להם להפוך למנהליהן בפועל של חברות ממשלתיות המגלגלות מיליארדי שקלים ולנהל אותן ללא שקיפות מספקת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו