בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלוחש לבעלי ההון: כך הפך סוארי מרואה חשבון אפרורי למיני טייקון

תחקיר "הארץ השבוע": רק מעטים שמעו את שמו ומכירים את פועלו, אבל יצחק סוארי מושך בחוטים רבים במשק הישראלי

71תגובות

באחד מימי שנת 2004 אחזה התרגשות בעובדי משרד הייעוץ והערכות השווי יצחק סוארי ושות'. מזכירות המשרד אמנם הורגלו בשיחות טלפון מאנשי הון בכירים, אבל לשיחה שהתקבלה באותו היום הן לא ציפו. על הקו היה ראש הממשלה אז, אריאל שרון. הוא ביקש לדבר עם פרופ' יצחק סוארי והציע לו הצעה מפתה - להתמודד על תפקיד נגיד בנק ישראל. סוארי דחה את ההצעה בנימוס. מקורביו אומרים שחשש מהחשיפה הכרוכה בתפקיד הממלכתי, אך למקורב ללשכת שרון באותה תקופה, יש גרסה אחרת. סוארי, הוא מספר, העדיף להתעשר במגזר הפרטי.

בעוד ארבע שנים יתפנה שוב כיסא הנגיד (ואולי הרבה לפני כן אם ימונה סטנלי פישר ליו"ר קרן המטבע הבינלאומית). שנה לפני כן יחל המרוץ לתפקיד, וגם אם קשה לחזות מי יהיו בבורסת השמות, שם אחד יעלה בוודאות - יצחק סוארי. עו"ד רם כספי, הידוע בקשריו עם אנשי ההון והשלטון, כבר ירה לאחרונה את יריית הפתיחה והודיע שסוארי הוא האדם המתאים. אבל לכספי נכונה אכזבה: סוארי כנראה יסרב גם הפעם.

התפקיד של נגיד בנק ישראל הוא מהחשובים והמשפיעים במשק. בכל הקשור להשפעה, לסוארי יש הרבה גם כך. האיש הזה, המתרחק מפרסום בעקביות וכמעט שאינו מוכר לציבור הרחב, הוא למעשה אחד האנשים החזקים ביותר.

שום דבר בו לא מרמז על כך. לא לחיצת ידו הרפה, הימנעותו ממבט ישיר או לבושו הלא פורמלי, לא סירובו להשתמש בטלפון נייד ובדוא"ל ולא צניעותו המופגנת. אבל רואה החשבון סוארי, כמו הדמות שמגלם, להבדיל, קווין ספייסי ב"החשוד המיידי", מתגלה כמי שמושך בחוטים. הוא אחד האנשים המקושרים ובעלי ההשפעה במגזר העסקי. הוא מגלם את פקעת האינטרסים והקשרים הסבוכה בעולם העסקים וההון הישראלי, ובינו לבין המגזר הציבורי - זו המשפיעה על כיסו של כל אזרח כמעט, ולא תמיד לטובה.

סוארי, בעבר סגן נציב מס הכנסה, שהיה אחראי לרבות מהרפורמות במשק, שולח זרועות לכל כיוון. הוא ראש מכון המחקר בחשבונאות קסירר של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב - צומת בין המגזר העסקי, האקדמי והציבורי. הוא גם האיש שמספק לטייקונים, כמעט בכל עסקה גדולה, הערכת שווי; כלומר הוא מעריך, בין השאר, מה יהיה שווי חברותיהם הפרטיות, המוחזקות או שיוחזקו על ידי חברותיהם הנסחרות בבורסה. הדיוטות עשויים לחשוב שאין למעמד זה, שכבר זיכה אותו בתואר "המעריך הלאומי", השלכה על חיי האיש ברחוב. בפועל הוא משפיע הן על השקעותינו והן על הפנסיה שלנו, דרך קופות הגמל וקרנות הפנסיה המשקיעות בחברות הבורסאיות (חברות ציבוריות).

סוארי משפיע על חשבון הבנק שלנו בדרך נוספת: הוא יו"ר חבר הנאמנים הכל יכול של אחת מקבוצות האחזקות הגדולות בארץ - קבוצת אלייד, בעלת השליטה ביבואנית הרכב צ'מפיון מוטורס, ביבואנית האלקטרוניקה והחשמל ניופאן, בענקית התשתיות והנדל"ן אשטרום ועוד. אלייד לבדה מוכרת לצרכן הישראלי מוצרים ושירותים בסך כשלושה מיליארד שקל בשנה.

אבל סוארי אינו רק היועץ של רשימה ארוכה של אילי הון - מנוחי דנקנר, יצחק תשובה וצדיק בינו, ועד יאיר המבורגר ואליעזר פישמן. הוא מעל לכל מיני-טייקון בפני עצמו, המחזיק אחוזים בחברות בשווי עשרות מיליארדי שקלים בבריטניה, ובעל אחזקות בשורה של חברות בישראל. באחדות מהן הוא בעל אחזקות באופן ישיר או עקיף, בחברות של הטייקונים הנהנים מהערכות השווי שלו - שגם הפכו לחבריו. מהצד השני הוא חברו הקרוב של מי שהיה עד לאחרונה האחראי לרגולציה בחברות שבשליטת הטייקונים - היו"ר היוצא של רשות ניירות ערך, זוהר גושן.

ניגוד עניינים

לסוארי יש אין-ספור חברים כאלה. בכתבה נדירה עליו ב-1990 הוא תואר כירושלמי שחבריו הם אנשי האקדמיה בבירה המנומנמת, אדם ש"לא מקשט אירועים נוצצים או טורי רכילות". 20 שנה חלפו מאז, והתיאור ההוא אינו רלוונטי. סוארי הוא אורח קבוע באירועי האלפיון העליון וחוג חבריו הקרוב כולל אנשי עסקים ואילי הון.

עם פישמן (החברה הכלכלית לירושלים, "גלובס", "ידיעות אחרונות") הוא שותה קפה כמעט כל בוקר. עם בינו (פז והבנק הבינלאומי), גבי רוטר (קסטרו) ואודי אנג'ל (החברה לישראל, רשת) הוא טס למשחקי כדורגל באירופה. עם איל הנדל"ן יגאל אהובי הוא מתאמן בקאנטרי קלאב של רמת אביב ג', ובימי שישי הוא נוהג לשבת עם חברו זוהר גושן בבית קפה. לפעמים מצטרף אליהם חבר נוסף שלו, יו"ר בנק דיסקונט ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר,  יוסי בכר.

בעודו עובד ומתרועע עם ההורים, גם הצאצאים מצאו אצלו דלת פתוחה. משרדו הפך עם השנים לשכת תעסוקה לילדי לקוחותיו. הרשימה ארוכה. אריאל, בנם של אתי וגבי רוטר; נמרוד, בנו של דדי בורוביץ' מאל על; קרן קינן, בתו של האלוף במילואים אהרן זאבי פרקש ואשתו של איתי קינן, שהוא בנו של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן; כדורגלן העבר גיא שמיר, בנו של איש העסקים מאיר שמיר; רוני אראל, בתו של עמי אראל, נשיא דיסקונט השקעות מקבוצת אי-די-בי, ועוד. בנו של סוארי - אתגר, בן 28 - עבד עד לאחרונה ברשות ניירות ערך, רוב הזמן תחת גושן.

חבריו של סוארי אינם מקמצים בשבחים לאישיותו וכישוריו. לא במקרה יש לו ידידים רבים כל כך, הם אומרים, האיש מבריק, בורר מלידה, שמצליח להיות מקובל על כל הצדדים לעסקה. אבל ככל שסוארי נעים הליכות ומקצוען - רשת קשריו המסועפת וריבוי תאריו עלולים להפוך אותו לניגוד עניינים מהלך. כפי שמגדיר זאת אחד ממקורביו, הוא אדם שדי שיקום בבוקר כדי לעמוד בניגוד עניינים. "הוא דחה רבות מהעבודות שהוצעו לו בשנים האחרונות בגלל ניגודי העניינים האפשריים", מסנגרים המקורבים, אבל גם הם יודעים: במשק קטן כמו המשק הישראלי ניגוד העניינים מובנה, כשחובשים כל כך הרבה כובעים.

המקורבים גם יודעים ששוק הערכות השווי, שסוארי הוא שחקן מרכזי בו, פרוץ וההגדרות בו גמישות. והם יודעים שכאשר בעל ההון הממנה את מעריך השווי הוא גם החבר והשותף העסקי שלו, לפעמים אף לקוחו - צריך להתעלם מכל מה שידוע על הפסיכולוגיה האנושית כדי להאמין שהמעריך, אפילו הוא הישר באדם, יהיה חסר פניות כשיקבע למענו שווי חברה או נכס שהציבור עתיד לקנות מהם.

כמו בשיר הידוע, את המחיר ישלם כנראה האזרח הקטן, שהטייקונים מוכרים לו את החברות הפרטיות שלהם באמצעות החברות הציבוריות (הבורסאיות) בבעלותם. או במלים אחרות, זה שמשקיע בחברות הציבוריות של אילי ההון,  ישירות או דרך קופות הגמל, קרנות הפנסיה וקרנות הנאמנות.

אמביציה

מסלול חייו של סוארי עשוי להוות תמצית של השינויים העצומים שהתחוללו בחברה הישראלית. סוארי לא נולד לאצולת היישוב ולא נכנס לעסק שהקימו הוריו. הוא נולד ב-1946 בעיראק. כשהיה בן ארבע עלה עם משפחתו לישראל וגדל ברמת גן. מצויד באמביציה ובכישרון גדולים בנה את עצמו, עבד במגזר הציבורי, השפיע על המשק כולו - ובשלב כלשהו חצה את הקווים והחל לפעול בשירות אילי הון, עד שהיה לאחד מהם.

לכל אורך הדרך הוא פעל בכמה מסלולים מקבילים. בן 18 התגייס לצה"ל ובו בזמן נרשם ללימודי ערב באקדמיה. מכאן והלאה המשיך במסלול האקדמי, צבר תארים, ובגיל 33 השלים תואר דוקטור באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק. בשנות ה-80 מונה לראש החוג לחשבונאות באוניברסיטה העברית ובהמשך עבר, כפרופסור, לאוניברסיטת תל אביב.

סוארי לא הסתגר באקדמיה. באותן שנים פיתח קריירה במגזר הציבורי - תחילה היה הממונה על פעולות בנק ישראל בשוק הפתוח, אחר כך סגן נציב מס הכנסה. בתפקיד זה היה אחראי לחוק מהפכני למיסוי בתנאי אינפלציה, ואגב כך התחיל לצבור הערכה וחברים בעולם העסקי. אחד מהם היה איש העסקים אליעזר פישמן - שהפך מאוחר יותר לשותף בעסקים.

"הכרנו כשאיציק (סוארי) כתב את חוק המיסוי תחת אינפלציה. הוא הזמין אותי אליו לפגישה משום שרצה שאסביר לו איך אני עוקף את החוקים כל הזמן", צוחק פישמן. "היום אנחנו חברים טובים. יש לנו גם השקעה משותפת בבסט ביי (דרך ניופאן, ש"ש). האיש פשוט חמוד וזה סוד קסמו. חוץ מזה, מניחים לו בעיה על השולחן ונדרשות לו בערך תשע דקות לומר איך יוצאים מזה".

ב-1986 עבר סוארי למגזר הפרטי, הצטרף כשותף למשרד רואי החשבון סומך-חייקין ועשה קפיצה גדולה נוספת. הוא קיבל לידיו את התיק הגדול ביותר של התקופה - תוכנית ההבראה של כור. הבנקים, נושיה הגדולים של החברה, שכרו את סוארי לפקח עליה מטעמם. המנכ"ל בני גאון המנוח דווקא לא נשבה בקסם הסוארי. בתקשורת דיווחו אז שגאון לא היה מרוצה מהדמות הדומיננטית שפיקחה על החברה בניהולו.

גאון לא היה יחיד. סוארי עזב את סומך-חייקין ב-1989, בעקבות חילוקי דעות. המשרד שהקים - יצחק סוארי ושות' - הפך בתוך זמן קצר לאחד הגדולים בתחום הערכות השווי והייעוץ הכלכלי.

בשנות ה-80 וה-90 כיהן סוארי, בצד עבודתו, כדירקטור בגופים בעלי השפעה והיה חבר בוועדות ציבוריות רבות. הוא היה חבר דירקטוריון הבורסה; חבר הוועדה המייעצת שליד בנק ישראל והוועדה האקדמית וההנהלה של מכון ירושלים לחקר ישראל; יו"ר הוועדה לבחינת חובות הקיבוצים, ורבות אחרות. עם השנים רכש מומחיות בענייני בנקאות והקדיש לנושא את עבודת הדוקטור שלו. הוא יעץ לרוב הבנקים, במיזוגים ורכישות, ואף גויס למילואים לצורך הכנת ההפרטה של בנק אוצר החייל.

בכל המסלולים האלה צבר סוארי עוד ועוד מכרים. היום נראה שכולם מסכימים על נוסחת ההצלחה שלו: מקצועיות ויחסי אנוש טובים. יש שמציגים זאת כמחמאה ומדברים בחום על נימוס ושקט, יש שמדברים על רצון לרצות את כולם, אבל נדמה שכולם מסכימים: סוארי הוא אדם שלא רב עם אף אחד.

"הוא יודע לא לריב גם כשהוא לא מסכים, ולכן רוצים להתייעץ אתו. הוא אדם שאף אחד לא נפגע ממנו, לא חושב לסגור אתו חשבון. זה יתרון שנוצר ממפגש של שכל וניסיון", אומר בנקאי בכיר לשעבר. הקולגה אמיר ברנע מרצה על איכויותיו המקצועיות של סוארי, ומוסיף ניואנס: "הוא נעים הליכות במובן המקסימלי. הוא לעולם לא יהיה לעומתי. לסוארי יש עור דק מאוד. הוא לא אוהב להתמודד עם עימותים או השמצות. הוא אף פעם לא משתמש במלים בוטות, וכשיש ביקורת אמיתית הוא בורח".

עו"ד כספי מעיד כי סוארי "מוצא את שביל הזהב לגישור, לא משתמש במלה ?לא' ותמיד ימצא את הדרך איך כן". כספי מתכוון להחמיא, אבל בלי משים גם שם את האצבע על חיסרון: הקושי של סוארי לומר "לא" לחבריו אילי ההון, שהוא כותב להם חוות דעת, עשוי לבוא על חשבון האינטרס הציבורי.

רגולטור בכיר לשעבר מגדיר זאת בישירות. "סוארי הוא אחד האנשים החזקים ביותר בשוק ההון - השווי של החברות בבורסה בתל אביב זה סוארי. כוחו נובע מחביבותו הגדולה. הוא הפך את החביבות לאמנות. השאלה היא אם חביבותו, והעובדה שהוא חבר של כולם, לא מעוורת את עיני הרגולטורים. הם אינם שואלים שאלות לגביו ולגבי הערכות השווי שלו. הם סומכים כל כך על יושרו שאינם בודקים אותו. הוא הפך לחסין אש".

איש עסקים

הצלחתו של סוארי בתחום הערכות השווי והייעוץ הכלכלי איפשרה לו להפוך בהדרגה לאיש עסקים עצמאי. אחת מהשקעותיו הראשונות כאיש עסקים היתה במריו לזניק, חברת נדל"ן בשליטת קבלן בשם זה, שנקלעה לקשיים. לזניק מכר את השליטה בחברה לפישמן ולסוארי בסוף שנות ה-90. במחצית הראשונה של שנות ה-2000 מכר סוארי את אחזקתו תמורת עשרות מיליוני שקלים.

מאז ועד היום היה מעריך השווי איש עסקים שהונו האישי נאמד בכמה מאות מיליוני שקלים. אבל מי שרוצה לראות זאת במדורי שוק ההון, ייאלץ לנדוד למדורי הרכילות והחברה. סוארי הוא איש עסקים דיסקרטי שאינו שש לפרסם את מוטת כנפיו. אבל כשאשתו, עדיה, חגגה יום הולדת 60 במועדון "זאפה" בתל אביב, התייצבה הנבחרת כולה. מלבד אנג'ל, רוטר, בינו, אהובי והמבורגר, היו שם יבואן הרכב רמי אונגר, עו"ד כספי, אלפרד אקירוב (אלרוב), לוני הרציקוביץ' (ישפאר) ורוב ראשי הבנקים הגדולים.

חלק מהם אמנם נהנים משירותי סוארי כמעריך שווי. אחרים הם גם שותפים לעסקים. איל הנדל"ן יגאל אהובי, למשל. בעשור הקודם חבר סוארי לאבנר כהן, אחיה של ח"כ לשעבר גאולה כהן ודודו של השר לשעבר צחי הנגבי. הם השקיעו בעסקות רבות שעשה אהובי בבריטניה, במשותף עם דלק נדל"ן של יצחק תשובה. היום, אחרי שכבר מכרו חלק מאחזקותיהם, ברווח שנאמד בעשרות מיליוני שקלים, הם מחזיקים יחד, על פי מקורב לדלק, 3%-5% ב-136 החניונים, 16 בתי המלון מרשת הילטון ו-47 מלונות מריוט שרכשו הטייקונים בממלכה. בסך הכל נאמד ערך אחזקותיהם במאות מיליוני שקלים.

גם בארץ יצא סוארי לקניות. הוא השקיע כאן - לפעמים לבד, לפעמים עם שותפו הקרוב צבי יוכמן - בשורת חברות ונכסים. היום יש לו אחזקה (20%) במדיקל סנטר בהרצליה והוא שותף ברשת טולמנ'ס. בשנת 2000, לאחר שחברת פז עברה לשליטת צדיק בינו, סוארי ויוכמן רכשו בה אחזקה - 1% תמורת כארבעה מיליון דולר. כיום שוויה גבוה במאות אחוזים.

סוארי גם הקים ב-2005 עם יוכמן וניר דגן את קרן סקיי, שהפכה אחת מקרנות ההשקעה הפרטיות הגדולות בישראל - היא מנהלת כ-250 מיליון דולר). מקורבים לקרן טוענים אמנם שלסוארי יש קשר קלוש בלבד אליה - הוא אינו שותף בניהולה, אינו עובד בעבורה - אך המציאות מורכבת יותר. סוארי נמנה עם מייסדי הקרן הראשונה של סקיי, המתמחה בהשקעה בחברות הנתונות בקשיים, וישב בוועדת ההשקעות שלה. הוא גם שותף כללי בה ולכן יהיה זכאי לאחוזים מרווחיה כשתיפתח בעוד שנים ספורות. הוא השקיע בקרן מכספו האישי. הוא חולק עם יוכמן ודגן משרדים בבית רובינשטיין בתל אביב, ויש לו קשרים הדוקים אתם.

בקבוצת האחזקות אלייד, לעומת זאת, אין לסוארי אחזקות. הוא לא הבעלים ולא בעל השליטה אלא הנאמן. אבל הוא מקבל ההחלטות הבלעדי - לא עניין של מה בכך בקבוצה שהפכה כתובת לכל בנקאי השקעות בכל עסקה גדולה. לא ברור מה שוויה המדויק של אלייד, כי כל אחזקותיה כמעט הן בחברות פרטיות שאין עליהן נתונים רשמיים. אבל בשוק מעריכים אותו בכמה מיליארדי שקלים, ואילו הונפקה הקבוצה בבורסה היא היתה משתלבת בקלות במדד 100 החברות הגדולות בישראל. "זו קבוצה ענקית בעלת מזומנים", אומר בכיר בבנק לאומי. "ובשנה האחרונה היא הפכה שחקנית מרכזית בעסקות בישראל. היא רוכשת פוטנציאלית ראשונה במעלה וכל עסקה עוברת דרכה".

אלייד אינה קבוצה ככל האחרות. הקים אותה איל הון יהודי, אהרן גוטווירט, בתחילת שנות ה-60. הוא מת בראשית שנות ה-80 ערירי, ללא צאצאים. זמן קצר לפני מותו העביר את אלייד - אז בעלת זיכיון היבוא של פולקסווגן בישראל ו-40% מחברת אשטרום - לנאמנות הרשומה בחו"ל, ומינה ליו"ר חבר הנאמנים את איש אמונו חיים רובין, חבר קיבוץ שדות ים וידיד קרוב של יגאל אלון.

רובין ניהל את החברה שנים. לאחר מותו, ב-2006, החליף אותו סוארי, שמונה לתפקיד לכל חייו. סוארי ישב עד אז בחבר הנאמנים 15 שנה, לאחר שעשה הערכת שווי לרובין והרשים אותו. התפקיד החדש זיכה אותו, לפי ההערכות בשוק, בשכר חודשי של מאות אלפי שקלים. אבל הוא גם הפקיד בידיו עוצמה רבה: לנאמנות יש מניית שליטה המקנה לה זכות לאשר או להטיל וטו על כל פעולה של אלייד. ליורשיו של גוטווירט, בני משפחתו המורחבת, אין לעומת זאת כל סמכות בפעילות הקבוצה, הם "רק" נהנים מרווחיה.

סוארי מנהל את אלייד בסולידיות, ללא חשיפה וללא מינוף גבוה. לאחרונה רכשה הקבוצה את חברת מיניליין, המפעילה של רשת מוצרי החשמל א.ל.מ, וניהלה מגעים עם רשת מלונות פתאל. אלו אמנם לא הגיעו לכלל עסקה, אבל לסוארי יש כבר קשר נעים עם בעלי הרשת: בגמר ליגת האלופות בכדורגל במדריד, בשנה שעברה, דווח במדורי הרכילות הכלכליים על ארוחת ערב חגיגית שערך דוד פתאל במסעדת יוקרה בעיר. סוארי סעד שם עם החברים הקבועים בינו ורוטר, עם יאיר סרוסי וציון קינן, מראשי בנק הפועלים, עם החבר יורם טורבוביץ' ועם אוהד כדורגל בשם אהוד אולמרט. את טורבוביץ', בעבר הממונה על ההגבלים העסקיים וראש לשכת ראש הממשלה, הושיב סוארי בדירקטוריונים של חברות בשליטת אלייד.

שכיר חרב

בארוחות האלו, אפשר לנחש, מוגש מזון משובח. אבל במבט מבחוץ יש להן גם טעם מריר, הנלווה לסיפור העגום של האקדמיה והשירות הציבורי בישראל: בשנים האחרונות הפכו פרופסורים ועובדי ציבור רבים לשכירי חרב בשירות הטייקונים. טובת הציבור כבר אינה עומדת לנגד עיניהם. סוארי הוא מייצגם של אלה.

רק לאחרונה, למשל, הוא חיבר לקבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה - זו שהוא עושה אתה את עסקי הנדל"ן שלו בבריטניה - חוות דעת נגד העלאת תמלוגי הגז שתקבל המדינה מקידוחי קבוצת דלק. לסלקום שבשליטת נוחי דנקנר, לקוח גדול של סוארי ושות', הוא כתב חוות דעת הנוגעות לכמה ממאבקיה. באחת מהן הביע התנגדות לפתיחת שוק הסלולר לתחרות, באחרת שלל את הפחתת תעריפי הקישוריות שמשלמים הלקוחות. ממש עכשיו נרתם סוארי למאבק חברות הדלק, ובהן פז של חברו בינו, במשרד התשתיות. בחוות הדעת שלו קבע, בעצם, שיש הצדקה לעלייה במחירי הדלק. בקצרה, סוארי חושב כנראה שיוקר המחיה בישראל אינו גבוה דיו. מקורביו אומרים שחוות דעת הן מקצועיות, של מומחה. אבל את כולן מזמינים חבריו ולקוחותיו הגדולים.

גם תביעה שהגיעה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ממחישה, לכאורה, את הדרך שעשה סוארי. התביעה נוגעת להערכת שווי שביצע סוארי בשירות קבוצת אי-די-בי של דנקנר - לקראת מכירת אחת מחברות הקבוצה, מכתשים אגן (הציבורית) שבשליטת כור, לחברת כימצ'יינה הסינית. על פי מתווה העסקה, מלבד המחיר שתשלם כימצ'יינה לכלל, בעלי המניות בחברה הנמכרת - כלומר, הן לציבור הרחב והן לכור - היא תעניק לכור גם הטבה: הלוואה עצומה בסך 960 מיליון דולר. כנגדה תשעבד כור 40% ממניות מכתשים אגן.

ולמה זו הטבה? כי אם המניות יעלו, תוכל כור להחזיר את ההלוואה ולהישאר עם העודף. אם הן יירדו - היא תהיה רשאית להשאירן בידי כימצ'יינה. ומאחר שההלוואה-הטבה הזאת היא בעלת ערך כספי רב, נשכר סוארי להעריך את שוויה. סוארי העריך כי שוויה הוא עד 210 מיליון דולר. אבל אז נכנס לתמונה רואה החשבון דב כהנא, המחזיק זה שנים במניות מכתשים אגן. כהנא סבר שההלוואה-הטבה מפלה את שאר בעלי המניות: אם רק כור מקבלת אותה, הרי המשקיע הקטן מקבל רק חלק מתמורת העסקה.

כהנא פנה לבית המשפט. הוא תבע שלא לקפח את יתר בעלי המניות, ובית המשפט נעתר לבקשה וקבע שיש לחלק את ההטבה גם למשקיעים (כור עירערה על ההחלטה). עוד לפני הכרעת בית המשפט שיגרה כור הודעה מתוקנת לבורסה, ולפיה שווי ההטבה נמוך יותר מזה שדיווחה: 160 מיליון דולר בלבד. את כהנא זה לא שימח. הוא חשב שיש כאן לכאורה ניסיון לשתף את הציבור בהרבה פחות - וביקש שבית המשפט יורה לכור לחשוף את חוות הדעת המקורית של סוארי. "חוות הדעת המתוקנת חשודה ומזומנת", הוא הוסיף האשמה חמורה לכתב התביעה. "היא תוקנה לפי דרישת כור, לאחר הגשת התביעה, וחובה לבדוק את שתי חוות הדעת זו מול זו כדי לגלות את סיבת התיקון". סוארי בחר שלא להגיב לטענה זו ולאחרות המופיעות בכתבה.

ישראייר

אבל אם יש עסקה הממחישה טוב מכל את סבך הקשרים שסוארי פועל בתוכו ואת פוטנציאל ניגודי העניינים, גם אם אלו אינם מכוונים, ופגיעתם בכיסו של כל אחד מאתנו - הרי זו עסקת ישראייר, החברה בשליטת נוחי דנקנר.

ביוני 2007 חגגה אשתו של דנקנר, אורלי, יום הולדת 50. לכבוד האירוע הוזמנו 300 מקורבים למלון באילת. רשימת האורחים, שהוטסו דרומה במטוסי ישראייר, כללה אנשי עסקים רבים. אחד המיוחסים בה היה יצחק סוארי.

לסוארי עצמו היתה אז סיבה נוספת לחגוג. באותו החודש רכש דנקנר מקרן סקיי, שסוארי הקים עם שותפיו, את אחזקותיה בחברה אחרת שבשליטתו - נטוויז'ן-ברק הציבורית. דנקנר רכש אותן לפי שווי שהיה גבוה בכ-20% ממחיר השוק והבטיח כך לסקיי את אקזיט חלומי ראשון, עם רווח של כ-85 מיליון שקל בתוך כשנתיים. דנקנר קשור לסקיי בדרך נוספת: מלכתחילה היה אחד המשקיעים הגדולים בה, באמצעות כלל ביטוח שבשליטת אי-די-בי.

פחות משלוש שנים חלפו, ובאמצע 2010 הגיע תורו של סוארי להעניק את שירותיו לדנקנר. זמן קצר קודם לכן החליטו דנקנר ושותפיו בישראייר (ליתר דיוק, בקבוצת גנדן שהחזיקה בה) להיפטר מעול החברה. ישראייר, חברה פרטית של דנקנר, צברה הפסדים והתקשתה לעמוד בהתחייבויותיה לבנק הפועלים. דנקנר ושותפיו היו ערבים ל-49 מיליון דולר מחובות אלו, סכום לא מבוטל אפילו לאיל הון. בנק הפועלים, שבראשו עמד אז עדיין בן הדוד דני דנקנר, לא מיהר אמנם לדרוש את החזר החוב. אבל בגנדן הבינו שזה הזמן לפעול וגיבשו תוכנית: מכירת ישראייר, החברה הפרטית, לאי-די-בי הציבורית - זו שהציבור משקיע בה באמצעות קופות הגמל, קרנות הפנסיה וקרנות הנאמנות. כך יוכלו להעביר את נטל הערבויות מכתפיהם לציבור.

כדי לקבוע כמה תשלם אי-די-בי, כלומר הציבור, תמורת ישראייר, שכרה הקבוצה את שירותי סוארי, בתמורה לשכר טרחה מכובד שמוערך ב-800 אלף שקל. סוארי קבע שעל הציבור לרכוש את ישראייר מדנקנר תמורת 1.2 מיליון דולר. לכאורה, מחיר נמוך. למעשה, בהתחשב בהפסדי החברה ובחובותיה (כחצי מיליארד שקל), תג המחיר מתעתע. עם חובות כאלו, גם העברת החברה בחינם יכולה להיחשב מתנה שמוטב לוותר עליה.

ובכל זאת אושרה ההערכה ברוב גדול באסיפת בעלי המניות של אי-די-בי, ודנקנר מכר את החברה הפרטית לחברה הציבורית והשתחרר מהערבויות לבנק הפועלים. כעבור זמן לא רב התברר שמבקרי העסקה צדקו: הערכת השווי של סוארי היתה אופטימית מדי, והציבור שילם ביוקר. במקום רווח תפעולי ב-2010, למשל, כפי שחזה סוארי, דיווחה החברה על הפסד תפעולי - והמשיכה לצבור הפסדים.

מצב החברה המשיך והידרדר ולעזרתה נחלצה קרן סקיי של סוארי ושותפיו. בו בזמן היא גם ניצלה הזדמנות מצוינת: היא השקיעה בישראייר, עתה כבר חלק מאי-די-בי תיירות, 15 מיליון דולר באג"ח להמרה, בתנאים טובים.

בכך לא נגמר סבך הקשרים של סוארי בפרשה. שם אחר שצץ מנבכיה הוא מיודעו של סוארי יאיר סרוסי, היום יו"ר בנק הפועלים. סרוסי כיהן בעבר כדירקטור בחברת אספן בזמן שנשלטה על ידי פישמן וסוארי וב-2005 מונה לחבר בוועדת ההשקעות של קרן סקיי הראשונה, לצד סוארי. מאוחר יותר היה סוארי האיש שבנק הפועלים שכר לקבוע את התגמולים לבכיריו, ובהם סרוסי. מהצד האחר, כיו"ר הבנק, מונה סרוסי גם ליו"ר ועדת האשראי שלו. ובנק הפועלים הוא המממן הגדול ביותר של ישראייר.

בנק הפועלים מסר בתגובה כי מיום הצטרפותו של סרוסי לדירקטוריון הבנק, הוא הפסיק להשתתף בישיבות קרן סקיי. "סרוסי לא היה שותף לשום דיון או החלטה בקרן סקיי שעניינה השקעה בישראייר או בגנדן תיירות", נמסר מהבנק. עוד צוין בתגובת הבנק, כי משרד סוארי נבחר על ידי ועדה של הדירקטוריון, "שמר סרוסי אינו חבר בה ולא השתתף בדיוניה. עבודת המשרד הוקדשה לבחינה והצגה של מערכות תגמול המקובלות בארץ אצל גופים אחרים ולא טיפלה בקביעת התגמול עצמו".

מממן גדול

ויש עוד חבר ששמו צץ בפרשת ישראייר - יו"ר רשות ניירות הערך עד לאחרונה, זוהר גושן, שברנע מעיד עליו ש"הוא מתייעץ עם סוארי המון, לפעמים אני שומע את קולו של סוארי מדבר מגרונו".

בעבר, עוד בטרם אושרה עסקת המכירה של חברת התעופה, ביקשה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) מגושן לעצור את העסקה. יש חשש, כתבה לו, "שרכישה זו לא נועדה אלא לגלגל את חובותיו של נוחי דנקנר בגנדן, שהיא חברה פרטית, לפתחו של הציבור הרחב המושקע באי-די-בי, שהיא חברה ציבורית".

גושן סירב לבקשה. "המחוקק לא נקט גישה של התערבות בשיקול הדעת של המשקיעים, אלא גישה הדוגלת במסירת מידע כדי שהמשקיעים יוכלו לקבל החלטת הצבעה מושכלת", ענה לה. מקורבים לרשות ניירות ערך אומרים היום שגושן ואנשי הרשות ידעו שהעסקה גרועה, אבל לא התנגדו לה כי המשקיעים - כלומר הגופים המוסדיים, המנהלים את קרנות הפנסיה וקופות הגמל - אישרו אותה באופן כמעט גורף.

רגולטור בכיר לשעבר לא מסכים. "אם יו"ר רשות ניירות ערך משוכנע שעסקה אינה עולה בקנה אחד עם טובת המשקיעים, הוא אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולומר ש-90% מהמוסדיים אישרו אותה. הוא יכול לעצור אותה בדרכים מתוחכמות. כלומר לא לעצור ממש, אלא לשנות את ?מקדם הפאניקה' של מי שמצביע על אישורה".

"האדם שהיה יכול, צריך וחייב לעצור את העסקה הוא יו"ר רשות ניירות ערך", אומר בכיר בשוק ההון. "אי אפשר שלא לתהות אם לגושן לא היה נעים לתקוף את הערכת השווי של חברו הטוב סוארי".

גושן גם לא התערב בעסקת כימצ'יינה-מכתשים אגן. הוא לא דרש מאי-די-בי להבהיר מדוע תוקנה הערכת השווי של ההטבה שקיבלה כור. הנימוק שסיפקה לכך אי-די-בי בדיווחיה לבורסה היה סבוך: "באומדן הקודם טופל המודל הבינומי שיושם כמודל סימטרי ובבדיקה נוספת שערך משרד יצחק סוארי התברר כי המודל אינו סימטרי". את המשפט הזה, מודים בכיר בקבוצת אי-די-בי והרגולטור לשעבר, אפילו הם לא מצליחים להבין.

גושן לא עצר לכאורה לשאול האם מסוגל מעריך שווי להישאר נטול פניות כאשר הוא פועל בשירות לקוח גדול כל כך, האחראי לחלק ניכר מהכנסותיו. אכן, עסקות ישראייר וכור-כימצ'יינה בולטות במיוחד, אבל היו אחרות. למעשה, משרד סוארי ושות' - לרוב באמצעות השותף החתום על הערכות השווי, אורי כהן - כתב הערכות שווי רבות לחברות של דנקנר. תמורת כל הערכה הוא קיבל מעשרות ועד מאות אלפי שקלים, שכר טרחה הנאמד במיליוני שקלים עד היום; על פי מקורבים למשרד, בשנים האחרונות אחראית קבוצת אי-די-בי ל-10%-15% מהכנסותיו.

רפורמה?

למרות זאת, ברבות מהערכות השווי שכתב משרד סוארי לאי-די-בי נכללו הערות אי-תלות - הערות שנועדו להבהיר לציבור המשקיעים שמעריך השווי בעסקה אינו קשור לבעל השליטה, ולכן הם יכולים להסיר דאגה מלבם באשר למחיר שישלמו או יקבלו בה. משפטית אין בכך דופי אולי, אבל מבחינה ציבורית ראוי היה להציג את התמונה המלאה.

מאי-די-בי נמסר: "סוארי נחשב אוטוריטה יוצאת דופן בתחומו. בשל מקצועיותו, יושרו ואיכותו הרבה, מעניק משרדו שירותים לחברות גדולות במשק ובהן קבוצת אי-די-בי. בין מאות עבודות שבוצעו בעבור אי-די-בי, על ידי מומחים ויועצים חיצוניים בשנים האחרונות, רק ספורות עשה משרדו של סוארי. אין לנו אלא להתגאות בכך שהקבוצה מסתייעת ותמשיך להסתייע בשירותיו".

זוהר גושן עצמו הפנה אותנו לרשות ניירות ערך, "מאחר שלא מדובר בעניין פרסונלי פרטי". מהרשות נמסר בתגובה: "הרשות פועלת כדי להבטיח שהליך אישור עסקה יתקיים בהתאם להוראות הדין, ושיינתן למשקיעים גילוי מלא על העסקה ועל הליך אישורה. ביחס להערכות השווי, הרשות בוחנת אותן כדי לוודא שניתנו בהן כל פרטי הגילוי, המאפשרים לציבור המשקיעים לבקר אותן ולהתנהל בהתאם. גם בעסקות שנזכרו דרשה הרשות מהחברות לפרסם הבהרות והשלמות להערכות השווי, כדי לתת למשקיעים את התמונה המלאה. לעניין סוגיית אי התלות של מעריך השווי: הדין אינו אוסר עליו לעשות עבודה בשביל לקוח הגורם לו מצב של תלות, ובלבד שהמעריך והחברה ידווחו על קיומה או היעדרה של תלות זו".

הערות אי-תלות, מכל מקום, מופיעות גם בהערכות השווי שסוארי מבצע בשירות פז - החברה שבשליטת חברו הטוב צדיק בינו, ואשר לו עצמו יש בה כיום אחזקה (קרוב ל-1%) בשווי כ-50 מיליון שקל. במשך השנים קיבל הודות לה דיווידנדים של יותר מעשרה מיליון שקל. ואגב בינו - סוארי עשה הערכות שווי גם לבנק הבינלאומי בשליטתו. בכיוון הנגדי שכרה הנהלת הבנק את חברת מותר אוספי אמנות, שסוארי ורעייתו הם מבעלי מניותיה, להציב יצירות אמנות בבניין החדש שלה ברחוב רוטשילד בתל אביב.

מפז נמסר: הנהלת החברה קיבלה מהמעריך הצהרה בדבר אי-תלותו, ובדו"ח הדירקטוריון, המאושר גם על ידי רואי החשבון של החברה, ניתן גילוי נאות.

סוארי אינו מעריך השווי היחיד הפועל מתוך ניגודי עניינים. בשל קשריו הענפים הוא בולט במיוחד, אך עולם הערכות השווי כולו נגוע בבעיה זו. "זו קבוצה קטנה של אנשים שמשקלה גבוה ושמשקיעים מוסדיים רבים משתמשים בשירותיה במקום לעשות הערכות שווי עצמאיות", מסביר מי שהיה רגולטור בכיר.

בכל זאת, למרות השפעתם הגדולה של מעריכי השווי על נכסי הציבור, לא הושת עליהם עד היום כל פיקוח. מכיוון שכך, ממילא לא הוגדרו כללים ברורים לתלותם בטייקונים. בעיצומו של משבר 2009, כשרבות מהערכות השווי קרסו, גבר ביתר שאת הצורך לעשות רפורמה בתחום זה ולאפשר לרגולטור לפקח על מעריכי השווי. זוהר גושן, שהיה יו"ר פעיל במיוחד והוציא לפועל רפורמות חשובות, בחר שלא לעסוק בכך.

לאחרונה, רגע לפני פרישתו, התייחס לנושא. "נכון שלא טיפלנו בזה", אמר, "אבל לא משום שאני חושב שזה לא חשוב. זה פשוט לא היה במקום גבוה בסדר העדיפויות".

בשנה האחרונה עלתה תופעת הריכוזיות לראש סדר העדיפויות במדינה. התופעה באה לידי ביטוי גם בקשרים בין אישים משפיעים במשק ובדרך שבה הם מקדמים את האינטרסים שלהם. בקרוב עתידה ועדה בין-משרדית, שהקים ראש הממשלה, לגבש את מסקנותיה. בסמוך להקמת הוועדה טענו באי-די-בי כי אין במשק הישראלי בעיית ריכוזיות. את אחת הבמות החשובות להצהרות הקבוצה סיפק מכון קסירר בראשות הפרופ' סוארי.

את הרגולטור הבכיר לשעבר זה לא מפתיע. "מכון קסירר הפך בית הקפה של ההון והשלטון. זו הדרך שבה סוארי יוצר חברויות אינסופיות במאנילנד. הכל בשם החשבונאות. הוא מזמין את כל הפקידים לשמוע את חבריו בעלי ההון. כל חבריו מקבלים במה, ופה ושם עולות שאלות רציניות, שהוא לא יביע בהן כל עמדה כי הוא לא יכול. למה שיבקר את הריכוזיות, אם כל חבריו ריכוזיים? הבעיה היא לא במפגשים כשלעצמם, אלא בתדירות הגבוהה שלהם. אין ספק, סוארי הוא איש מוכשר. אני רק מקווה שיום אחד הוא יחזור לתרום לחברה הישראלית".

הערכת שווי היא ניסיון לאמוד את שוויה של חברה. יש הערכות שווי שמשמשות לביצוע עסקה, למשל כאשר חברה שמעוניינת ברכישת חברה אחרת רוצה לדעת מה המחיר הראוי לשלם בעדה; יש הערכות שווי חשבונאיות - הערכת שוויים של נכסים השייכים לחברות ציבוריות. כדי לפרסם דו"חות כספיים על החברה לדעת את שווי נכסיה. כך היא יודעת, למשל, אם עליה לדווח על הפסד בגלל ירידה בערכו של נכס.

ככלל, כדי להעריך שווי של נכס יש לאמוד את תזרים המזומנים העתידי של החברה בגין נכס זה. ניתן גם לנסות ולמצוא מחיר של נכס דומה, שאפשר להשוות אליו. מכיוון שהערכות השווי מבוססות על תחזיות המשקללות פרמטרים רבים בעתיד - למשל, שיעור הצמיחה בענף מסוים - הן יכולות להשתנות באופן קיצוני ממעריך אחד לאחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו