פרשנות

גזר הדין של אולמרט: עונש המקדם את המאבק בשחיתות

האנלוגיה בין נטילת שוחד למעשה בגידה אינה מופרזת וגזר הדין אינו מהפכה, אלא המשכה של מגמת החמרה ביחסו של בית המשפט לעבירות מסוג זה

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו באום

העונש שהוטל על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מרתיע וכבד, אבל לא חריג, לא מתלהם ולא קיצוני. שש שנות מאסר בפועל הן עונש העולה בקנה אחד עם הנסיבות החמורות האופפות את פרשת הולילנד כולה, את חלקו של אולמרט בפרשה ובמיוחד את רום מעמדו של מי שהיה ראש הממשלה וראש העיר ירושלים.

הניסוח החריף שבו בחר השופט דוד רוזן לתאר את חומרתה של עבירת השוחד מעורר אי נוחות, אך הוא מוצדק. האנלוגיה בין נטילת שוחד למעשה בגידה מכאיבה לשומעים, אך יש לה בסיס במציאות. במקרה של פרשת הולילנד, כנראה פרשת השחיתות המוסדית הגדולה ביותר שידעה ישראל, גם בחירת המלים הזו אינה מופרזת. אולמרט היה בכל הקריירה הפוליטית שלו משרת ציבור, נאמן הקופה הציבורית ושליח של בוחריו. הכרעת הדין מייחסת לאולמרט בגידה באמון שניתן בו, בדרך החמורה ביותר שיכול איש ציבור למעול באמון: הטיית החלטות בעלות חשיבות ציבורית לטובת קידום אינטרסים פרטיים. מבחינה זו, המעשים בהם הורשע הם בגידה באמון הציבור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ