פסילת הודאותיו של הקטין היהודי היא לא בהכרח בשורה לעצורים פלסטינים
כשהעצורים הם פלסטינים, מניעת מפגש עם עורך דין היא שגרה, אך כמדובר ב"ילד של כולנו" זו סיבה להתקוממות. נראה שהדרך היחידה להביא להכרה בזכויות של אחרים, עוברת דרך פגיעה בזכויות שלנו - וגם זה לא בטוח
פסילת הודאותיו של הקטין, הנאשם במעורבות בהצתת כנסייה בירושלים ב-2015, על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (המצטרפת להחלטות פסילה קודמות) בשל תנאי חקירתו, מלמדת על ההבדל המכריע ביחסה של מערכת אכיפת החוק: לאלו משלנו, כלומר יהודים, ולאחרים - פלסטינים.
מה שנחשב כאמצעי שגרתי הננקט כבר עשרות שנים נגד עשרות אלפי עצורים פלסטינים, ובהם קטינים רבים, כמו מניעת מפגש של עצור עם עורך דינו - באין פוצה פה ומצפצף - הופך להיות סיבה לצעקה גדולה כאשר מדובר בילד שלנו. או אז מתקוממות כל הנשמות היפות. נראה שהדרך היחידה להביא להכרה אפשרית בזכויותיהם של אחרים עוברת דרך הפגיעה בזכויותינו אנו.