הרב הראשי חילל את כבוד האשה המתה עבור כבוד האשה החיה. אסור להשלים עם זה

הרב לאו הורה לעכב את קבורת אמו של סרבן גט עד שיתיר את אשתו הראשונה. אמנם יש לשמוח על התוצאה, אך במדינת חוק, אף גורם שלטוני אינו רשאי לפעול מחוץ לסמכותו. גם לשיקולי תועלת חייב להיות גבול שאין לחצותו

מרדכי קרמניצר
מרדכי קרמניצר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרדכי קרמניצר
מרדכי קרמניצר

לא ניתן להשלים עם התנהלותו של הרב הראשי, דוד לאו, שהורה לעכב את קבורתה של אשה שנפטרה - אמו המנוחה של סרבן גט - עד שיתרצה בנה ויסכים להתיר את אשתו העגונה. הלחץ פעל את פעולתו והסרבן התחייב, בגיבוי של ערבות כספית, לתת את הגט. ודאי שיש לשמוח על התוצאה, כשם שיש לברך על הנכונות לפעול במרץ ובנחישות כדי להסיר נשים מעגינותן. העגינות קולעת את קורבנה למצב נורא, שבו היא כבולה בארון הקבורה של נישואים שמתו, תוך פגיעה קשה בזכויות היסוד שלה לאוטונומיה, לחיי משפחה, לשוויון ולכבוד. במקרה הנוכחי, העוול שעולל בעלה חמור במיוחד, והפסול המוסרי שבהתנהגותו גדול במיוחד, שכן הוא סידר לעצמו בארצות הברית היתר רבני להינשא שוב - וכך עשה. ואילו על אשתו הראשונה גזר עגינות, ולא עזרו אמצעים אחרים שהופעלו לשינוי דעתו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ