פרשנות |

ההיתר המשפטי לעינויים הוצא דרך הדלת - וחזר מהחלון. הגיעה עת לחשבון נפש

המערכת מגיבה בהפתעה על פציעתו אנוש של נחקר בשב"כ, אך אין מה להתפלא. כשמתחילים עם אלימות קשה לעצור, ובמקום שבו מתירים להפעיל כוח על נחקרים יהיו נפגעים - ואף מתים

מרדכי קרמניצר
מרדכי קרמניצר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרדכי קרמניצר
מרדכי קרמניצר

יש רק מעט איסורים מוחלטים במשפט הבינלאומי. אחד מהם הוא האיסור על עינויים ועל יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל כלפי נחקר בעת שמבקשים לחלץ ממנו מידע או הודאה. מאחורי האיסור ניצבת השקפה הרואה בחשיפת אדם לכוח פיזי ברוטלי בשמה של המדינה, כדי להכניע אותו לעשות כרצונה, רמיסה של הכבוד האנושי ופגיעה עמוקה ויסודית בבסיס ההומניזם. מאחוריו גם ניסיון היסטורי עשיר המלמד שתמיד ניתן למצוא הצדקות המשכנעות את אנשי התקופה להשתמש בעינויים, וכי לשימוש הזה יש תכונה סרטנית להתפשט. כל הניסיונות להגבילו, לפי העניין או לפי מי שמפעילים עליהם עינויים, לא צלחו. הניסיון מלמד גם כי יותר משהעינויים מניבים אמת, הם מניבים שקרים שתכליתם להביא להפסקת הלחץ. נלמד גם כי במקום שבו החוקרים מורשים להשתמש בידיהם, קטנה המוטיבציה שלהם להשתמש במוח, כלומר בשיטות חקירה מתוחכמות; ואיכות החוקרים והחקירה נפגמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ