בג"ץ העז לגעת בעצב החשוף של בתי החולים, אך הסערה סביב החמץ רחוקה מסיום

האיסור על בתי החולים למנוע הכנסת חמץ לשטחם הפר את הסטטוס קוו שהכתיב הציות להנחיות הרבנות הראשית. כשבתי החולים מחזרים אחר הציבור החרדי והרבנות מסרבת לסגת מעמדתה, ספק אם השינויים שיוצגו בשנה הבאה יעמדו בציפיות של החילונים

עידו אפרתי
עידו אפרתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו אפרתי
עידו אפרתי

העתירה להכנסת חמץ לבתי חולים, שהגישו הפורום החילוני וארגון עדאלה ב-2018, נגעה באחד העצבים החשופים ביותר של בתי החולים ומערכת הבריאות. השאלה היכן עובר הגבול בין כיבוד חופש הדת לבין הזכות לחופש מדת בבית חולים, שאליהם מגיעים מטופלים מכל קשת האוכלוסייה, לא נדונה קודם לכן ולא במקרה.

בדומה לתחומים רבים הקשורים ביחסי דת ומדינה, גם בנושא הכנסת מזון לבתי חולים בתקופת הפסח חסתה מערכת הבריאות תחת מדיניות של "חוסר מדיניות" ושמירה על עמימות מכוונת. המצב הזה נתפס גם בקרב חלק גדול ממנהלי בתי החולים כסוג של סטטוס קוו עדין, שכל עיסוק בו יגרום למהומה מיותרת. בהתאם לכך, בבתי החולים התנהלו שנים ארוכות בתקופת פסח בהתאם להנחיות שהכתיבה הרבנות הראשית: הנוהל קבע כי על השומרים בכניסה לבתי החולים לאסור הכנסת חמץ לבית החולים מבוקר ההכשרה לחג ועד סוף ימי החג וסילוק כל כלי הפסח, ללא יוצא מן הכלל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ