יהודה משי זהב היה סיפור הצלחה ישראלי שרצינו להאמין בו. הצד האפל תמיד היה שם

שאלתי פעם את יהודה משי זהב אם אין בהתלהבות שלו ושל אנשיו לרוץ לזירות פיגועים עקובות מדם, מתחרים להגיע אפילו לפני המשטרה וכוחות ההצלה, ניסיון לחקות את הריגוש ואת עוצמת הטסטוסטרון שחווים גברים צעירים ישראלים, לא-חרדים, בשירות קרבי בצה"ל. היתה לו תשובה מוכנה לשאלות כאלה. "אם העבודה של זק"א נראית לך חוויה, תצטרף אלינו פעם כשאנחנו נקראים לפנות גופה של זקן גלמוד שנרקבה במשך שבועות בדירה, עד שהשכנים מתקשרים למשטרה להתלונן על הריח". הסתפקתי בתשובה הזאת. כמו כולנו, רציתי להאמין בו.