מדעת המיעוט ועד המסר לחיילים: חמש הערות על דחיית הערעור של אלאור אזריה

עונשו של אזריה אמנם נותר על כנו, אך הכרעת בית הדין לערעורים נוגעת בכמה נקודות חשובות. זה מה שאמרו השופטים על המפקדים בשטח, עדות מפקד הפלוגה והפוליטיקאים שניסו להתערב

גילי כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי כהן

בית הדין הצבאי דחה היום (ראשון) את הערעורים במשפטו של אלאור אזריה. השופטים נימקו על פני 158 עמודים את קביעתם כי אזריה ירה במחבל הפלסטיני עבד אל-פתח א-שריף ממניע נקמני, ולא מתוך תחושת סכנה. למרות דעת מיעוט, הרכב השופטים המורחב החליט להותיר על כנו את העונש שנקבע לאזריה לאחר הרשעתו – שנת מאסר וחצי בפועל. על פניו אין חדש בהכרעת בית הדין לערעורים, אך היא מספקת כמה נקודות חשובות המסכמות את הפרשה.  

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אזריה התנהל כמי שנמצא במטווח, לא בזירה מבצעית

השופטים הצביעו על שש נקודות המוכיחות שאזריה פעל כאדם שלא נשקפת לו סכנה מהמחבל, בדקות שלפני ואחרי הירי: אזריה הלך "בהליכה מדודה", שלא משקפת שום מצב חירום; הוא הסתכל לעבר המחבל לפני הירי ומבלי שהראה "סימני דחק או מצוקה"; הוא מסר את הקסדה לחברו בתנועה שגרתית; הוא דרך את הנשק בזהירות, תוך הרפיית רצועת הנשק – ולא כפי שמתנהלים במצב חירום; לפני שירה, אזריה צעד לכיוון המחבל וכיוון את נשקו; אחרי הירי היתה התנהגותו של אזריה "רחוקה שנות אור מן המצופה והסביר, לו אכן בנטרול של סיכון מיידי המדובר היה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ