בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכרעת הדין במשפט משה קצב | עדותה של א' ממשרד התיירות

כאשר א' ממשרד התיירות החלה לעבוד בלשכת קצב היא היתה שם כמלכה. אחרי המחמאות הגיעו מעשי האונס, ולבסוף - ההשפלה

תגובות

במשך שמונה דיונים בבית המשפט העידה המתלוננת המרכזית בכתב האישום, א' ממשרד התיירות, על המעשים שביצע בה קצב. בעדותה, המתפרסמת לראשונה עם התרת פרסומה של הכרעת הדין המלאה, סיפרה על התנהלותו של קצב בלשכה: כיצד המליך נשים שרצה בקרבתן, גיבה אותן והחמיא להן, ואז ניסה לכפות עליהן מגע מיני. כשסירבו, השפילן והרחיקן מהלשכה, עד כדי פיטורן.

"בימים הראשונים הוא היה נורא נחמד", סיפרה א' בבית המשפט. "אחרי כמה ימים הוא כבר התחיל להחמיא לי על זה שאני עובדת טובה... אחר כך, אחרי גם כן כמה ימים... הוא התחיל להחמיא לי שיש לי שיער יפה, שאני נראית טוב... שיש לי גוף יפה, שאני סקסית, שיש לי שיער יפה מאוד ומחמאות מהסוג הזה... עוברים עוד שבוע... הוא היה אומר שהוא התגעגע אלי, הוא חשב עלי כשהוא עזב את המשרד".

"בואי נהיה כמו איציק וכוכי", קצב אמר לה, לדבריה. "אני לא הבנתי מה הוא רוצה, כי הוא אדם נשוי". הוא שאל אותה אם היא משתמשת באמצעי מניעה והיא הגיבה במבוכה. "את לא יודעת מה לעשות, זה הבוס שלך", הסבירה לשופטים, "כל מה שאת רוצה זה לקבור את עצמך באותו רגע".

"אני אומרת לו די, אבל לא יותר מדי"

תחילה, סיפרה, הוא גרם לה להרגיש כמו מלכה. "הוא נתן לי את התחושה, שאני מעל כולם ואין שני לי", אמרה. "כל תקופת ההמלכה... היתה בערך, בערך בין שלושה לארבעה חודשים, משהו כזה... על הציר של החצי שנה".

"בהתחלה", לדבריה, היו "התחככויות כאלה... הוא מתחיל כאן ברגל, סתם נגיעות קטנטנות... ואחרי זה כבר עבר לחלק הזה של הישבן. אני כל הזמן זזה". קצב ממשיך ולדבריה, "אני כל הזמן מנסה להתנגד... זה לא נוח לי, זה לא נעים לי. אני אמרתי לו די כאילו, אבל לא יותר מדי". א' העידה על עשרות נגיעות.

לדבריה, קצב ביקש ממנה ללבוש חצאיות ולפתוח כפתור בחולצתה. "אני מנסה להתחמק, בחלק מהפעמים אני מצליחה. בחלק מהפעמים אני לא מצליחה... יש פעמים שאני פותחת ויש פעמים שאני לא פותחת... התחושה היא לא נוחה, היא מביכה". על פי עדותה, קצב ביקש שתבוא עם חצאית, נגע ברגלה במהלך נסיעות ברכב, ניסה לגעת לה בחזה בלשכה, והיא הצמידה ניירות לחזה בניסיון להתחמק מנגיעותיו.

היא סיפרה כי קצב נהג לבקש ממנה שתעמוד ליד הספריה, כדי שאם ייכנסו אנשים, יחשבו שהוא מראה לה ספר. לדברי א', "הוא לא אמר אם לא תיעתרי לי אני אפטר אותך, אבל זה היה ברקע כל הזמן. כל הזמן החוסר איזון ביחס הכוחות כאילו... יש דברים שנאמרים בלי מלים. את תלויה בו, הפרנסה שלך תלויה בו, הוא יחליט אם תעבדי שם או לא תעבדי שם".

"הוא לקח אתו נייר מגולגל, כאילו בא לעבוד"

אחר כך קצב התחיל להתקשר לביתה. "היו שיחות שהתחילו כשיחות עבודה וגלשו לא לעבודה". בשיחות אלה ביקש ממנה לשכב על המיטה, להוריד את החולצה, להוריד את התחתונים. לדבריה, "לא יכולתי לנתק לו את הטלפון, הבוס שלך".

כשנודע לקצב כי א' גרה לבד, הוא הזמין את עצמו אליה לדירה. "אני התחמקתי, אמרתי חברה שלי צריכה לבוא אלי, בכל מיני ניסיונות התחמקות, שאני לא זוכרת את כולם... לא רציתי שהוא יבוא. זה לא, לא הצליח לי".

א' נסעה עם קצב לביתה ודאגה שמא שכנים יראו אותם. "ועוד אני אמרתי לו תשמע... יש שביל כזה ללכת... זה לא נעים. אני כל הזמן דאגתי שלא יראו אותי אתו... כאילו מה פתאום הוא בא איתי לדירה שלי... אנשים מדברים. לא רוצה, זה השם שלי... הוא לקח אתו נייר מגולגל כאילו בא לעבוד... ואז אני גרתי בקומה רביעית... אם מישהו מהשכנים יראה אותו... לפי מה שזכור לי לא הדלקתי את האור".

בדירה קצב התקרב אליה כדי לנגוע בחזה. "הוא התחיל להתקרב אלי, ולנסות להצמיד את היד שלו לחזה שלי, בקיצור... אני הולכת אחורה... עד שנתקעתי בארון... לא היה לי לאן לברוח... אני עם הגב לארון... והוא נצמד אלי והכניס את היד שלו לחזה ואז הדפתי אותו".

"אני רק זוכרת שהייתי על הרצפה"

כארבעה חודשים לאחר תחילת עבודתה בלשכה, התלוותה א' לקצב לאירוע בפארק במרכז הארץ. בתום האירוע אמר לה קצב כי תתלווה אליו למשרדו בתל אביב שם שכח דבר מה. כשעלו התיישבה א' על אחד הכיסאות וקצב החל לגעת בה: "היה ניסיון שלו להוריד לי את המכנסיים... היו לי מכנסיים עם גומי והוא משך אותם כל הזמן למטה. וכאן התחלתי להיאבק אתו. הוא מושך ואני מושכת למעלה, והוא מושך ואני מנסה למעלה", סיפרה א' בבכי לשופטים.

"זה היה מין מאבק כזה, ואני עכשיו מנסה להתחמק.. אני כאילו בורחת מהכיסא... הגעתי למצב שממש אני יושבת על קצה הכיסא... הוא מושך ואני מושכת... מצאתי את עצמי יושבת, שוכבת, עדיין לא שוכבת לגמרי על הרצפה... אני לא זוכרת אם הוא דחף אותי, אם אני נפלתי כי ישבתי בקצה הכיסא... אני רק זוכרת שהייתי על הרצפה".

"בסוף הוא הצליח למשוך את המכנסיים... הוא הוריד לגמרי, עם התחתונים... הוא לא הוריד אותם לגמרי, זה מה שאני זוכרת, כי אני זוכרת שאחר כך לא חיפשתי אותם בצד... אני כל הזמן נאבקתי ואמרתי שאני לא רוצה, די, במלים קטנות, לא בצעקות, די תפסיק, אני לא מעוניינת, אני לא רוצה, ניסיתי להתנגד עם הגוף שלי". קצב אנס אותה, וא' סיפרה: "פחדתי להיכנס להיריון... זה עוד יותר הלחיץ אותי.. ואז אני לא זוכרת בדיוק איך זה נגמר".

"כעסתי על עצמי, איך לא ראיתי"

כחודשיים לאחר מכן אמר קצב לה כי בכוונתו ללכת לנוח בחדר שהזמינה לו במלון פלאזה בירושלים. הוא ביקש כי תבוא מאוחר יותר לעבור אתו בלובי על הדואר. כשהגיעה למלון, התקשר אליה קצב וביקש שתעלה לחדרו כי לא סיים להתארגן. "אני הבנתי שזה שנייה לחדר, הוא לא סיים להתארגן וכבר יורדים לעבוד בלובי... ברור לי שזה שנייה אחת... הוא מסיים להתארגן ואני יורדת למטה, אנחנו יורדים למטה ללובי, לעבוד, לעבור על הדואר".

א' עלתה לחדר ושם פגשה את קצב לבוש בחולצה ותחתונים. היא התיישבה על קצה המיטה והסיטה את מבטה מתוך מחשבה שהוא ילבש את מכנסיו והם ייצאו מהחדר. אך לדבריה, אז "הוא נצמד אלי ועוד פעם מתחיל לגעת בחלק העליון... של הגוף... ואני מנסה להתרחק... הוא מתקרב ואני מתרחקת, הוא מתקרב ואני מתרחקת... על המיטה... נפלתי על המיטה... אני שוכבת על המיטה... והוא מתחיל למשוך לי את המכנסיים, ממש כמעט כמו מה שהיה בפעם הראשונה".

"אני גם אמרתי שאני לא רוצה, די, תעזוב, במלים כאלה, אני לא זוכרת בדיוק... אבל אלה היו המלים. די, תעזוב, אני לא מעוניינת, אני לא רוצה". אך קצב אנס אותה. "אני זוכרת את היובש בגרון שלי, אני לא יודעת למה אני זוכרת, זה מה שאני זוכרת, שאני רוצה כאילו להגיד עוד יותר דברים, ופתאום נתקע לי, ופתאום כאילו גם חזר אלי הפעם הראשונה". לדבריה, "כעסתי על עצמי, איך לא ראיתי, איך לא שמתי לב, איך לא נדלקו לי נורות אדומות".

"אני לא נענית, אז הוא קורא למישהי אחרת"

לאחר מכן קצב החל למדר אותה מהלו"ז שלו, מהפגישות שלו, לא שיתף אותה בסיורים, לא התקשר אליה בעניינים שהיו בלב עבודתה, ובמקום שהכל יעבור דרכה, הכל חלף מעל ראשה.

"אז התחילה תקופה ההשפלה, זה גם התחיל בהדרגה. כבר הרגשתי שאין לי את הגב שתמיד היה לי ממנו, שהוא לא נותן לי גיבוי בכל מיני דברים, הוא התחיל לצלצל כאילו ישירות למזכירות ולא דרכי, כל מה שבדרך כלל השר מתקשר לראש הלשכה שלו, לקבל עדכונים... הוא התחיל לסכסך ביני לבין עוזרים בלשכה... מזכירות שהיו כפופות אלי, צביקה ברוקנר קרא להן לפגישה ואמר להן, שהם לא מקבלות יותר הוראות ממני... הכל היה בהדרגה... אבל זה בערך אפיין את המחצית השנייה של השנה שעבדתי בה שם".

לדבריה, "התחושה היתה כאילו אני לא נענית אז הוא כאילו קורא למישהי אחרת... שכאילו היא מוצאת חן בעיניו, אז אני עוקף אותך".

השופטים כתבו על עדותה של א' ממשרד התיירות: "חוזקה ואמינותה של עדות א' אף שאינה נקייה מפגמים של חוסר זיכרון הקוטעים את תיאור רצף האירועים, נובעים מהאותנטיות שבה, והיא מלווה בהבעת רגשות אמיתית. בשל העובדה שהעדות ניתנת ממרחק זמן מהאירועים עצמם, יש בה אמנם אי התאמות ואי דיוקים, הקדמת מאוחר למוקדם וחוסר דיוק באשר למיקום האירועים בזמן, כך קיימים חללים בזיכרון אולם אך טבעי שכך תישמע עדותו האמיתית של מי שאינו מתיימר לזכור אירועים ישנים על פרטי פרטיהם בלוחות זמנים מדויקים. הגרעין הקשה של העדות נותר איתן והוא זועק באמינותו".



א' ממשרד התיירות מגיעה להעיד בבית המשפט באוקטובר 2009



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו