בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוקר קפקאי בבית הדין ברמת גן

בדיון שהתקיים השבוע במשפט העיזבון של פרנץ קפקא שוב לא התקבלה הכרעה, אך סדרה של התרחשויות מוזרות שלא היו מביישות את הסופר גנבו את ההצגה

תגובות

לא מעט התרחשויות מוזרות נרשמו השבוע בבית הדין למשפחה ברמת גן, בעת הדיון במשפט העיזבון של פרנץ קפקא ומקס ברוד. התקלות במערכת המיחשוב, עליהן התלוננה השופטת כבר לפני כשנה, עדיין לא תוקנו, והיא הודתה שאין לה גישה לחלק מהמסמכים, "כי יש באג במערכת".

גם החלון מאחוריה, שצופה מהקומה החמישית אל נוף עירוני מכוער של הגבול בין רמת גן לבני ברק, סיפק אנקדוטה משעשעת. מדי כמה דקות צצו בו פועלים על מנוף, ולרגע היה נדמה שהם עומדים להתפרץ מהשמים לאולם הקטנטן, שגם כך היה צר מלהכיל את יושביו. מהתקרה נשמעו דפיקות פטיש חזקות, שהוסיפו לאווירת אתר הבנייה בתוך בית המשפט.

בטרם נפתח הדיון, הסתובבה במסדרונות בית המשפט אשה נמוכת קומה עם כובע לראשה כשבידה חבילת דפים. ענת פרי שמה. במקצועה היא היסטוריונית ופליאוגרפית (חוקרת כתבי יד עתיקים). היא באה במיוחד מירושלים ביוזמתה, כדי להגיש לבית המשפט תיק עב כרס, "חוות דעת עצמאית", אשר כולל הוכחות שמבססות את טענתה שכל הדיון המשפטי בפרשת העיזבון אינו תקף.

60 עמודים מנומקים ומלומדים היא כתבה, פרי עבודת מחקר של חודשים ארוכים. בהתבסס על טיעונים שחוזרים בזמן עד לימי האימפריה האוסטרו-הונגרית, היא טוענת כי מקס ברוד גזל את כתבי היד של חברו קפקא בניגוד לחוק ולכן לא היה מוסמך להוריש אותם לאמה של חווה הופה. את כתבי היד של הסופר הצ'כי הגדול יש להחזיר ליורשיו החוקיים, היא אומרת. "כאשר בוחנים את הנסיבות ההיסטוריות, אין מנוס מן המסקנה המצערת, שברוד גרם עוול קשה ליורשי קפקא, ותבע לעצמו בעלות על כתבי יד השייכים להם ממניעים זרים ואנוכיים".

לקפקא לא היו ילדים. יורשיו הם הצאצאים של שלוש אחיותיו, שנרצחו בשואה. בהתכתבות באימייל אמר אחד מהם, מיכאל שטיינר מלונדון, כי אין לו כל תביעה לבעלות על כתבי היד האלה וכי אינו מעוניין להתראיין בנושא.

בעולם מתוקן היתה ניתנת לגברת פרי הזדמנות להשמיע את קולה ולשטוח את טיעוניה המעניינים. אלא שבעומס הקיים על מערכת המשפט לא היה לה כל סיכוי למצוא אוזן קשבת, והיא חזרה כלעומת שבאה. מאוחר יותר, למען הסר ספק, הודיעה השופטת שאין לה בכלל כוונה לעיין בחומר.

את ההצגה גנב עו"ד אביגדור פלדמן, שנתן את הופעת הבכורה שלו במשפט. את הדיון הקודם הוא החמיץ, משום שנאלץ לשמוע את השופטים מרשיעים את לקוחו משה קצב. פלדמן הוא עורך הדין הרביעי ששכרה חווה הופה, היורשת של כתבי היד. שניים התפטרו באמצע הדרך הארוכה.

לדיון הוא נכנס באיחור ורק בקושי מצא מקום פנוי. "בפעם הבאה אביא כיסא מהבית", אמר לשופטת. "בפעם הבאה אדוני יגיע בזמן ויביא כיסא מהבית", השיבה לו. מבחינת פלדמן הכל ברור: כתבי היד של קפקא, אשר ירשה הופה מאמה, הם רכושה הפרטי והיא תוכל לעשות בהם ככל שתחפוץ. כתבי היד של מקס ברוד יימכרו לארכיון שידע לשמור עליהם בצורה הטובה ביותר. כל השאר הם רק רעשי רקע.

לשאלה מי הארכיון שיתאים למשימה מסרב פלדמן להשיב באופן ישיר, אך אומר שלהתרשמותו, הספרייה הלאומית בירושלים נעדרת את האמצעים והתקציב לטיפול בכתבי היד האלה. "לצערי, ישראל לא יודעת לשמור על נכסי התרבות שלה", אמר בטון מתנצל. בספרייה דחו מכל את הטענות וסיפרו על תקציב עתק של מאה מיליון דולר, מחלקות חדשות שנפתחו, כוח אדם מיומן וצעיר שגויס למשימה ובניין מפואר ומצויד במיטב הטכנולוגיה, שעומד לקום ליד הכנסת.

בהפסקה איבד לרגע פלדמן את שלוותו, והתפרץ בצעקות לעבר מנהלת מחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית. הרקע לוויכוח בין השניים היה אמירה עוקצנית שסיננה בשקט, אשר הגיעה לאוזניו של פרקליט הצמרת. "יש לו מספיק כסף. מה הוא צריך גם את הכסף של חווה הופה?", אמרה. "זה לא עניינך אם אקבל ממנה מיליון או שני מיליון שקלים", השיב, ודרש לדעת מי אחראי עליה בספרייה הלאומית. "אברר את זה בעצמי", אמר בסוף. "בושה שכנציגת מוסד ממלכתי את מגדפת אותי".

בהמשך, כשהתחדש הדיון, נמשכה ההתנצחות גם באולם בית המשפט. "אנחנו לא מוכרים, אלא שומרים על כתבי היד לעם ישראל. אלו ערכים", אמרה נציגת הספרייה הלאומית, כשביקשה למחות על האפשרות שכתבי היד של קפקא יימכרו לכל המרבה במחיר. "תצטרכו למכור את כל כתבי הרמב"ם שברשותכם, רק כדי לממן את פתיחת הכספות של קפקא ולדעת מה יש בתוכן", סינן בזלזול אחד מעורכי הדין באולם. "ממש נציגת האומה", סיכם פלדמן. בסוף, בלחישה ממש, הוסיפה נציגת הספרייה: "זו ממש מושבת עונשין", על שם אחד מסיפוריו של קפקא.

על דבר אחד הסכימו כולם. היטיב לנסח אותו עו"ד יוסי אשכנזי, אחד ממנהלי העיזבון בתיק. "התיק מסתובב מספיק זמן. אפשר לקדם אותו להכרעה סוף סוף", אמר באומץ לשופטת, וזכה לתמיכה גורפת. "נורא נחמד לי לראות אתכם כל פעם, אבל באמת...", אמרה השופטת לאות הסכמה.

בהמשך, כשפנתה לנציגי התקשורת שישבו באולם, שאלה השופטת: "כל הטענות פה באמת מעניינות אתכם?". אולי אפשר לנצל את הבמה הזו כדי להשיב לה שלא כל כך. המשפט, שנמשך כבר חודשים ארוכים, מרבה לעסוק בשאלות טכניות ומנהלתיות. מושגים כמו "יורש אחר יורש", "כתבי מתנה", "עיזבונות" ו"צוואות" נזרקים בו לחלל האוויר פעם אחר פעם. מה שחסר הוא התייחסות לשאלה המוסרית הבסיסית: האם ראוי שכתבי היד של קפקא, שניצלו בדקה התשעים מידי הנאצים, אשר רצחו את משפחתו, יימסרו בסופו של דבר לגרמניה?

עו"ד פלדמן סבור שכן. ברוד, לדבריו, הכיר בקיומה של גרמניה אחרת כבר בתום המלחמה ואף ביקר בה מדי שנה. מנגד, טוענת מרגוט כהן, העובדה הוותיקה ביותר בספרייה הלאומית, שפגשה אישית את מקס ברוד, כי הדבר בלתי מתקבל על הדעת. כך או כך, את בית המשפט זה ממילא לא מעניין. הדיון הבא יתקיים בחודש הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו