שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גזר הדין במשפט משה קצב | לחיות במקום מתוקן

מי ייתן שהמלים "קצב" ו"שבע שנים" ייהפכו למנטרה, שתתנגן מעתה בראשו של כל אדם ששוקל לכפות את עצמו על אשה (או גבר)

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

היום לא היה יום עצוב. היו דווקא הרבה ימים עצובים הקשורים לפרשת קצב: ימים שבהם הוא אנס, תקף והטריד נשים. ימים לא מעטים, ואף חודשים ושנים, שבהם נשים, עובדות משרד התיירות או לשכת הנשיא, היו נתונות לטרור מיני מצד הבוס שלהן. לעומת הימים האלה, היום - כמו 31 בדצמבר, אז פורסמה הכרעת הדין במשפטו של משה קצב - היה יום שבו נעשה צדק. וגם נראה.

לא מדובר בשמחה לאיד, אלא בהזדמנות נדירה שבה גם מי שלרוב מתקשים למצוא סיבות להתגאות בדרך שבה דברים מתנהלים כיום במדינת ישראל - יכולים להרגיש שהם חיים במקום מתוקן. גם אם מנסים להימנע מסופרלטיבים, פשוט אין ברירה: מדובר באירוע היסטורי. מי שכיהן כנשיא המדינה הורשע באונס וכראוי, נשלח לכלא.

זה לא אומר שמהיום לא יהיו עוד מעשי אונס בישראל, תקיפה מינית תיעלם מן הארץ והטרדה מינית תיהפך לאגדה אורבנית. זה לא יקרה כל כך מהר, למרבה הצער. התופעות האלה מושרשות מדי, ועוד יותר מכך התפישות המובילות אליהן: תפישות שמקורן במוסדות עתיקים של "זכות הלילה הראשון", של נשים כקניינם של גברים, כמי שייעודן לענג אותם והן עומדות לרשותם מתי ואיך שיחפצו. זה נשמע ארכאי, זה נשמע מזמן, אבל זה כאן, בינינו. קצת מתחת לפני השטח לעומת העבר, אבל רק קצת.

אז בית המשפט גזר על משה קצב שבע שנות מאסר. מי ייתן (או תיתן) שהמלים "קצב" ו"שבע שנים" ייהפכו למנטרה, שתתנגן מעתה בראשו של כל אדם ששוקל לכפות את עצמו על אשה (או גבר). של כל "בן טובים" או "מלח הארץ" שמשתכר קצת ומתנפל על מישהי. של כל מי שחושב שאם מישהי הסכימה לשתות אתו קפה אז כבר ברור מה היא רוצה. של כל מי שבטוח שהבחורה שחולפת עכשיו ברחוב ממש מתה לשמוע מפיו שיש לה אחלה תחת. קצב. שבע שנים. קצב. שבע שנים.

אכן, יום היסטורי. אבל היסטורי בעיני מי? אם רק נשים, ועוד קומץ גברים, יחשבו שמדובר באירוע מכונן - ההישג שבעשיית הצדק במשפט הזה יהיה קטן מדי. היום שבו גם מרבית הגברים יכירו בכך שהשינוי החברתי שכרוך בפמיניזם, ובתוכו ביעור האלימות המינית, הוא שינוי חשוב וחיוני גם בשבילם - יהיה יום היסטורי במלוא מובן המלה. בשביל שהיום הזה יגיע עוד בזמננו, צריך להמשיך לעבוד קשה. בהסברה, באכיפה, במחאה, בחינוך מגדרי - שהוא אולי החשוב מכל, כדי שיגדלו כאן דורות חדשים של גברים.

התפרצותו של קצב היום לעבר שופטיו היתה במידה רבה יבבתו של הגבר היש?ן עם דעיכתו; לא מבין איך זה קרה לו, לא מקבל את הדין. ומי שבכל זאת עצוב לו, נאמר על ביזוי מוסד הנשיאות, יכול כבר להתחיל לחשוב קדימה: בפעם הבאה שייבחר נשיא בישראל, למה שזו לא תהיה נשיאה? ורצוי פמיניסטית. זה יהיה חידוש מרענן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ