בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גזר הדין במשפט משה קצב | ואף מלה של חרטה

אתמול אמרו כולם שזהו "יום עצוב". הימים (והלילות) העצובים באמת היו כאשר מי שהיה שר ונשיא המדינה, הטריד, שלח ידיים ואנס

תגובות

רגע הקראת גזר דינו של אדם הוא לעתים רגע מעורר חמלה; משה קצב לא עורר אתמול כל חמלה. דווקא בעת הקראת הכרעת הדין, לפני כשלושה חודשים, יצא לבי מעט אליו: הוא ישב אז לבדו על ספסל הנאשמים, לוגם מים, שותק, פניו מאפירים והוא הולך ומתכנס אל תוך עצמו וגורלו. אתמול לא היו מים, לא שתיקה וגם לא חמלה. קצב התפרץ כמה פעמים אל עבר השופטים, שם עצמו לדרייפוס, את משפטו דימה ל"משפט בולשביקי"; לא היתה לו, למסכן, הזדמנות נאותה להתגונן, כך טען, לא להעלות עדים ולא להציג ראיות. "משפט שקר", הוא זעק, מתנגד לפרסום פסק דינו בהמשכים, כאילו הוא לא אנס והטריד, אנס והטריד - בהמשכים.

אל האולם הוא נכנס כשהוא מוקף בגברי משפחתו שעמדו במשך דקות ארוכות במעגל כמו-קמאי סביבו, מגוננים על יקירם כגונן מאבטחים על נשיא מדינה. במשפחה הזאת, הפמיליה מקרית מלאכי, אין נשים, מסתבר. או שמקומן לא כאן, או שהן לא יוצאות להגנתו - רק חבורת הגברים, כ-20 במספר, מבטיהם קודרים וקשים, מרביתם חובשי כיפות סרוגות, שהקיפוהו במעגל, לוחשים מדי פעם משהו על אוזנו של מישהו. שוב השטיק של לא-תצלמו-אותו-על-ספסל-הנאשמים. קצב חיכה לצאת המצלמות, עד שיתפוס את מקומו הראוי לו, כאילו שזה עוד משנה משהו לגביו. אף מלת סליחה, כמובן, שום רמז להודאה, על חרטה אין מה לדבר - אפילו "הבחורות" יודעות שהן שיקרו, אמר. הו, "הבחורות". הו, הסגנון.

לגזר דין של דעת הרוב הקשיב בשקט, רק קריאת ביניים אחת: "לא אני הגשתי עתירות לבג"ץ", ורק פעמיים קם ממקומו ללחוש משהו על אוזנו של פרקליטו, ציון אמיר, כמתעלם במפגיע מהשופט ג'ורג' קרא שחרץ את דינו בשקט, באריכות ובחריפות. אבל כשהחלה שופטת דעת המיעוט, יהודית שבח, להתגולל באופן שערורייתי על העיתונות, המפגינות והיועץ המשפטי לממשלה - זה בדיוק מה שחסר עכשיו לישראל, שופטת שמתגוללת על העיתונות ועל מפגינות - חש קצב ברוח הגבית שנושבת לעברו והחל לצעוק: "השקר ניצח, ציון" - לפרקליטו; "נתתם לזדון לנצח" - לשופטים; "הם טועים, הכל שקר", לבנו, שניגש אליו באמצע הקראת דעת המיעוט וזכה להרעפת מטר נשיקות אב-מורשע, עוד נשיקה ועוד נשיקה, בעוצמה רבה.

דברי השופטת שבח לא היו מביישים שום נאום פופוליסטי בכיכרות: "אם הנאשם לא ראוי לרחמי בית המשפט, העם בישראל, שהנאשם היה נשיאו, ראוי גם ראוי. החרפה תוסר ובא לציון גואל", אמרה מי שהגדירה את קצב כקורבן של "משפט שדה" ולכן ביקשה להקל (מאוד) בעונשו. לשופטת שבח יש לומר: העיתונות מילאה את תפקידה, כמותן גם הנשים המפגינות. זה לא אמור היה להשפיע על בית המשפט, אם בית משפט הוא. זה גורלו של איש ציבור, שבמשך שנים מעניקה לו החברה שלל הטבות ומותרות, ובמעידתו היא מחמירה אתו.

ואז קם אחד מאחיו של הנשיא לשעבר וצעק בגסות לעבר קרא: "תפסיק לחייך מתחת לשפם". לקרא אין שפם, למרות שהוא ערבי, ולמיטב ראייתי הוא גם לא חייך. קרא התעלם מההערה, מישהו אחר שהיה מתפרץ כך כלפי בית המשפט כבר היה מוצא מהאולם. קרא התגלה אתמול שוב כשופט מרשים ומעורר כבוד. משפט המפתח בגזר הדין שלו: "הנאשם ביצע את המעשים ככל האדם - וככל האדם עליו לשאת את עונשו", ראוי להיכנס לדברי ימי המשפט בישראל.

אחר כך החלה ההתמקחות על מועד ביצוע גזר הדין. בעוד 30 ימים, אולי בעוד 45 ימים, בגלל הפסח. פתחו יומנים ורשמו, בלי כל שמחה לאיד: שמונה במאי, 2011 - קצב בכלא.

אתמול אמרו כולם, מנשיא המדינה הנוכחי ומטה, שזהו "יום עצוב". לא, אתמול לא היה יום עצוב - היום העצוב באמת, הימים (והלילות) העצובים, היו אלו בהם מי שהיה שר התיירות, שר התחבורה ונשיא המדינה, הטריד, שלח ידיים ואנס. מהומה אחרונה, לפני יציאה: האחים והבנים נדחפים ודוחפים את אנשי האבטחה. קצב בקול ניחר לאחראי על אבטחת בית המשפט: "הוא פוגע בילדים שלי". אבל אתמול הובהר (כמעט) סופית שמי פגע בילדים וב"בחורות" הוא הנשיא השמיני של מדינת ישראל, שייכנס כנראה בשמונה במאי לכלא, בעוון פשעי מין חמורים.



קצב יוצא מהאולם, אתמול. שם עצמו לדרייפוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו