בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בעולם התחתון: הקברים של העבריינים

לאחר שבחייהם הילכו אימים על הסובבים אותם, עם מותם הפכו עברייני הצמרת של המדינה ל"לב חם", "נשמה טהורה", "מלאך" ו"בונבוני". בין מצבות גרנדיוזיות למצלמות אבטחה, מסע במעגל סגור

תגובות

קדיש פוזנן, גיבור "המשרד למקרים מיוחדים" של נתן אנגלנדר, נשכר בשנות ה-70 בבואנוס איירס על ידי יורשיהם של עבריינים וזונות יהודים, שהלכו לעולמם עשרות שנים קודם לכן. הבנים והנכדים "שילמו לפוזנן כסף טוב כדי שימחק את השמות" מעל המצבות בבית הקברות היהודי שהוקם בחשאי למען הפושעים. הם עשו זאת מתוך "בושה נוראה" ובעיקר מחשש של מי שעדיין חיים, על רקע אווירת טרור וחטיפות ששלטה באותם ימים בארגנטינה.

במציאות, נדיר שיורשיהם של עבריינים מעלימים קברים, ואם מישהו חש בושה נוראה כל שעליו לעשות הוא לנסח טקסט מתאים. מסביב לעולם, הכיתובים על מצבות של פורעי חוק נמצאים על הרצף שבין התכחשות מוחלטת לנסיבות האלימות שבהן חי המנוח, ואולי גם סיים את חייו, ובין סגירת חשבונות נזעמת. בהקשר הזה כדאי להזכיר את השודד והאקדוחן ג'סי ג'יימס, שחוסל באפריל 1882 בידי שני נאמניו לכאורה, האחים פורד. מי שלחץ על ההדק וירה בו בגב היה בוב פורד, שאליו כוונו המלים שנחקקו על המצבה של ג'יימס: "נרצח על ידי בוגד ופחדן ששמו אינו ראוי להופיע כאן".

שנים רבות לאחר מכן, על קברו של אל קפונה, מראשי המאפיה בארה"ב (שנכנע דווקא לסיבוך של מחלת העגבת ב-1947), נכתב: "ישו שלי, רחמים", ואילו על המצבה הצנועה של המאפיונר מאיר לנסקי חקוק מגן דוד, והכתובת "לעד בלבנו". ככל שחלפו מהעולם דורות של עבריינים, העולם התחתון אימץ שפה מעודנת ומצוחצחת יותר.

לג'וני אטיאס יש חיוך יפה, נצחי. בבית העלמין של טירת הכרמל יש לא מעט מצבות כאלה, בעיקר של יוצאי קווקז, שמעליהן ניצב דיוקן המנוח בגודל כמעט טבעי, מוטבע על גבי שיש שחור. אצל הקווקזים הכיתובים חרוטים פעמים רבות באותיות קיריליות, ואצל אטיאס כתבו "ג'וני האהוב" בעברית. ג'וני האהוב מונצח מתחת לעיניים הצוחקות של מי שרבים הכירו דווקא כ"ג'וני הבודד", כשם הפאב שהיה בבעלותו בצעירותו, או מאוחר יותר כ"ג'וני המשוגע", שבשנות ה-80 הטיל אימה על חצי ניו יורק אחרי שייסד והנהיג בה את הכנופיה הישראלית שנודעה לשמצה. אטיאס נרצח על מדרכות ברוקלין ב-1990 בגיל 36, ואז הוחזרה גופתו הביתה, לטירה.

יוסף בן דוד, עובד חברה קדישא שחי בטירת הכרמל גם היום, זוכר את אטיאס מילדותם. הבזק של נוסטלגיה ואימה חלף על פניו כשהוא נזכר איך ראה פעם את אטיאס הנער "שובר את המוח ואת כל הפרצוף" למישהו ברחוב שקרא לו מניאק. "היה פחד להסתכל לו בעיניים, אני לא העזתי", התחלחל בן-דוד. רצה הגורל, ובן-דוד נתקל בעיני אטיאס כמעט מדי יום, בעבודתו בבית הקברות המקומי. כעת, כשהן ניבטות ממצבת שיש קרה, "אין בעיה להסתכל לו בעיניים", מחייך בן דוד, שניכר בו כי הוא רוחש כבוד לאטיאס גם היום. "שם בניו יורק הרבה אנשים ארבו לו, איימו עליו, אבל פה בטירה הוא מוגן. הוא חזר הביתה".

על פי ההלכה, כל יהודי ראוי לטהרה והספד ובקשת מחילה, לתפילת "אל מלא רחמים" וקדיש, כך שגם מי ששמו נקשר בעולם התחתון (עוד לפני שנטמן בעפר), נפרד מהעולם הזה כבן ברית. כל זה לא אמור להפתיע, וגם לא האבל והיגון של בני המשפחות שלעתים כבד מנשוא. בבית העלמין קרית שאול בתל אביב קבור שמעיה אנג'ל, שמת ב-2004 ממחלה קשה, בעיצומו של מאסר עולם. על המצבה נכתב: "אני מספידה לך גיבורי, צר לי עליך בעלי האהוב, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת החיים. ?היית בן אדם'".

אבל מביקור בכמה קברים הפזורים לאורכה של הארץ - כמעט ואמרנו סיור בין קברי צדיקים - מתברר שגנגסטרים יהודים עשויים למות ממש כפי שחיו את חייהם, עם אותה קשיחות מאיימת, שממשיכה להלך אימים על עובדי בתי העלמין. אך באותה מידה הם גם יכולים לנוח בשלום על משכבם, באופן שונה מאוד מהשם שיצא להם ברחובות ומהפולקלור התקשורתי שנרקם סביבם.

חנניה אוחנה נורה ב-5 במארס 2003, בחניון ביתו בגני תקווה. הוא היה סוחר סמים מורשע, וגם מה שמכונה "יעד מודיעיני בכיר" של המשטרה. אבל לא רק שלה. שני רוכבי אופנוע רעולי פנים הפתיעו אותו ואת אשתו בחניון תת קרקעי שמתחת לביתם, ביקשו מהאשה לזוז הצידה, ופתחו באש. האשה הצליחה להימלט, אוחנה מת.

אין לתאר את המצבה אלא כאובליסק, עשוי שיש שחור ומבריק, מתנשא מעל כל הקברים בבית העלמין נורדאו בכפר סבא, חותר אל צמרות הברושים שסביב. "יש לנו כלל שמצבה תהיה לכל היותר בגובה 80 סנטימטר, אבל לך תתעסק אתו", הצטדק איש חברה קדישא, כאילו חנניה אוחנה, שנמצא תחת קונוס השיש שגובהו כשלושה מטרים, מאזין לנו. כמו כל אנשי חברה קדישא בכל בתי העלמין (למעט בן דוד מטירת הכרמל), הקברן מכפר סבא הזהיר שלא נסגיר את שמו. הוא אמר שהוא חושש מגורל דומה לזה של בני הסה, מנהל חברה קדישא מחיפה שנרצח בינואר האחרון, מבלי שהמעשה פוענח עד כה.

בחברה קדישא מספרים, כי עד שהונחה המצבה היקרה של אוחנה על הקבר, בני המשפחה נשארו לשמור על הקבר במשך חודש שלם, 24 שעות ביממה, מחשש שמישהו ינסה לפגוע בקבר או לחטוף את הגופה. אחרי שהונחה המצבה, סיפרו, השמירה הוסרה. אחד מהם ידע לספר על קודים בעולם התחתון שלפיהם לא פוגעים בקבר סגור. כך או אחרת, סמוך לסוף שנת האבל על חנניה אוחנה, שני אחיו, רפי ומשה, יצאו למסע נקם קטלני נגד מי שחשבו שעומד מאחורי הרצח, ושני בני אדם שילמו בחייהם, אחד מהם בשוגג. האחים מרצים כעת מאסרי עולם.

תהיה אשר תהיה הכוונה, ניכר המאמץ של בני משפחת אוחנה דווקא לטשטש רמזים על נסיבות מותו. הם כתבו רק כי הוא "נפ'", כלומר נפטר, בא' באדר ב' תשס"ג. למרות הנוכחות הבולטת של הקבר, אין כאן ניסיון להאדיר את שמו של מי שהיה אחד האנשים החזקים באזור השרון, חבר משפחת פשע שהיא יריבה של משפחת אלפרון.

מה שכן בולט לעין הוא סימנים של חיבה לנפטר, בעיקר עקבות הנראים טריים שהותירו עליה זוג שפתיים משוחות שפתון. בשיש עצמו נחרטו כיתובים שונים בגופן של כתב-יד, כמו "חנניה", "בונבוני 1962-2003", וגם, בצד האחורי של האובליסק: "לב חם ונשמה טהורה, צדק ויושר היו דרכך".

תכונות אופי שכאלה היו כנראה משותפות לחנניה אוחנה המנוח וליעקב אלפרון, שנרצח חמש שנים אחריו וקבור בבית העלמין המטופח כפר נחמן ברעננה. בין שתי המשפחות שוררת זה שנים רבות מתיחות, בלשון המעטה, אבל שתיהן ביקשו להבליט את התכונות של הנרצחים כבני אדם, נאצלים וטובי לב, ולא חסכו גילויים של חיבה ורגשנות.

"איש חסד אציל נפש, ישר אמיתי וטוב לב, בעל, אב, אח, וחבר אוהב ונאהב, שהיה מקור אהבה ועוצמה לכולנו", נכתב על המצבה של אלפרון, עשירה בטקסט אבל סולידית יחסית בעיצובה. יעקב אלפרון הוא אחד היחידים מבין אלה שביקרנו, שלא זכה למצבת שיש שחורה. קברו הטרי יחסית הוא מקדש צבעוני ועשיר של מספד, כבוד למת וגם פריטי פופ וצעצועים. קערה עם קונכיות וצדפים, חלוקי נחל שעליהם נכתב "אתה המלאך שלי, אני אוהבת אותך", "אבא יקר", "פרח שנקטף", "אבא", "חבר יקר". על הקבר ולידו, בחלקה השמורה אולי לבת זוגו, מונחים צעצועים, כנראה של ילדיו, סוס פלסטיק, פמוטים ועליהם דמויות של מלאכים מכונפים, פרחים מלאכותיים, כדור בדולח ובו זוג אוהב של פרה ופר ורודים, וגם לוחיות מתכת חרוטות של "האבא הכי טוב" ו"לחבר הטוב ביותר בעולם".

אך לחוויית העלייה לקבר של אלפרון נוסף גם ממד של מתח הודות למצלמת וידיאו המכוונת אליו 24 שעות ביממה, ומעבירה את התמונות למוקד העירוני. זו לא המצלמה היחידה בבית הקברות כפר נחמן, אבל קשה לשער שהיא הוצבה מעל הקבר הספציפי במקרה.

סיפור שונה מעט יש לקבר של פליקס אבוטבול בנתניה, שבו ומסביבו אפשר למצוא רמזים עבים לנסיבות האלימות של מותו. גם עליו נכתב "נפ'", אבל בהמשך מפורט כי הוא "נקטף בטרם עת" ואפילו "השם יקום דמו". הקבר הזה, שמצבת שיש שחורה ונוצצת מחפה עליו, הוא אחד הבולטים ביותר בכל בית העלמין של נתניה, חוסה תחת פרגולת עץ וצמחייה. גם כאן אמרו לנו: "מי רוצה להתעסק עם אנשים כאלה. אתה היית מוכן להתעסק עם אבוטבול?". פליקס אבוטבול, "בייזה", הוא דמות מרכזית בכל תרשים על משפחות הפשע בישראל, אביהם של אסי ופרנסואה. חמש יריות אקדח השיגו את פליקס ב-2002 בפתח בית המלון "רויאל" שבבעלותו בפראג. בייזה היה איש עסקים ששלח ידו בהימורים ובעסקים שונים. המשטרה הגדירה אותו כראש ארגון פשיעה, וייחסה לו את העבירות החמורות ביותר, אבל מעולם לא הצליחה לשים יד על ראיות מספקות שיביאו להרשעתו.

כשנרצח ועמדו להביא את גופתו לישראל, משפחת אבוטבול דרשה מחברה קדישא למצוא לפליקס מקום סמוך לקבר אביו, פרג'י (פרנסואה). "היה לא קל", סיפרו אנשי החברה, שמצאו לבסוף פתרון בדוחק, מרחק עשרה קברים מהאב, באזור ש' של בית הקברות. במה שנראה כמו מקרה, החלקה שנמצאה שוכנת ממש מול קברו של האדמו"ר מצאנז, יקותיאל יהודה הלברשטאם, שנפטר שמונה שנים קודם לכן בגיל 89. שני הקברים הם סמלים של נתניה: האחד שייך למי שייסד בה קריה חסידית ושושלת אדמו"רים, השני ייסד בה שושלת שמנהלת ארגון פשיעה.

לשני המנוחים יש חלקות קבר מהבולטות ביותר בבית העלמין העירוני: "הציון" של הרבי מצאנז שוכן במבנה בטון שעליו נכתב בשלט "מקום קדוש", ואילו בני משפחתו של פליקס בנו מעל קברו פרגולת עץ, עם ספסל קטן, עצים ננסיים ושיחים שסוככים על המצבה.

מעל הקבר של אבוטבול יש עמוד גבוה, שעליו מותקנים פנסים וגם מצלמת אבטחה. לדברי אנשי חברה קדישא, המצלמה יצאה מכלל שימוש כבר לפני כמה שנים, ומי שהציב אותה היו בני משפחת אבוטבול. כיום, כשאסי אבוטבול עצמו כלוא, אין מי שיצפה בתמונות.

אנשי חברה קדישא התחמקו מהשאלות מי זכאי להקים מבנה מעל הקבר ומי לא. "בדרך כלל אנחנו לא מאשרים דברים כאלה, אבל כשניסינו להגיד את זה היתה בקשה מפורשת של המשפחה ?אל תפריעו'", סיפר מישהו מהם. "אנחנו בסך הכל אנשי חברה קדישא, שמשתדלים להישאר מעל המצבה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו