בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

5.5.1997 / איש העסקים נחום מנבר מואשם בבגידה

היום לפני 14 שנה:

תגובות

ב-1 בדצמבר 1995, התפרסם ב"הארץ" ראיון שערך רונן ברגמן עם נחום מנבר, "אדם מבוקש בחוגים פוליטיים", תורם למפלגת העבודה, שמנהל את עסקיו "בעיקר בצרפת, ממשרדו הראשי וביתו בעיר ניס". בישראל נודע מנבר באותן שנים "בעיקר בזכות מעורבותו בספורט, ושלוש קבוצות כדורסל קשורות בשמו: הפועל חולון, הפועל ירושלים ואלופת הנשים אליצור חולון".

בעולם, לעומת זאת, הוא נודע כנושאו המרכזי של מסמך 499080 של משרד החוץ האמריקאי: "ב-16 ביולי 1994 קבע עוזר שר החוץ תומאס מקנמארה כי נחום מנבר ושתי חברות השייכות לו שברו את האמברגו האמריקאי על איראן כאשר מכרו לה מרכיבים של נשק כימי המשמשים לייצור גז חרדל וגז עצבים", כתב ברגמן. "כך נכנס נחום מנבר לרשימה השחורה של ממשלת ארצות הברית". באפריל 1995 הופיע שמו של מנבר בכתבה מאת הניו יורק טיימס, שקשרה אותו ל"שורה של משלוחים סודיים מסין לאיראן במשך שלוש השנים האחרונות, דרך פולין, שכללו מרכיבים כימיים לייצור גזים רעילים".

הכתבה, סיפר ברגמן, "עוררה התעניינות גם בישראל, אך רבים התקשו להאמין שאחרי פיצוץ פרשת 'איראנגייט' יש ישראלים שממשיכים לקיים קשרים צבאיים עם איראן". אבל היו גם כאלה שתיארו את מנבר כ"רודף בצע חסר מעצורים וטוענים שהוא מוכן למכור נשק מסוכן לאויבת מובהקת של מולדתו".

שנה וחצי יחלפו עד שיום אחד, אחרי כמה שנות מעקב בידי סוכני מוסד, יבואו שוטרים לביתו של מנבר ויעצרו אותו. אחרי 40 ימים במעצר תחת איפול מוחלט, ב-5 במאי 1997 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד מנבר, ולראשונה נחשפו הפרטים: "איש העסקים נחום מנבר קיבל כ-16 מיליון דולר מאיראן תמורת אספקת חומרים לייצור גז חרדל וגז עצבים, אותם סיפק לאיראנים בין השנים 1990 ל-1994", דיווחו צבי הראל ויוסי מלמן על כתב האישום. "כתב האישום נגד מנבר כולל שני אישומים: באישום הראשון מואשם מנבר בעבירות של סיוע לאויב במלחמתו בישראל; ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. באישום השני מואשם מנבר בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרת צו איסור פרסום". העונש המרבי על אישומים אלה: מיתה.

סנגורו של מנבר, עו"ד אמנון זכרוני, העלה סוגיה שהפכה מרכזית במשפט: האם איראן היא מדינת אויב? שהרי אינה מוגדרת כזו באופן רשמי. שנתיים מאוחר יותר הודה סגן היועץ המשפטי של משרד החוץ, אהוד קינן, כי "המשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי אינם ברורים והגדרתה של מדינת אויב אינה חד משמעית". במהלך המשפט העידו ראש המוסד, שבתי שביט, וראש חטיבת המחקר באמ"ן, עמוס גלעד, "כי איראן היא מדינת אויב", כתב ב"הארץ" יוסי מלמן. "זאת, למרות שלא הוגדרה כך בחוק ואף שישראל מכרה נשק למשטר האייתוללות בשנים 80'-81' ובשנים 84'-86' (איראנגייט)". פרקליטיו של מנבר התייחסו מנגד לדבריו של שר החוץ באותן שנים, דוד לוי, שאמר מעל במת הכנסת כי ישראל לא רואה באיראן מדינת אויב.

נחום מנבר הורשע בסיוע לאויב במלחמתו בישראל, ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ונידון ל-16 שנות מאסר. בקשותיו לשחרור נדחו שוב ושוב. "תקצר יריעת מאמר זה מלהצביע על התמיהות וסימני השאלה העולים ממשפטו של נחום מנבר", כתב ראובן פדהצור ב"הארץ" בנובמבר 2010, "וצריך לקוות שהדברים יתבררו בעתיד. אך מה שעומד על הפרק הוא מסע הנקמה של המוסד, שראשיו נשבעו שמנבר יישב בכלא עד היום האחרון של 16 השנים שנגזרו עליו. הנקמה במנבר היא על כך ששני סוכני מוסד נהרגו בתאונת דרכים בעת שעקבו אחרי איש הקשר האיראני שלו. השניים, שרכבו על אופנוע, עקבו ברחובות וינה אחרי ד"ר מג'יד עבאספור, ונהרגו כאשר מכונית פגעה באופנועם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו