בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפט קצב | העליון והאי-שיוויון

ללא סורג ובריח

תגובות

"אבן נגולה מעל לבי", אמר הנשיא לשעבר משה קצב ל"מקורביו" עם היוודע החלטתו של שופט העליון יורם דנציגר לדחות את כניסתו לכלא עד לאחר הישמע ערעורו בבית המשפט העליון. האבן שנגולה מעל לבו של מי שהורשע על ידי בית המשפט המחוזי בכל עבירות האינוס והתקיפה שהואשם בהן סתמה את הגולל על תקוותיהם של אזרחים רבים, ובפרט אזרחיות, לאפשר לבית המשפט העליון להוכיח סוף-סוף שבעיני החוק כולם שווים.

"יש שופטים בירושלים", אמר קצב, ומדהים לחשוב איך אותו ביטוי בדיוק התפרש באופן מנוגד קיצונית על ידי מי שבאומרם יש שופטים בירושלים קיוו לגלות שבעיני אותם שופטים בירושלים (או אפילו בתל אביב או באר שבע) בדרן בעל קריירה דועכת, סתם אנס מן השורה או נשיא לשעבר יהיו כולם שווים כשמדובר בעבירות של אינוס ותקיפה. אבל מתברר שממש לא כך הוא.

בואו לא נדבר על ארצות הברית, ששם נלקח שטראוס-קהאן, מנהל קרן המטבע הבינלאומית ואדם חשוב הרבה יותר מקצב, עוד טרם משפט האונס הצפוי לו, לבית הכלא רייקרס המיוחד לאסירים מסוכנים במיוחד. אנשים המואשמים באונס לרוב מושמים במעצר או במעצר בית עד המשפט (חנן גולדבלט שהורשע בעבירות חמורות פחות שהה כמעט שלוש שנים במעצר בית), וודאי שכך מי שכבר הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי. ואילו קצב, כזכור, נשלח לביתו כדי לעשות סידורים ולחגוג בניחותא את ליל הסדר ואת יום העצמאות בקרב משפחתו התומכת. ההחלטה של השופט דנציגר מוסיפה עוד נדבך אחד מהותי לעקרון אי-השוויון כלפי החוק. לא רק שביצוע המאסר נדחה בחודש, עתה מתאפשר לקצב לשהות בביתו עד לאחר הישמע ערעורו ומי יודע מה יקרה עד אז - אולי היהודי ימות ואולי הכלב ואולי הפריץ ימות.

דבר אחד אי אפשר לומר על כבוד השופט העליון יורם דנציגר: הוא ודאי איננו פופוליסט. אם טענו "מקורבי" קצב ועורכי דינו שבית המשפט עלול להיות מושפע מהלינץ' התקשורתי שנעשה לכאורה בקצב, הרי שבמו החלטתו הוכיח כבוד השופט שלא הלך הרוח הציבורי הוא שמסכן את שוויון הנאשמים בפני החוק אלא, אם כבר, תחכומם, יוקרם ויוקרתם של אנשי צוות עורכי הדין שלוקח לעצמו הנאשם.

השופט נימק את החלטתו בכך ששניים מתוך שלושת הקריטריונים הנחוצים כדי לדחות את הבקשה לביצוע גזר הדין עד המשפט אינם מתמלאים במקרה של קצב: אין חשש שינסה לחזור על מעשיו ואין סיכוי שינסה להימלט מהארץ. אלא שהנימוקים האלה שרירים וקיימים גם לגבי דידם של עבריינים מפורסמים מורשעים אחרים, שעצם פרסומם מקשה עליהם לחזור ולבצע את העבירות שנאשמו בהן או להימלט מן הארץ, אלא שעד היום לא היה לנו עבריין מין מורשע שהגיע למעלת נשיא המדינה. כן מנמק השופט דנציגר את החלטתו בכך שיש סיכוי מסוים לערעורו של קצב להתקבל על ידי בית המשפט העליון, וישנה אפשרות לפרשנות אחרת מזאת של בית המשפט המחוזי לגבי חומר העדויות, ועל כן אין להזדרז ולשלוח את קצב לכלא.

אפשר היה במקרה הזה לברך את דנציגר על היותו נציגו של בית הלל, אלא שעל אף שהוא קובע שאין להחלטתו שום קשר לעובדת היות קצב נשיא לשעבר, אותו דיון ארוך ומנומק להפליא בזכויותיו של מי שהורשע על ידי ערכאה אחת לשהות מחוץ לכותלי הכלא עד לדיון בערעורו בפני הערכאה העליונה, אינו מתקיים אף פעם בעניינם של עברייני מין שאין להם רקורד של נשיאי מדינה לשעבר. שתי מסקנות אפשריות נובעות מהחלטתו של דנציגר: או שיש להקל עם כל עברייני המין באשר הנם, על מנת לשמור על עקרון השוויון שהוא מצדד בו, או שמשרות בכירות בשירות הציבורי הן מפלטם של הנבלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו