בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם הרוחנית של הרצח

הורות אפלה

תגובות

חרף הלשון המשפטית היבשה והקשה, הכרעת הדין נקראת כמו טקסט ספרותי מעורר חלחלה. השופט אברהם טל גולל ב-420 עמודים מפורטים (האם לא כדאי לתמצת מעט?) סיפור טרגי שבו שני אנשים התאהבו, התחתנו, הולידו ילדים, רבו, הפעילו אלימות וסחטנות רגשית, ולבסוף רצחו את בת האשה שילדה לבנו של האיש.

מהבחינה הספרותית, אין בסיפור הזה רגע של יופי. כולו תיאור מזוויע של הידרדרות שסופה נכתב בתחילתה, מרגע שהגבר בן ה-40 והנערה בת ה-19 נפגשו. מהבחינה האנושית, אין בו רגע של חמלה. מיום שנולדה היתה מארי פיזם ילדה דחויה ומוכה, ומרגע שילדה תינוקת, בגיל 17 המופרך, נחרץ גורלה גם של זו לאומללות.

מהבחינה המשפטית יש כאן תיאור מובהק של רצח שתחילתו בשידול לרצח. ובמישור הזה אין להתבלבל: בית המשפט קיבל לחלוטין את גרסתה של התביעה, שלפיה מארי פיזם, שהציגה בכל פעם גרסה אחרת ופסטיבל דמעות והתרגשות אחר, אכן שידלה את רוני רון, בכל דרך מניפולטיבית אפשרית, להביא לכך שבתה, רוז, תתאדה ותיעלם מן העין. במובן הזה, היא אכן, כהגדרת המחוקק, האב הרוחני של מעשה הרצח. או האם הרוחנית.

"דמיינתי לעצמי", היא אמרה לאחר שעומתה לבסוף עם העובדה שגופת הילדה נמצאה בתוך התיק האדום שנמשה מהירקון, "שרוז עדיין בצרפת". כך, בעזרת דמיון אינפנטילי, כילדה שמשחקת בבובה שאפשר לקבור אותה בגינה ולשלוף אותה משם בחזרה, היא התמודדה עם מה שידעה, כנראה, ממילא.

עניין השידול, הנשען על תקדימים אין-ספור, חשוב במיוחד לא רק מן ההיבט המשפטי, אלא מההיבט החברתי-תרבותי. שכן הרעיון של אם, שמשדלת גבר שהיא פוחדת לאבד את אהבתו בגלל ילדה שהיא מדמיינת שהיא המכשול לאהבה זו, קשה במיוחד לעיכול. אפילו מאיים עד כדי חרדה. היא מערערת את הנורמה החברתית (הבורגנית לחלוטין, יש לומר - ובהקשר זה האירופיות המופגנת של מרי פיזם והבלונד המלאכי של בתה-קורבנה היא גורם מכריע), המניחה מראש אהבה מגוננת וחסרת גבולות של כל אם לילדה.

הגיעה השעה שהחברה תבין מה שחוקריה של מארי פיזם ראו, כשהיא העמידה לעיניהם הצגה מפוארת של התייסרות, ומה שקוראי הבלוג הוורדרד שלה ברשת הצרפתית התקשו לקלוט כשגילו שהתינוקת הוורדרדה והיפהפייה, שאמה המעריצה פירסמה את תמונותיה ברבים, נרצחה, ואמה חשודה בשיתוף פעולה לפחות. "אם יש לנו ילדים אנחנו מוכרחים לאהוב אותם?" שאלה פיזם באחד מרגעי החקירה, וביטאה בכך את צדם האפל והמוכחש של יחסי ההורים והילדים, במשפחות הכי טובות והכי רעות.

בין ניכור ואדישות, ואפילו התעללות, לבין המאמץ למחוק ילד עד שמישהו רוצח אותו לבסוף, המרחק עצום, כמובן; אבל הרפרטואר ההורי מכיל הכל. גם את הצירופים המבחילים ביותר שבין אומללות לאכזריות מזוויעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו