בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרקליטות מתקשה להוכיח תנאי עבדות בתיק התקדימי

בתיק המתנהל במחוזי בירושלים נדון מקרה של זרה שהשתכרה פחות מ-600 שקלים בחודש וטענה שהיתה כלואה שנתיים. השופטים הציעו לתביעה לבחור סעיף חמור פחות

תגובות

בספטמבר 2009, החליטה מארי אן פאויג, בת 23, לברוח מביתם של אברהים ובאסמה ג'ולאני משועפאט. אחרי שנתיים של עבודה בבית המשפחה, שם הועסקה בשכר של 150 דולר בחודש, ללא ימי חופשה, כשלטענתה היתה כלואה בביתם הנעול, היא הצליחה לתאם את פעולת החילוץ עם פעילה בקהילה הפיליפינית בירושלים.

היא הדריכה את נהג המונית שבא לאסוף אותה לנסוע עד מחוץ לבית ג'ולאני, וכשבאסמה שבה הביתה, לקחה את המפתח, פתחה את הדלת ויצאה מהבית מחזיקה בשקית אשפה, כנראה כדי לטשטש את עצם הבריחה. בריצה למונית נפל דרכונה. באסמה מיהרה למשטרה עם הדרכון שנשמט והגישה תלונה כי ברחה לאחר שגנבה ממנה תכשיטים.

תלונה שהגישה פאויג במשטרה הביאה את הפרקליטות להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום חמור נגד הזוג ג'ולאני - הראשון שהוגש בישראל - באשמת החזקה בתנאי עבדות. בחוק נקבע עונש מינימום חובה של ארבע שנות מאסר, אלא אם כן בית המשפט מחליט מטעמים מיוחדים להקל בעונש. העונש המרבי: 16 שנות מאסר.

לפי כתב האישום, שוכנה פאויג בחדר שירותים ומקלחון בבית והוקצתה לה מיטה מתקפלת ומדף לחפציה האישיים. היא עבדה בעבודות משק בית משבע בבוקר עד עשר בלילה, ללא ימי חופשה או שבתון. בשנה הראשונה מנעו ממנה יציאה מהבית, ובשנה השנייה איפשרו לה ללכת למכולת השכונתית, לבתם שגרה בסמוך ובאותן הזדמנויות הקפידו לעקוב אחרי תנועותיה. כשנסעו לחופשות בארץ ובחו"ל, הושארה בבית נעולה.

בפתיחת המשפט, במארס השנה, טען התובע בתיק, עו"ד שגיא אופיר, כי לנוכח העובדה שמדובר בהליך ראשון בישראל בעבירה, בית המשפט מתבקש "ליטול לידיו עיפרון אדום ולהתחיל לסמן את גבולות הנורמה שנקבעו בחוק". "בית המשפט לא ישמע מפי מארי אן תיאורים של אלימות פיזית ונפשית", אמר עו"ד אופיר, ואולם "העובדה שנמנעה ממנה באופן מגמתי ומתמשך האפשרות לצאת בגפה ולו ליום חופשה אחד לאורך התקופה, האם זה לא סממן לרכושנות והחפצה?", שאל.

בני זוג ג'ולאני טענו מנגד, באמצעות פרקליטם, עו"ד אריאל עטרי, כי פאויג חיה בביתם כבת בית: בחדר לא צר משלה, עם מיטה, מקלחון ושירותים, וניתן לה מפתח לחדר. לדבריהם, היא יכלה לצאת מהבית בחופשיות ואף יצאה אתם למקומות ציבוריים, בהם גם פגשה עובדים זרים מהפיליפינים. את אופי העבודות שביצעה בבית ג'ולאני, מתאר הזוג כעבודות מעטות שלא גזלו זמן רב, מה שהותיר בידיה זמן לצפייה בטלוויזיה. השניים טענו כי קנו לה כרטיסי טלפון, והיא יכלה לדבר בטלפון בחופשיות. בשבוע שעבר, בחקירתה הנגדית של פאויג, ביקשו שופטי ההרכב להוציא את הנאשמים ואת המתלוננת מהאולם ולהישאר עם עורכי הדין.

היה זה אחרי שפאויג העידה באריכות, בחקירה נגדית שערך סנגורם של הזוג ג'ולאני, עו"ד עטרי, על ההזדמנויות שהיו בפניה לקום ולברוח, זמן רב לפני שמימשה את רצונה. הרכב הפשעים החמורים שדן בתיק במחוזי בירושלים, שבראשו השופט יעקב צבן, הציע לפרקליטות לשקול לשנות את האישום החמור, לאישומים מופחתים הנוגעים להעסקה לא חוקית של עובדים זרים, בעיקר לאחר שהתגלה כי פאויג למעשה לא היתה כלואה. צבן אף רמז לחוסר התוחלת בהעמדתה לדין פלילי של רעיית שר הביטחון נילי פריאל, על העסקת עובדת זרה שלא כחוק.



הנאשם איברהים ג'ולאני. העובדת בביתו החליטה לברוח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו