מנהל מח"ש היוצא הרצל שבירו: יש תשתית ראייתית לתלונה שהגישה אינס

מנהל מח"ש היוצא הרצל שבירו ל"הארץ": רוב העדויות תומכות בגרסתה של אינס נגד ניצב בר-לב; אין תשתית ראייתית לעבירות של אונס

גידי וייץ
גידי וייץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גידי וייץ
גידי וייץ

פירור המידע הראשון, בפרשה שעתידה לטלטל את צמרת המשטרה ולהשפיע על מינויו של המפכ"ל, הגיע בדרך מוזרה. לפני חודשים ספורים ישב הרצל שבירו, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), במשרדו הירושלמי הצופה למדרונותיה של שכונת רמות כשהטלפון שלו צילצל. "על הקו היה היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים", משחזר שבירו, "שאמר לי כך: 'מישהי הגיעה למנכ"ל המשרד חגי פלג ואמרה לו שיש איזה קצין בכיר שהטריד אותה מינית, אבל לא ברור מה היה שם, והיא גם לא רוצה להתלונן'. הוא הוסיף שהוא לא יודע מיהי, ולא מיהו הקצין הבכיר. אמרתי: 'מאה אחוז, תגיד לפלג שיכתוב מזכר עם השמות, אני אטפל בזה'. בשלב הבא, שניהם שוחחו איתי בשיחת ועידה. ופלג אומר לי: 'התלונה היא לא בדיוק תלונה, אני לא יודע בדיוק מה היה שם, והיא לא מעוניינת להתלונן'. מה שהצטייר בתודעה של פלג הוא שהאירוע היה מינורי. אמרתי לו - 'אתם מדברים איתי על קצין בכיר, תגלגלו את תפוח האדמה הלוהט הזה אלי. למה אתם צריכים להסתבך עם זה? תכתוב לי מזכר ותגיד לי במי מדובר, ואני אמשיך משם'. הוא כותב לי מזכר שאין בו כלום, זאת אומרת, לא שמות, לא מי נגד מי, כלום. אני בינתיים איכשהו מבין שככל הנראה מדובר בניצב אורי בר לב".

את ניצב אורי בר לב מכיר שבירו שנים ארוכות. הוא מכיר את הסיפורים על הקצין עטור התהילה ועל המפקד המוערך, אבל כשזה מגיע למחלקה לחקירות שוטרים, אתה לא באמת יודע לצפות מי יהיו הנחקרים שלך, קטן כגדול, מהולל כאומלל, אין דרך לשער מתי שוטר יהפוך לנחקר. הוא בוודאי לא שיער בנפשו שהניצב הנושא עיניו לתפקיד המפכ"ל יהפוך לנחקר של המחלקה שלו ועוד כחשוד בעבירות מין.

הוא המשיך לרחרח: "נפגשתי עם המנכ"ל פלג לפגישה ארוכה שבה הוא אומר לי: 'תשמע, האשה מאוד מאוד לא רוצה להתלונן'. הוא הוסיף שהוא לא יכול למסור את השם שלה, כי זה ייאלץ אותו לפגוע באמון ביניהם. אמרתי לו, 'תקשיב, אתה בסופו של דבר מנכ"ל של המשרד לביטחון פנים, יש לך אחריות כעובד ציבור'".

לאחר הרהורים והתלבטויות קשות, ולאחר שסיפר כי שוחח עם המתלוננת באופן אישי, הסכים פלג למסור לשבירו את שמה של המתלוננת נגד בר לב - ד"ר אורלי אינס, מנהלת פרויקט עיר ללא אלימות, העובדת כיועצת חיצונית של המשרד לביטחון פנים ודמות מוכרת הן במסדרונות המשרד לביטחון פנים והן בצמרת המשטרה. שבירו מיהר להתקשר לאינס, ביקש לקבוע איתה פגישה ונתקל בחומה בצורה: "היא אמרה לי, אתה לא תמשוך אותי בלשון. אנחנו לא נפגשים, מתנצלת. היא ממש חתכה את השיחה".

מספר ימים חלפו והטלפון של שבירו צילצל שוב. הפעם היה על הקו נתי לויט ראש אגף חקירות בנציבות שירות המדינה, "ואז הוא מודיע לי שד"ר אינס הגישה אצלם תלונה נגד המנכ"ל חגי פלג. פה כבר התבלבלתי לגמרי. והאמת היא שחשבתי שהוא התבלבל. עד לרגע הזה התמונה שהצטיירה לי היא שפלג הוא בכלל איש אמונה של אינס".

שבירו אינו היחיד שהסתבך בנפתוליה של הטלנובלה המביכה הזאת. התלונה שהגישה אינס נגד פלג הכילה מספר האשמות שנגעו ליחסו של המנכ"ל אליה ובהן: הצקות, הטרדות והתנהגות בלתי נאותה. אלא שבעדותה בפני אנשי הנציבות צף ועלה שוב החשד שניצב במשטרה הטריד אותה מינית. "כשהבנתי את זה התקשרתי אליה שוב, ואמרתי לה שהנסיבות השתנו וביקשתי שתבוא להעיד בפנינו", משחזר שבירו. אינס ביקשה לחשוב ולהתייעץ וכעבור 48 שעות התקשרה אליו וקבעה איתו את הפגישה המיוחלת ששמה קץ לקריירה ארוכת השנים של אורי בר לב במדים.

אינס נחקרה במשרדי מח"ש במשך שעות ארוכות. היא גוללה בפני החוקרים את נסיבות המפגש שלה עם בר לב באילת, את ניסיונותיו לשדל אותה לקיים עמו יחסי מין ואת סירובה העיקש. היא סיפרה איך אחרי שהיא ובר לב שהו יחד בבר באילת, התיישב הניצב על כר דשא, ביקש שתעזור לו לקום וכשהיא הושיטה לו את ידה, משך אותה אליו, הפיל אותה ורכן מעליה. היא סיפרה איך עזבה את המקום בזעם ואיך המשיך בר לב באותו ערב מר ונמהר להמטיר עליה מבול של אס-אם-אסים סקסיסטיים. לחיזוק עדותה סיפקה ד"ר אינס לחוקרי מח"ש שמות של שישה אנשים שבפניהם תיארה את קורות הערב הזה. "מיהרנו לגבות עדויות מכולם", מספר שבירו. "שעות אחרי שהיא מסרה את תלונתה, צוות שלנו יצא לאילת מוקדם בבוקר וחקר שם שלושה עדים וביניהם ראש העיר. נחקרו עוד שני אנשים בתל אביב ונגבתה גם עדותו של מנכ"ל הביטוח הלאומי יגאל בן שלום".

האם רוב העדים שהעידו בפניכם תמכו בגרסה שלה?

"כן".

העדויות האלה הן אלו שבין היתר הכריעו את הכף לטובת גרסתה של אינס.

האם נמצאה תשתית ראייתית לתלונה שהגישה אינס?

"ראש צוות החקירה קבע שיש תשתית ראייתית לתלונה שהגישה אינס. זה נמצא על שולחנו של פרקליט המדינה שיכריע בעניין".

מלחמת ניצבים? מה פתאום

עכשיו הגיע תורו של בר לב להיחקר. הניצב, שהגיע למשרדי המחלקה, היישר מוושינגטון - שם הוא משמש נציג המשטרה בבירה האמריקאית - הופתע לגלות בחקירתו כי הוא נדרש להתייחס לחשד חמור הרבה יותר מזה שעלה בהודעתה של ד"ר אינס: תלונתה של מ', שטענה כי בר לב אנס אותה בחדר בית מלון, בשידולה של ש', חברה משותפת של שניהם. "אורלי אינס ציינה בהודעתה מערכת יחסים נוספת שהצריכה את בדיקתנו עם אשה בשם ש'", מספר שבירו. "בחקירתה של ש' לא עלה חשד לעבירה פלילית במערכת היחסים שלה עם בר לב, אבל הגיע אלינו ממקור אחר מידע על אירוע אחר שבו השתתפו ש' ומ'".

האם היו פערים גדולים בגרסאותיהן של המתלוננות אל מול זו של בר לב?

"בתחילת החקירה היה פער בין הגרסאות של בר לב מול הגרסאות של המתלוננות - פער די משמעותי. בסוף החקירה נותרנו עם פערים לא משמעותיים, מאוד מצומצמים ברמה העובדתית".

מהדברים האלה, ניתן להבין כי אם בתחילת החקירה נטה בר לב לא לזכור את האירועים הרי שבהמשכה הוא מסר גרסה שהתקרבה לגרסת המתלוננות, אך היתה שונה מבחינת הפרשנות שלו לאירוע. אם תרצו: לא הטרדה אלא חיזור, לא אונס אלא אורגיה.

כך או כך, בסיומה של החקירה - שכללה בדיקות פוליגרף ועימותים חזיתיים - העבירה מח"ש לפרקליטות את סיכום החקירה שבו נקבע כי יש תשתית ראייתית התומכת בתלונתה של אינס.

האם יש בידיכם ראיות שבר לב אנס את מ'?

"ברמה המשפטית לא נמצאו ראיות לאונס. גם פה אין פערים משמעותיים ברמה העובדתית בין הגרסאות של שני הצדדים".

היו טענות שהמפכ"ל דודי כהן, יריבו של בר לב, וניצב אילן פרנקו, שהתמודד על התפקיד מול בר לב, הם שמסרו לכם את האינפורמציה נגדו כחלק מהמאבק על איוש משרת המפכ"ל. האם יש אמת בדברים?

"אין שום שמץ לא של חשד ולא של מידע בדבר המעורבות של המפכ"ל דודי כהן, או של הסמפכ"ל אילן פרנקו בעניין הזה. הם לא היו מעורבים בהגשת התלונה, הם היו מנותקים מהעניין לחלוטין. אורלי אינס אמנם העלתה את התלונה - גם לגרסתה - כי היא לא חשבה שבר לב צריך להיות מפכ"ל. פרשת בר לב היא לא חלק ממלחמת ניצבים או המלחמה על המפכ"לות כפי שניסו לצייר את זה".

עד כמה עבירות מין הן עניין נפוץ במשטרת ישראל?

"הן נפוצות. כן, אנחנו מקבלים תלונות לא מעטות. אנחנו מדברים על גוף היררכי, שבו שוטרות כפופות בדרך כלל לגברים נושאי תפקיד, ובתוך מערכות היחסים האלה, ברף הנמוך מישהו לפעמים מתרגם התנהגות מסוימת, מנסה ונעצר; וברף הקיצוני - הוא גם ממש כופה את עצמו. ובתוך זה, כן, היו לנו חקירות לא פשוטות, היו כתבי אישום. במשטרה, ההיתכנות של העבירה הפלילית היא יותר גדולה, כי יש יחסי מרות, יש עניין של קידום. לכן זה מנוצל בצורה יותר משמעותית, נאמר, מאשר ביחסים בין שני אזרחים, שאחד אומר 'לא' וזה מסתיים שם. היה לנו לאחרונה מקרה של עבירת מין שלא נמנה עם המקרים הקלאסיים שתיארתי בפניך, של שני שוטרים ברחובות שנמצא כי שילמו כסף לעובדת קבלן עבור שירותי מין במספר מקרים".

נמתחה ביקורת על כך שבזמן שבר לב נחקר אתה עצמך שהית בחו"ל.

"אני נמצא בתהליך של חפיפה בימים האלה. הפרשה התפתחה לקראת הנסיעה שלי, נסיעה משפחתית למצרים. טיפלתי עד נסיעתי, וגם תוך כדי שהות בחו"ל בעניין, לא היה יום שלא השקעתי זמן בטיפול בעניין בשיחות עם ממלא מקומי, אורי כרמל, שניהל את החקירה למופת. אנחנו לא חיים בעידן של יוני דואר".

עיראקית על בוריה

חקירת בר לב מהווה אקורד סיום לתפקידו של הרצל שבירו בראשות מח"ש. בעוד חודשיים הוא יוכל לנפנף לשוטרים החשודים, לח"כים הרוגזים ולעיתונאים הביקורתיים לשלום ולהתרכז בעניינים נעימים בהרבה: לימודי ערבית מתקדמים בקהיר, למשל. הוא נולד בקיץ 51', בחודש שבו עלו הוריו מעיראק לשער עלייה. התחנה הבאה: אוהל במעברת חולון. "מאוהל לבדון ומבדון לצריף. כשהייתי בן חמש עברנו לשיכון בתל גיבורים בחולון. חיינו תשע נפשות, הורי ושבעה ילדים במתחם קטן של 40 מטר רבוע. גם סבתא שלי גרה איתנו". אביו, שהיה סוחר בעיראק, עבד כאן כפועל בניין. בני משפחת אמו היו ציונים נמרצים אולם בני המשפחה מצדו של האב, כרבים מעולי עיראק, היו קומוניסטים נלהבים.

דודו, אליהו שבירו, היה יו"ר ועד עובדים, שהצטיין בלהט מהפכני והיה פעיל במק"י. הדוד, שהתגורר חלק מהזמן בדירת הוריו של שבירו, השפיע על תודעתו של האחיין הצעיר - שהלך גם הוא שבי אחרי תורתו של מרקס. בשנות ההתבגרות שלו חילק שבירו את עיתון "קול העם", הדביק מודעות בחירות של מק"י, חגג ביער הצבא האדום את הניצחון על הנאצים ואהד מאוד את משה סנה. "'קול העם' היה העיתון הראשון שקראתי בחיים שלי", הוא נזכר בנימה נוסטלגית, אם כי באיפוק של אדם שיודע לא לנהות אחר מה שהזמן לקח איתו. "תופיק טובי, אסתר וילנסקה ואמיל חביבי היו השמות שגדלתי עליהם. זה היה אות גנאי להיות 'קומוניסט' בתקופה ההיא, כך היו קוראים לי בבית ספר. ובאמת הייתי נוסע ליער הצבא האדום לפיקניקים משותפים של יהודים וערבים".

מה נשאר מהקומוניסט?

"הרבה. זו תפיסת עולם שמשפיעה עלי עד היום, בעיקר בכל הקשור לזכויות אדם ועובדים. אלה תפיסות עולם שמלוות אותי גם בתפקיד הזה".

הוא מדבר עיראקית על בוריה ("עד שהגעתי לבית הספר דיברתי רק עיראקית עם הורי") ובמכונית שלו מתנגן עכשיו דיסק של פריד אל-אטרש. הקלאסיקונים העיראקים נאזם אל-רזאלי והאחים סאלח ודאוד אל-כווייתי עוזרים לו גם הם להעביר את הזמן בנסיעות למשרדו, בין הרהור להתלבטות. הוא גם רואה את עצמו כמי שקשור למרחב שבו כולנו מתקיימים, להוויה המזרח-תיכונית וליושבי חלקת האדמה המסוכסכת הזאת: "יש כאלה שיראו בכל פלסטיני מחבל ויש כאלה שיראו בו כמו שאני רואה אותם בדרך כלל - מי שמחפש עבודה בדיוק כפי שהורינו עשו. הייתי בקהיר המדהימה עכשיו, לפני מספר שבועות, ואני מרגיש טוב ונוח לשבת שם בבית קפה, לשמוע את השפה, להחליף דעות".

כשהיה בן 14 עבר לפנימיית בויאר היוקרתית בירושלים, שאספה אז בעיקר בני עדות מזרח מחוננים מרחבי הארץ שלמדו לצד צאצאיהם של בני האליטה הירושלמית. הפנימייה הזאת, שצרבה צלקות בעורם של כמה מבוגריה, זכורה לשבירו דווקא כחוויה מעצבת לטובה ומענגת. בגיל 18, כשהתגייס לצה"ל, לחיל המודיעין, לא ניתן לו סיווג ביטחוני גבוה בגלל הרקע האדום של משפחת אביו. מכתב מחאה ששלח לשר הביטחון אז, משה דיין, ולרמטכ"ל, חיים בר-לב, סלל בהמשך את דרכו לשירות ביחידה מסווגת.

אחרי לימודי המשפטים הוא גויס לפרקליטות מחוז ירושלים, התחתן והפך לאב לשלושה ילדים. בשנת 95' גייס אותו חברו מהצבא וממסדרונות משרד המשפטים, פרקליט המדינה לשעבר ערן שנדר, למחלקה לחקירות שוטרים. שנדר הקים את מח"ש שלוש שנים לפני כן כמחלקה במשרד המשפטים בעקבות יוזמה של שרי המשטרה והמשפטים אז, רוני מילוא ודן מרידור, שהבינו שצריך לעצור מסורת של עשרות שנות טיוח ולהוציא את חקירות הפנים מתוך המשטרה. שנדר ליהק את שבירו כסגנו ובשנת 2003, כששנדר מונה לתפקיד פרקליט המדינה, נכנס שבירו לנעליו בתפקיד ראש המחלקה הרגישה. המהפכה שחולל בקדנציה שלו, כך הוא אומר, היא תהליך האזרוח שעבר על המחלקה, שלמרבה האבסורד אוישה רוב הזמן על ידי חוקרים שהושאלו מהמשטרה.

קריצת עין והסטת ראש

אלפי תלונות נגד שוטרים מוגשות למח"ש בכל שנה. בשנת 2009 בלבד הוגשו 2,865. מתוכן, 1,360 לא נחקרו כלל ונסגרו מחוסר עניין לציבור. 1,505 תלונות נחקרו: 34% מהן נסגרו מחוסר אשמה ו-39% מחוסר ראיות. עוד נחזור למספרים האלה.

מרביתן של התלונות שהוגשו למח"ש נגעו לאלימות של שוטרים. והנה החדשות הרעות באמת: הדרך למיצוי הדין עם שוטר שהלם במקל על ראש של אזרח או הרביץ לו בפראות היא קשה וארוכה מאוד. תרבות חיפוי, עם שורשים בעובי של גזע, שהרעילו גם את הצמרת, מצילה לעתים שוטרים אלימים מהרשעה. "הדרך להעמדה לדין של שוטרים על שימוש בכוח שלא כדין מסובכת מאוד", מאשר שבירו.

מדוע? אין סיכוי ששוטרים שנכחו באירוע האלים, גם אם לא השתתפו בו בפועל, יאמרו את האמת?

"אין סיכוי. אין סיכוי. אני יכול למנות על כף יד אחת את המקרים שבהם שוטר סיפר על עבירה פלילית של חבר שלו בעבירה של שימוש בכוח. אתה יודע מה, גם לא על כף יד אחת. זה קשר השתיקה. זה לא שהשוטרים קשרו את הקשר לפני האירוע, אבל עובדתית הם שותקים והם לא יספרו את האמת על אירוע של שימוש בכוח כלפי אזרח. עכשיו, או שאנחנו סוגרים את התיק מחוסר ראיות, או שאני מגייס ראיות נוספות ומגיש כתב אישום, ואנחנו מצליחים להגיש כתבי אישום כאלה, חרף הקשיים. אבל שים לב מה קורה בנקודה הזאת - השוטר הרי מסר גרסה שקרית, כן? הוא יעלה על דוכן העדים והוא יעיד עדות שקר. כך שזה לא זה בלבד שהוא חיפה על חבר שלו, הוא גם שיקר בבית משפט. זו הידרדרות במדרון שאתה לא יכול לעצור".

נשמע מבהיל ממש. איך נלחמים בזה?

"לפני שנה וחצי שינינו את המדיניות והחלטנו להעמיד לדין שוטרים שאנחנו יודעים שהטעו אותנו במכוון, על שיבוש הליכי חקירה. טיפלנו במקרה של שלושה שוטרי בילוש, אחד מהם - ללא שיתוף פעולה של השניים האחרים - שבר מקל על אזרח ללא כל הצדקה. חקרנו, השוטר הכחיש, השניים האחרים, נקרא להם א' וב', הכחישו גם כן; אנחנו חוקרים וחוקרים וכולם עומדים בהכחשתם. בחקירתו, המתלונן סיפר שלאחד משני השוטרים שצפו באירוע היו דמעות בעיניים. זה נשמע כמעט שמאלצי, כן? השתמשנו במידע הזה בחקירה של אותו שוטר שבסופו של תהליך התחיל לשתף פעולה ונחתם עמו הסכם עד מדינה. באנו לשוטר השני, אמרנו לו: 'תקשיב, זה קרה, החבר שלך דיבר, תמסור גם אתה גרסת אמת'. הוא סירב. רק אחרי עימות עם השוטר שהודה הוא מסר גרסת אמת. העמדנו אותו לדין על שיבוש מהלכי משפט".

ומה עולה בגורלם של אותם שוטרים שמשתפים איתכם פעולה?

"במקרים הבודדים מאוד ששוטרים מחליטים לשתף פעולה זה לא ישתלם להם, כי הם נידונים להוקעה ונידוי בקרב חבריהם. תראה, למשל, מה קרה לשוטר שהודה שהקולגה שלו היכה אזרח במקל: הוא ביקש לעזוב את תחנת ירושלים ולעבור לתחנת אשקלון, ובאתר אינטרנט מסוים שקשור למשטרה התחילו לצוץ כתובות נגדו: 'מגיע מלשן', 'תיזהרו ממנו' וכו'. איתרנו את השוטר שכתב את הכתובות, הוא נחקר והעניין עבר לדין משמעתי במשטרה.

"בכל מקרה, העבירו את השוטר לתחנת לוד בניגוד לרצונו. הוא בכה לנו בדמעות. אני דיברתי עם ראש אגף משאבי אנוש במשטרה והוא העביר אותו לאשקלון. אבל איזו הגנה אני יכול לפרוש מעל לראשו אם המפקדים לא מנחילים את אמירת האמת כחלק מהתרבות של הארגון? לצערי הרב, הפיקוד המשטרתי לא מטפל בבעיה הזאת, שהפכה לנורמה. אני גם לא רואה כל פעילות הדרכתית אינטנסיבית במשטרה בניסיון להתמודד עם אמירת אי האמת בעבירות של שימוש בכוח שלא כדין. יש התעלמות של הפיקוד המשטרתי מהעניין, בקריצת עין ובהסטת הראש.

"ראינו את הגיבוי האוטומטי לשוטרים, גם במקרה של השוטרים מנהריה (שהורשעו בהנחת מטען חבלה בביתו של העבריין מיכאל מור) ובמקרה שחר מזרחי (שירה בראשו של פורץ לרכב והרג אותו מבלי שנשקפה כל סכנה לחייו). המסר שמחלחל למטה, אצל השוטרים, הוא שנכון לחפות על שוטר שמעד. מה שהשוטרים האלה לא מבינים הוא, שעם כל הקושי שבדבר, אתה בראש ובראשונה, כמפקד, צריך לשמור על ניקיון כפיים של השוטרים שלך. שוטר שלא יגיד אמת בזיכרון הדברים שלו, ולא יגיד אמת במח"ש, סופו שישקר גם בעדות בבית משפט נגד עבריין".

האם יש מקרים שבהם מפקדים בכירים מגבים ממש שימוש בכוח ללא הצדקה?

"סביב אירועי ההתנתקות היה קצין בשם ערן נעים, שאגב שיחק מצוין בסרט 'עג'מי', שדחף למפגין את האצבעות לאף, פשוט קרע לו את האף. הגשנו נגדו כתב אישום ולמשפט הגיע קצין בדרגת ניצב-משנה כעד מומחה מטעם ההגנה וטען שזה היה שימוש בכוח סביר. מולו העמדנו קצין באותה דרגה שנתן חוות דעת הפוכה. אתן לך דוגמה נוספת: ניהלנו השנה חקירה נגד שוטרים במרחב ירקון שהתעללו בפלסטיני שנחשד בגניבת אופנוע; שפכו לו מאפרה על הראש, שיפשפו לו את הראש עם מברשת שירותים, השתינו עליו. התעללות, התעללות. כתופעה חברתית, משטרתית, מוסרית, אנחנו כאן בתחתית המדרגה, אוקיי? איפה הבעיה היותר קשה? היא עולה כשאנחנו באים לחקור את האירוע הזה, ולא תמיד יכולים להגיע בנקודת הזמן האידיאלית ובאמת לפצח את העניין. במקרה הזה, היו שני צוותים חשודים - צוות של בילוש וצוות של היס"מ. עכשיו אין מחלוקת שהגרסה של המתלונן היא אמיתית והשאלה היא רק מי עשה את זה - ויש לפחות שמונה שוטרים באירוע הזה, כשכל קבוצת שוטרים זורקת מעליה את האחריות אל הקבוצה השנייה. זה מזעזע. לבסוף העמדנו לדין בפרשה הזאת רק שוטר אחד שהתגבשה תשתית ראייתית ברורה נגדו".

גם השוטרים האלה קיבלו גיבוי ממפקדיהם?

"כשהגשנו בקשה לעצור חלק מהשוטרים, כל תחנת ירקון היתה שם, כולל מפקד המרחב. הם הגיעו לתת לעצורים גיבוי אמוציונלי. הם קיבלו רוח גבית שאין כדוגמתה. זה חמור, כי מפקד המרחב, או אחרים, יודעים שמדובר באירוע קשה. לא הם רוצים ולא אני רוצה שככה החברה שלנו והמשטרה שלנו יוכתמו באירוע כל כך קשה. אתה יודע בכמה משפטים נגד שוטרים מגיעים שוטרים לאולם בית המשפט במדים כדי להעניק גיבוי לעמיתים נאשמים? עד לאחרונה זה היה לחם חוקנו. אתה חוקר את השוטר ויושבים שוטרים ומגחכים על הפרקליטים של מח"ש שחוקרים אותו! יש הנחיה של פיקוד המשטרה לחדול מהתופעה הזאת, אך בפועל היא לא מיושמת ואנחנו עדיין חוזים בשוטרים במדים שבאים לדיונים בבתי משפט כדי לחזק את חבריהם".

אני התפוצצתי מזה

הנה עוד מקרה שבו מקהלות העידוד של אוכפי החוק הסוררים נופפו בפונפונים בהתלהבות גדולה: לפני שלוש שנים עצרו חוקרי מח"ש כמה שוטרים מנהריה לאחר שנחשדו בהטמנת מטעני חבלה בביתו של ראש ארגון פשיעה, ששמו מיכאל מור. זה היה מסע נקם מתוכנן ומתוחכם של השוטרים שהיו קורבן לאיומים מצד עברייני הצפון וחשו כי הפיקוד המשטרתי הפקיר אותם ואת בני משפחותיהם.

"זו היתה החקירה המורכבת ביותר שניהלנו", אומר שבירו, "מול המקצוענים ביותר. אלה רכזי מודיעין שפעלו כתא מחתרתי, נפגשו במכוון במקומות שאי אפשר היה לעקוב אחריהם, כמו ביער. הם לא הגיעו עם פלאפונים כדי למנוע איכון, הם לא דיברו מהטלפונים שלהם גם כשהאזנו להם. הם טישטשו את מספרי המכוניות שלהם, כיוונו את הפעולות שלהם לזמן שבו הימ"ר (יחידה מרכזית) אינו עובד, התקינו את המטען באישון ליל והגיעו מיד עם הפיצוץ כדי לבדוק אותו כשוטרים".

בסיומה של החקירה המאומצת הועמדו השוטרים לדין, הורשעו ונגזרה עליהם שנת מאסר אחת. לשבירו זה נראה עונש רך וסלחני. "חשבתי כמו אב בית הדין, שהיה בדעת מיעוט, שהם צריכים לרצות שלוש שנות מאסר". אבל מה שהטריד אותו יותר מהעונש הקל היו הטלפונים הרבים שקיבל מחבריו הטובים, שבמקום להחמיא על הפיצוח, גילו הזדהות יתרה עם השוטרים-עבריינים: "חברים טובים ביותר שלי התקשרו ואמרו לי שהם מבינים אותם ומסכימים עם מעשיהם. אני התפוצצתי מזה. באה קבוצה ומאמצת שיטות פעולה עברייניות - במדרון הזה אתה יכול להגיע עד הרצפה. בסיפור הזה יש פושעים, יש שוטרים, יש תא מחתרתי, יש לבנות חבלה, והשוטרים נפרעים מהפושעים. יש פה כל המרכיבים של סרטים שאנחנו אוהבים לאהוב. והאהדה כלפי המקרה הזה בציבור ואצל השוטרים הבהירה לי שמשהו פה פגום באופן יסודי בחינוך של מהן זכויות ומהי שמירת חוק. משחר ימיה של האנושות יש משפט ויש חוק, גם בחברות הפרימיטיביות ביותר, וחברה נאורה נבחנת ביכולת לרסן את היצרים שחבויים בכל אחד מאיתנו".

יש שוטרים שמחליטים להילחם בעבריינים בשיטות עברייניות ויש כאלה שמצטרפים מתוך שירותם במשטרה לארגוני הפשע. כמה עמוק הקשר בין העולם העברייני לבין אוכפי החוק?

"הקשר הזה קיים בעיקר במגע שבין רכזי מודיעין ועבריינים. רכזי מודיעין מפעילים מקורות והמקורות הם עבריינים. פעם היתה כמעט שגרת יום במשטרה, שרכזי מודיעין נתנו אישורים למקורות להפעיל בתי בושת, בתי קזינו וכו', וקיבלו מידע בתמורה. היום הדבר נחשב לעבירה פלילית כי החשש הוא שבמקום שהמשטרה תגייס את העבריינים, העבריינים יגייסו אותה. בתפר הזה שבין רכזי המודיעין לעבריינים יש גלישה לתוך העולם העברייני".

אתה מוכן להדגים בבקשה למה בדיוק אתה מתכוון?

"הגשנו לאחרונה כתב אישום נגד רכז מודיעין בדרום הארץ, שבתמורה להגנה שהוא העניק לבתי קזינו של עבריינים, קיבל שוחד של עשרות אלפי שקלים בחודש, סכום שהצטבר עד ל-350 אלף שקל. הוא גם הסגיר לידי העבריינים את זהותה של סוכנת משטרתית שפעלה לגלות עבירות".

ממש העמיד אותה בסכנת חיים?

"כן. ישבנו עליו בהאזנות סתר ושמענו את ההתראות ואת הגיבוי שהוא נתן לעבריינים. אתה שומע את זה בטלפון ואתה לא מאמין. בימ"ר תל אביב גילינו שני רכזי מודיעין שקשורים לעבריינים באופן אינטנסיבי. קודם כל, העובדה שזה נחשף שזה בימ"ר תל אביב, כמובן הפתיעה אותנו. חקרנו אותם וכל אחד מהם מסר מידע מפליל על האחר. האזנו להם בסתר והפצנו ידיעה מודיעינית בדויה שבביתו של עבריין שהיה קשור לאחד מהם נמצאו נשק וכמות גדולה של קוקאין. עשינו את זה ביום שבו ידענו שהרכז אינו נמצא במשרד המשטרתי וחייב להשתמש בטלפון הסלולרי. זמן קצר אחרי שהידיעה הופצה רכז המודיעין התקשר לעבריין והזהיר אותו. בתיק אחר התברר לנו שרכז מודיעין נוסף קשור לאחד מהבכירים בארגון פשע מוכר, שותף בבית בושת, העניק גיבוי לבתי קזינו וגם הסגיר שם של מקור; ידו היתה בכל. בקיצור, בחיכוך הזה של רכזי מודיעין ושל מקורות, בהחלט יש קשר לארגוני פשיעה, והמלחמה היא מלחמה גם שלנו, ואתה מבין גם שתיקים שבהם מעורבים רכזי מודיעין הופכים לחקירות הכי מורכבות שלנו. אלה אנשים סופר מתוחכמים, שהרי זו העבודה שלהם ביום-יום".

להמשך הכתבה >>>>

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ