עפרי אילני
עפרי אילני
עפרי אילני
עפרי אילני

מעט יותר משנה אחרי שהובס בפריימריז לנשיאות ארה"ב, השם רודי ג'וליאני חוזר להיות פופולרי - אך דווקא בישראל. מיד עם השבעתם, שרי ממשלת נתניהו מיהרו להמליך את ראש עיריית ניו יורק לשעבר לגורו של השלטון החדש. שיטות השיטור האגרסיוויות שיישם מוצגות כתרופת פלא לתחלואי החברתיים של ישראל, ואפילו כאמצעי להבראת הכלכלה.

אלא שמעטים בישראל מודעים לוויכוח הנסוב בארה"ב בנוגע למידת היעילות של שיטת ג'וליאני, שכיהן כראש עיריית ניו יורק מ-1994 עד 2001 ונודע בזכות הצלחתו להפוך את העיר ממרכז הפשע העולמי ל"עיר הבטוחה ביותר בארה"ב", באמצעות מדיניות חסרת פשרות של "ניקוי" הרחובות. במערכת הבחירות לראשות העירייה ב-93', הבטיח ג'וליאני להביס את הפשע ברחובות, ולכאורה נראה שהצליח: בתוך שנים בודדות פחתו מקרי הרצח ב-65% והפשיעה הכללית ירדה ב-57%.

אך יש הטוענים שהנתונים שבהם התגאה ג'וליאני מטעים. בכיר המבקרים של "שיטת ג'וליאני" הוא הפרופ' ברנארד הארקורט, מרצה למשפטים מאוניברסיטת שיקגו, שביקש לבחון את הגורמים לירידת הפשע בניו יורק. "זה מצחיק שבישראל גילו את שיטת ג'וליאני עכשיו, דווקא כשבין החוקרים בארה"ב כבר נוצר קונצנזוס די ברור שהשיטה הזאת לא הפחיתה את הפשע בניו יורק", הוא אומר.

דוקטרינת "החלונות השבורים" שאותה אימץ ג'וליאני גורסת שטיפול בלתי מתפשר בהפרעות עירוניות ועבירות קלות גורם להפחתה ברמתם של פשעים חמורים. תפישה זו פותחה לראשונה ב-1982 על ידי הקרימינולוגים ג'ורג' קיילינג וג'יימס וילסון. השניים טענו שביטויים יום-יומיים של חוסר כבוד לחוק, כמו חלונות שבורים ושיכורים ברחובות, גורמים לאזרחים שומרי חוק לחשוש מיציאה לרחוב, ומשדרים מסר לפיו עבריינים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם.

הרקורט טוען שלהכרזות על הצלחתה של שיטה זו אין שום בסיס. "אין שום קשר אמיתי בין מה שנקרא אי-סדר לבין פשע", הוא אומר. לדבריו, בערים שיישמו מדיניות של שמירת הסדר הציבורי נרשמה למעשה ירידה זהה ברמת הפשיעה כמו בערים אחרות, שלא יישמו מדיניות כזו. את הפחתת הפשיעה הוא מייחס לסיבות אחרות: הגאות הכלכלית של שנות ה-90 והירידה בשיעור היחסי של צעירים באוכלוסייה מאז שנות ה-80. "ג'וליאני היה מוצלח מאוד ביחסי ציבור, והצליח לקחת קרדיט על הירידה בפשיעה שלא היתה קשורה אליו".

"הניסיונות לייעל את המשטרה ולהפחית את הפשיעה הם מבורכים, אבל אין פתרונות קסם", מסכים הד"ר יואב ספיר, סגן הסנגורית הציבורית הראשית, "מנופפים בשם ג'וליאני כאילו שהוא מצא את שיטת הפלא לנצח את הפשע, אך יש מחלוקת אם הוא בכלל הביא לירידה בפשיעה. באותה תקופה היתה ירידה דרמטית בפשיעה בכל ארה"ב, ובחלק מהערים שבהן השיטה לא יושמה, הירידה ניכרה אפילו יותר מאשר בניו יורק".

בנוסף, הארקורט מזכיר את המחיר הגבוה שנאלצו רבים מתושבי ניו יורק לשלם על יישום השיטה. רבים מהתושבים בעיר זוכרים את תקופת ג'וליאני דווקא כשנים של אימה ותסכול מהאגרסיוויות שבפעילות המשטרה. האוכלוסייה שסבלה במיוחד היתה זו של השחורים והמהגרים. ב-97', התעללו שוטרים במהגר מטהיטי בשם אבנר לואימה, בכך שדחפו מוט עץ לפי הטבעת שלו. השוטרים גם הרבו לבצע פשיטות וחיפושים בבתים של תושבים, במקרים רבים ללא הצדקה. צעירים רבים נשלחו לכלא רק מכיוון שצעדו ברחוב כשבידם פחית בירה. בממוצע, נעצרו 400 קטינים ליום בתקופת ג'וליאני. ארגוני זכויות אדם, שעוסקים לרוב במדינות בעולם השלישי (או לכל היותר בהוצאות להורג בטקסס), החלו לכלול את ניו יורק בדו"חותיהם. הארקורט מסכים. "העבירות שבהן התמקדו הן עבירות שמבוצעות בכל ארה"ב בעיקר על ידי בני מיעוטים. לכן כאשר מחפשים עבירות כאלה, הם אלה שנפגעים".

ד"ר אראלה שדמי, סוציולוגית החוקרת את המשטרה בישראל, טוענת ששיטת ג'וליאני מייצגת תפישה חברתית אידיאולוגית שמרנית. "זה נכון שהוא הצליח ?לטהר' את הרחובות, אך בעצם זה טיהור אתני של קבוצות שלא נוחות לבעלי עסקים. זה שימוש לרעה במשטרה לצרכים כלכליים. הוא לא דאג לשיטור שוויוני לכולם, אלא השתמש בשיטות בלתי שוויוניות, ואפילו דכאניות. אנחנו יודעים ממחקרים שרמת פשיעה ואלימות לא מושפעת מהמשטרה. היא מושפעת בעיקר מגורמים דמוגרפיים וכלכליים".

ספיר סבור שלנהייה אחרי פתרונות אגרסיוויים למיגור הפשע אין הצדקה בישראל. "בניגוד לרושם שנוצר מהתקשורת, בארץ שוכחים הרבה פעמים שהפשיעה בישראל לא משתוללת", הוא אומר. "הנתונים מראים ששיעור הפשיעה בארץ הוא יציב ואפילו יורד - גם על פי נתוני המשטרה ובמיוחד אם מביאים בחשבון את גידול האוכלוסייה. זה דבר שחשוב לזכור לפני שאנחנו רצים לאמץ שיטות שיש להן מחירים מאוד גבוהים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ