בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו

נאום המחלוקת של פרופ' אהרן ברק, שעורר דיון ציבורי סוער בשבוע שעבר, הוא ה"אני מאמין" של נשיא העליון בדימוס בשאלה כיצד ישראל יכולה לשמור על יהדותה - וגם על זכויות כל אזרחיה. "אני חושב שאנו יכולים להשיג את השניים", הוא אומר, אך לא על ידי שימוש באמצעים לא דמוקרטיים. "הארץ" מביא את דברי ברק, בתרגום לעברית

תגובות

"אי אפשר לדבר על זכויות האדם מבלי לעמוד על שתי נקודות. האחת, מצב זכויות האדם בשטחים התפוסים (occupied territories). למהפיכה החוקתית בישראל אין השפעה ישירה על כך, זאת משום שיישום חוקי היסוד בהקשר לתושבים בשטחים התפוסים הוא בעייתי וטרם התקבלה החלטה סופית בעניין זה.

אולם אני סבור שיש לכך השפעה עקיפה. אוכל לדבר בשמי שלי. מוניתי לבית המשפט ב-1978, כלומר אחרי מלחמת ששת הימים. כתבתי במשך עשרים ושמונה שנות שיפוט פסקי דין רבים בעניינים הנוגעים לשטחים התפוסים. אני זוכר כיצד ראיתי שאלות אלה.

בשנים הראשונות, תפישתי את הדין ואת זכויות האדם היתה מנקודת המבט של המשפט המינהלי. השאלה היתה מהו היקף הסמכות של המפקד הצבאי שנכנס לנעליו של הריבון.

עד כמה שזכויות האדם הגבילו את היקף הסמכות, זו היתה נגזרת מסמכות השלטון. כך, למשל, במעצר מינהלי, השאלה היתה היקף הסמכות של המפקד הצבאי לפי סעיף זה או אחר, ופסק הדין נפתח בדיון על הסמכות המינהלית. זה היה הנרטיב השולט אז.

אט אט - ובמקרה שלי תוך לימוד חוזר של הסוגיות הללו, ומתוך הבנה טובה יותר של תפקיד המשפט הבינלאומי בדבר זכויות האדם והמשפט הבינלאומי ההומניטרי - חל שינוי בנקודת המבט: אם בתחילה התמקד הדיבור בסמכות המפקד הצבאי, יותר ויותר עבר מוקד השיחה לשאלות של זכויות האדם באזור.

שינוי זה מקביל במידת מה לשינוי שחל בישראל - המעבר משאלות של סמכות לשאלות של זכויות. שינוי זה במבנה המחשבתי על זכויות בישראל השפיע, כך נראה לי, על דרך מחשבתי, ועל פסיקתי בהקשר של השטחים התפוסים.

הנרטיב אינו עוד נרטיב של סמכות ותוצאתו, אלא הוא רחב יותר וכולל הן שאלות של סמכות והן שאלות של זכויות התושבים. וכאשר אני אומר תושבים, איני מתכוון רק לתושבים הערבים אלא גם לתושבים היהודים.

באחד מפסקי הדין ציינתי כי גם אם אלו הם מפירי חוק, הם אינם מחוץ לחוק (outlaws). זו הדרך בה בחרתי להגן על עמדתנו, ובכך להגיב על פסיקתו של בית הדין הבינלאומי בהאג.

כאשר חושבים על זכויות האדם בישראל יש כמובן לחשוב על זכויות האדם באזור התפוס. אתם יודעים טוב ממני מה קורה שם. הפתרון אינו בפסיקתו של בית המשפט העליון, ויש לקוות שהוא יימצא בהקדם האפשרי.

הבעיה האחרת היא זכויות האדם של המיעוט הערבי בישראל. איננו יכולים לדבר על זכויות האדם במדינה בלא לדבר עליהן. אני חושב כי אם תשאלו ישראלי אם הוא מצדד בשוויון לערבים, הוא ייאמר שכן, כמובן. ואם תשאלו אותו האם אתה בעד גירוש הערבים, הוא יגיד שכן, כמובן - והוא לא ירגיש שיש סתירה בין אמירות אלה.

אני מאמין שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות בתחום זה. מצד אחד, ההכרה בכך שזוהי מדינה שערכיה יסודיים ודמוקרטים. אינני מוכן ואינני רוצה לוותר עליהם. אני מאמין בהם. בגללם באתי לכאן, ולא נשארתי בארצות הברית או במקום אחר. אני רואה במדינה מדינה שהיא בעלת ערכים יהודים ודמוקרטים. מצד שני אני מאמין שזוהי מדינת כל אזרחיה.

אני סבור שהערבים כאן, ככל אזרחים אחרים, זכאים לשוויון. באחד מפסקי הדין תיארתי זאת באומרי שליהודים יש מפתח מיוחד כדי להיכנס למדינה הזאת. זהו חוק השבות. אבל ברגע שאנו בבית, כאן במדינה, כולנו שווים.

יש עוד הרבה מה לעשות כדי להגיע לשוויון זה. עדיין לא בנינו כיאות את היחסים בין יהדותה של המדינה לבין העובדה שזו מדינת כל אזרחיה. יש הרבה מה לעשות, ואני מאמין שניתן לעשות זאת. אני אחד מאלה שלא רואים כאן סתירה מהותית, ואיני חושב ששני הדברים מוציאים אחד את השני.

אני חושב שאנו יכולים להשיג את השניים, והדרך לטפל בבעיית האוכלוסייה אינה בהטלת מגבלות מלאכותיות או בלתי דמוקרטיות, תוך הפרת זכויות האדם. במטרה לפתור את הבעיה עלינו למצוא את הדרכים הנכונות לעשות כן, למצוא את הדרכים הנכונות כדי לשמור על יהדותה של המדינה, את ערכיה היהודים והדמוקרטים, וכך שכל ערבי יוכל להרגיש במדינה כאזרח בעל זכויות מלאות.

שכן, אם לא נמצא את הדרך לחיות בשלום עם שכנינו ועם המיעוט הערבי בארץ הזאת, לא נמצא דרך לחיות בשלום עם עצמנו".

פרופ' ברק נשא את הנאום באירוע לכבוד פרופ' הרמן שוורץ במלאת 25 שנים למפעל המלגות לחינוך משפטי לזכויות אדם במכללת וושינגטון למשפטים שבאוניברסיטה האמריקנית, ובתמיכת הקרן החדשה לישראל.

"חוקה שתהא טובה יותר"

בנאום שנשא בשבוע שעבר דן פרופ' אהרן ברק במפעל חוקי היסוד ובצורך לכונן חוקה חדשה בישראל על מנת להמשיך בהתפתחות שחלה בתחום זכויות האדם במדינה. את עשרים וחמש השנים האחרונות לזכויות האדם בישראל חילק לשניים: התקופה הראשונה עמדה בסימן המגילה המפוארת של זכויות אדם הלכתיות שפתחו בתי המשפט בישראל (ובראשם בית המשפט העליון) מאז קום המדינה, אשר הכירו בחופש הביטוי, העיסוק, השוויון ושאר זכויות האדם. בתקופה זו, אמר פרופ' ברק, היוותה ההלכה הפסוקה את המקור העיקרי של זכויות האדם בישראל. בהיות מקורן של זכויות אלה בהלכה הפסוקה, בהתנגשותן עם חוק של הכנסת - יד החוק היתה על העליונה.

תקופה זו הסתיימה ב-1992 עם חקיקתם של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. אז ניתן לחלק מזכויות האדם ההלכתיות מעמד חוקתי, והן מצויות עתה ברמה שמעל לחוק הרגיל. חוק הפוגע בהן הוא חוקתי רק אם הוא מקיים את הדרישות של חוקי היסוד. בהתנגשות בין חוקי היסוד לחוק רגיל שאינו מקיים את הוראות חוקי היסוד - יד הזכות על העליונה.

במסגרת המבנה החוקתי החדש הזה, עמד פרופ' ברק בנאומו על מספר שאלות. ראשית, הוא הדגיש את הצורך לפתח תיאוריה פרשנית ראויה לחוקה: אין מפרשים חוקה כפי שמפרשים חוק רגיל. שנית, הוא ציין כי לדעתו בקביעת היקפה של הזכות החוקתית יש להתחשב ברציונל המונח ביסודה ולא בשיקולים שהם חיצוניים לזכות; שלישית, הוא ציין כי עיקר הפסיקה של בית המשפט העליון עסקה בפרשנותה של הזכות לכבוד האדם, ממנה נגזרו חופש הביטוי והשוויון.

פרופ' ברק הדגיש כי יש מקום לפתח גם את הזכויות האחרות, ובעיקר את הזכות לחירות; רביעית, ברק ציין כי יש לפתח את רעיון האיזון - איזון בין האינטרס הציבורי לזכות הפרט (רעיון העומד גם במרכז ספרו החדש על המידתיות).

במסגרת זו ניתן לאמץ לדעתו את ההלכות השיפוטיות שפותחו לפני השינויים מ-1992, תוך התאמתן למבנה החוקתי החדש. חמישית, אף שהתפתחות זכויות האדם בישראל מרשימה - יש מקום לסיים את מפעל חוקי היסוד ולקבוע חוקה חדשה לישראל - חוקה שתהא טובה יותר מהחוקה הקיימת.



נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק. אט אט התחלנו לעסוק פחות בסמכות מינהלית, יותר בזכויות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו