בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עובד במינהל האזרחי קיבל 50 דונם בגדה - תמורת שקל לשנה בלבד

הפרשה התגלתה במסגרת ערעורו של פלסטיני הטוען לבעלות על שליש מהקרקע. לדבריו, מדובר בשיטה

61תגובות

החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית הקצתה לקצין במינהל האזרחי ותושב התנחלות ריחן 50 דונם בצפון הגדה המערבית, תמורת שקל אחד לשנה, לתקופה של 25 שנה. כך התברר בדיון בבג"ץ בעתירה של פלסטיני שטוען לבעלות על כ-16 דונם מהשטח. 50 הדונמים כלולים בשטח של אלפי דונמים, שמסר הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי שבמינהל האזרחי להסתדרות הציונית, שמצדה נתנה לריחן רשות שימוש בו. מדובר בעתודה הקרקעית של כפרים פלסטיניים באזור כברטעה, אום-ריחאן ואחרים. פרקליטות המדינה אמורה היתה להשיב השבוע לבג"ץ למה הוקצתה הקרקע לקצין, ללא מכרז, אך תשובתה עדיין לא ניתנה.

הקצין - בשיחה עם "הארץ", ועורך דינו - בתגובתו לעתירה, טוענים כי עוד תושבים בריחן ובהתנחלויות אחרות באזור קיבלו הקצאות דומות, מסגרת המנדט שנתנה ישראל לחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית להקצות קרקע להתיישבות הכפרית. ישראלים החוקרים את מדיניות הקרקעות הישראלית, מסכימים שההקצאה המדוברת והתהליך שנחשף מאחוריה אינם חריגים.

במארס 2010 נחתם "הסכם מיוחד להקצאת שטח" לצרכי נטיעה, בין ההסתדרות הציונית העולמית באמצעות החטיבה להתיישבות לבין יצחק בוחניק, תושב התנחלות ריחן. 50 הדונם האלו כלולים בשטח של 3,500 דונם שמסר הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי במינהל האזרחי להסתדרות הציונית בשנת 1994, לתקופה של 49 שנה, "לצורך תכנון, פיתוח וביסוס היישוב" (זהו שטח שחופף צו תפיסה של הקרקעות מ-1977). ב-1995 החטיבה להתיישבות העניקה לאגודת מתיישבי ריחן רשות שימוש בשטח. כפי שמלמד מאגר הנתונים של ברוך שפיגל (לשעבר איש משרד הביטחון) על הקצאת אדמות להתנחלויות, בסך הכל הוקצו לריחן כ-7,000 דונם, במסגרת שלושה "חוזי הרשאה".

"תפיסה תכנונית מפלה"

תוכנית המתאר המפורטת המאושרת של ההתנחלות ריחן מקיפה 1,209 דונם, וממוקמת כולה בתחום שמורת טבע מנדטורית. כמאה דונם בתוכנית הוקצו למגורים, ל-159 יחידות דיור עבור כ-200 תושבי היישוב. יותר מ-400 דונמים בתוכנית מיועדים למבני משק חקלאיים. לגרעין המקורי של ריחן יש אדמות חקלאיות מעובדות בתוך הקו הירוק.

לשם השוואה, הכפר הפלסטיני אום-ריחאן, שנוסד בסוף המאה ה-19 על ידי תושבי יעבד כיישוב חקלאי עונתי, הפך יישוב קבע ב-1922. בחזקתו 930 דונם, מתוכם 630 רשומים בטאבו על שם בעליהם הפרטיים. מאז 1967 ישראל סירבה לתת ליישוב זה היתרי בנייה, בטענה שבנייה במקום סותרת את ייעוד הקרקע כשמורת יער - אותה שמורת יער שבה נבנתה ריחן. ב-2008, אחרי מאבק ממושך של התושבים, בסיוע עמותת "במקום, מתכננים למען זכויות התכנון", הגיש המינהל האזרחי תוכנית מתאר בגודל 56 דונם (שחוץ מדונמים ספורים, הם אדמות פרטיות של התושבים). 39 דונם ממנו הוקצו למאתיים יחידות דיור - כלומר צפיפות דיור גבוהה פי כמה מזו של ריחן. בשל התנגדות התושבים (כ-420 במספר) הרחיב המנהל האזרחי את תוכנית המתאר ל-122 דונם, מתוכם כ-85 דונם מוקצים לכמאתיים יחידות דיור. ובכל זאת, התושבים התנגדו שוב - מכיוון שהתוכנית עדיין לא ענתה על צרכיהם. ניר שלו מעמותת "במקום" אומר שנתונים אלו מלמדים היטב על התפיסה התכנונית המפלה של ישראל, "וזאת בלי להתייחס לעובדה שתושבי אום-ריחאן אינם יכולים לקבל הקצאות אדמת מדינה כפי שמקבלים תושבי ריחן".

בוחניק עבר להתגורר בריחן בשנת 2000, וב-2002 פנה להסתדרות הציונית בבקשה שתקצה לו אדמה לנטיעות. מסיבות אישיות וביורוקרטיות, ההסכם נחתם רק במארס 2010, לאחר שהתחיל לעבוד במינהל האזרחי בנובמבר 2007 כראש מדור תקשוב. בתשובה לעתירה כתב בא-כוחו של בוחניק, עו"ד עמיר פישר, ש"ההסתדרות הציונית הקצתה שטחים נרחבים נוספים לתושבים שונים מהיישוב ריחן ומיישובים סמוכים", וכי אין להקצאה קשר לעבודת מרשו במינהל האזרחי. פישר מרבה לייצג את עמותת רגבים, שפועלת כהגדרתה, למען שמירה "על אדמות ונכסי העם היהודי בארץ ישראל". במסגרת זו העמותה ופישר מגישים עתירות גם נגד המינהל האזרחי, בדרישה שיהרוס מבנים פלסטיניים בשטח סי.

ב-25 ביולי קיים בג"ץ דיון בעתירת הטוען לבעלות על הקרקע, עבד אל קאדר קבהא. עורך הדין תאופיק ג'בארין ביקש שבית המשפט יורה להפסיק את עבודות הכשרת הקרקע והנטיעה בשטח שמרשו טוען לבעלות עליו, עד בירור הסוגיה. בית המשפט ביקש מג'בארין למחוק את העתירה, משום שהוא אינו פוסק בסכסוכי קרקעות, אבל קודם כל דרש מהמדינה לענות תוך 30 יום מדוע לא הוצא מכרז להקצאת הקרקע.

על סמך רישום מהזיכרון שעשה ג'בארין לאחר הדיון, שופטי בג"ץ הביעו תמיהה על הקצאת הקרקע לאיש המינהל האזרחי. השופט חנן מלצר, למשל, שאל את נציג הפרקליטות, עו"ד יצחק ברט, "האם זה תקין בעיניך שקצין שמקבל שכרו מהצבא, מקבל קרקע חקלאית מהמדינה?". בא-כוחה של ההסתדרות הציונית, עו"ד יוסף לאופר, חזר ואמר שמדובר בקרקע בבעלות המדינה, וציין כי "אנחנו לא בודקים אם הוא קצין או לא".

השופט מלצר המשיך ושאל "אתה לא רואה טעם לפגם שאדמות של המדינה מועברות לקצין?". עו"ד לאופר ענה כי "אני לא יודע להשיב על שאלה זו. החטיבה להתיישבות העבירה לבוחניק את הקרקע כתושב ריחן ולא בודקת איפה הוא עובד". בהמשך אמר השופט מלצר כי "אנחנו רואים בחומרה רבה את המקרה הזה, בו משתלט לכאורה קצין בצבא על קרקע של המדינה".

העותר קבהא, יליד שנת 1924, מתגורר בכפר חירבת עבדאללה יונס. עד שתוכרע שאלת הבעלות, קבהא, בניו ובני אחיו אומרים כי בחלק מהשטח המדובר הם נהגו בעבר לייצר פחם, כפי שמלמדת האדמה השחורה, ובחלק אחר הם זרעו חיטה ושעורה. בזמנים אחרים האדמה ניתנה לרעיית צאן.

לטענת עו"ד פישר, לפחות בעשר השנים האחרונות אין סימנים לכך שהעותר או מישהו מטעמו עיבדו, זרעו או נתנו למרעה את האדמה. בני משפחת קבהא טוענים שעם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הצבא ומתנחלים לא איפשרו לבעלי האדמות להגיע אליהן. ב-2002 או 2003 נכבש שביל רחב בוואדי שבו נמצאת החלקה, וכלי רכב של הצבא והמתנחלים הרבו לנסוע בו תוך חסימת הגישה של הפלסטינים. באזורים רבים אחרים בגדה המערבית תועד תהליך דומה של הדרת הפלסטינים מאדמתם, תוך ניצול המצב הביטחוני.

באחרונה פעל ג'בארין להשגת המסמכים מירדן ולמיצוי ההליכים לרישום הבעלות. לדברי עו"ד פישר, העתירה נשענת על מסמכים מפוברקים. "בית המשפט לא צריך לתת יד לעותרים כאלה. מחר יבוא עותר ויטען שהקרקע שעליה בנוי בית המשפט העליון היא שלו", הוא אמר, כפי שעולה מרישום הדיון של ג'בארין. עוד אמר פישר כי "הנושא של ביטול ההקצאה ועריכת מכרז צריך שידון בעתירה אחרת שתהיה עקרונית". השופט מלצר, לעומתו, אמר כי "דווקא המקרה הספציפי הזה מתאים לדיון בנושאים האלה".

דרור אטקס, חוקר עצמאי של מדיניות הקרקעות של ישראל בגדה, אמר ל"הארץ" כי דרך ההסכם האחד הזה, שהתגלה במקרה בגלל העתירה, נחשפת השיטתיות שבה משתלטת ישראל על אדמות פלסטיניות.

בשיחה טלפונית עם "הארץ" אמר שלשום בוחניק כי הוא פנה לראש המינהל האזרחי, תא"ל מוטי אלמוז, שיבדוק אם לא מדובר בניגוד עניינים. הפנייה לא נעשתה במהלך המשא ומתן הסופי על ההקצאה, אלא כשהעותרים החלו כבר בהליכים משפטיים. לפי בוחניק אמר לו אלמוז, על סמך התייעצות עם היועץ המשפטי של המינהל האזרחי, שאין בהקצאת האדמה משום ניגוד עניינים.

בוחניק, במקור מפרדס חנה, סיפר ל"הארץ": "אני תושב היישוב ריחן, וקיבלתי אדמה כמו מספר רב של תושבים (ישראלים - ע"ה) באזור. ישנם הרבה תושבים, חלקם אפילו עובדי המינהל האזרחי, שקיבלו אדמות כחלק מיזמות חקלאית. הכל באותם תנאים, זהו חוזה סטנדרטי שעושה החטיבה להתיישבות". אבל הוא גם הוסיף כי "אני חושב שכל אחד שפונה לחטיבה להתיישבות יכול לקבל אדמה. גם פלסטינים, אם יש להם זיקה למקום. אני אישית חושב שגם פלסטיני מחרבת עבדאללה יונס שיפנה, צריך לקבל את התנאים האלו".

מעוניין ביחסי שכנות טובים

בוחניק אמר שהוא מעוניין ביחסי שכנות טובה עם משפחת העותרים, וש"עד שבג"ץ יחליט בעניין לא אגע באדמה שהם טוענים לבעלות עליה". עוד אמר כי הנטיעות שכבר עשה אינן בשטח שהעותרים טוענים לבעלות עליו. לדבריו, "אני תמיד אשמח להיפגש אתם (עם העותרים), כדי שיהיה לשני הצדדים טוב. אני מעריך אותם שהם אינם מזיקים לשטח. אנחנו מנהלים שיחות כמעט יומיומיות אתם ועם הנכדים. אנו לא ימנים, להיפך, כל המשפחה מאוד פרו-פלסטינית".

לשאלת "הארץ", מדוע בחר בעו"ד פישר, שמרבה להופיע עם עמותת רגבים בעתירות נגד המינהל האזרחי, אמר בוחניק כי פנה לארבעה עורכי דין, שדרשו סכומי כסף שמעבר ליכולתו (בין 40 ל-50 אלף שקל). אשתו, "שהיא בעלת המיזם הזה" (על אף שהוא החתום על הסכם הקצאת הקרקע), חיפשה באינטרנט, "ופנתה לעמותת רגבים שהפנתה אותנו לפישר. אני לא יודע כמה הוא גובה. עמותת רגבים היא המתאמת".

תושב ריחן ותיק, שביקש להישאר בעילום שם, אמר גם הוא שעבודתו של בוחניק במינהל "לא נתנה לו פריבילגיה פה. את השטחים הוא מקבל בתור תושב היישוב. וכולנו מקבלים וקיבלנו אדמה בחינם. כל מי שירצה אדמה היום, יקבל מחר".

לדבריו, "המטרה היא רק לתפוס את השטחים. אין לזה אפילו ערך כלכלי. מכיוון שמדובר בשטח צבאי כבוש, האחראי הוא המינהל האזרחי. טכנית, הוא אינו מסוגל לנהל את כל האדמות האלו, והוא מקצה אותן לטובת ההסתדרות הציונית, החטיבה להתיישבות. זהו הגוף המיישב של מדינת ישראל מעבר לקו הירוק, ומטרותיו פוליטיות". יעד החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, כפי שמוגדר באתרה הרשמי, הוא "להקים ולחזק את ההתיישבות היהודית באזורי הפריפריה, תוך הגברת האחיזה באדמות המדינה שנמסרו לחטיבה על ידי ממשלת ישראל".

בדו"ח מבקר המדינה מ-2005 נקבע ש"אין בידי המדינה נתונים מלאים לגבי הקצאות להסתדרות הציונית, למרות שמדובר במאות אלפי דונמים". תגובת לשכת ראש הממשלה לביקורת היתה ש"הנתונים המלאים על היקף הקרקעות שהוקצו להסתדרות הציונית מצויים בידי המינהל האזרחי והועברו באחרונה לוועדת השרים".

מהמינהל האזרחי נמסר בתגובה: לאחר בדיקה שנעשתה נמצא כי אין חשש לניגוד אינטרסים וזאת לאור העובדה שמדובר בהליך אישי שאין לו כל נגיעה לפעילות הצבאית של רס"ן בוחניק במנהל האזרחי". בתגובה לא היתה התייחסות לשאלת "הארץ" האם נפוצה הקצאת אדמה ללא מכרז ובתשלום סמלי לעובדי המינהל האזרחי, והאם בוחניק היה אמור לבקש את רשות המינהל האזרחי לפני ששכר את שירותיו של עו"ד פישר.



ראש החטיבה להתיישבות, עופר לאופמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו