בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיפה, עפולה ורמלה - הערים האלימות בישראל

הנתונים שנאספו הם חלק מ"מדד הפשיעה הלאומי" שערך המשרד לביטחון הפנים. באום אל-פחם ובאלעד נפתח המספר הקטן ביותר של תיקים

43תגובות

רשימת הערים בישראל המובילות במספר תיקי האלימות כוללת בין השאר את תל אביב-יפו, חיפה, רמלה ואילת. כך עולה מנתונים של המשרד לביטחון הפנים המתייחסים ל-2010. לעומת זאת, באום אל-פחם ובאלעד נפתח המספר הקטן ביותר של תיקים בגין תלונות על אלימות.

הנתונים שנאספו הם חלק מ"מדד הפשיעה הלאומי" שערך המשרד לביטחון הפנים, בהנחיית ארגון ה-OECD, אשר ישראל מחויבת לדווח לו מדי שנה. הדו"ח הפנימי, שהגיע לידי "הארץ", בדק את נתוני האלימות בכל הערים בישראל שמעל 30 אלף תושבים - 54 במספר - בשנים 2006-2010. מדד האלימות העירוני מתבסס על ארבעה סוגים של מעשי אלימות, הכוללים תקיפה חמורה (רצח, הריגה או חבלה חמורה), שוד, איומים וקטטות וכן עבירות מין.

את הדו"ח גיבשה ראש מחלקת המחקר במשרד לביטחון הפנים, סגן-ניצב ד"ר בשורה רגב. מהנתונים עולה כי שבע הערים המובילות במספר התיקים שנפתחו במשטרה בשל מעשי אלימות בשנה החולפת - בין 37.6 ל-59.1 תיקים לכל 1,000 בני אדם - הן תל אביב-יפו, חיפה, עכו, טבריה, עפולה, רמלה ואילת. בערים שהגיעו לתחתית הרשימה, אלעד ואום אל-פחם, נפתחו בין 3.1 ל-11.6 תיקים לכל 1,000 תושבים בשנה החולפת. עם זאת, בכל אחת מהערים נמצאו סיבות שונות לתוצאות. התברר בין השאר כי מקורם של מרבית המקרים המתועדים באילת כלל אינם בתושבי העיר אלא במבקרים בה. עוד מציינים במשרד לביטחון הפנים כי נתונים גבוהים אינם מצביעים בהכרח על שיעור אלימות גבוה. הסבר אפשרי אחד למספר גבוה של תיקי אלימות הוא דווקא אמון בתחנת המשטרה המקומית, שמעודד הגשת תלונות. בדומה, אחת הסיבות לנתונים הנמוכים שנרשמו בחלק מהיישובים הערביים היא דיווח חלקי למשטרה הנובע מאי אמון וחשדנות.

ניר קידר

בעיה נוספת בהכנת המדד היתה ההתייחסות לעבירות שכלל לא מדווחות. מבדיקה שערכה ד"ר רגב עולה כי בשנת 2009 רק 45% מנפגעי אלימות דיווחו על כך למשטרה - בהשוואה ל-41% בשנה הקודמת. במשטרה מסבירים את הנתון בכך שנפגעים רבים אינם רוצים "להפליל" את התוקף או שאינם בוטחים בשוטרים. כדי להתמודד עם בעיה זו, נאספו נתונים גם ממקורות אחרים - ובהם שירותי הרווחה, החינוך, הבריאות והלמ"ס - ואלה שוקללו במדד. מניתוח כלל-ארצי של "מדד הפשיעה הלאומי" עולה כי שיעור מקרי הרצח מנשק חם בשנת 2008 עמד על 0.84% לכל 100 אלף בני אדם (68 מקרים בסך הכל). בארה"ב עמד הנתון המקביל על 3.12% - גבוה בהרבה משאר העולם המערבי, אולם גם ישראל נמצאת במקום גבוה יותר ממדינות רבות אחרות. בשנת 2009 הנתון היה כבר 0.97%.

לטענת המשטרה, קיים פער גדול בין איך שהציבור תופש את תפקודה לבין הדימוי התקשורתי שלה. בין השאר מתבססים שם על סקר שערכו בחודש יוני האחרון לבחינת תחושת הביטחון של הציבור, ולפיו כ-74% מתושבי המדינה חשים ביטחון אישי גבוה באזור מגוריהם בשעות היום. עם זאת, שיעור זה עדיין נמוך בהשוואה למדינות כמו ארה"ב (81%) וצרפת (79%). מפילוח הנתונים על פי יישובים עולה כי תושבי המרכז והפריפריה חשים ביטחון רב יותר מאחרים. תחושת ביטחון נמוכה נרשמה במגזר הערבי. כך למשל, ציינו 36% מתושבי טירה כי הם חוששים להסתובב מחוץ לביתם בשעות היום.

תושבת אילת: "הילדים שלי לא חוצים לבד את הכביש"

בעיריית אילת לא הופתעו מממצאי מדד האלימות של המשרד לביטחון הפנים, אף כי בשנים האחרונות טוענים שם לירידה של כ-31% בנתוני הפשיעה העירונית. "הקביעה שלפיה אילת נמצאת בראש טבלת הערים האלימות בישראל שגויה ולא הוגנת", אומרת דוברת עיריית אילת, דנה זנטי. לדבריה, נתוני משטרת מרחב אילת משנת 2010 מראים כי 35% מהחשודים שנחקרו בתיקים גלויים בעיר כלל אינם מתגוררים באילת. "מספר השוהים בעיר, בכל רגע נתון, עולה פי כמה על מספר התושבים הרשמי של העיר".

מיקי בר דרור, תושב אילת בן 40 ואב לשלושה, הופתע מהנתונים. "הרושם שאנחנו מקבלים מפרסומי העירייה והמשטרה הוא שיש ירידה באלימות ואנחנו מובילים בצד החיובי. אבל מסתבר שהמצב הפוך". לדבריו, "ידוע שבקיץ מגיעות חבורות שלמות של בני נוער שבאים להשתחרר, וכנער אני זוכר מכות וגניבות בכל מקום אפשרי". בינתיים, הוא הוסיף, "הילדים שלי לא מסתובבים לבד אף פעם. נקודה".

"יש אלימות מילולית ופיזית של בני נוער. ילדה בת 9-10 לא יכולה לעבור ליד חבורת נערים מבלי שתשמע הערות אלימות כלפיה", אומרת תושבת העיר מיטל ברנר, בת 40 ואם לשניים. "לעומת 10-15 שנים אחורה, קיים הבדל משמעותי לרעה בתחושת הביטחון. אני הייתי יוצאת בעיר ללא חשש, והיום מסוכן לתת לילדים באילת לצאת לבד לרחוב. הילדים שלי לא חוצים לבד את הכביש". (רויטל לוי-שטיין)

אפלבאום תומר

בעכו מציגים נתונים על ירידה בפשיעה בשנה האחרונה

במשך שנים התלוננו בעיריית עכו כי נתוני המשטרה על הפשיעה בעיר מקפחים אותם. "הנתונים התבססו על תחנות ולא על יישובים. תמיד תחנת עכו היתה במקום גבוה כי צירפו אליה את כל היישובים מסביב", אומר ראש העיר שמעון לנקרי, שלדבריו תבע להפריד בין עירו ליישובים ג'דידה מכר, ג'וליס, ירכא, כפר יאסיף ואבו סנאן - שעל כולם חולשת תחנת המשטרה של עכו. אף כי נתוני הפשיעה עדיין גבוהים, חלה ירידה יחסית לשנים קודמות. "כיום הנתונים מראים תמונה אחרת", אומר לנקרי ומציג נתונים שמצביעים על ירידה של 14% בפשיעה הכללית בעיר בשנה האחרונה.

אולם בצד זאת יש בעיר מי שעדיין דואגים לביטחון האישי, בעיקר של הילדים. עו"ד אלי סבן, חבר מועצת העיר לשעבר, אומר שבאופן אישי הוא חש ביטחון, אולם הוא "לא תמיד רגוע כשהילדים לא איתי והם מחוץ לבית". דאגותיו נובעות בין היתר מכך שבשנים האחרונות התרבו חיסולים של העולם התחתון ברחובות העיר. אף כי לא נפגעו בהם אזרחים, חלק מהם התרחשו בשעות היום באזורים הומי אדם.

יו"ר ועד הסוחרים בעיר העתיקה, האני אסד, אומר שצריך לזכור כי מדובר בעיר מאוד מתוירת, "ולכן שיפור תחושת הביטחון לא צריך להיות עניין של התושבים והרשות המקומית בלבד, אלא של הממשלה". לדבריו, "אנחנו מרגישים בטוחים אך רוצים שגם כל מי שמגיע לעכו ירגיש בטוח". (ג'קי חורי)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו