בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על רקע כבוד המשטרה

כשאשה נרצחת ברמלה או בלוד, גם אם היא המקרה ה-30 ברצף בתוך עשור, זו בעיה סוציולוגית של הערבים - כך לפחות נהגו לחשוב על התיקים האלו במשטרה. עד שמתקפה תקשורתית ופוליטית אילצה אותם לחשוב מחדש. עכשיו הם מוכיחים בעבודה קשה: הסטיגמות היו רק תירוץ

28תגובות

בקצה השביל הבוצי שליד בית הקברות בלוד עמד מפקד מחוז מרכז של המשטרה, בנצי סאו. לרגליו היתה מונחת גופתה של יסמין אבו זעלוק, בחורה בת שלושים בסך הכל. היא היתה כפותה, ובראשה שלושה כדורי אקדח.

מלבד ניידות המשטרה שעמדו בסביבה, הבחין סאו בניידות שידור של כל ערוצי הטלוויזיה מגיעות למקום, ומתמקמות לקראת דיווח. צלמי עיתונות החלו להיאסף גם הם, בניסיון למצוא פריים של שוטר עומד ליד הגופה - צילום שימחיש את הטרגדיה ואת המחדל.

פחות מיממה קודם לכן, היה זה ב-5 באפריל השנה, עמד סאו במצב מביך לא פחות. בשעה שתיים לפנות בוקר הוזעק לתחנת המשטרה בטייבה, להערכת מצב בנוגע לרצח כפול שאירע בעיר שעתיים קודם לכן. לא רק בעיר, יש לומר, אלא במרחק קטן מהתחנה עצמה.

מיטב הקצינים הבכירים חיכו לו באותה שעת לילה. מודעים לכך שמדובר בגופה החמישית מתחילת השנה, וכי ניכר לעין כל שהם חסרי אונים בכל מה שנוגע למלחמת הכנופיות האלימה בעיר. סרטי האבטחה הפכו את המלים למיותרות. שלושה שוטרים נראו בהם, עומדים חסרי אונים מול אלפיים איש שמטיילים בזירה ומשבשים כל ראיה שעשויה להביא לקצה חוט לפענוח הרצח. השעה היתה מאוחרת, וההחלטה שהתקבלה היתה לעזוב כרגע את הביקורת על ההתנהלות בשעות הראשונות לאירוע, ולנסות להתרכז בחקירה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם‬

כשהאירוע הזה מהלילה טרי בזכרונו, עמד סאו מעל גופתה הכפותה של אבו זעלוק - האשה הרביעית שנרצחה ברמלה-לוד מאז תחילת השנה, וה-31 שנרצחה מאז 1991. הפלאשים של מצלמות העיתונות התקרבו לזירה, והוא ידע שהוא מוכרח לקבל החלטה גורלית: לשנות את השיטה. עכשיו, מיד, ללא דיחוי.

המנכ"ל שלא נרצח

חרדתו של סאו מהסיקור התקשורתי החלה כחצי שנה קודם לכן. עד אז, הסטטיסטיקה היתה דומה: אלימות, כנופיות ורצח נשים בתדירות בלתי נתפסת במגזר הערבי בכלל, וברמלה-לוד בפרט. אבל גם כאשר סוקרו המקרים, וגם כאשר היה מדובר במקרים חריגים במיוחד - כמו המקרה של חמולת אבו גאנם מרמלה, שתשע מנשותיה נרצחו בתוך שנים ספורות - לא חרגה נימת הסיקור מכזו שמקטלגת את העניין כבעיה פנים-מגזרית של הערבים. מה שהקל על המשטרה להתמודד עם הביקורת על שיעור פענוח התיקים הנמוך, ועל הטיפול הרשלני בהם.

כל זה השתנה, כמעט במקרה, באוקטובר 2010. דיווח ולפיו מנכ"ל עיריית לוד נרצח במשרדו, הקפיץ לעיר את כל כלי התקשורת במדינה, שהחלו לשדר ממנה בשידור חי. רק לאחר זמן מה התברר, כי הדיווח היה שגוי והנרצח אינו מנכ"ל העירייה אלא תושב מן המניין. אבל מבחינת המהומה התקשורתית זה היה מאוחר מדי. הבהלה לשטח עשתה את שלה, הדיווחים החלו למנות גם את שאר הנרצחים בעיר באותו החודש, וביקורים של ראש הממשלה, השר לביטחון הפנים ומפכ"ל המשטרה נערכו בעקבותיהם. כולם הבטיחו להביא שינוי לעיר ובמגזר כולו.

סאו הסיק מסקנות והחליט לגייס חוקרים ותיקים ומנוסים מכל רחבי המחוז, שאליהם יועבר הטיפול בכל תיקי הרצח במגזר שבהם יש קצה חוט, במסגרת התחנות המקומיות. היחידה המרכזית התבקשה להעביר את כל הפוקוס המבצעי והחקירתי למקרי הרצח הקשים יותר. בעקבות ההיערכות מחדש, החיה מפקד היחידה המרכזית במחוז מרכז, ניצב משנה יגאל בן שלום, את מחלק המיעוטים. הוא גייס לימ"ר חוקרים ועוקבים מהמגזר הערבי, ושיבץ כמה שיותר מהם בתפקידים רגישים ביחידה, בהנחה שידיעת השפה הערבית אינה מספיקה, וכי שוטרים שבאים מתוך המגזר הערבי יוכלו להביא תוצאות טובות יותר בשטח. השוטרים החדשים הגיעו מיחידות מובחרות, או גויסו במבדקים קפדניים. "הם לא נתפסים כמשתפי פעולה", מסביר סנ"צ עופר מועלם - ראש מפלג תשאול ביחידה, "נותנים להם הרבה כבוד. יש היום מספר גדול של חוקרים מהמגזר, והם חלק משמעותי מהעבודה שאנחנו עושים במגזר הערבי".

הצעד הבא במחוז המרכז היה פנייה לרשות להגנת עדים במשרד לביטחון הפנים, שם נבנתה תוכנית עבודה שתאפשר לעדים למעשי פשע לקבל הגנה ראויה. אחת הבעיות הגדולות של המשטרה היתה והנה עדיין, חשש של עדים לדבר בחדרי החקירות. רק לאחרונה נורו יריות לעבר ביתו של עד ראייה לרצח בלוד, בזמן שישב ושוחח עם סגנית מחלק הרצח, רפ"ק ענת קצב. הרמז היה ברור.

פתאום יש מי שמגן על נשים

במשטרה הבינו שרק אם יעניקו ביטחון מקסימלי לנחקרים, תגיע העזרה מהם, וסימנו זאת כמטרה. בתוך זמן קצר הורחבה קשת האפשרויות והנכונות להגן על העדים וכיום, כל אשה מאוימת או עד ראייה שמספק בדל מידע, מקבלים קשר ישיר וזמין למשטרה. בבתיהם של כמה מהם הותקנו לחצני מצוקה, אצל אחרים מצלמות אבטחה, ומי שנזקק ליותר מזה גם הורחק מביתו למקום מסתור. "אנחנו נמצאים כל הזמן בקשר עם משפחות הנרצחים", מספרת קצב על השינוי, "אם צריך הולכים לבקר אותם, נוסעים לבתי חולים וגם בלוויות. אנחנו נותנים להם הרגשה שכל רגע שהם לא מרגישים ביטחון אנחנו נגיע. חשוב לנו להעביר את המסר ששווה לעבוד עם המשטרה".

במשטרה מדווחים כי מאז שהוכנסו השינויים והחלו להיות מורגשים בציבור הערבי, עלה בעשרות אחוזים מספר הנשים שפונות למשטרה ומגישות תלונה. "נפל לנו האסימון", אומר יועץ מפקד המחוז לענייני ערבים, רב פקד יגאל עזרא. "כל השיטה השתנתה, כל היחס.

"היום, כל אירוע או מידע מגופי הרווחה או ממקור אחר לגבי אשה שבטחונה האישי מאוים, עוד באותו הלילה אנחנו יושבים לוועדה מיידית. אני בעצמי יושב שם, עם ראש משרד חקירות ועם גורמי מודיעין ורווחה, ויחד אנחנו קובעים מה הטיפול ההולם לאותו מקרה. והטיפול יכול להיות גם הוצאה מהבית למקלט, ואפילו הוצאה של נשים לחו"ל אם צריך. הבנו שאי אפשר להמשיך במצב שבו התיקים לא מפוענחים, והרוצחים מסתובבים ברחוב כמו גיבורי על".

"כל השנים טענו שאם המשטרה תפסיק לנתח את המצב הסוציולוגי של המגזר בנוגע לרצח כבוד המשפחה ותתחיל לעבוד, אז יהיו גם תוצאות", אומרת סמאח סלימה אגבאריה, עובדת סוציאלית המנהלת עמותה לקידום נשים ונערות ערביות ברמלה ולוד. אגבאריה ארגנה בשנה האחרונה הפגנות גדולות של נשים מול תחנת משטרת לוד ומול מחוז המרכז, במחאה על אוזלת ידה של המשטרה. כיום, לצד הביקורת, היא מוצאת את עצמה משתפת פעולה עם המשטרה.

כך למשל במקרה שאירע בחודש האחרון, לאחר שבחור צעיר מאזור השפלה נתפס על ידי הימ"ר כאשר ברשותו רשימה של נשים עליהן היה אמור לאיים עבור כסף שקיבל. החשוד שנעצר היה נוהג להודיע לאותן נשים שהן בסכנת מוות מאחר ופגעו, כהגדרתו, בכבוד המשפחה. אחת הנשים שסומנה הייתה גם היא תושבת אזור השפלה אולם היא סירבה לעזוב את ביתה על פי דרישת מפקד התחנה המקומית, וגם אגבאריה התבקשה לעזור. בהתייעצות עם כל הגורמים, הוחלט בצעד תקדימי לפנות בית המשפט ולהוציא לה צו הרחקה מביתה משום שהיא מסכנת את עצמה ואת הסביבה, במקרה של ניסיון חיסול. בעקבות הוצאת הצו, נשלחה האשה למקום מסתור.

שיטת אל קפונה

"חייבים לציין את העובדה שהיום, אשה שפונה למשטרה הם מיד עומדים על הרגליים האחוריות ויעשו הכול כדי לתת לה הגנה", אומרת אגבאריה. "העובדה שהתקשורת העמידה את העניין על סדר היום הציבורי הביאה לכך שהמשטרה ברמלה ולוד היתה חייבת להביא תוצאות. היום, כשאני פונה למשטרה על נערה או אישה מאוימת, הם יגיעו מיד ויעשו את מה שצריך. אבל הפחד שלי הוא שברגע שהתקשורת תאבד עניין הכל ירד לטמיון".

מה שטוב לאל קפונה, הבין בן שלום, טוב גם לאנשי רמלה-לוד. "אם אי אפשר להביא את החשוד על רצח כי אין ראיות מספיקות, נביא אותו בתיק סמים או בכל דרך אחרת", מצהירים היום בימ"ר. בשנה שעברה, זוכרים במשטרה בזיכרון צורב, נרצחה ברמלה אמל חלילי. בן זוגה, חסן אבו גאנם מג'וואריש, נעצר כחשוד, אולם בפרקליטות החליטו שלא להגיש כתבי אישום נגדו, ועם שחרורו יזם אבו גאנם חפלה גדולה בכפר, כשכל התושבים מבינים שמדובר בהפגנת כוח.

בשבוע שעבר, חוו סוג של תיקון. שנה וחצי כמעט אחרי שהוכרזה כנעדרת, נמצאה גופתה של תושבת לוד נרמין מסעוד. מהרגע הראשון היה ברור לחוקרים כי מסעוד, שהיתה בת 24 ובחודש התשיעי להריונה בעת שנעלמה, נרצחה. הם גם סימנו מיהם המעורבים ברציחתה, וכיצד בוצעה, אך בהיעדר גופה נאלצו להסתפק בתיקים אחרים. המהלך הוכתר מבחינתם כהצלחה: בזמן שנמצאה גופתה של מסעוד בבית הקברות המוסלמי בעיר, ישבו כבר כל המעורבים בבתי הכלא, חלקם על עבירות סמים ורכוש ואחרים בתיקי רצח.

באופן כללי, התחושה במשטרה כרגע היא שחוסר המעש הוחלף במבול של כתבי אישום ומעצרים, בשלל תיקי רצח, על רקע כבוד המשפחה וגם על רקע פלילי. ומקרה כמו זה שאירע בחודש יוני בלוד, שבו הוזעקה המשטרה לזירת הרצח של חדרה אבו גריבה וקיבלה מעדי ראייה פרטים מזהים, סימני רכב ועדויות נוספות שאפשרו לפענח את התיק, התאפשר רק בגלל שינוי הגישה והאווירה.

מאדי אבו זעלוק, אחיה של יסמין אבו זעלוק שנרצחה בלוד, היה זה שהתלונן בעבר על האיומים על אחותו. בפעם השנייה שהזדקק למשטרה זה כבר היה מאוחר מדי, אבל דרך הסיפור שלו אפשר אולי להבין את כל המהפך בתפישה של מחוז המרכז.

"אחותי לא רצתה לשתף פעולה ולהתלונן על בעלה", מספר אבו זעלוק, "גל הרציחות בלוד הביא הרבה מאוד תקשורת לעיר וגם ראש הממשלה הגיע, ופתאום הבינו במשטרה שיש ביקורת קשה שהם לא מפענחים מקרי רצח.

"אחרי שיסמין נרצחה, פתאום הייתה לנו תמיכה 24 שעות ביממה. השוטרים היו פה כל הזמן, עדכנו אותנו בכל מה שקורה וכל טלפון שלנו היה מביא אלינו ניידת. שיתפנו פעולה ועצרו את הרוצח, אבל כל זה היה רק כי ידענו שיש לנו עכשיו גב של המשטרה. "עכשיו המלחמה שלנו חייבת להיות נגד בתי המשפט שמקלים עם הרוצחים האלה, רק כי מוכרים להם שזה התרבות שלנו והרצח הוא על כבוד המשפחה".

"המצב החדש" בלוד ורמלה, יודעים גם במשטרה, הוא נזיל מאוד. טעות אחת של תורן בתחנה, שתביא למצב שבו תירצח אשה בשל טיפול לקוי באירוע, יכול להחזיר את המצב לקדמותו ולהעמיק את חוסר האמון של התושבים במשטרה. התקציבים שמופנים לטיפול האלימות במגזר הערבי ברחבי המחוז עצומים, וקשה לדעת כמה אורך רוח יהיה למקבלי ההחלטות להמשיך באותו הקו.

מי שמכיר טוב את השטח בלוד ורמלה הוא עורך הדין גיורא זילברשטיין, שייצג את כל בני משפחת אבו גאנם שנחשדו ברציחות שהראו בבנות המשפחה. "לא היתה שם שום רוח גבית לתושבים, רק פחד ותחושה שאף אחד לא עומד מאחוריהם", הוא מספר. "ההרגשה הייתה שכל מה שקורה בלוד ורמלה קורה בפלנטה אחרת מבחינת המשטרה".

זילברשטיין טוען שהמשטרה הבינה שהיא חייבת לספק לציבור ולממונים את התוצאות ולכן מרגישים בשינוי. "בתיק של אלאא דאהר שנרצחה ברמלה המשטרה עשתה באמת עבודה סביב השעון. הימ"ר עובד פתאום, ורואים את זה בכתבי האישום שהם מגישים בשנה האחרונה. הם התחילו להוציא אנשים מהבית הכוח, לעצור כל מי שיש אפילו סיכוי שהוא קשור למשהו. הם אמנם לא הצליחו להגיש כתבי אישום בתיקים הישנים אבל התיקים החדשים הם מרשימים מאוד מבחינת חומרי החקירה שלהם. זו בהחלט הצהרת

רצינות".

תצלום: דן קינן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו