בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחקיר "הארץ": עשרות תיקי חקירה נסגרים בגלל רשלנות של מחוז ש"י

תחקיר "הארץ": שוטרי הגדה לא מפלים בין מתנחלים לפלסטינים, אצלם כולם זוכים לטיפול רשלני: הם לא מקפידים לקחת טביעת אצבעות, לבדוק אליבי או לחקור עדים, ולפעמים שוכחים לקחת דגימות או פשוט לעמת בין מתלונן לחשוד. התוצאה: עשרות תיקים שנסגרים, נאשמים שמזוכים בבית המשפט, וחשוד בגרימת מוות שנמלט לאחרונה לחו"ל

65תגובות

במארס 2008 הבחין רכז הביטחון של ההתנחלות מעון שבדרום הר חברון, גדליה אבלמן, בהתקהלות סמוך להתנחלות. אבלמן יצא במכוניתו למקום כדי לברר מה פשרה. כשהגיע ועצר את מכוניתו התקרב אליו פלסטיני מוכר לו, פתח את דלת המכונית והכה אותו בפניו. משקפיו, בשווי אלפי שקלים, נשברו. אבלמן התלונן בתחנת המשטרה חברון שבמחוז ש"י, והתוקף, שאבלמן הכיר בשם נאסר, נעצר על ידי השוטרים. מאוחר יותר הוגש לבית הדין הצבאי במחנה עופר כתב אישום בפרשה נגד פלסטיני בשם סלימאן אל-עדרה. אלא שלפני שבוע, שלוש שנים וחצי אחרי התקיפה, כאשר שופט המילואים (ועורך הדין הפלילי הוותיק) רס"ן שמואל פלישמן מסר את הכרעת הדין וזיכה את הנאשם, הוא מתח על משטרת מחוז ש"י ביקורת נדירה בחריפותה, ולא בכדי: המשטרה הגישה את התיק בלי לבדוק אם הנאשם הוא בכלל האיש שביצע את העבירה.

זו היתה יכולה להיות פארסה מפוארת, אילולא היה כרוך בכך עינוי דין ממושך. זה היה יכול להיות גם מקרה יוצא דופן במוזרותו וחומרתו. אבל המקרה של אל-עדרה לא היה חריג, אלא רק אחד בסדרה של אירועים דומים. תיקי חקירה של מחוז ש"י הנחשפים כאן, בהם כאלו שעדיין מתנהלים בבית המשפט ואחרים שנסגרו בשל חוסר ראיות, מגלים רצף של חקירות רשלניות. התיקים מלמדים שבחקירות האלו לא נעשו ולו הפעולות הבסיסיות ביותר, כמו לקיחת טביעת אצבעות, בדיקת אליבי, חקירת עדים או עימותים בין מתלונן לחשוד.

התוצאה: תיק אחרי תיק, ובהם תיקים של אלימות חמורה, נסגרים במחוז "בהיעדר ראיות"; באחרים משחררים שופטים את הנאשמים לאחר שמתגלה כי שוטרי מחוז ש"י התרשלו בחקירתם, או מזכים נאשמים מעבירות חמורות. זה מה שקרה בתיק שבו נחשד עובד פלסטיני בניסיון רצח של מעבידו, זה מה שקרה בתיק אחר שבו נחשדו מתנחלים בתקיפת פלסטינים במכוש - ובמקרים רבים אחרים.

אמיל סלמן/ג'יני

הרשלנות השיטתית המתגלה בתיקי החקירה מלמדת כי בפועל אין ביהודה ושומרון משטרה: שלא כבמחוזות אחרים, בשטחים ממלאת המשטרה ממילא תפקיד חלקי. הצבא הוא האחראי לביטחון, הוא שמקיים סיורים בכבישים והוא שמגיע ראשון לכל אירוע. המשטרה, לעומת זאת, היא האחראית הבלעדית בתיקים פליליים, הפרות סדר ותיקי תעבורה. בהיעדר תפקוד תקין בתחום זה, משטרת המחוז היא אפוא לא יותר ממראית עין.

זיכוי מחמת רשלנות

לזכותם של שוטרי המחוז, שמאז מאי השנה עומד בראשו ניצב עמוס יעקב, ייאמר שאינם מפלים איש והתלונות נגדם חוצות מחנות. הם מתרשלים בחקירת פלסטיני כמו בחקירת מתנחלת; בחקירות מקרי פח"ע, שבהן הם אחראים על המעטפת החיצונית והשב"כ על הליבה, כמו בחקירות מקרים פליליים.

רק באחרונה, למשל, הורה שופט לשחרר נאשם בשם מוסטפה עודה, תושב הכפר וואלג'ה, בשל ליקויים בחקירה. שוטר מג"ב העיד שעודה דחף אותו, הפילו מצוק וגרם שבר ברגלו. לתיק החקירה צורף סרט שתיעד את האירוע ואשר הוחרם מהמתנדב הבינלאומי שצילם אותו. אלא שבדיון להארכת המעצר התברר כי השוטרים לא טרחו לצפות בסרט. אילו היו עושים זאת היו רואים כי הפלסטיני היה בגבו אל המדרון, והשוטר הוא שדחף אותו עד ששניהם נפלו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

במקרה אחר, ממארס השנה, זוכתה יפעת אלקובי מקרית ארבע מאשמה של תקיפת פלסטיני על רקע גזעני. שופטת בית משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, מצאה כי החוקר הורה לקטין להצביע על תמונתה של אלקובי כתמונת התוקפת. "ההתלבטות היתה יכולה להימנע אילו פעלה המשטרה באופן מקובל וביצעה את מסדרי הזיהוי, בין זיהוי חי ובין זיהוי בתמונות, סמוך לאירוע ובנוכחות סנגור", כתבה השופטת בהכרעת הדין.

ביקורתיים לא פחות נשמעו שופטי בית המשפט הצבאי שזיכו בתחילת החודש שעבר פועל בניין פלסטיני, מחמוד אנג'אס, מעבירת ניסיון רצח. הנאשם, שהועסק באתר בנייה במודיעין עילית, הכה בפטיש את מעסיקו בראשו עד כדי גרימת נכות מוחלטת ודקר ארבעה בני אדם נוספים. אך במהלך המשפט התברר כי אין ודאות שהפטיש הכבד שהציגה המשטרה אכן שימש לתקיפה: שוטר מז"פ שהגיע לזירה לא בדק את כל הפטישים שנמצאו במקום ולא לקח מהם טביעת אצבעות ודגימות דם.

תומר אפלבאום

"יש אפשרות סבירה שהתקיפה בוצעה באמצעות פטיש קטן שהיה בזירה", כתבו שופטי בית המשפט הצבאי בהכרעת הדין, "אין בפנינו תוצאות מעבדה הקובעות אם נמצאו על הפטיש סימני דם". בהיעדר ודאות בדבר כלי התקיפה, לא היה אפשר להוכיח כוונה להמית - והנאשם הורשע לבסוף בתקיפה בלבד.

לפעמים רשימת הבדיקות שיכלו שוטרי המחוז לבצע אך לא ביצעו נראית כמעט הזויה. במשפטו של אל-עדרה, שנחשד בתקיפתו של רכז הביטחון אבלמן, פירט השופט הצבאי פלישמן רשימה ארוכה כזאת. מהכרעת הדין עולה שהיום שבו הותקף אבלמן היה יום רווי עימותים באזור, ואל-עדרה נעצר והובא לתחנת המשטרה. שוטרי התחנה החלו לחקור אותו בחשד לתקיפת אבלמן, בלי לבקש כלל מרכז הביטחון לזהות אותו, בתמונה או פנים אל פנים, או לוודא שהוא אכן האיש שהרכז הכיר בשם "נאסר" - אף שהשניים שהו בתחנה בסמיכות זמנים.

"זו עוד דוגמה לאימפוטנציה של מחוז ש"י ולקלות הדעת שבה מגישים כתבי אישום בלי לבצע חקירה בסיסית ראויה", אומר עורך דינו של אל-עדרה, נרי רמתי. פלישמן עצמו, בהכרעת הדין, דיבר על משטרה ש"כשלה באיסוף הראיות" ועל שוטרים ש"בחרו להתרשל בעבודתם".

עבריין לא נודע

כל אלו הם תיקים שנידונו בבית המשפט. אבל רבים מתיקי החקירה של מחוז ש"י לא מגיעים כלל לערכאות המשפטיות - חלקם בשל "עילת עבריין לא נודע", אף שדבר לא מנע מהשוטרים לנקוט פעולות פשוטות שהיו עשויות להוביל אותם לעבריינים. בדצמבר 2010, למשל, הוכו איברהים ופואד א-נוואג'עה מדרום הר חברון. כשהגיעו השוטרים הם סיפרו להם כי הוכו במכוש, וכי התוקפים נמלטו לחוות הר סיני שבפאתי סוסיא. אף שמכוש נותר בשטח, השוטרים לא מצאו לנכון לבדוק את טביעות האצבעות שעליו והסתפקו במסדר זיהוי בתמונות. איברהים א-נוואג'עה זיהה את אחד התוקפים, אך לשוטר שנכח במסדר היתה על כך תשובת נגד: "הוא מירושלים, לא מסוסיא". האיש שזוהה לא זומן לחקירה והתיק נסגר.

לאחרונה הגיש ארגון בצלם, באמצעות עו"ד גבי לסקי, ערר לפרקליטות המדינה, בדרישה לחקור את האדם שזוהה. לסקי מייצגת מאות פלסטינים בהליכים בבית המשפט הצבאי בגדה ובבירורים עם המשטרה. "במקרים רבים שבהם יש תלונה של מתנחל או תלונות הדדיות של מתנחלים ופלסטינים, מצאנו שהם פועלים לטובת המתנחלים", היא טוענת, "ובעשרות מקרים מצאנו שאילו חקרה המשטרה כראוי, אנשים לא היו נשלחים למעצר ולא היו מגישים נגדם כתבי אישום. אני מבינה שמדובר אולי במחוז הקשה ביותר, ולכל החקירות שם יש רבדים של פוליטיקה".

תגובת מחוז שי: "בניגוד למצוין, המתלונן השתתף בזיהוי באמצעות אלבום תמונות אך הוא לא זיהה את החשוד. מתיק החקירה עולה כי לא נתפס מכוש בזירת האירוע".

ערר אחר, במקרה דומה, הגיש ארגון יש דין, באמצעות עו"ד מיכאל ספרד. במקרה ההוא, שאירע בשנת 2009, תקפו מתנחלים פלסטיני בשומרון ושחטו כבשים אחדות מעדרו. המתנחלים היו רעולי פנים, אך במהלך התקיפה נפל כיסוי הפנים של אחד מהם, וכיפה של אחר נשמטה מראשו ונשארה בשטח. הפלסטיני הגיש תלונה במשטרה וזו סגרה את התיק. מחומר החקירה עולה, כי המשטרה סירבה לבקשה לערוך מסדר זיהוי חי, אף שהמתלונן אמר כי יוכל לזהות את מי שהכיסוי נשמט מפניו. היא גם לא ערכה בדיקה פורנזית לכיפה.

תגובת מחוז ש"י: "מסדר זיהוי אכן נערך כנדרש, אולם המתלונן לא זיהה את החשוד. התיק נמצא כעת בפרקליטות בהליך שטרם הסתיים".

תומר אפלבאום

מתנחל אחר, שירה והרג שתי פרות השייכות לפלסטיני, לא הסתתר מאחורי כיסוי פנים או כל כיסוי אחר. לשוטרי המחוז, שהגיעו למקום האירוע וערכו תחקיר ראשוני, הוא אמר כי הוא "לא אוהב ערבים ומחנך אותם". תרמילים שנמצאו בזירה התאימו לנשקו. למרות זאת החליטו במחוז ש"י לסגור את התיק בשל "חוסר ראיות מספיקות". גם כאן הגיש ארגון יש דין ערר על ההחלטה.

"מחוז ש"י הוא החצר האחורית של מדינת ישראל, זה שממשלת ישראל לא מעניקה לו את המשאבים וכוח האדם הנדרש כדי לעמוד במשימה של אכיפת החוק. אבל מחדל החקירה בתיק זה מראה שלעתים הכשל בחקירות במחוז אינו נובע ממחסור במשאבים או מהמגבלות המוטלות על השוטרים בשל המציאות הביטחונית המורכבת בגדה", אומר עו"ד ספרד. " במקרה זה, כמו ברבים אחרים, שוטרי מחוז ש"י לא מבצעים פעולות חקירה בסיסיות או סוגרים את התיקים למרות שיש בהם ראיות ברורות לאשמת החשודים".

תגובת מחוז ש"י: "החשוד לא הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו. בניגוד למצוין, במקרה זה לא ניתן היה להשתמש בממצאי הבדיקה הבליסטית כראיה חד משמעית, הקושרת את החשוד לביצוע העבירה".

מקרי מוות לא מפוענחים

משטרת מחוז ש"י לא מגלה יחס שונה לחקירות גם כשמי שנורים למוות אינם בעלי חיים אלא בני אדם. מאבטח מצפון הארץ, שאיבטח עבודות בגדר ההפרדה סמוך לבית ליקיא, ירה למוות בנער בן 15, מהיוב עאסי. הירי אירע ביולי 2005, בנוכחות עד ראייה יחיד. אבל משטרת מחוז ש"י לא גבתה את עדותו של עד זה, גם לא הוציאה נגד החשוד צו עיכוב יציאה מהארץ. עד שהוגש כתב האישום, באשמת גרימת מוות ברשלנות, כבר נמלט החשוד מישראל. החודש הודיעה פרקליטות מחוז ירושלים ליש דין, המלווה את המשפחה, כי כתב האישום הוקפא. בעוד כמה שנים תסתיים תקופת ההתיישנות, והמאבטח יוכל לחזור לישראל ללא חשש שיועמד לדין.

תגובת מחוז ש"י: "התיק מצוי בפרקליטות בהליך תלוי ועומד. ככלל, בתיקים מסוג זה החשוד משוחרר בתנאים המתאימים לאופי העבירה ולחומרתה. צו עיכוב יציאה מהארץ ניתן במקרים שבהם מתקיימים כמה קריטריונים המצדיקים בקשה זו".

המקרה הזה היה רק אחד מכמה שבהם נחקרו מאבטחים או שוטרי מג"ב על ירי בפלסטינים - ללא פעולות החקירה הנלוות המתבקשות. בימים אלה מתנהל בבית משפט השלום ברמלה תיק שבו מואשם שוטר מג"ב עומרי אבו כי ירה למוות בילד בן 10, אחמד מוסא, בפיזור הפגנות סמוך לניעלין. במשפט התברר כי חולצה עם דם, שנמצאה במקום פגיעתו של הילד, לא נלקחה לבדיקות מעבדה. הפתולוג הפלסטיני שבדק את גופת הילד לא זומן למתן עדות במשטרה. הפתולוג, אגב, הגיע להעיד בבית המשפט.

בתיק נוסף מתחו שופטי בג"ץ ביקורת נוקבת על חקירת מותה של ילדה בת עשר, בשנת 2007. הילדה, עביר ערמין, נורתה למוות מכדור גומי בכפר ענתא. שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים אורית אפעל-גבאי, שדנה בתביעה אזרחית שהגישה המשפחה, קבעה כי מותה נגרם מירי שוטרי מג"ב. המשטרה, לעומת זאת, סגרה את התיק. עו"ד מיכאל ספרד ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. בפסק הדין כתבה הנשיאה ביניש כי "הכשל היה ברשלנות החקירה הראשונית". ביניש הצביעה על כך שהתיק לא טופל לאלתר ולא ננקטו בו פעולות חקירה בסיסיות. שוב ושוב היא שלחה את שוטרי המחוז להשלים את החקירה, אך בסופו של דבר, בשל הזמן שעבר, קבעה כי לא ניתן להעמיד את שוטרי מג"ב לדין.

מאז מנהל אביה של עביר, באסם ערמין, קמפיין להעמדה לדין של המעורבים. "מספיק לראות מה בג"ץ אמר עליהם, שהם חוקרים את עצמם, שהחקירה לא תקינה ורשלנית", הוא אומר. "ביום הראשון אמרתי לחוקר: אני לא מאמין לך, אתה הולך לסגור את התיק, ולמרות זאת הבחור שלך יעמוד לדין כי הילדה שלי היא הילדה שלי, לא פלסטינית או אנגלייה. הוא גרם לי לבטוח בו, להאמין שיעשה חקירה לעומק ומכל הצדדים. ובסוף התאכזבתי. במחוז ש"י לא מתייחסים אליך כמו אל בן אדם".

תגובת מחוז ש"י: "הדיווח למשטרה נעשה יומיים לאחר האירוע, ובשל מזג האוויר הסוער היה איתור הממצאים בזירה מורכב עד בלתי אפשרי".

קובי גדעון/באובאו

פקס מקולקל

אם משטרת מחוז ש"י מספקת עבודה לארגונים כמו יש דין ובצלם, הרי התלונות עליה מגיעות גם מהצד השני של הקשת הפוליטית - אף שלאלו יש אופי שונה. במאי השנה עצרה משטרת מחוז ש"י שלושה קטינים ששהו במאחז שבות עמי ובכך הפרו צו שטח צבאי סגור. בדיון להארכת המעצר התברר כי למרות נוהלי המשטרה היא לא עדכנה את הוריהם בדבר המעצר. השופטת אושרית רוטקפוף מבית משפט השלום בפתח תקוה הורתה לשחררם לאלתר.

את הוריהם של שני הקטינים שהסתננו בשבוע שעבר לקבר יוסף ונעצרו דווקא עדכנה המשטרה. אבל כאשר הגיעו ההורים לתחנה באריאל, הסמוכה למקום מגוריהם, וחתמו על טופס שחרור, התברר כי מכשיר הפקסימיליה בתחנה לא תקין ולכן אי אפשר לשחרר את ילדיהם. רק לאחר התערבות של עורך דין הסכימה המשטרה לשחרר את הקטינים בלי לחכות לתיקון המכשיר.

תקלה טכנית מסוג אחר אירעה כאשר שוטרים עצרו קטין בבית אל, בטענה שהליך שיפוטי אסר עליו לשהות באזור יהודה ושומרון. הקטין טען שהוא מורחק מאזור רמת מגרון בלבד. לאחר עיכוב של יותר משעה התבררה הטעות והצעיר שוחרר. ואילו תושב יצהר, שנעצר באמצע הלילה בנימוק שהוא מורחק מאזור המעצר, טען כי תקופת ההרחקה נגמרה. לאחר שעה וחצי התברר כי הנתונים המשטרתיים לא עודכנו - וגם הוא שוחרר.

תגבור על הנייר

מצב כזה, של היעדר משטרה בפועל, הוא בדיוק הסיבה שהביאה להקמתו של מחוז ש"י לפני 16 שנה. המחוז הוקם בשנת 1995 במטרה מוצהרת להתגבר על מה שמפכ"ל המשטרה לשעבר, רפי פלד, כינה "מראית משטרה" בשטחים. הסיבה המיידית להקמתו היתה הטבח במערת המכפלה, בפברואר 1994. ועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות הטבח, עסקה רבות באי אכיפת החוק באזור, אימצה את קביעתו של פלד וקבעה כי יש צורך להגביר את פעילות המשטרה. "מה שנעשה בפועל היה אטי מדי, מעט מדי ומאוחר מדי", נכתב במסקנותיה.

מסקנות ועדת שמגר הצטרפו לשורה ארוכה של דו"חות וישיבות פנימיות במשרדי ממשלה אשר התריעו על הטיפול הלקוי בפשיעה בשטחים ועל אווירת אין דין ואין דיין. כבר בראשית שנות ה-80 הקים היועץ המשפטי לממשלה אז, יצחק זמיר, צוות מעקב לאכיפת החוק בשטחים, בראשות המשנה ליועמ"ש יהודית קרפ. הדו"ח קבע כי במחוז מתנהלות חקירות כושלות וכי הן מובילות לסגירתם של תיקים רבים. הוא התניע תהליכים ביורוקרטיים רבים בתוך המערכת, אך עד לוועדת שמגר לא הניבו אלו דבר. ב-1991, בעקבות ישיבה פנימית, כתבה פרקליטת המדינה אז, דורית ביניש, לשרי הממשלה כי "יש מצוקת כוח אדם והיערכות דלה של משטרת ישראל בשטח". שנה אחר כך הוסיף מפכ"ל המשטרה אז, יעקב טרנר, כי "המצב בנפות עגום ביותר. יכולת התפקוד של המשטרה רחוקה מאוד מהמינימום הנדרש".

הקמת מחוז ש"י - ואיחוד נפת יהודה, שהיתה כפופה עד אז למחוז הדרום, ונפת שומרון שהיתה כפופה למחוז הצפון - נראתה לרגע כמו מענה לביקורת המתמשכת ולדרישתה של ועדת שמגר לתגבור פעילות המשטרה. היא הביאה עמה תוספת גדולה של תקנים ותפקידים: במחוז פועלים שני מרחבים, מרחב שומרון ומרחב חברון, המפעילים כמה תחנות ונקודות משטרה; כבכל מחוז, גם בו יש שתי יחידות מחוזיות - היס"מ (יחידת סיור מיוחדת), המתמודדת עם פינוי המאחזים ונחשבת יחידה מקצועית מאוד, והימ"ר (היחידה המרכזית), האחראית לחקירות מורכבות, לרבות כנופיות פשע, הברחות סמים מגבול ירדן, כנופיות "תג מחיר" וכן מקרי רצח.

יחד עם ההרחבה הגיעה גם תוספת גדולה של תקנים: במחוז יש תקנים ל-1,050 שוטרים. אלא שבפועל, כפי שמלמד דו"ח פנימי שיצא בקיץ, משרתים בו רק 920 והמשטרה מתקשה לגייס נוספים, אף על פי ששוטרי המחוז זכאים לתוספת סיכון העשויה להגיע עד 2,000 שקל בחודש. הקשיים החלו כבר עם הקמת המחוז, כאשר מחוזות אחרים לא רצו לוותר על חוקריהם ועל השוטרים האיכותיים שלהם לטובת המחוז החדש. מאז, במשך שנים, הגיעו למחוז חוקרים שמחוזות אחרים לא התעקשו לשמר.

גם קצינים בדרגות בכירות יותר לא רואים במחוז משאת נפש. בקרב אלה הוא נתפס כדל במקרים מאתגרים של פשיעה חמורה ועמוס עבודת משטרה שגרתית ושוחקת. ואכן, אופי הפשיעה הקלאסית במחוז שונה מאשר במחוזות האחרים. מרכיב עבירות הרכוש תופס נתח גדול, בגלל מספרן הרב של כנופיות הגנבים הפועלות משטחי יהודה ושומרון. לעומת זאת, מספרם של מקרי האלימות והרצח, הנחשבים מאתגרים ומעניינים יותר, הוא זניח - בשנת 2009, למשל, היו במחוז ש"י 377 מקרי תקיפה חמורה ו-82 מעשי שוד, לעומת 2,406 ו-655 בהתאמה במחוז תל אביב. תיקי רצח שאינם לאומניים כמעט שאין, לעומת המספרים הדו ספרתיים של המחוזות אחרים; חקירה אחת שבטיפול הימ"ר, ואשר למרות מיליוני השקלים שהושקעו בה לא העלתה דבר עד עתה, לכאן או לכאן, היא חקירת הרצח של שני שוטרי התנועה בבקעה במארס 2009.

במצב הדברים הזה מגיעים למחוז קצינים שזה תפקידם הראשון בדרגה, או אחרים שלא עומדות לפניהם אפשרויות אחרות והם רואים בו בעיקר תחנת מעבר. אחד מאלה הוא נצ"מ רונן יפת, קצין משטרה מוכשר מתל אביב, שהוגש נגדו כתב אישום על סיוע לאיש עסקים שהיה חשוד בפלילים. בתקופת המשפט הועבר יפת לתפקיד האחראי על המבצעים במחוז. לאחר שהסתיים המשפט - בעבודות שירות אך ללא הרשעה - עבר יפת לתפקיד אחר, הרחק משם.

הבהילות להתרחק מהמחוז מורגשת גם בדרגים הבכירים ביותר: בתוך שנתיים וחצי התחלפו בו שלושה מפקדי ימ"ר - סנ"צ אלי מקמל עבר ליאחב"ל, סנ"צ אלי אסייג, שהובא ממחוז תל אביב ונתפס כהבטחה, מיהר לעבור לימ"ר חוף ועושה שם חיל כמפקדו. במשך חודשים אחדים נותר הימ"ר ללא מפקד, עד שבחודש שעבר מונה קצין ממחוז ירושלים.

קצין משטרה ששירת בעבר במחוז ש"י מודה בבעייתיות המובנית אבל טוען שמצב הדברים משתנה: "מחוז ש"י היה עיר מקלט לשוטרים בעייתיים ובעבר היו פה חוקרים לא טובים. אבל אני מרגיש שבשנים האחרונות יש שינוי מגמה ושמנסים לשים דגש על המחוז", הוא אומר. "המפקדים האחרונים שלו הם פייטרים יותר ומנערים את האנשים. אבל לוקח זמן לשנות את הדיסקט, במיוחד כשקשה להביא קצינים חדשים".

קצין אחר ששירת במחוז ש"י לא חושב שאפשר לדבר על הבעייתיות בלשון עבר. לנתונים המיוחדים של המחוז ולהשפעתם על זהות השוטרים המגיעים אליו, הוא טוען, יש תוצאה שמזינה את עצמה. "זה מקום שנוח לשוטר לא חרוץ לעבוד בו, כי בשם המרחק, סידורי הביטחון ונוכחות הצבא עובדים קשה פחות. כך יש במחוז שוטרים רבים שמתעניינים בעיקר בתוספת למשכורת", הוא אומר. "אז במחוז המציאו את תיאוריית ארבע הרגליים (הכוונה לארבע הרגליים של אכיפת החוק בשטחים: המשטרה, צה"ל, שב"כ והמינהל האזרחי, ח"ל), ובשמן של ארבע הרגליים לא מטפלים בדברים".

ממשטרת מחוז ש"י נמסר בתגובה: "מערך החקירות של מחוז ש"י הוא מערך מיומן המגיע לכל זירות הפשיעה עם אנשי מז"פ, במטרה לקדם את החקירה תוך איסוף ראיות מקצועי ושימוש בקדמת הטכנולוגיה שבידי משטרת ישראל. ראוי לזכור כי על בסיס פעילות מקצועית זו הוגשו על ידי הפרקליטות והתביעה הצבאית כתבי אישום. אחוז הגילויים בכלל התיקים הפליליים המנוהלים במחוז הוא הגבוה ביותר ומהווה נדבך מכריע באיכות השירות הניתן לכלל האוכלוסייה בתחומי המחוז".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו