בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט ימשיך במסורת של עשיית צדק

25תגובות

על פי דיווחי העיתונים, חוגי ימין שונים הביעו "צהלה" בהיוודע דבר המינויים החדשים לבית המשפט העליון. איני יודע צהלה זו מה היא עושה. אפשר שכשם שהפרה גועה והכבשה פועה, דרכו של הימין לבטא את אשר על לבו בהשמעת צהלה. בראייה יותר מפוכחת, המינויים כולם, קל וחומר אם מתבוננים בהם כעסקת חבילה, אינם רעים כלל ועיקר, ומותר לנו לצפות כי בית המשפט העליון ימשיך במסורתו המפוארת של עשיית צדק בירושלים.

השופט נעם סולברג, משוש לבם של חוגי הימין, חי את חייו בהתנחלות ועל פי השמועה יש לו השקפת עולם ימנית. אך גם מי, שכמו כותב שורות אלה, אינו מבזבז אהבה מיותרת על מפעל ההתנחלויות ונמנע באופן קבוע מלצרוך את תוצרתן, אינו רשאי להסיק כי סולברג פסול מלשבת בדין בכל ערכאה שיפוטית בישראל.

השקפת עולמו של סולברג, על פי כל הידוע לי, אינה חורגת מן האני מאמין הנסתר של שופטים שקדמו לו בבית המשפט העליון, כמו למשל, אך לא רק, סגן הנשיא לשעבר מנחם אלון. מי שמכיר את פסיקותיו של סולברג ואת התנהלותו בכס המשפט, לא יכול להתכחש לרמתו המקצועית המרשימה, ואינו יכול שלא להתפעל ממזגו השיפוטי המכבד (ועל כן גם המכובד), תכונה הנמצאת במחסור חמור במחוזותינו.

אין זה הוגן לתלות בקולרה של פרופסור דפנה ברק-ארז את המשימה "לרסן" את סולברג או להוות "משקל נגד ליברלי" נגד פגיעתו הרעה, כביכול. ברק-ארז היא משפטנית טובה בכל רמ"ח אבריה, נהירות לה סמטאות הדינים, כולל החבויות שבהן, כשבילי נהרדע. מותר לצפות ממנה כי תדע לעשות משפט. עשיית המשפט היא עניין שבין שופט לבין מצפונו, ואיננה עניין להתחשבנות בין השופטים לבין עצמם.

אם יש לברק-ארז השקפת עולם פוליטית הנוטה לשמאל, הדבר אינו ידוע לי, למרות שנותינו הרבות יחדיו באוהלה של תורה. בכך היא נבדלת מכמה מעמיתיה, כגון הפרופסורים חיים גנז מתל אביב או אלון הראל מירושלים, שסיכוייהם להתמנות לבית המשפט העליון - למרות רמתם המקצועית המרשימה - דומים לסיכוייה של זהבה גלאון להביס את אביגדור ליברמן בפריימריז של "ישראל ביתנו".

מוטי מילרוד

אולי גם כך יאה, כי למרות שהשקפתו המדינית של שופט אינה יכולה שלא להתבטא בפסיקותיו, אין זה ראוי לו או לה לחשוף קשר זה לעין הציבורית. מסיבות ברורות, גם אם אינן מוצדקות, הציבור מעדיף להאמין כי מלאכתו של שופט "אמיתי", ממש כמו אומנותו של שופט כדורגל, איננה אלא יישום מכאני של כללים, המנותקים מעולמו הפנימי ותפיסתו המוסרית.

בלהט ההתחשבנות מי ישפיע על מהלכיו של בית המשפט יותר, סולברג או ברק-ארז, נשתכחו מן הלב שני המינויים האחרים לבית המשפט העליון. לא צריך להיות עילוי מתמטי כדי להיזכר כי שניים אלה מהווים 50% מכלל המינויים החדשים. צבי זילברטל מביא עמו מטען חשוב לבית המשפט החדש. כבר אוריין ושוחר תרבות משחר נעוריו, יש להניח כי יעשיר את בית המשפט העליון בעולמו הפנימי המגוון. לא אחת שומעים אנו קינות על ש"דור הנפילים" שאייש את בית המשפט העליון בזמנים עברו - אנשי רוח כמשה זילברג, חיים הרמן כהן או משה לנדוי - פינה את מקומו לשופטים מזן אחר, "טכנוקרטי" יותר. מבלי להטיל דופי בעמיתיו של זילברטל, סבורני כי נוכחותו תוסיף לא מעט לאותו משתנה חמקמק, הומניסטי ביסודו, שיש בכוחו להפוך פסיקה "נכונה" לפסיקה מפעימה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות אליכם

גם מינויו של אורי שהם הוא מינוי טוב, ויש להצטער על כך שכבר הדביקו לו את הכינוי של מי שחובש את "הכסא המזרחי". שהם הוא בעיקרו שופט פלילי, אם כי הוא עוסק לא מעט גם בנושאים מנהליים. גם במקרה של שהם, אם יש לו השקפת עולם מדינית אין היא ידועה לי, ומכל מקום אין להיגרר לשיקולי בוכהלטריה של מקומו בעימות - שלא היה ולא נברא - בין ברק-ארז לבין סולברג בפסיקות העתיד.

אך בכל זאת ראוי להעיר הערה היפה לעניינו של שהם. אחוז ההרשעות במשפטים פליליים בישראל הוא מהגבוהים בעולם החופשי, למעלה מ-99%. אחוז ההרשעות של תושבי השטחים בעבירות ביטחון אפילו גבוה יותר. סביר להניח כי בין המורשעים הרבים ישנם לא מעטים שהם חפים מפשע, כפי שעולה ממחקרים רבים הנעשים במדינות מעבר לים (ואין סיבה להניח כי שופטינו קולעים לחוט השערה ביתר דיוק מעמיתיהם שם).

אחת הסיבות לפסיקה המחמירה שלנו היא ששופטים פליליים רבים גויסו משורות הקטגוריה, וכמעט שאין סנגורים הממונים לשופטים. שירותו של אדם בגייסותיה של התביעה הכללית איננו יכול שלא לצבוע את השקפת עולמו, והסטטיסטיקה של ההרשעות בישראל תוכיח. בפני השופט שהם עומד אתגר גדול: היוכל להתעלות מעל ההיסטוריה התביעתית שלו? הישכיל לזכור כי לא כל עדי התביעה דוברים אמת, כי לא כל ההודאות נמסרות מרצון חופשי, וכי גם עדים ישרי דרך עשויים לפעמים לשגות? זוהי הזדמנות גדולה הניצבת לפיתחו, וימים יגידו אם ידע להרים את הכפפה.

אם יש בכל זאת נימה צורמת בהרכבו החדש של בית המשפט העליון, הריהי נעוצה במי שככל הנראה מתעתד לעמוד בראשו, השופט אשר דן גרוניס. גרוניס קודם למשרה הרמה על ידי פוליטיקאים קטנים, שתיארו את יתר השופטים בכינוי המחמיא "החבורה העלובה". על שכמו של גרוניס הוטלה המשימה לעמוד בפרץ, או במלים אחרות, לספק את הסחורה הנחשבת לקבילה בעיני ממניו. בכך חטאו פוליטיקאים אלה לא רק כלפי בית המשפט העליון, אלא גם כלפי גרוניס עצמו.

אם יקבל על עצמו את התפקיד, במקום השופטת מרים נאור שרגליה נדחקו בגסות החוצה, לא יוכלו יתר השופטים להתעלם מן העובדה שנשיאם הוא מי שיועד לגאול אותם מ"עליבותם". בתנאים כאלה לא יוכל גרוניס להנהיגם באופן יעיל, ומפלתו כנשיא מובטחת. על גרוניס להפנים כי הנשיאות אינה נופלת בחלקו "שלא באשמתו", ושהתפקיד שיועד לו במחול השדים הפוליטי הזה, איננו תפקיד סביל. גם קבלה של משרה, על ידי מי שהוא בן חורין לדחותה, הוא אקט פעיל. אם כבודו של בית המשפט העליון יקר בעיניו, זהו אקט פעיל שממנו יהיה עליו להדיר את רגליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו