בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביניש בביקורת חריפה על דנציגר

טעה בין השלבים השונים של ההליך הפלילי

בפסק דין שבו התיר העליון למשטרה לעיין בעדויות מוועדות חקירה חסויות של הרכבת, התעמתו באופן חריג הנשיאה והשופט שחזר השבוע לתפקיד

32תגובות

בית המשפט העליון פסק אתמול בהרכב מורחב של שבעה שופטים כי יש לאפשר למשטרת ישראל לקבל לידיה הודעות שנגבו מעובדי הרכבת במסגרת ועדות חקירה פנימיות. הוועדות הוקמו על ידי הרכבת לבדיקת שתי תאונות קטלניות ב-2005, סמוך לקיבוץ רבדים וסמוך לאחוזם, שבהן נהרגו שמונה אנשים ונפצעו רבים אחרים.

הדיון על חשיפת הודעות עובדי הרכבת התעורר לאחר שהמשטרה ביקשה מבית המשפט לתעבורה לחייב את הרכבת למסור לה את העדויות. הרכבת התנגדה למסירתן משום שלעובדים הובטח שעדויותיהם יישארו סודיות. נימוק נוסף שניתן על ידי הרכבת הוא שלעובדים לא היתה אפשרות לקבל ייצוג של עורכי דין בפני הוועדה או לשמור על זכות השתיקה.

בפסק הדין שניתן אתמול נוצר עימות משפטי יוצא דופן בין נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שהיתה בדעת הרוב, לבין שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר, שהיה בדעת מיעוט ויצא להגנה על זכויות החשודים בהליך הפלילי.

ביניש כתבה כי "דומה כי בחוות דעתו של השופט דנציגר חל בלבול בין השלבים השונים של ההליך הפלילי, ובפרט בין שלב השגת הראיות לשלב ההכרעה בקבילותן". דנציגר השיב לה: "איני סבור כי חל בלבול כלשהו בחוות דעתי". דנציגר שב רק השבוע לכיסאו בעליון לאחר חופשה שאליה יצא משום שנחקר באזהרה בפרשת השחיתות בעיריית בת ים. התיק נגד דנציגר נסגר מחוסר אשמה.

אמיל סלמן
אתר בתי המשפט

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בפסק הדין הכריעה דעת הרוב כי אין הצדקה למנוע מהמשטרה את העיון בחומר בשלב החקירה. עם שופטי הרוב, מלבד ביניש, נמנים המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט בדימוס אדמונד לוי וגם השופטות מרים נאור ועדנה ארבל.

ביניש קבעה כי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, שהוכרה במשפט הישראלי ב-2006 (הלכת יששכרוב), לא חלה על שלב החקירה הפלילית, לפני שהוגש כתב אישום. לפי הלכת יששכרוב, בית משפט שדן בתיק יכול לפסול קבלת ראיות בהליך פלילי אם הן הושגו תוך פגיעה בזכות להליך הוגן.

ביניש התייחסה בסוף דבריה לחוות דעתו של דנציגר בפסק הדין . היא הגדירה את הדיון שערך דנציגר כ"חורג משמעותית מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, שהוא בבירור מקרה שאינו טיפוסי".

את תפישתו בעניין שבמחלוקת הגדירה ביניש "מנוגדת למושכלות יסוד של משפטנו החוקתי".

עוד הוסיפה ביניש כי "מתקשה אני להבין מהו הדופי שראה חברי השופט דנציגר להטיל בהלכת יששכרוב. לשיטתו, הלכת יששכרוב אינה מספקת את ההגנה הנדרשת לזכויותיהם של נחקרים, חשודים ונאשמים".

דנציגר לא נשאר חייב וכתב בין היתר: "איני מקל ראש בצורך להיאבק בפשיעה ולמגרה וברי כי לשם כך יש לאפשר למשטרה לנקוט דרכים יצירתיות ותחבולות חקירה לגיטימיות", כתב. "ואולם, חקירת המשטרה צריכה להיעשות באופן שיעלה בקנה אחד עם שלטון החוק וזכויות הנחקר והחשוד".

עוד הוא כתב כי "אדישותו של בית המשפט לפגיעה בזכות להליך הוגן 'בזמן אמת' עלולה לגרום לכך שהציבור יסבור כי בית המשפט מוטה לטובת גופי החקירה. לכן, האמון שנותן הציבור בבית המשפט עלול להיפגע". דנציגר הוסיף כי "האמון מושתת על הנחת הציבור שבית המשפט לא יאפשר ניצול לרעה של כוח המופקד בידי רשויות החקירה, בין היתר באמצעות שימוש בכלים הרתעתיים, ויש להקפיד לבל יאבד אמון זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו