בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השופט לוי: מעצימים את הפחד שעמידה על זכויות הערבים כרוכה בסכנה קיומית לישראל

15תגובות

פסק הדין בחוק האזרחות פורסם אתמול קצת אחרי השעה תשע בערב. פסקי דין בעלי משמעות ציבורית רחבה מתפרסמים בדרך כלל בשעות היום, תוך עדכון מוקדם באשר למועד הפרסום. הסיבה לפרסום המאוחר של פסק הדין הדרמטי, נעוצה בעובדה שאתמול חלפו שלושה חודשים בדיוק ממועד פרישתו של השופט אדמונד לוי לגמלאות. כך שאתמול, על פי החוק, היה היום האחרון שבו יכול היה לוי לחתום על פסקי דין.

את חוות דעתו סיים לוי במעין עקיצה לשלושה משופטי הרוב שביקרו את עמדתו. את חוות דעתו, סיפר לוי, הוא הפיץ בקרב חבריו להרכב עוד ביוני 2010, לפני כשנה וחצי, "רחוק דיו כדי לאפשר לחברי לגבש את עמדותיהם בסוגיות שבמחלוקת ולהעלותן על הכתב".

אלא שלוי הוסיף כי "לדאבוני, שלוש מתוך חוות הדעת בהן חלקו חבריי על השקפתי הועברו אלי רק ביום 10.1.2012, שתיים מהן בשעות הערב, היינו כיממה ומחצה בלבד לפני תום המועד המאפשר לי לחתום על פסק הדין". למרות זאת ביקש לוי להגיב על ביקורת חבריו בקצרה, ולא כפי שתכנן לעשות ב"אחת הסוגיות היותר חשובות שהונחו אי פעם על שולחנו של בית משפט זה". לוי מתח בפסק הדין ביקורת נוקבת על שופטי הרוב שביקרו את חוות דעתו, והעיר כי בסיס הביקורת בהעצמה של פחד, שכל העמידה על זכויות אדם של המיעוט הערבי כרוכה בסכנה קיומית לישראל.

"הנימה העולה מדבריהם של שופטי הרוב היא שאם העתירות תתקבלנה, כי אז צפוי זרם גועש של אלפי פלסטינאים אשר יבקשו לקבוע את מקום מושבם בישראל. אחד מחבריי אף כתב שאין לו ספק - ואני תוהה על מה מתבססת הנחה זו - כי שיעור מסוים מאלה יהיה מעורב במעשי טרור, ועל כן צפויה פגיעה ודאית בחייהם ובגופם של אזרחי ישראל... נראה איפוא כי אחדים מחבריי סבורים כי לא ניתן בחוות דעתי משקל הולם לשיקולי ביטחון, שעמדו בבסיסה של הוראה השעה... יהיו גם מי שיטענו כי שופטי המיעוט נתנו גושפנקא למה שמכונה ‘זכות השיבה' של פליטי 1948, וכבר היו דברים מעולם".

לוי ממשיך וכותב: "דברים אלה מקוממים הם, הואיל וביסוסו של הבית היהודי בארץ ישראל והבטחת קיומו לנצח נצחים, היה מאז ומתמיד אבן מסד בהשקפת עולמי... לו היה עולה בלבי הרהור שהתוצאה אותה הצעתי בחוות דעתי עלולה להעמיד בסכנה את מדינת ישראל ותושביה, הייתי מצטרף ללא היסוס להצעה לדחות את העתירות. ברם, המצב שונה בתכלית, בראש ובראשונה מאחר והקפדה על זכויות אדם בנסיבות הנוכחיות, יכולה גם יכולה לדור עם שמירה על ביטחון ישראל. ולא למותר להדגיש כי ההלכה הנוהגת עמנו היא כי המחוקק אינו פטור, גם מקום שקיים סיכון, להימנע כליל מנטילת סיכון זה שעה שההימנעות באה על חשבון זכויות של הפרט".

פסק הדין הראשון שניתן בעתירות שהוגשו בסבב הקודם נגד חוקתיות חוק האזרחות, במאי 2006, חצה את בית המשפט העליון. גם אז דחה הרכב של 11 שופטים את העתירות, ברוב של שישה שופטים נגד חמישה. העתירות הוגשו לבית המשפט העליון בשנת 2003.

שופטי הרוב קבעו אז כי החוק אינו פוגע בזכויות חוקתיות ואם אכן נגרמת פגיעה, הרי שהיא מידתית, באופן שהתועלת עולה על הפגיעה בזכויות יסוד. את שופטי הרוב הוביל אז המשנה לנשיא העליון, השופט בדימוס מישאל חשין ועמו השופטים מרים נאור, אשר גרוניס, יהונתן עדיאל, שהיה אז במינוי זמני בעליון ופרש מאז לגמלאות, אליעזר ריבלין ואדמונד לוי. לעומתם נותרו בדעת מיעוט הנשיא לשעבר אהרן ברק, והשופטים דורית ביניש, אילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן ואסתר חיות.

טס שפלן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו