בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת סרן ר'

שיעור לסולברג בחופש העיתונות

הזובור של שופטי העליון לעמיתם לעתיד היה רק הקדימון לפסיקה מהפכנית; לעיתונאים יש "שליחות לפרסם", והם יהיו מוגנים מתביעה אף אם ישגו

149תגובות

לו היה בית המשפט העליון יחידה צבאית, אפשר היה לומר שהשופט נעם סולברג, שעתיד להצטרף אליה בקרוב, זכה אתמול לקבלת פנים צבאית מהסוג המכונה "זובור". בפסק הדין של העליון בערעורן של מגישת "עובדה", אילנה דיין, ושל חברת טלעד על החלטת סולברג בבית המשפט המחוזי, לחייבן לשלם פיצויי לשון הרע לסרן ר', חטף השופט מקלחת צוננת מראש ההרכב, המשנה לנשיאת העליון אליעזר ריבלין, שעתיד לפרוש בעוד חודשים ספורים.

ריבלין, יחד עם השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית, כתב פסק דין שיילמד בבתי הספר לתקשורת ולמשפטים. הוא מכונן שוב את מעמד חופש הביטוי כ"נדבך העליון של זכויות היסוד", יוצר מהפכה ביישום חוק איסור לשון הרע על העיתונות החוקרת ובדרך מעביר לסולברג שיעור בחופש העיתונות.

העליון הפך את החלטתו של סולברג, וקבע כי דיין אינה חייבת לפצות את מפקד הפלוגה סרן ר', על התחקיר מ-2004 שתיאר "וידוא הריגה" של ילדה פלסטינית מחוץ למוצב "גירית" שבפאתי רפיח. אמנם סרן ר' הועמד לדין צבאי סמוך לאחר שידור התוכנית וזוכה, אך בית המשפט קובע כי התחקיר ששידרה דיין ושייחס לו וידוא הריגה היה "אמת לשעתה". דיין פעלה בתום לב ועסקה בנושא בעל עניין ציבורי, ולכן על אף שהפרסום פגע בשמו הטוב של סרן ר' - עומדות לדיין ההגנות הקבועות בחוק. טלעד חויבה לפצות את סרן ר' במאה אלף שקלים בגלל קדימון מגמתי.

ריבלין סוקר את הכתבה של דיין בפירוט. קשה שלא להתרשם כי ריבלין וסולברג, היוצא והנכנס, מצויים בקצוות שונים של קשת ההתייחסות לחופש העיתונות ולתפקיד התקשורת. כך נראים ההבדלים ביניהם:

נתי שוחט / פלאש 90

1. סולברג קבע כי מרגע שהועמד סרן ר' לדין צבאי אין עניין ציבורי בתחקיר עיתונאי כי העובדות יתבררו בבית המשפט. ריבלין רואה בכך שגיאה חמורה: "גישה זו אין לקבל".

2. סולברג ציפה מ"עובדה" לדיוק עובדתי כמו בית משפט. כשופט שלום כתב פעם סולברג כי "העיתונאי הוא החוקר, הוא השופט, והוא גם התליין", ולכן "כשופט - עליו לבדוק ולאזן, לשקול היטב ולדקדק בכל ממצא, שלא תארע תקלה על ידו ושלא ידון אדם לשבט, מעבר למידה הראויה". ריבלין אומר: "אין בשום פנים להטיל על המפרסם חובה לבחון את הנתונים המגיעים לידיו באותו אופן שבו היו נבחנים במשפט".

3. סולברג ייחס לדיין עריכה מגמתית לדעתו, שכללה שילובים של קולות מהקלטות רשת הקשר עם תמונות מעיתוי אחר. ריבלין אומר כי חלק מהעריכה בכתבה מהווה "חוסר טעם משווע", אבל מאפשר מרחב תמרון בעריכה, ובעיקר סונט בסולברג באמרו כי "אין זה מתפקידו של בית המשפט להציע עריכה אלטרנטיבית".

תומר אפלבאום

4. סולברג ניסח הודעת תיקון טעות וחייב את "עובדה" לפרסמה. ריבלין ביטל את הדרישה וקבע כי אסור לחייב עיתונאי לפרסם תיקון שכולל רכיבים שאינו מאמין בהם. משפט כגון "התובע רץ חשוף לצלפי רפיח בחירוף נפש", שכתב סולברג מקבל מריבלין ציון נכשל. בהזדמנות זו מעיר ריבלין כי אין טעם לחייב עיתונאי להתנצל - סוגיה שנויה במחלוקת בערכאות נמוכות יותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

מעבר לעימות המסקרן בין השופט הליברלי העוזב את בית המשפט, לשופט המחמיר שיבוא בנעליו, טמונה בפסק הדין מהפכה דרמטית, חשובה עוד יותר. מאז שנת 1969 חלה הלכת חברת החשמל נגד עיתון "הארץ" (הידועה כ"הלכת עיתון הארץ"), ולפיה החובה העיתונאית לפרסם מידע בעל עניין ציבורי היא הגנה מצומצמת ביותר מפני תביעת לשון הרע.

חגי פריד

השופט פוגלמן, בהסכמת ריבלין ועמית, הביא לביטולה של ההלכה באופן המשנה סדרי עולם מבחינת עבודת העיתונות בישראל. העליון קבע כי לעיתונות יש "שליחות" לפרסם נושאים בעלי "עניין ציבורי משמעותי". פרסומים אלה יהיו מוגנים מפני תביעות לשון הרע אפילו אם הם שגויים, כל עוד העיתונאי עשה את עבודתו שקדמה לפרסום ב"עיתונות אחראית". בית המשפט לא הגדיר מהו "עניין ציבורי משמעותי", והותיר שאלה זו בחוסר ודאות מבחינת מערכות התקשורת.

מהי "עיתונות אחראית"? מדריך פוגלמן לעיתונאי החוקר דורש בדיקה מלאה ומקיפה של העובדות, אימותן לפי סטנדרטים מקצועיים מקובלים והצגתן בצורה מאוזנת והגונה. פוגלמן רומז כי כללי האתיקה העיתונאית יכולים לסייע.

גישת פוגלמן אומצה מהתפתחויות שחלו גם באנגליה ובקנדה. היא תאפשר לעיתונות להתגונן מתביעות גם כאשר לא ניתן לחשוף את מקורות המידע. גם בכך הופך העליון פסקי דין שכתב סולברג בעבר ובהם חייב בפיצויי לשון הרע כלי תקשורת, שהסתמכו על מקורות חסויים ונמנעו מלחשוף אותם. כעת יוכל עיתונאי להתגונן באמצעות הוכחת "עיתונות אחראית" מבלי לחשוף מקור חסוי. השופט עמית מדגיש כי יישום ההלכה החדשה ייעשה בזהירות כדי למנוע "ניצולה לרעה על ידי התקשורת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו