בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההחמצה של מערכת המשפט בישראל

משפטו יכול והיה צריך להזכיר שוב ושוב את חובתם של לובשי מדים לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל - זה הלקח העיקרי העולה מהשואה. אך נקודה זו הוחמצה

29תגובות

אין מי שהמחיש כמו ג'ון דמיאניוק את קוצר ידה של מערכת המשפט הליברלית לעשות דין צדק בנאצים ובעוזריהם. אם היתה המערכת נאמנה לכללי המשחק המנחים והמגבילים אותה - כמעט לא היה סיכוי להעניש פושעים אלה; רוב הפושעים שהובאו על עונשם לא נהנו, בדרך כלל, מהגנות שכללי המשחק הליברלים מעניקים לנאשמים. פרשת דמיאניוק נעה מלכתחילה מאבסורד משפטי אחד למשנהו. באמריקה לא שללו את אזרחותו מפני שרצח יהודים, אלא מפני ששיקר בטופס ההגירה שלו. הגינותה של מערכת המשפט הישראלית ודבקותה בכללי היסוד שלה הביאו לזיכויו מחמת הספק, לאחר שנידון למוות.

כמה מהשופטים הישראלים שהרשיעו אותו תחילה וכמה מאלה שזיכו אותו אחר כך, בהם השופט אהרן ברק, נתנו ביטוי לתסכולם ואמרו: "אם לא היה זה איוואן האיום מטרבנלינקה אז היה זה איוואן הפחות איום. הוא היה שם, הוא השתתף בהשמדה". אך כולם הסכימו שהשמירה על כללי המשפט היתה חשובה יותר מהתחושה שדמיאניוק ראוי לעונש: "כשאני עוטה על עצמי את הגלימה אני עוטה על עצמי את כל הכללים שמחייבים אותי כשופט", אמר ברק.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

קונסטרוקציה משפטית שנויה במחלוקת איפשרה את העמדתו לדין בגרמניה, באשמת שותפות לרצח 27,900 אלף בני אדם במחנה סוביבור. הוא נדון רק לחמש שנות מאסר ושוחרר מיד, עד לשמיעת ערעורו. על רקע כל אלה נראה לא אחת שדמיאניוק מהתל בבתי המשפט, לעתים נראה שהוא משתעשע במשחק מקברי של חתול ועכבר שרק הוא יכול לנצח בו. כבר במשפט הראשון בירושלים היו שנהגו לומר כי בסוף ימות מזקנה. דומה כי רק קרוביו וקומץ של ניאו-נאצים האמינו בחפותו וכן אולי שניים מסניגוריו, הישראלי יורם שפטל והגרמני אולריך בוש. השניים ניצלו עד תום את חולשותיהן של מערכות המשפט וכך קרה שדמיאניוק מת כאיש חופשי.

משפטו יכול והיה צריך להזכיר שוב ושוב את חובתם של לובשי מדים לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל - זה הלקח העיקרי העולה מהשואה. אך נקודה זו הוחמצה כמעט בכל שלבי המשפטים של דמיאניוק, בארצות הברית, בישראל ובגרמניה כאחד. מי שמשוכנעים שדמיאניוק ראוי היה לעונש - יכולים להתנחם בעובדה ש-25 שנות חייו האחרונות עברו עליו במאסר ובטרטור כמעט בלתי פוסק, כשהוא הודף ניסיונות חוזרים ונשנים להרשיעו בדין. מבחינה משפטית, נשאר עניינו ללא הכרעה סופית. מותר להניח שמכחישי השואה יידעו לנצל עובדה זו. מבחינה מוסרית לא ניתן לקבוע שפרשת דמיאניוק קידמה במשהו את החיפושים אחרי הכלים המשפטיים הנאותים למניעת פשעי מלחמה. במבט אחרון נראה לכן שמלכתחילה היה זה מאמץ מבוזבז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו