בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נגרר משפט בישראל עשרים שנה

לפני שני עשורים תבעה קבוצת עובדים את רשות השידור, בדרישה לתנאים סוציאליים. בהמתנה לדין מתו 6 מהם, אך התיק עדיין פתוח

66תגובות

עבור כמה עשרות עובדי טלוויזיה ותיקים, 27 בפברואר אמור היה להיות יום מכריע.

צלמים, מקליטים, עורכים ותאורנים, ציפו לרגע שבו מאבק של 20 שנה בינם ובין רשות השידור יגיע לקצו. בסופו, הם קיוו, ייקבע כי בינם לבין הרשות השידור התקיימו יחסי עובד-מעביד, והם יזכו בתנאים הסוציאליים, בהם פנסיה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין, כל אחד על פי היקף משרתו ושנות עבודתו.

אולם ימים ספורים לפני הדיון, קיבלו הצדדים הודעה ממזכירות בית הדין שלפיה ישיבת ההוכחות נדחתה "מטעמים שונים".

לצדדים נמסר כי על מועד חדש תישלח הודעה בקרוב. אלא שחלפו ארבעה שבועות, ומזכירות בית הדין לא מיהרה להודיע על מועד הוכחות במקום זה שבוטל. על אף הציפייה, קשה לומר שהתובעים הופתעו. מאז מועד הגשת התביעה ועד היום מתו כבר שישה מהם, חלק פרשו ורבים נמצאים שנים מעטות לפני גיל הפרישה.

כל אחד מהעובדים הועסק על ידי הרשות, בחלק מהמקרים גם במשך 18 שנה, באמצעות שותפויות וחברות המספקות שירותי הפקה, אותן הקימו העובדים לצורך ההתקשרות עם רשות השידור. הם באו בבוקר לעבודה, ובסוף כל חודש הוציאו חשבונית לרשות. את שכר עבודתם הם קיבלו מבלי שהרשות שילמה את תנאיהם הסוציאליים ומבלי שזכו בהטבות מההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי רשות השידור.

שירן גרנות

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"היום קוראים לזה עובדי קבלן", הסביר משה אסולין, עובד הרשות העומד בראש קבוצת העובדים שהגישה את התביעה. לדבריו, כ-150 עובדים נכללו במסגרת זו, בהם צלמים, עוזרי צלמים, תאורנים, אנשי קול ועורכי סרטים. "היינו אחראים על מרב היצירה המקורית. כל הפקות השטח נעשו על ידינו או בשיתוף דומיננטי אתנו", סיפר.

פרקליטי התובעים, יאיר עשהאל, חיה שפיגל ויובל אגמון, ממשרד אברמזון ושות', הגישו בקשה מוסכמת לקביעת מועד דיון, ונשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופטת דיתה פרוז'ינין קבעה את הדיון רק לאמצע מאי.

לדברי אסולין, "רשות השידור, בסיוע בית המשפט, מושכים את הסיפור הזה יותר מ-20 שנה בתקווה שכמה שיותר מאתנו ימותו, ייחלשו, יחלו, כוח העבודה שלנו יקטן בהתאם, כושר ההתנגדות שלנו ירד ונסכים לרדת לאחוזים בודדים ממה שמגיע לנו. בית המשפט נותן לזה יד בהתנהלות הזו. זאת הצעקה שלנו".

אסולין, בן 60, החל את עבודתו ברשות באמצע שנות ה-70, בתחילה כטכנאי בדק ולבסוף כתאורן. לאחר מכן עזב את הרשות ושב אליה ב-83'. "לא הבנתי אז מה החיפזון והבהילות. בדיעבד הסתבר שהגיוס מחדש נעשה על מנת לשבור שביתת עובדים שלא היה לי צל של מושג שהם קיימים". אחרי כמה חודשים בעבודה זמנית, ביקש להיקלט ברשות והובהר לו כי הדרך היחידה לעשות כן היא להקים מעין חברה או להצטרף לשותפות קיימת, ולקבל תשלום מהרשות בתמורה לקבלות, ללא תנאים סוציאליים.

תחילת הפרשה ביולי 1992, אז החליטו העובדים להגיש תביעה במזכירות בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בה דרשו שיכירו בהם כעובדי הרשות. לדברי אסולין, "שאלתי אז את עורך הדין מדוע אנחנו לא תובעים כסף והוא אמר לי: ‘משה, זה מוסד ציבורי ומכובד. זה רשות השידור. חזקה על מוסד כזה שיתנהג בהתאם לחוק וברגע שייפסק שאתם עובדי רשות שידור, הם ייתנו לכם את כל מה שמגיע לכם'. היום אני בוכה מהמשפט הזה".

השופטת הראשונה שטיפלה בתיק היתה אלישבע ברק, רעייתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק. לאחר הליכים שהתנהלו באטיות, ובקשה של התובעים לקבוע ישיבת הוכחות קרובה, נקבעו חקירות העדים בפני ברק לינואר 1995. אלא שיום לפני המועד קיבלו הצדדים הודעה כי הישיבה בוטלה בעקבות מינויה של ברק לבית הדין הארצי לעבודה. לצדדים נמסר כי התיק יועבר לטיפול של שופט אחר.

אבל בבית הדין לעבודה לא מיהרו לשום מקום, ומינוי השופט המחליף התעכב. כעבור חצי שנה, משלא מונה שופט מחליף, פנו התובעים לנשיא בית הדין לעבודה דאז, השופט מנחם גולדברג. אך גם השופט החדש שטיפל בתיק בבית הדין האזורי, יעקב נויגבורן, לא מיהר. ישיבת ההוכחות האחרונה בפני נויגבורן התקיימה בינואר 1996, אבל את פסק הדין הוא פרסם רק כעבור שנה וחמישה חודשים, ובו קבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעים לרשות השידור. ביוני 1997 הגישו העובדים ערעור על פסק הדין. היתה זו הפעם הראשונה שבה הגיע התיק לבית הדין הארצי לעבודה.

ארבע שנים וארבעה חודשים התעכב התיק בבית הדין הארצי לעבודה בשלב הערעור, עד שניתן בו פסק דין באוקטובר 2001. בית הדין הארצי קבע כי אכן היו יחסי עובד-מעביד, אולם הפנה את התיק בחזרה לבית הדין האזורי בירושלים, עם הנחיה: לבדוק, "ובהקדם", אילו מהחברות שהקימו התובעים על מנת להנפיק חשבוניות לרשות הן אותנטיות, ואילו הן חברות קש. "לכאורה", קבע בית הדין הארצי, "התובעים הועסקו כעובדי הנתבעת (רשות השידור, ת"ז) על פי חוזה עבודה, אך הנתבעת רשאית להביא ראיות לסתור הנחה זו".

בסוף אוגוסט 2004 הגיש עו"ד עשהאל בקשה למתן פסק דין. כמעט שלושה חודשים נוספים חלפו, ובנובמבר 2004 פרסם השופט נויגבורן בבית הדין האזורי פסק דין קצר מאוד, לאחר ששב משבתון, וזמן קצר לפני שפרש לגמלאות. רשות השידור, סיכם, לא הגישה ראיות חדשות ביחס לאותנטיות של החברות אותן הקימו העובדים. פסק הדין הפנה את התיק לרשמת בית הדין לעבודה בירושלים, כדי להכין את הדיון לשלב הבא - בו ידון בית הדין בזכויות הכספיות של התובעים.

ואולם, תקלה לא ברורה במזכירות בית הדין הותירה את התיק על המדפים המאובקים בארכיב, והוא הונח לראשונה על שולחנה של רשמת בית הדין האזורי, דורית פיינשטיין - שמאז כבר הספיקה להתמנות כשופטת שלום - בסוף מאי 2005, שבעה חודשים אחרי שנויגבורן הורה להעבירו לטיפולה.

בהחלטה של פיינשטיין מאותו חודש נכתב כי "בשל טעות מזכירות, התיק הועבר לטיפולי רק לפני כמה ימים". כמו כן, התיק הגיע לשולחנה של פיינשטיין כשמסמכים רבים בו אבדו, בהם כתב התביעה, שהוגש ב-1992, פרוטוקולים של דיונים שאי אפשר היה לשחזרם במחשבי בית הדין, תצהירים שהגישו התובעים לבית הדין יותר מעשור קודם לכן והחלטות שיפוטיות נדרשו לשחזור.

מששוחזר התיק באותו החודש, דחתה פיינשטיין את בקשת הרשות להורות לעובדים לאמוד את סכום תביעתם ולשלם אגרת בית משפט על פי שווי התביעה של כל אחד מהם. על החלטתה של פיינשטיין הוגש ערעור לשופטת פרוז'ינין, שבינתיים כבר מונתה לנשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

שלושה חודשים וחצי לאחר מכן פרסמה פרוז'ינין פסק דין בערעור על הרשמת, ודחתה אותו. אבל גם על החלטתה של פרוז'ינין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. הדיון התקיים בינואר, אך בית הדין לא מיהר להכריע. שלוש בקשות הגישו התובעים כדי להחיש את מתן פסק הדין בבית הדין הארצי, אך רק בספטמבר באותה השנה פסק בית הדין הארצי כי הוא מקבל את הערעור, והפך את החלטותיהם של פרוז'ינין ופיינשטיין ושלח את התובעים לסכם את סך תביעותיהם.

התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן, ובו אמדו את הסכומים המגיעים להם. כמו כן, הוגשו חוות דעת מטעם מומחים, ובית הדין מינה מומחה מטעמו להעריך את הפיצוי שיש להעניק לתובעים. אולם חקירת המומחה נדחתה בפברואר בחודשיים וחצי, בשל אילוצי בית המשפט, ותתקיים רק בחודש הבא. בנוסף, כבר נראה סביר כי לאחר פסק הדין - שבמקרה הטוב יינתן השנה - התיק יגיע לבית הדין הארצי לעבודה, לערעור.

"אני חש עלבון גדול, שהמערכת עושה הכל כדי לטשטש ולעמעם את הסיפור הזה", סיפר מכבי ליפשיץ, בן 63, שהחל לעבוד ברשות בשנת 77', תחילה כמקליט, בהמשך כעוזר צלם והיום כצלם. "הם לא רוצים לפתור את הבעיה, ובזה נכללת רשות השידור ומערכת המשפט".

"איך אפשר להיערך למצב שבו אין כסף?", הוסיפה יעל אופיר, שעובדת ברשות כעורכת סרטים. "מי שאין לו מקורות הכנסה אחרים, לא יכול לפרוש. זה מצב טרגי". אופיר, שהחלה לעבוד ברשות ב-1980, נמצאת בימים אלו לפני פרישה, אולם את הפנסיה שלה, כמו התנאים הנוספים, תקבל כאילו עבדה מ-1994. "אני פורשת בסוף מאי, המצב הזה מייאש ומדכא ואני ממש לא רואה איך אני אסתדר. 14 שנה הלכו לי כאילו לא הייתי שם".

דוברת בתי הדין לעבודה מסרה בתגובה כי הנשיאה ארד מודעת לתביעות התלויות ועומדות בהליכים אלה ולאופן התנהלותם. "מדובר במקרה חריג ביותר בנסיבותיו: 97 תובעים, סכומי תביעה של כ-40 מיליון שקלים, ושאלות משפטיות מורכבות - התנהלו בהליך דיונים רבים בערכאות בית הדין, האזורי והארצי. לאחר שניתן פסק דין בערעור ולאור הנקבע בו, הוחזרו התיקים לבית הדין האזורי. מאז החזרתו לדיוו נעשו על ידי נשיאת בית הדין האזורי מאמצים יוצאי דופן לסייע לצדדים להגיע לכלל סיום התביעות בפשרה. במסגרת זו אף התקיים הליך גישור חיצוני מוסכם. למרבה הצער, בעלי הדין אינם יכולים להגיע להסכמה ואין מנוס מהמשך ניהול התיק. כיום התביעות נדונות בפני נשיאת בית הדין האזורי בירושלים, אשר עשתה ועושה כל הנדרש לייעול ההליך, קידומו והבאתו לכלל סיום".

מרשות השידור נמסר: "הרשות אינה מתייחסת לנושאים התלויים והעומדים בערכאות משפטיות, ותנהג על פי פסק הדין ככתבו וכלשונו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו